אמונת חכמים של חכמים ואמונ"ח של ההמון

ירוחם,

הפניתי כבר למקורות שמסבירים את הדברים היטב. מי שבאמת חפץ להבין, ילמד את הדברים.

מ

יש מונחים שאנו משתמשים בהם ולא תמיד ברור למה הכוונה. לפחות לא לי.

אחד מהם הוא זה שהשתמשו בו כעת. "התמעטות הלבבות".

האם הכוונה היא להתמעטות הרצון או היכולת להשקיע במאמץ לימודי? להבין דברי אחרים, חכמים?

זו אפשרות אחת שמונחת בדבריך.

אפשרות אחרת היא התמעטות היכולת להבין דבר מתוך דבר במובן של לקרוא מימרה, לדעת על מה מדובר בה, אבל לא תמיד לדעת את הסברה, את ה"למה" של הדין. וזה באמת לא ברור מעצמו, שהרי יש דינים רבים, רבים מדי, שבהם לא נאמר מפני מה הם כך ולא אחרת. ולמעשה, לגבי רבים מדיני התורה נהוג לחשוב שאין בהם טעם ותכלית. ולמעשה הדבר נתון במחלוקת ראשונים.

וכבר הזכרתי שקשה עד בלתי אפשרי להבין קביעות שהרקע שלהן אינו ידוע. והרי אין אנו מכירים את אורחות החיים והתרבות של פעם.

לפיכך, יש סיבות רבות לתלות בהן את הקושי להבין דברי חכמים, אבל לאו דווקא התמעטות הכשרונות.

ואיך כל זה קשור לנושא שפתחתי בו, על החובה להבין ככל שניתן ולא להתחמק מן הידיעה שאנו כן מבינים ולפי הבנתנו עלינו לנהוג ואף להביע דעתנו?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מיימוני,

התמעטות הלבבות הינה הן בקבלת השמועה והן בהבנתה. החכם יודע מה שאומר ומה שאיננו יודע לא אומר.
לכל דיני התורה יש טעמים, גם להלכות שחכמים לא ביארו את טעמיהן, ואפילו להלכות למשה מסיני שלא יודעים את טעמיהן. אלא מה? ככל שהבקיאות בתורה מקיפה, כן סוברים סברות על סמך ידע מבוסס על כללים ופרטים, וממילא הסברות מדויקות ונכונות יותר. ככל שהעיון מעמיק, כן הסברות כלליות ומחודדות ודקות. לדוגמא, לפני כמאתיים שנה לדאבוננו עבור לומדים רבים מי שלא היה בקיא בכל הש"ס לא היה נחשב לכלום, ובכל זאת לבקיאותם בש"ס לא התלוותה בהכרח הבנה אמתית של מה שנלמד. לעומת זאת, בתקופת האמוראים אפילו בקיאות במסכת אחת היה דבר יקר אצלם, מפני שלא היה נקרא בקיא, עד שהיתה ערוכה ושמורה אצלו, והיו הדברים מחודדים בפיו, מפני שטרח ויגע בה, לדעת טעמיה, ולעמוד על בירורי הדברים. לפיכך, אמונת חכמים אמתית הינה להאמין בדבריהם (מחזור ויטרי), כלומר לדעת שהינם מקבלי וממשיכי השמועה שמשה קיבל מסיני, ולהתייחס לדבריהם בהתאם. כתב ערוך השלחן: "כל מחלוקות התנאים והאמוראים והגאונים והפוסקים באמת למבין דבר לאשורו דברי אלקים חיים המה ולכולם יש פנים בהלכה... וכל התורה נקראת שירה ותפארת השיר שהקולות משונים זה מזה... כל זה הוא לפלפול התורה, אבל להלכה למעשה לאו כל אדם זוכה לשאוב מים חיים להלכה ולמעשה מהים הגדול הזה מפני גודל איכותו וכמותו".

תוקן על ידי מם80 ב- 04/08/2014 01:30:14

מ

הרשה לי להתייחס לדבריך בפרוטרוט. כפי שאני סבור, יש כאן כמה נושאים שהתערבבו יחד.

אבאר.

מיימוני
האם לדבריך, מצוות ייבום בטלה?

מיימוני,

אתן דוגמאות לתלמוד תורה אמתי:

פעם רבי לוי יצחק מברדיטשוב הוזמן להשתתף בסיום מסכת. הוא שאל את זה שלמד את המסכת, אם ידועים לו פירושי כל הלעזים המופיעים בפירוש רש"י למסכת. זה שלמד את המסכת אמר לו: לאו. אם-כך, אמר לו רבי לוי יצחק מברדיטשוב, לא אוכל להשתתף בסיום המסכת עד שתדע אותם.

רבי שלמה פוליאצ'ק, תלמידו החריף ביותר של רבי חיים מבריסק, מגיל 30 ואילך לא פתח דף גמרא כי כל סוגיות הגמרא עם רש"י ותוספות היו כבר מונחות בכיסו, גם ידע להסביר מה היו הסברות של רש"י ושל התוספות במחלוקותיהם. הוא הגיע לכך מתוך יגיעה עצומה בתורה בשקידה מופלאה ובעיון מעמיק במשך שנים רבות. בענוותנותו הוא היה סבור שאיננו בן תורה.

רבינא אמר בני יהודה דגלו מסכתא נתקיימה תורתן בידם (עירובין נג.). פירש רש"י: למדו לאחרים כך שמעתי; ל"א מפרשין שמועותיהן ומדקדקים בטעמו של דבר עד שמתיישב בלבן. ומהרש"א פירש: היינו שנתכונו להורות כהלכה (כלומר למדו לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא).
 

מ

תודה על הדוגמאות!

הן נפלאות!

ואני חלוק עליך בשתי הראשונות...

אין צורך ללמוד רש"י כדי ללמוד מסכת. כלומר, השאלה היא כמובן מהו "ללמוד מסכת". אבאר חלק מכוונתי. בוודאי שללמוד מסכת פירושו לקרוא אותה ברצף ולהבין את המילים ואת הקשר. נניח שקראתי ויש לי "פשט" אבל לא לפי רש"י או לא כולו לפי רש"י. האם בכך "למדתי" את המסכת?

אנו עוסקים כאן בתנאי מינימום. שהרי למעלה כמעט ואין לזה שיעור... תמיד אפשר לשפר.

לגבי רבי שלמה תלמיד הר"ח מבריסק - האם באמת ידע את המסכת אם הכיר רק את הסברות של רש"י ותוס'? ומה עם הרמב"ם? המאירי? ראשונים אחרים? עד כמה צריך להכיר שיטות שונות בביאור הדברים שמופיעים במסכת?

וזו רק ההתחלה. כי אפשר לשאול אם אפשר ללמוד מסכת אחת בלי ללמוד את כל הקשרים של סוגיה מקומית לסוגיות אחרות.

לגבי המימרא האחרונה, איני יודע מה פירושה ואיני יכול כרגע להתייחס לפירושים שהבאת.

כדאי אולי לפתוח אשכול על "מהו לימוד תורה" עם הדוגמאות האחרונות שלך ותשובתי.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מיימוני,

ישנה שיטת הלימוד התוניסאית - ללמוד גמרא ללא מפרשים ואח"כ ללמוד מפרשים כדי לבחון אם הסוגיה הובנה נכון.
בדורות האחרונים רוב הלומדים לא מסוגלים ללמוד כך, אם כי אינם בקיאים במקרא ובמשנה או כי לא מבינים ביטויים בלשון הארמית.

בהרבה ישיבות מקובל שלימוד ראשוני של הגמרא כולל את פירוש רש"י (כך הגר"א היה לומד) או גם את פירוש התוספות. לפיכך, כדי להבין את פירוש רש"י (וכנ"ל את פירוש התוספות), נדרש לדקדק בדבריו, כל שכן בדברי הגמרא. פעם היו לומדים גם את פירוש המהרש"א, ואמר החזון איש שמשהפסיקו ללמוד מהרש"א כבר לא יודעים את פשט הגמרא.

רבי שלמה פוליאצ'ק למד עוד ראשונים מלבד רש"י והתוספות (רמב"ם, רמב"ן, ראב"ד, ועוד).  מסופר, שלקראת היותו בן 13, רבי חיים מבריסק הראה לו מקומות בגמרא ובראשונים מהם יבנה יסוד לפלפול  אותו יאמר בדרשת בר-המצוה. אחרי ששלמה אמר את הפלפול בבר-המצוה, אמר לו רבי חיים: בני, מה שחשבתי לא אמרת, אבל זה שאמרת טוב הוא יותר ממה שחשבתי.

מ

מה שכינית "שיטת הלימוד התוניסאית" אינה רק של תוניס. היא גם מיוחסת לחזו"א וכמדומה מופיעה בספרים. ואני אישית פגשתי כאלו שהקפידו על זה, אם כי הם היו המיעוט. אבל למדתי מהם וזו נראית לי דרך נכונה מאד.

ויש לכך כמה השלכות. בין להתרגלות לחשיבה עצמאית ובין להתרגלות לחשיבת התלמוד ובין, וזו נקודה שבה רבים יחלקו עלי, לדעת שרש"י אינו הפירוש היחיד.

וכאשר מעיינים קודם כל ברש"י, בגלל שהוא נכנס כה יפה למילות התלמוד, זה סותם את היכולת למצוא פירוש אחר.

כמובן, אם ניקח לדוגמא את התייחסותו של ר' יצחק קנופנטון, בעל מחבר הספר להדרכת הלומדים, לדעתו לאחר החשיבה העצמאית צריך ללמוד את רש"י ולהבין מדוע הוא צדק. אני מציע להחליף את "צדק" ב"חשב כך" (ולא שהוא טעה חלילה אלא שיש גם אפשרויות אחרות).

עוד כתבת