| נשלח ב-12/11/2010 10:43 |
 |
| |
maxmen:
ממתי טעות = בודה מלבו ??
מי חושב שחכמינו היו שקרנים ??
אמונת חכמים פירושו אימון ורק אימון, כמו כלפי רופא טייס וכדומה, אמונת חכמים טפשית כמו הערבי המתאבד ?! אין זה אמונת חכמים רק אמונת טפשים,
*****
חוקרומקובל:
אני הייתי רוצה לשאול, אם הדעה שחכמים אינם טועים מגובה בהוכחות כפי שהנך טוען, מדוע היא נקראת "אמונה", אין כאן מצוה להאמין וכיו"ב אלא פשוט ענין של מתמטיקה? או שמא לא זכינו לכונתך? ***** ליאורח:
הרב אורי שרקי בשיעור על קנייני תורה .
מהרב יהודה אשכנזי ז"ל.
באמונת חכמים.
להאמין שהחכמים הם חכמים. כלומר האם באמונת חכמים פירוש הדבר שאני צריך לחשוב שמה שאמר הרב זה נכון? לא כי יכול להיות שהרב טועה, אז מה? ברגע שגיליתי שהרב טועה אז אין לי אמונת חכמים? אלא הכוונה שאני נאמן לחכמים, אני יודע שהוא טועה אבל זה לא טעות של טיפש אלא טעות של אדם גדול.
והביא אחרי כן את המשנה בהוריות והוכיח שהמשנה סותרת את הספרי והלכה לא כספרי בימין ושמאל.
ראו החל מדקה 33
http://www.meirtv.co.il/site/content_id.asp?id=6512
*****
ירוחםשמ:
חוקר
לא יאומן אני מסכים לשאלתך ומוסיף ושואל- אמונה בא במקום שאין חוכחה לדברים אז חייבים להאמין- כלומר אין שום הוכחה לחכמתם של החכמים- ולכן חייבים להאמין! מענין עד כדי כך אי אפשר לראות ולהוכח בחוכמתם?
*****
msorti:
הבארה:
אני דנתי האם אמונת חכמים זה דמיון או מציאות?? ועל הנקודה הזו דיברתי והרחבתי..
אבל אתיחס אל דבריכם..
א-כשאדם בודה מליבו דברים ולא מהתורה הוא טועה בגישה שלו וזו הטעות שלו (כך שנכון שטעות לא שווה בודה מלבו)
ב-הענין של אמונת חכמים זה מצד שהקטן סומך על הגדול, אבל השאיפה של הקטן זה להיות גדול, אלא שאסור לקטן לשכוח שיש יותר גדולים ממנו, כך שאדרבא ואדרבא כל הענין של אמונת חכמים זה שהאדם יגדל ויחכים וילמד, אבל בדרך הנכונה והישרה, ולא בדרך של דמיונות וגאוה..
מקווה שעניתי על השאלות..
*****
ירוחםשמ:
מסורטי אתה כותב ברישא א-כשאדם בודה מליבו דברים ולא מהתורה הוא טועה בגישה שלו וזו הטעות שלו
ואתה מוסיף
כך שאדרבא ואדרבא כל הענין של אמונת חכמים זה שהאדם יגדל ויחכים וילמד, אבל בדרך הנכונה והישרה, ולא בדרך של דמיונות וגאוה
מאיפה יודע הקטן לאיזו אמונה הוא צריך להאמין? אם הוא מאמין לחכמים אין לו כל אפשרות טכנית להגיע לאמת, ואולי כל חייו ימשיך להאמין במה שהחכם בדה מליבו.
*****
maxmen:
לשאלתך
אמונה סתם כי כך מתחשק לי ?! זה ממש דמיון וגם עבודה זרה וחייבים מיתה ע"ז,
אמונה מלשון אימון ?! זה אמונה\אימון נכון ואמיתית ומציאותית,
וזה לאו דווקא כלפי חכמים, גם כלפי כל נהג בצומת שלא יסע באדום שלו בזמן הירוק שלי, והבן,
*****
צענערענע:
אמונת חכמים-דמיון או מציאות
כותרת כזאת מתאימה רק לשאלות על חייזרים וכד' ולא על אמונת חכמים
*****
msorti:
אמונת חכמים -דמיון
כי קורח לא היה חייזר כו'
*****
maxmen:
לקורח לא היה אימון כלפי משה כי משה נתן את הכהונה לאחיו,
אבן עזרא שמות פרק לב
והנה כאשר נעשה המשכן, נבדל אהרן ובניו לשרת השם וכן הלוים, אז היתה מחלוקת קרח, כי בכור היה, כאשר לקח השם הלוים תחת הבכורים שהיו קדושים,
אבן עזרא במדבר פרק טז
(א) ויקח קרח זה הדבר היה במדבר סיני כאשר נתחלפו הבכורים ונבדלו הלוים, כי חשבו ישראל שמשה אדונינו עשה מדעתו לתת גדולה לאחיו, גם לבני קהת שהם קרובים אליו, ולכל בני לוי שהם ממשפחתו. והלוים קשרו עליו, בעבור היותם נתונים לאהרן ולבניו. וקשר דתן ואבירם, בעבר שהסיר הבכורה מראובן אביהם ונתנה ליוסף, אולי חשדוהו בעבור יהושע משרתו. גם קרח בכור היה,
ומכאן באמת ראיה שאין אמונת חכמים סתם וטפשית,
כי אם כן למה אין התורה מאשים את קורח בחוסר אמונת חכמים ?
*****
צענערענע:
קורח לא היה חייזר.
אבל נותר לך להסביר איך שייך דמיון ומציאות לאמונת חכמים ולא למציאותו של קורח.
*****
ירוחםשמ:
לקרח לא היה צריך להיות אמונת חכמים- קרח ראה בעיניו גם הגשמיים וגם הרוחנים כי משה לא בדה מליבו,
לעומת הרבה מאד חכמים שצריכים בשבילם הרבה אמונה, בכדי להאמין בדברים שבדו מליבם-
כי כאמור שלא כמו אצל קרח שראה בעיניו את הקשר הישיר של משה עם אלוקים. אצל החכמים הללו צריכים הרבה אמונה. ולא לכל אחד יש.
*****
msorti:
יש כאלה שהגיבו מבלי לקרוא את מה שאמרתי כי כבר הסברתי שחכמי ישראל אינם בודים מלבם כו'
למה לא להאמין לקורח?? מה הוא היה חייזר?? הוא היה ת"ח, ולמה לא להאמין לו,
מה הטעות של אותם אלה שהאמינו לקורח שהיה כמעט יותר גדול מאהרון הכהן (האריז"ל) על זה עניתי במאמר (מאקס וצענע זה עונה לכם)
ירוחם תן לי חכם אחד שבדה מליבו משהו (אני מדבר על גדולי הדור, בדה מלבו =המציא בלי מקורות מהתורה)
אבל אל תבדה אתה מלבך וכדאי שתבדוק טוב טוב לפני שאתה מדבר
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/11/2010 11:19 |
|
| |
maxmen:
צדיק אף אחד ח"ו לא חושב שבדו מליבם, וברור מתוך אימון שיש לנו בהם שהם עשו ודברו הרבה לטובת הדור, ולכן אין טעם לסגור את השקפתם כאילו זה מסיני ואז לתת לכולנו לא להבין ולא לתת אפשרות לתקן או לשנות, וזה הבעיה של דורינו, מרוב שיש לכל חוג וקהילה אמונת חכמים בלי הבנה ובלי עומק, זה גורם לכל הצרות והפילוגים ביהדות ובעם, המבחן היא דווקא בגודל שכן ישנה ויתקן את הדור ואת השקפת התורה לפי דורינו אנו, אז נראה האם יש לנו אמונת חכמים, ***** נישטאיך:
התאמצתי להבין את דברי פותח האשכול אך לא הצלחתי, ואני מניח שהבעיה היא בי, שהרי היו שהבינו את דבריו, והגיבו עליהם.
מהי האמונה שהוא מדבר עליה?
מהו מקור אותה אמונה?
מי הם ה"חכמים''? ומי מחליט שהם חכמים?
מה הפך את המושג "אמונת חכמים" המופיע באבות פרק ו משנה ה כדרך לקנין התורה למושג אמוני?
לפניכם מאמר של הרב ח' שלמה שאנן בשם "דעת תורה - בענין שאינו הלכה":
הרב ח' שלמה שאנן
מפניניו:
ד. סייעתא דשמיא
"לא על חינם נהגו אפילו אנשים שאינם מקיימים תורה ומצוות לפנות לגדולי הדור (כגון, לאדמו"ר מבלז ולחזון-איש) כדי לבקש מהם עצות בעניני ניתוח ותרופות ושאר בעיות. הכל יודעים שיש לגדול הדור "סייעתא דשמיא", "וצדיק גוזר והקב"ה מקיים".
"הכל יודעים שיש לגדול הדור "סייעתא דשמיא", אך לא הכל יודעים מה יש לגדוילים מדרג ב?
מאמר הרב שאנן הוא תגובה למאמר זה:
דעת תורה בענינים שאינם הלכתיים מובהקים / הרב יהודה לוי עמיחי
*****
msorti:
מסכים וזה מה שבעצם כתבתי במאמר רק שאנחנו אומרים זאת במילים שונות
נישטאיך- תוכל להגיד לי איזה חינוך תורני קבלת, כי אם אתה דתי, השאלות שלך לא ברורות לי.
(אני מנסה כבר כמה ימים להגיב, פשוט מאד, לא יודע למה, כשאני שולח את התגובה זה פעמים לא מועטות לא עובד, ואני מנסה ומנסה כו' כו' וזה מאד מתיש, לא היה לי כח כבר, לא מבין מה יש את הבעיה הגדולה, אולי מצד הייד פארק ממש סבטוחה. חוץ מזה חבל שאי אפשר לראות את כל ההודעות כאשר כותבים תגובה כי לפעמים צריך להגיב לכמה, ואי אפשר לזכור הכל בעל פה, ועוד למה אני צריך להרשם כל פעם מחדש, למרות שאני כותב שיזכרו אותי, משום מה האתר לא עובד כל כך טוב, או שאצלי היא הבעיה..)
אבל חוץ מזה זה הפורום הכי פורה שנכנסתי אליו, ישר כח גדול לכולםםם..
*****
ירוחםשמ:
מסורתי
מה פרוש בדו מליבם? למשל כל ספרי הקבלה נבדו מליבם- לקחת פסוק מהתורה ולבנות עליהם תורות שלא שיערום אבותיהם- זה נקרא בדו מליבם. לרוב אפילו פסוק מהתורה הם לא היו צריכים
למשל ספרי ההגות החסידית הם דברי בדוים מהלב, אין בדברי אלו כל חילון או זלזול בכתבים הם ספרים חשובים- ספר הזהר הוא ספר אדיר וחשוב- אבל בדוי כולו מהלב. והדבר לא מפחית מחשיבותו
ככלל כל הספרים חוץ מתורה ונביאים הם דברים בדוים מהלב
*****
msorti:
נראה שלא קראת ברצינות את המאמר, כי אתה שואל שאלות שכתובות שם בפרוש
אין חכם בישראל שהוא ממציא, פשוט אין דבר כזה, אם הוא היה ממציא, הוא לא היה חכם בישראל!!
הבנת!! היכן שאין מחלוקת - כולם חייבים בדבר.
רשב"י קיבל את חכמת האמת מאליהו הנביא, ומה הקשר ללבדות מהלב??
מי שטף לך את המח, והעיז להוציא דיבור כזה חמור כנגד גדול התנאים (האריז"ל) שבדורו
אם ח"ו רשב"י חשוד על המצאות, אז אין תורה בעם ישראל ומותר לאכול גם חזיר ח"ו..
אסור לדבר כך, אפילו חכמי ישראל היום לא חשודים על המצאות..
אבל נראה לי שלא כל כך זכית שמישהו ילמד אותך גמרא, ולכן יש לך שאלות כאלה.
(גם את זה הזכרתי במאמר, שמשום מה נראה לי שלא קראת)
חוץ מזה שהתורה מתחלקת לשניים, סברות והשגות,
הפשט סובב על סברות (לפי הכללים שבתלמוד)
הסוד סובב על השגות-וראה הקדמת המהרח"ו לשער הכוונות, שמי שאומר סברא בחכמת האמת אין הוא אלא כסיל ואויל והוא הורס את הכל, כי זה מעבר לסברות, וצריך לזה למוד מפה אל פה, עד כדי כך שמהרח"ו אפילו פוסל את תלמידי האריז"ל ששמעו ממנו תורה, שהם לא הבינו נכון את דברי האריז"ל, למה?? כי הם הכניסו את הסברא שלהם, והם לא שמו לב שהם בדו מליבם כו' כו' כו' עיין שם.
*****
איש_חשוב:
מסורתי
כדאי היה שתקצר בדבריך, לא היה לי סבלנות לעבור על כל כך הרבה טקסט, ואני מניח שכמותי רבים כאן,
אגיב על 2 דברים שהספקתי לבחון.
ראשית כל המחלוקות בין חסידים לליטאים, יסודם אינו בחיפוש אחר האמת, וכאילו כל רב טוען שהשני חי בשקר. כמו שהיום לא סבורים כן החסידים והליטאים זה על זה, רק כל אחד חושב שהוא עובד בצורה יותר טובה את הקב"ה, והשני יכול היה להשתפר,
לגבי הפרשנות שלך על אהרן ומרים, ואתה עוד מביא סימוכין מאתר של ברסלב, תסלח לי מאוד אבל מי מינה אותם לפרשן את אהרן ומרים כרצונם? דווקא את אתר ברסלב אתה מכבד יותר מאשר את חז"ל
וגם אם טעו, בתורה מסופר לשיטתך שהם טעו פעם אחת בחייהם, גם על משה רבינו עצמו הרי כתוב שהוא טעה בדבר הלכה משבא לכלל כעס, האם אתה מקיש מכך שכל מה שהם אמרו - טעות?
כשאני שם אתך מול חכמי ישראל, אנימעדיף לחשוב שאתה הוא הטועה.
*****
נישטאיך:
מסורתי
<נישטאיך- תוכל להגיד לי איזה חינוך תורני קבלת, כי אם אתה דתי, השאלות שלך לא ברורות לי>
במוסדות החנוך שבהם למדתי לא ידעו על המאנטרות "אמונת חכמים" ו"גדוילים", ואולי לכן גם עכשיו איני מבין מהם או יודע מהו מקורם.
אתה מנסה כבר כמה ימים להגיב, ואינך יודע למה שכשאתה שולח את התגובה זה פעמים לא מועטות לא עובד, על המושג השגחה פרטית שמעת? אולי יש כאן רמז משמים, שלא כל שטות יש להעלות לאינטרנט.
האם עלי להאמין ל"חכם" שליהודי ישנה שן נוספת, ואם איני מאמין בכך אין לי "אמונת חכמים"?
ענית לירוחם:
"מי שטף לך את המח, והעיז להוציא דיבור כזה חמור כנגד גדול התנאים (האריז"ל) שבדורו".
איך זה שלא היה ידוע עד עתה שהאריז"ל היה גדול התנאים בדורו, או שהיה בזמן התנאים?
מי גילה לך סוד זה?
*****
ירוחםשמ:
מסורתי
אם אתה יודע את כל התשובות- ואתה יודע שכל החכמים הם שליחי ה'- לא הבנתי למה אתה שואל כאן. שואלים כשלא יודעים. אבל אתה?
אתה חדש כאן ואתה כנראה לט מכיר את החברים- שאלת על חינוכו וידיעתו של נישטאיך-. אספר לך עליו מעט שבמעט.
מה שיש לנישטאיך בציפורן הזרת שהוא מסיר ערש"ק לאחר המיקווה, אין לרבותיך בקודקודם. הכונה לכולם!
*****
שותףסוד:
ירוחםשמ כתב:
"אתה חדש כאן ואתה כנראה לט מכיר את החברים- שאלת על חינוכו וידיעתו של נישטאיך-. אספר לך עליו מעט שבמעט.
מה שיש לנישטאיך בציפורן הזרת שהוא מסיר ערש"ק לאחר המיקווה, אין לרבותיך בקודקודם. הכונה לכולם!"
יריחם נתפסת ! ציפורניים מורידים לפני המקווה ! אלא אם כן ...
מסורתי, כדי שישאר לך משהו מיהדותך התמימה תפוס מרחק מהחברים האלה.
*****
ירוחםשמ:
שותף סוד
כנראה רק רוחות טומאה יש לך בראשך, הציפורניים מתרככות לאחר הטבילה במיים חמים, יותר להסירם. הטמא באמת מנקה את ציפוניו לטהרה, הוא לא חייב להסירם
מי שעוסק בטומאה כל הזמן הטומאה- באמת זוחלת עמוק מתחת הציפורן. ואי אפשר בניקוי להסירם. את הטומאה יש לעקור מהשורש.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/11/2010 11:22 |
|
| |
msorti:
איש חשוב - תחילת המחלוקת בין חסידים לבין ליטאים התחילה ממחשבה שהחסידים עושים שקר בנפשם, ראה ספר הגאון חלק שלישי, ותראה שהמון מגדולי הליטאים חלקו על החסידות בגלל השקר שהם חשבו שהחסידים עושים בנפשם, אם תשים לב אתה תראה שאני דברתי על תחילת המחלוקת, ואני מסכים איתך שכיום זה אחרת, (למרות שזה גם לא פשוט)
לגבי אתר ברסלב- חז"ל אמרו מכל מלמדי השכלתי וזה לא משנה אם זה מברסלב או לא, אם אתה חושב שיש טעות בדברי שם, בבקשה, תעמיד אותי על האמת, אבל אם לא קראת, אז מה אתה רוצה ממני. (כרצונם?? אתה בכלל קראת מה כתוב שם, יש שם מקורות לכל הדברים הנאמרים, אל תפסול לחינם)
לגבי הקושיא ממשה רבינו - אני דן על טעויות שנובעות מחוסר אמונת חכמים ולא על כל הטעויות (שהרי זה הנושא שלנו)
אני לא אמרתי דבר שחולק על גדולי ישראל ואם כן, אדרבא תביא צטוט מדברי ותראה לי במה אני חולק.
נישט' - סלח לי על הבורות או החוצפה אבל אתה מאמין רק בתורה שבכתב, כן??
האריז"ל אמר שרשב"י הוא גדול התנאים.
ירוחם - אני כתבתי מאמר שמברר מתי האמונת חכמים היא דמיון ומתי לא. זה לגיטימי
ולגבי הערה שלך - אני מסכים עם כל מילה.
שותף סוד- אם הייתי יכול לשתף אותך בעוד סוד הייתי משתף אותך..
*****
איש_חשוב:
msorti כתב:
איש חשוב - תחילת המחלוקת בין חסידים לבין ליטאים התחילה ממחשבה שהחסידים עושים שקר בנפשם, ראה ספר הגאון חלק שלישי, ותראה שהמון מגדולי הליטאים חלקו על החסידות בגלל השקר שהם חשבו שהחסידים עושים בנפשם, אם תשים לב אתה תראה שאני דברתי על תחילת המחלוקת, ואני מסכים איתך שכיום זה אחרת, (למרות שזה גם לא פשוט)
ספר הגאון ידוע שהוחרם על ידי גדולי ישראל כי הוא מזלזל ברבנים, לפני כשנתיים יצא עליו חרם, ברור שכאשר זההבאר ממנו אתה שתה, אה מגיע לפקפוק באמונת חכמים,
לא ספר הגאון הוא זה שיבנה את ההיסטוריה, חיבר אותו אדם ליטאי שונא חסידים מובהק. ברור שהחסידים נרדפו עקב סלילת דרך חדשה שחששו ממנה ובפרט על רקע השבתאי צבי
לגבי אתר ברסלב- חז"ל אמרו מכל מלמדי השכלתי וזה לא משנה אם זה מברסלב או לא, אם אתה חושב שיש טעות בדברי שם, בבקשה, תעמיד אותי על האמת, אבל אם לא קראת, אז מה אתה רוצה ממני. (כרצונם?? אתה בכלל קראת מה כתוב שם, יש שם מקורות לכל הדברים הנאמרים, אל תפסול לחינם)
קראתי היטב את הנאמר שם.
אמרת מכל מלמדי השכלתי,אך כנראה לא מכל מלמדיך, כפי שאמרתי העדפת את מלמדך מברסלב, על פני חז"ל על פני נביאים. רק אצטט את דברי אחד האחרונים שאמר "אם הם (הראשונים) כבני אדם, אנו כחמורים" אבל אצלך זה כנראה הפוך.
כשאני רואה אדם הקורא לעצמו "רב" ומזלזל ברבנים קודמיו, איני קורא את דבריו
לגבי הקושיא ממשה רבינו - אני דן על טעויות שנובעות מחוסר אמונת חכמים ולא על כל הטעויות (שהרי זה הנושא שלנו)
אני לא אמרתי דבר שחולק על גדולי ישראל ואם כן, אדרבא תביא צטוט מדברי ותראה לי במה אני חולק.
זה שהם טעו במשה רבינו בגלל חוסר אמונת חכמים, זוהי פרשנותך וכדרך מלמדיך מברסלב
*****
msorti:
לאיש חשוב - יש מכתבים שלמים שבהם מצוטט דעת הגר"א ועוד, לגבי החסידות, אין שם זכר של שבתאות וכד'
אבל העיקר שכיום נשכח הענין.
ב-עיין בספר זכרון אליהו ששם מובא כל השבחים שגדולי תלמידי הגרא כתבו על הגר"א, ביניהם ר' חיים מוולוזין,
שם הם נמנו ואמור פה אחד שהגר"א הגיע לדרגת סבוראים. (עיין בפרוש ספרא דצנעותא להגר"א בהקדמה של ר' חיים מוולוזין שם הוא כותב את זה במפורש, ואולי לשיטתך הוא לא הכיר את הגמ' שהבאת)
מהרח"ו העיד על האריז"ל שהגיע לדרגת תנאים (ראה שבחי האריז"ל) כך שכל ענין הזה של ירידת הדורות נאמר על כל הדור חוץ מיחידים בדור שהם ראשי הלו' צדיקי יסוד עולם שאליהם זה בהחלט יכול שלא להשפיע (וחבל כוון שגם שם אני מסביר את זה וחבל שאתה פוסל לפני שאתה שומע,)
ג-אין מפרש אחד שחולק על הפרוש הזה (חבל שלא למדו אותך את זה, עיין בכל המפרשים שמצביעים על הנקודה הזו, שהיה להם להבין את החלוק בין הנבואה שלהם לבין נבואת משה, וחוץ מזה הפסוקים צועקים את זה כו' ואכמ"ל כי כבר הכל מוסבר שם, ואם אתה סולד מברסלב כל כך, אפשר לפרסם את המאמר באתר אחר, לא ביג דיל.)
ועוד בא נשמע את ההסבר שלך לענין (ואל תשכח שאהרון ומרים היו תלמידים של משה רבינו, ושכתוב במשה אע"פ שאינו עבדי.)
*****
נישטאיך:
מסורתי
כתבת:
<עיין בספר זכרון אליהו ששם מובא כל השבחים שגדולי תלמידי הגרא כתבו על הגר"א, ביניהם ר' חיים מוולוזין, שם הם נמנו ואמור פה אחד שהגר"א הגיע לדרגת סבוראים>
כנראה שהחזון איש לא היה ביניהם, אילו היה שם לא היה כותב, (קובץ אגרות ח"א אגרת לב, עמודים נח-נט):
"... אנו מתייחסים להגר"א בשורה של משה רבנו ע"ה, עזרא ע"ה, רבנו הקדוש, רב אשי, הרמב"ם. הגר"א שנתגלה תורה ע"י כקדוש מעותד לכך ... והוא נחשב כאחד מן הראשונים ולכן חולק עליהם בתוקף ועוז, וגם על הרי"ף והרמב"ם הוא חולק ... כמו שלא היינו אומרים כן על הרמב"ם והרשב"א, כן לא ייתכן לתמוה עליו למה יחלוק על השו"ע, והלא מקומות שחולק הגר"א על הכרעת השו"ע המה למאות...".
*****
msorti:
החזון איש לא חולק כמובן אלא שיש להבדיל בין התחסות שלנו (שאנחנו לא יודעים להבדיל בין גדולים ולכן לגבינו כולם אותו הדבר ואת דברי כולם צריך לקבל) לבין דרגתו הוא. בספר זכרון אליהו מובא דרגת הגר"א כלפי מה שהוא בעצמו הגיע. אבל החזון איש דבר מצידנו איך אנחנו צריכים להתיחס וק"ל. ***** ירוחםשמ:
באיזו אמת מידה מדדו את הגר"א? בלימוד? השפעתו על הלומדים ועל צורת הלימוד לא קיימת. לפי הספרים שכתב?
לא ראיתי ספרי שו"ת שלו ולא ספרי הגות מרשימים. ולא ספרים על הש"ס והראשונים, במידה מרשימה. אז מה קנה המידה שמדדו אותו? ***** בוגיעלון:
[הדיון הזה שהחל מסורתי] סובב מול 'אמונת חכמים אמיתית' כלומר אמונה שמי שאני לא מזהה כחכם רק השכן שלי מזהה אותו כחכם הוא החכם האמיתי! וירוחם אל תעיז לפקפק! היו היה דיון אחר של מיימוני [הקודם למעלה] שסובב מול 'אמונת חכמים פשוטה'! חבל על דאבדין ולא משתכחין! ***** נישטאיך:
מסורתי
<בספר זכרון אליהו מובא דרגת הגר"א כלפי מה שהוא בעצמו הגיע, החזון איש מדבר מצידנו איך אנחנו צריכים להתיחס וק"ל.>
לך קל להבין, כי אתה אוכל "עוגות מחכימות" בארוחת הבוקר
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/7/2014 22:52 |
|
| |
מיימוני,
כשהברייתא שנוספה למשנה מדברת על אמונת חכמים, היא מתכוונת להדרכה הכללית שסיני עדיף מעוקר הרים (כדברי יוסי בן יועזר איש צרידה, ועיין פירוש מי מרום חלק ב מאת הרב יעקב משה חרל"פ למשנה משה קיבל תורה מסיני, ואגדה שבגמרא סוף פרק א' של יבמות), ובפרט למרות שחכמים תנאים הורשו לחלוק זה על זה, בכל זאת נדרשו לקבל את השמועה. אולם לאמוראים לא היתה רשות לחלוק על תנאים, והסיבות לכך מבוארות בעירובין נג. ובאגרת רב שרירא גאון פרק ז (ועיין הקדמת המהר"ל ל-"באר הגולה"). רבי יוסף אבן מיגאש, שרבו הרי"ף אמר עליו שאפילו בדורו של משה רבינו לא היה אדם חכם ונבון כמותו, כתב: "אותם שמדמים להורות מחוזק עיונם בתלמוד, הם שראוי למונעם מלהורות, לפי שאין בזמנינו זה מי שיהיה ראוי לכך, ולא מי שהגיע בחכמת התלמוד לכלל שיורה מכח עיונו מבלי שיעמוד על דעת הגאונים, אבל המורה מתשובות הגאונים וסומך על דבריהם, אעפ"י שאינו יכול להבין בתלמוד, הוא הגון ומשובח יותר מאותו שחושב שיודע בתלמוד וסומך על עצמו, שהמורה ע"פ הגאונים, עכ"פ אינו טועה בדין, שכל מה שהורה הוא ע"פ בית דין גדול ומומחה לרבים, והמורה מעיונו בתלמוד אפשר שהטעהו עיונו, ואין בזמננו זה מי שיגיע עיונו בתלמוד לגדר שיוכל לסמוך להורות ממנו" (ועיין הקדמת הרמב"ם למשנה תורה). אצל רוב רובם של האחרונים מקובל שאסור לאחרונים לחלוק על ראשונים, ויש אחרונים שכתבו שהלוואי שהיינו זוכים באמת להבין את דבריהם של ראשוני האחרונים, כל שכן את דבריהם של ראשונים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/7/2014 23:18 |
|
| |
ואנ ידעתי כי כל עם ישראל עמד בהר סיני וקיבל את התורה, כולם במידה שווה. תנאים אמוראים ראשונים ואחרוני ואחרוני אחרונים. ואפילו 80 מעצכ"ח, אני זוכר אותו בודאות למרות שאז הוא נקרא רק מ.
אין לאף אחד בעלות בטאבו על התורה ופירושה בשום פנים ובשום זמן,
טכנית מה שיודע היום תלמיד ותיק ואפילו חדש. עולה פי כמה וכמה על הידע של כל אלו שקדמו.
האמירה שלך שהם הבינו אחרת ובצורה אחרת, צריכה הוכחה. בינתיים עם גילוי כל השגיאות שלהם. ההוכחה הפוכה.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/7/2014 23:37 |
|
| |
ירוחם,
כל בני ישראל קיבלו תורה במעמד הר סיני אולם קבלתם לא היתה שווה אלא כל אחד מהם קיבל תורה כפי יכולתו לקבל. מכל מקום, בגלל חטא העגל הבנת התורה נתקלקלה אצל רוב העם, ומשה רבינו נדרש ללמד תורה את יהושע ואת אהרן ובניו ואת הזקנים ואת המון העם. מאז ואילך, דרך תלמוד התורה: לגמר איניש והדר לסבר.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2014 00:31 |
|
| |
מ
מי קבע ועל סמך מה אתה קובע כי אלו שמתו ,הבנת התורה היתה שווה יותר מאלו שחיים ? אני בטוח שההפך.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2014 00:58 |
|
| |
מ
תודה על התייחסותך.
ציינת מספר מקורות ואשתדל להתייחס אליהם.
אולם אציין תחילה כי הנושא המרכזי שלנו אמור להיות: האם אמונת חכמים מחייבת לקבל כל מה שחכמים אמרו או שמא מותר להרהר על הדברים, לערער עליהם, ולבחור פירוש אחר.
המקורות שהבאתי אני, האחד מסיפור מחלוקתו של ר' יהושע (נדמה לי) על בית שמאי והשני מדברי רבנו בעל ה"שרידי אש" נועדו להראות כי אמונת חכמים של חכמים היא לדעת שהאומרים הם חכמים ולכן מכבדים אותם ובודקים את דבריהם, אולם אם השיקול - הייתי כותב, "שכלי" אבל זו מילה בעייתית בעיני - מראה שיש תמיהה מספיק חריפה ואילו יש דעה אחרת מסתברת יותר - אזי יש לדחות את הדברים ולהעדיף את הסברה.
כיצד זה נעשה בפועל, בלי לזעזע את המערכת ובלי להראות כמי שדוחה את המסורת הלשונית המוקשית, אזי יש כלים. אחד מהם הוא האוקימתא. כלומר, לומר שהמקור התנאי מדבר בעצם במקרה מיוחד במינו, ובכל שאר המקרים ייקבע הדין לפי הסברה.
הדוגמא הקלאסית היא ראש פרק המניח, שבו דורות של אמוראים דחו את דברי המשנה כפשוטה שהנתקל ברשות הרבים פטור מתשלום, והעמידו אותה במקרים מיוחדים. וכך נהגו דורות בבבל עד שהתקבלה הדעה ההפוכה והמשנה מתפרשת כפשוטה.
ועתה למקורותיך:
כתבת
כשהברייתא שנוספה למשנה מדברת על אמונת חכמים, היא מתכוונת להדרכה הכללית שסיני עדיף מעוקר הרים (כדברי יוסי בן יועזר איש צרידה, ועיין פירוש מי מרום חלק ב מאת הרב יעקב משה חרל"פ למשנה משה קיבל תורה מסיני, ואגדה שבגמרא סוף פרק א' של יבמות)
איני יודע לאיזו ברייתא התכוונת ואולי תרצה לפרט יותר ולצטט.
הכלל שסיני עדיף מעוקר הרים הוא הכרעה במחלוקת בגמרא. וכדי לדון בו יש לברר מהו עוקר הרים ומהו סיני והאם וכיצד מחלוקת זו נוגעת לנושא שלנו, או שלי, מהי אמונת חכמים של חכמים.
לפי מה שאני מכיר את המונחים, אז "סיני" מציין בעל בקיאות רבה, לא רק במשניות אלא גם במקורות תנאיים נוספים. כדוגמת רב יוסף. ואילו "עוקר הרים" מציין את מי שיכול לזהות סתירות גלויות או נסתרות בין מקורות, ומכוח סברתו או קושיותיו להציע פירושים שהופכים את המקורות על פיהם (עוקר הרים - משנה את הפשט. טוחנם זה בזה - אני מבין בזאת את הסתירה, הרומיא, בין מקורות, שמאפשרת לטחון אותם, כלומר לפרקם לגורמים או לשנות את כוונתם).
למעשה, אלו לא תכונות סותרות! עקירת הרים מאפשרת לערער על כל מקור. יתרונו של הסיני שאין הוא צריך להמציא את הגלגל מחדש ולחפש תשובה לשאלה הלכתית מן הסברה כי יש כבר מן המוכן. אבל זאת כיון שהסברה אינה מכריעה נגד מקור כלשהו. אילו היה כן, אפשר היה להתמודד עם המקור על ידי פרשנות.
וכן, וזה צריך לבדוק, גם עוקר הרים בדרך כלל הוא בעל בקיאות, כפי שציינו שאין מלחמתה של תורה אלא בבעל ידע, וכן בעל הבקיאות יכול גם כן להציע "עקירות הרים", אלא שאיני זוכר כרגע אם רב יוסף בעצמו מציע כאלו "עקירות" (זכור לי משהו על קושיה שרבה עוקר ההרים לא ידע לתרץ ורב יוסף לכשמונה סוף סוף לראש ישיבה תירץ, וכמדומה שאמרו על זה שמשמים זימנו לו זאת כדי להוכיח שגם הוא מסוגל לכך).
לפי כל זה, אין החילוק בין עוקר הרים לסיני נוגע לשאלת אמונת חכמים כפי שאני דן בה.
המקור של הרב חרלפ אינו מוכר לי ואינו זמין לי. אם תרצה להעתיק זאת לכאן או לסכם את הדברים, מה טוב. אם יש את הספר בהיברובוקס תוכל לציין לינק וכו'.
איני יודע לאיזו אגדה בסוף יבמות כוונתך ואם תציין דף ועמוד זה יועיל לי. (גם אין כל כך זמני בידי לחפש).
כתבת
בפרט למרות שחכמים תנאים הורשו לחלוק זה על זה, בכל זאת נדרשו לקבל את השמועה.
עד כמה שאני יכול לחשוב על כך ברגע זה, דומה שזו מחלוקת רבי אליעזר ורבי עקיבא. רבי אליעזר מוכן לשמוע דרשות הלכתיות ופירושים רק כל עוד אין הם סותרים את המסורת שלו. רבי עקיבא מוכן לדחות אפילו מסורות (אם כי אולי סבר שנפלה טעות במסורת כגון שהמוסר טעה בין כהן שעובד בתפקיד מסויים לתפקיד אחר כמחלוקתו עם רבי טרפון הידועה) מכוח סברותיו.
אם תרצה לציין מקורות המוכיחים כדבריך ולא כדברי אשמח לראות. כפי שצויין באחד האשכולות לאחרונה, בגילי הזכרון מטעה, שלא לומר תאות הניצוח לקיים דברי שתמיד אורבת.
כתבת
לאמוראים לא היתה רשות לחלוק על תנאים, והסיבות לכך מבוארות בעירובין נג. ובאגרת רב שרירא גאון פרק ז
השאלה מדוע אמוראים לא חלקו על תנאים היא שאלה גדולה ואיני יודע לה תשובה, אם כי זה לא משנה כל כך. אם אסור אסור.
מצד שני כפי שכתבתי וכידוע לך היטב, אמוראים חלקו על ידי פרשנות מחודשת. כך שחלקו על המסקנות אבל לא נטלו לעצמם סמכות של מחלוקת כאילו הם שוים.
ולדעתי זה מתחיל מן העקרון שאין חכם חולק על קודמיו ולאו דווקא שיש כאן חילוק בין תנאים לאמוראים.
את הסוגיה בעירובין נג א יש להעתיק ולבאר אלא שהזמן לא יספיק לי כרגע.
חיפשתי באגרת רב שרירא גאון את מה שציינת אבל עד כמה שראיתי, במהדורת לוין המשובחת אין את חלוקה לפרקים. אם תוכל לציין הפניה יותר מדוייקת ואולי אפילו מס' עמ' למהדורת לוין אוכל לראות את הדברים. לדעתי עדיף לציין לגרסה הצרפתית כיון שהגרסה הספרדית חשודה שחלו בה שינויים בהשפעת הרמב"ם, כך לפחות לפי המעט הידוע לי.
תשובת הר"י מיגאש מפורסמת מאד ואפילו אני מכיר אותה. אמנם יש לדון בה ולראות האם היא באמת נועדה להעביר את המסר שאתה מכניס בה. האם הר"י מיגאש שולל את סמכותו ויכולתו של למדן בן זמנו להציע פרשנויות משלו או שמא הוא פשוט חושד שבני דורו והשואלים בפרט אינם מסוגלים לרמת הלימוד שהם מקוים לה.
וזו שאלה עקרונית שתמיד עומדת בפני החכם. מתי הוא יכול לסמוך על שיקול דעתו נגד המסורת. וזה כל הנושא שלנו.
כתבת בסוף דבריך
אצל רוב רובם של האחרונים מקובל שאסור לאחרונים לחלוק על ראשונים, ויש אחרונים שכתבו שהלוואי שהיינו זוכים באמת להבין את דבריהם של ראשוני האחרונים, כל שכן את דבריהם של ראשונים.
המצב שתארת כמדומה משקף נכונה את המציאות. אבל לדעתי זו הגבלה מוטעית שאחרונים נקטו בה, ומי ש"אשם" בדבר הוא רבנו הבית יוסף, שהטיל הגבלות קשות מאד על הלימוד והפסק, וביטא זאת בפירושו לטור ובכתיבת השו"ע. וכיון שזה היה הדגם, כך ממשיכים לנהוג.
וכמובן יש לדבר זכר בדברי ר' יוחנן המובאים בגמרא בעירובין שאליה ציינת.
שורה אחרונה:
החשש הגדול שמבוטא בגמרא שם הוא שאין אנו יורדים "לסוף דעתם" של רבותינו. איך אדם יודע שהוא גמר לרדת לסוף דעתו של רבו? אולי יש נימוק שנעלם ממנו?
זה למעשה החשש שמובע בכל האשכול, והדוגמאות שהבאתי מראות כי לעתים הרב יכול לסמוך על דעתו למרות שהוא נמצא במצב של ספק עקרוני, ולעתים זו אפילו החובה שלו, ואם הוא מתעלם ממנה, הוא בוגד בתפקידו.
(בגמרא עירובין שם מוצגים גורמים נוספים לכך שקשה להבין את דברי קודמינו ויש להאריך ולבאר ואשתדל בהמשך בל"נ).
וכל אלו אינם תיאורי מצב הכרחיים אונתולוגית אלא עובדות שיכולות להיות נכונות או לא, תלוי בחכם, תלוי בידיעותיו, בהכשרתו, בכוח סברתו, ועוד ועוד.
וברשותך הבה ונמשיך לבדוק את הדברים יחד.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2014 01:00 |
|
| |
ירוחם,
תלמידי חכמים בדור שכבש את א"י נסמכו על-ידי יהושע ששימש את משה רבינו.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2014 02:08 |
|
| |
מיימוני,
התנאים ורוב האמוראים קיבלו מפי רבותיהם את השמועה וידעו את התורה כולה ולדורשה במדות שהתורה נדרשת בהן. בדורות האחרונים, למרות שתלמידים לומדים תורה מרבותיהם, רוב התורה שבע"פ נלמדת מספרים, ואף תלמיד חכם לא יכול לומר שהוא יודע את התורה כולה כמו רש"י או הרמב"ם, אחת על כמה וכמה כמו האמוראים כל שכן התנאים, וגם בינתנו רחוקה מבינתם והראיה שדרכי המדרש של חז"ל סתומות לרוב הלומדים. לפיכך, נדרשים הרבה יותר אורך-רוח וסבלנות כדי ללמוד תורה.
כתב הרב יצחק יעקב ריינס:
השם "אמורא" הוא בניגוד להשם "תנא". כי תנא הוא מי ששונה בעצמו ואמורא הוא מי שאומר דבר בשם אחרים. ובכלות תקופת התנאים לא היתה להם רשות לחדש דבר מעצמם ורק לפרסם השמועות הישנות. ולכן היתה לפרקים מחלוקת בין האמוראים בהוכחת דבר מדברי התנא. כמו שמונח בטבע הענין, שבהוכחת דבר מדבר, התלויה בהבנת ההקדמות ובהוצאת המסקנות, עלול שיפול בה ספק וממילא אפשר שתהיה מחלוקת. ובכלל אמורא, הוא מענין אמירה, שהוא אומר מה ששמע ואינו מחדש דבר מדעתו. אולם מי שם גבול בין התקופות ולשים גבול וגדר, כי רק מי שחי בתקופות האלה היתה לו הרשות לחדש דבר והתקופות הבאות לא הורשה להן לחדש דבר. ועל אחדים נסתפקו ואמרו: רב תנא הוא ופליג (עירובין נ, ע"ב). ובאמת לא היתה גם לתנאים רשות לחדש דבר ורק להוכיח מן הקבלה, כמו שאמרו: אין נביא רשאי לחדש דבר (מגילה ב ע"ב).
דברי הרב ריינס מאד עמוקים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2014 09:20 |
|
| |
מ היקר
אני מעתיק מדבריך ומעיר.
התנאים ורוב האמוראים קיבלו מפי רבותיהם את השמועה וידעו את התורה כולה ולדורשה במדות שהתורה נדרשת בהן.
חוששני שזה לא נכון. לא כולם. צא ובדוק, והייתי מביא לך דוגמאות בעצמי אילו זכרוני היה טוב יותר. גם בזמן התנאים, נניח מימי תלמידי רבי עקיבא, היו דרכי לימוד שונות ומסורות שונות ומחלוקות.
קח לדוגמא את הסיפור על השאלה אם אשה יכולה להיכנס לעזרה שכבר הובא כאן באחד האשכולות.
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף נב עמוד ב
תנו רבנן: לאחר פטירתו של ר' מאיר, אמר להם רבי יהודה לתלמידיו: אל יכנסו תלמידי רבי מאיר לכאן, מפני שקנתרנים הם, ולא ללמוד תורה הם באים, אלא לקפחני בהלכות הם באים. דחק סומכוס ונכנס, אמר להם, כך שנה לי ר' מאיר: המקדש בחלקו, בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים - לא קידש. כעס ר' יהודה עליהם, אמר להם, לא כך אמרתי לכם: אל יכנסו מתלמידי ר"מ לכאן, מפני שקנתרנים הם, ולא ללמוד תורה הם באים, אלא לקפחני בהלכות הם באים? וכי אשה בעזרה מנין! אמר ר' יוסי, יאמרו: מאיר שכב, יהודה כעס, יוסי שתק, דברי תורה מה תהא עליה! וכי אין אדם עשוי לקבל קידושין לבתו בעזרה? ואין אשה עשויה לעשות לה שליח לקבל קידושיה בעזרה? ועוד, דחקה ונכנסה, מאי? תניא, ר' יהודה אומר: מקודשת, ר' יוסי אומר: אינה מקודשת. אמר ר' יוחנן, שניהם מקרא אחד דרשו: וזה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש - ר' יהודה סבר: לך ולכל צרכיך, ור' יוסי סבר: כאש, מה אש לאכילה, אף הוא נמי לאכילה.
ובהמשך
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף נב עמוד ב
אמר ר' יוחנן,
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף נג עמוד א
נמנו וגמרו: המקדש בחלקו, בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים - לא קידש; ורב אמר: עדיין היא מחלוקת. אמר אביי: כוותיה דר' יוחנן מסתברא;
ובהמשך מנתח אביי ברייתא מן המדרש ומוכיח את דבריו, ורבא חולק עליו.
הא לפנינו שיש כאן שאלה שאין עליה מסורת, שמכריעים לגביה בשיקול הדעת, שיש אוקימתות שבהן הדין צריך להיות אמת והשאלה היא עד כמה מקרים אלו קובעים להלכה. ועוד.
תודה על העתקת דברי הרב ריינס, אם כי חוששני שבתור תיאור כוללני זה נכון אבל לא כאשר בוחנים את הדברים בפנים. האם הדוגמא המורכבת למדי שהעתקתי כאן אינה מראה שהאמוראים כן השתמשו בשיקול הדעת וכן חידשו דברים?
אולי המונח "חידוש" הוא המפריע כאן, כיון שאין הוא חד משמעי. האם שימוש במידות או בקריטריונים הניתנים ללימוד מן המסורת הוא חידוש או רק "הוכחה מן הקבלה"?
ניתן לומר כך וניתן לומר כך. והתשובה תלויה באופן בו משתמשים במילה "חידוש".
ועדיין אני סבור שאין זה הבדל בין תנאים לאמוראים אלא בשאלת היחס של תלמיד לדורות הקודמים.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2014 09:27 |
|
| |
עוד כתבת
בדורות האחרונים, למרות שתלמידים לומדים תורה מרבותיהם, רוב התורה שבע"פ נלמדת מספרים, ואף תלמיד חכם לא יכול לומר שהוא יודע את התורה כולה כמו רש"י או הרמב"ם, אחת על כמה וכמה כמו האמוראים כל שכן התנאים, וגם בינתנו רחוקה מבינתם והראיה שדרכי המדרש של חז"ל סתומות לרוב הלומדים.
ולי ייראה שבדורות האחרונים יש הרבה יותר אמצעים ללימוד התורה כפי שהיא נמסרת בגמרא. יש הרבה יותר זמן פנוי, הרבה יותר ספרים, הרבה יותר שיטות ידועות לנו מן הספרים, הרבה יותר כלים, גם כלים שנלמדים מבחוץ (לוגיקה, למשל וכן מדעים שמסייעים בהבנה).
למעשה, השאלה אם ההבדל בינינו לקודמים הוא בכישורים, במסירות וביראה או בהכרות עם הנתונים של התרבות דאז, השאלה הזו כבר עלתה באשכול ישן של בוגי. ואני ממחזר אותה.
כיון שיש כה הרבה לומדים, וכה הרבה הזדמנויות, יש חכמים גדולים גם בינינו.
מה שמפריע לנו להיות כתנאים וכאמוראים הוא דרך הלימוד המתישה והלא יעילה של הישיבות שלנו - כן, זה כך. וצריך לפתוח לכך אשכול אחר.
ומה שעוד מפריע לנו הוא השיתוק המובנה העקרוני שאנו נדרשים להאמין בו, בדיוק כפי שמוצג בדבריך.
לפיכך, נדרשים הרבה יותר אורך-רוח וסבלנות כדי ללמוד תורה.
נכון מאד! וגם שיטת למוד נכונה (ללמוד את כל המקורות המצויים, כולל תוספתא, מדרשי הלכה וספרות גאונים, ולבדוק גרסאות טקסטים שונות, מה שהתחדש בזמננו עם חיבור ספריות לאינטרנט כך שרוב הדברים ניתנים לבדיקה מן המחשב).
כמובן, אין לו לאדם לדהור ולהחזיק מעצמו לפני שלמד כראוי, והשאלה היא מה זה "כראוי", אבל גם אין לנו לזלזל בכוחותינו.
אני מבקש לחזור על הנקודה הבאה: החסרון שמונע מאיתנו לערער ולהציע פירושים משלנו
א. אינו אונתולוגי מהותי.
ב. אנו מכשילים את עצמנו. גם באי לימוד מספיק, גם בלימוד לא יעיל תוך החסרת העיקר ובזבוז זמן על דברים מיותרים. גם במחויבות לא לערער ולא להסיק מסקנות.
ג. איכשר דרא. הדור הוכשר עקב המתנות שקיבלנו משמים.
כל זה לא אומר שאפשר להיות שטחי ופזיז ולהחליט. אבל זה גם אומר שאין צורך לאדם עמוק ורציני שהקיף ולמד להימנע מהכרעה.
יש בעיה נוספת של אי ערעור על המסורת מטעמי "שמא יאמרו" וגם מחמת המחוייבות שלנו לכבד את רבותינו, ולכן יש לנו כלים כדי לעקוף את הקושי, החל בפרשנות על ידי אוקימתא או על ידי הצבעה על מחלוקת קיימת שהדעה שאנו נגדה תחשב לפי דרך אחת, וכן על ידי שימוש במילים מתווכות כמו "לכאורה", "אילולא דמסתפינא" (דרכו של המשנה ברורה לחלוק) ועוד. וכל זה ראוי לאשכול אחר.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2014 11:36 |
|
| |
| מם80 כתב: |  | ירוחם,
תלמידי חכמים בדור שכבש את א"י נסמכו על-ידי יהושע ששימש את משה רבינו.
|
|
לא הבנתי מה הרבותא בזה שיהושוע הסמיך? אז מה? ומה היה בדור אחר כך? נביאים משכו למלוכה והמלכים בהמשך הפכו לרשעים גדולים. מה הרבותא בהסמכה? חוץ מהפן הפיקנטי.
מה שחשוב זה הרמה האינטלקטואלית של החכם, התבונה שלו והשכל שלו, מתי הוא חי - מה זה רלונטי?
חשוב לחכם מכלול הידע שעומד לרשותו. ותסים איתי- כי אתה יודע הרבה יותר. הרבה מאד יותר, מהחכמים שיהושוע בן נון הסמיך, יותר מהתנאים האמוראים ראשונים ואחרונים.
לסבר לך את האוזן- אתה יודע מה שר' עקיבא אייגר כתב. הרמב"ם לא.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2014 13:18 |
|
| |
ירוחם,
הרוגוצ'ובר ידע את מה שכתבו מאות גאונים ובכללם רבי עקיבא איגר, ובכל זאת מדי בוקר היה אומר בוקר טוב רבי ומדי ערב ערב טוב רבי וכוונתו לרמב"ם, כי סבר שהרמב"ם ירד לסוף דעתם של חז"ל. אדרבא לענ"ד ריבוי הידע בדורות האחרונים מקשה על הלומדים להבין כראוי את המקורות. לסבר לך את האוזן מה זה דרגא של אמורא, קח עשרות גאונים בתורה ומאות פרופסורים גאונים בחכמות מהדורות האחרונים, חבר אותם ביחד ולא תגיע לדרגת אמורא.
|
|
|
|
|
