|
|
| נשלח ב-27/4/2006 23:16 |
 |
| |
אני מוסיף את תרומתי הצנועה לאשכול חשוב זה ע"י הלינק הבא:
http://www.mesora.org/EmunasChachamim.htm
ראו בעיקר את סעיף philosophy.
מדובר באתר המנוהל ע"י רמב"מיסטים מובהקים הנלחמים ב"אמונה תמימה" ובשאר מרעין בישין.
מנהל האתר, הרב משה בן-חיים, מתמחה בקטילת חסידים (בעיקר חב"ד), מקובלים, נוצרים וכל מי שאמונת הייחוד שלו אינה מזוקקת. יש לו מנהג "מתמיה" לענות תשובות כנות לכל שואל, יהודי או גוי.
ג'ינג'ית, זה בעיקר עבורך! רב בישראל...
למה לי קרא, סברא הוא– בבא קמא מו
תוקן על ידי - אנאסזי - 27/04/2006 23:23:22
תוקן על ידי - אנאסזי - 27/04/2006 23:24:26
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2006 00:27 |
|
| |
התבהרות פתחה אשכול:
כרגיל קשה לי לנסח בבהירות מה באמת מציק לי הפעם חכמי הפורום יגדירו זאת הרבה יותר טוב ממני.
מהן גבולות האמונה שלנו לרב שמהווה חוליה מקשרת ביננו לבין השם
אולי בחסידות זה רחב יותר
עד כמה להאמין או לקבל את מה שהרב אומר
האם כשיאמר על לילה יום ועל יום לילה לקבל זאת .
כמובן שזה נכתב בפרפרזה .
אבל מה שמציק לי הוא הגבול,ואולי אין. ואולי כל מה שהרב אומר לא מערערין עליו .
ואולי לא.
השכל אמור לעבוד לפני האמונה הרגש.
אין לי מושג.
מה נכון ?איך בודקים ?מה הקריטוריונים?
ומה קורה כשהרב "מפשל "קצת לטעמי האם זו השגה עליונה שאני לא מבינה או פשוט פישול לשמו
והאם בכל רב שאני מגלה בו אנושיות וטעויות כיצד אוכל לקבל ממנו אמת מוחלטת?
בטרם אתבלבל לחלוטין אני משאירה לכם לפזר מעט את ענני הכבדים
תודה רבה.
תוקן על ידי - עצכח - 17/05/2006 9:09:22
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2006 10:13 |
|
| |
התבה',
דברייך נידונו לרב באשכול זה ובאחרים ובעזרת לינקזצר ניתן ללקט את הלינקים לדיונים, למען ילמד המעוניין את אשר תבקש נפשו. בכ"ז אשתדל להבהיר כמה נקודות מוצא בקצרה, למען הקל על מלאכת ההשתרעות וההסתערות על האשכולות השונים והעיון בנבכיהם.
דלגי נא על שאכתוב בסוגריים, כי דברים אלה מיועדים אך לשלב מאוחר יותר כרונולוגית. כן, אם אין לך סבלנות לכל תהליך ההקדמה המבסס את התשובה שאני מנסה להבהיר, לכי ישר לפיסקה האחרונה למטה וגלגלי מעלה אך לפי צורכך.
מראשית בואנו לעולם אנו פועלים על פי ידיעתנו [הווה באמצעות המלאך שכליאל או כפי שכתבת: "השכל אמור לעבוד לפני האמונה והרגש"]. אנו מזהים כי x תואם לרצוננו הראשוני [שהוא אחדות והיא מושגת על ידי התאמת דברים שונים "והיו לדבר אחד"]. אך החיים אינם כה קלים ולא תמיד אנו יכולים לזהות בזיהוי ישיר את ה-x [ובפרט אם בולבלנו על ידי כל מיני מושגים מלאכותיים], לכן אנו נאלצים להסתמך בינתיים על זיהוי בלתי ישיר את ה-x.
רמת אמינות הזיהוי הבלתי ישיר עליו נסתמך, תלויה מאד בנסיבותינו בעת הזדקקותנו ל-x. אם אנו אובדים במדבר וחיינו בסכנה והנה מגיע יצור לא אמין במיוחד ומורה לנו על דרך החוצה, נאמין לו בלית ברירה. ככל שתגדל הברירה נהיה יותר סלקטיביים באשר לנתינת אימוננו במאן דהו. הברירה תגדל ביחס למרווח הניתן לנו עד לצורך בהחלטה וביחס ליכולת ההשכל שלנו בלימוד הדרכים החוצה ובלימוד האמינות הראויה להינתן לכל מציע פיתרון.
כל הצעות הפיתרון למבוקשינו הן הנה [מלאכי הווה טובים ורעים או בלשון הרווח] שלוחי דבר השם אל מודעותנו המבקשת ולא מסופקת במידע ישיר ובהיר מעל לכל ספק, אלא במידע עקיף לו דרוש אימוננו-אמונתנו. בתחילת דרכנו אנו בוחרים בשליח הנראה לנו ביותר כ"מקשר בינינו לבין השם". "הנראה לנו ביותר" הלזה תלוי בהרבה נסיבות חינוכיות וסביבתיות וגם הוא משתנה לפי התקדמות רמת השכלנו. יש לציין שהראוי ביותר היה לו יכולנו שלא להסתמך על מקור אחד ויחיד אלא לדון בכל מקרה ומקרה מה הפיתרון ו/או מה המקור המתאים ביותר למקרה המסוים [מעשה דיקארט בכל יום]. אך זו דרגה טרום אוטופית שלהתקרב אליה דרושות הרבה שנות התבגרות. לכן בלית ברירה על רובנו לנקוט בדרך של קבלת מרותו של המקור האמין ביותר והוא כאמור תלוי בנסיבות חיינו.
נסיבות החיים של היהודי הדתי הן של קבלת תורת משה מסיני עליה יברך: "תורת אמת נתן לנו, ברוך אשר בחר בנו". אך גם תורה זו שבעים פנים לה ולכל שבעים הפנים אינטרפרטציות עד אין מספר. לכן גם לגבי האינטרפרטציה זקוקים אנו לזיהוי המקור "הנראה לנו ביותר" והוא משתנה כאמור.
אקח את עצמי כדוגמא;
בילדותי חשבתי שכל שזקנו ארוך יותר או כל שגופו מתנענע יותר בעת התפילה הוא המקור המייצג בצורה הנאמנה ביותר את תורת משה.
בנערותי חשבתי שכל המגובה חברתית יותר הוא המקור המייצג בצורה הנאמנה ביותר את תורת משה.
בטיפשעשרותי חשבתי שכל שמשכיל יותר למרוד במקובל באמצעות הגיונות "איפכא מסתברא", הוא המקור המייצג בצורה הנאמנה ביותר את תורת משה.
בבגרותי שהיא בתהליך לכאורה אין סופי, השכלתי שאין כללים חד משמעיים וגם אם מוצדקים היו השלבים הקודמים שלי, עלי להתאמץ ולזהות את מקורותיי ולהבחין בין החכם הישר והנאמן לבין "הסכל בציבור הרבנים" וכן הלאה למיין תמיד יותר ויותר.
שאלתך נוגעת לשלב הזה ותשובתה היא שאינך יכולה אלא לסמוך על עצמך בהבחנת גבול אמונתך הראויה ברב זה או אחר. הבחנה זו תלויה בהתמחותך בנושא המסוים המעסיק אותך. אם בנושא הזה את מזהה שהרב אומר על יום שהוא לילה הרי שחדל להיות רב בנושא הזה אא"כ כמובן את מזהה שהוא כזה חכם או כזה דואג לטובתך שבוודאי ראוי למצוא פירוש מסביר לדבריו. אך אז זה לא נקרא אומר על יום שהוא לילה אלא אומר על ימין שהוא שמאל שזה תלוי בזוית הראיה של השומע את דבריו שעלול להשתנות. לכן כדי שתוכלי לקבל דברי חכם כ"אמת מוחלטת" עליו להיות חכם ודורש טובתך ברמה שקשה למצוא בימינו.
מקוה שהועלתי ועכ"פ לא הוספתי בלבול.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2006 23:02 |
|
| |
ווטו
אם לתרגם הקטע האחרון שלך למושגים "חב"דים" הרי מדובר במי שהוא בטל לגמרי לעצומ"ה ב"ה ואין לו
רצון עצמאי כלל. ולכן יש לו אהבה אמיתית לכאו"א בלי שום אינטרס עצמי. וגם לימוד התורה שלו אין
לה שוחד עצני אפילו שוחד דקדושה, וא"כ מובן שמה שהוא רוצה הוא רצון העליון ב"ה. ועל שכזה נאמר
אם דומה למלאך ה' יבקשו תורה וכו'.
(ומכיון שכל חבדניק משוכנע שהרבי עונה על קריטריונים אלו מובן למה הם בטלים כ"כ לרבם, אבל שם
יש גם הענין של אמונת צדיקים ואכמ"ל בההבדל שבינה לבין אמונת חכמים).
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2006 13:27 |
|
| |
"מהן גבולות האמונה שלנו לרב שמהווה חוליה מקשרת ביננו לבין השם "
האם הרב מהווה חוליה מקשרת או מדריך?
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2006 14:04 |
|
| |
סאניטש, 
בע"ב,
ברוך השב! [עמדתי לדרוש בשלומך באישי ולהזכירך שיש לנו נושאים פתוחים]
למרות שכתבת את משפטך הקצר בסימן שאלה, הרי בזה נתת את התשובה לדברי התבהרות וברוח דברי סאניטש.
שהרי ההבדל בין "חוליה מקשרת" ו[סתם] מדריך הוא ברמת האימון וממילא שאם הוא דומה למלאך השם צבקות הרי הנך מקבל את דבריו כחוליה מקשרת ו"כ"דבר השם עכ"פ ברמה של נקיטת דרך, אבל אם אינו דומה למה"צ הנך מקבלו כמראה מקום בלבד וביחס לראיית המקום שהוא מראה.
ואודך על שזימנת לי הבנה ב"אם הרב דומה למלאך" שכל אחד והמלאך שלו, דהיינו לפי מה החלוקה שלמעלה בין שלבי ילדות, נערות, טיפשעשרות ובגרות, שבכל שלב מדמיינים את המלאך בצורה אחרת ואכן בשלב ההוא ראוי היה ללכת אחר מי שדמה למלאך בזמנו ואילו בשלב שמגלים שהמלאך הוא יראיאל-שכליאל, הרי סף הדרישה גבוה מאד ויש שלא יענה אדם אחד עליה בכל עת ונושא.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2008 10:03 |
|
| |
קבלתי בתיבה -
_________________
בברכה
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2008 02:13 |
|
| |
בס"ד
כל המושג של אמונת חכמים מדובר הוא בזמן המשנה שלא היו ספרים
ולכן היו מחוייבים להאמין לדברי חכמים ,בימינו חכם שאומר דברים עליו להביא ראיות וסימוכין מהכתובים ואם לא מביא אסמכתאות לדבריו,לא חייבים להאמין לו או לקבל את דבריו.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/6/2008 20:15 |
|
| |
What is Emunas Chachamim?
http://kankanchadash.blogspot.com/2007/07/what-is-emunas-chachamim.html
What is Emunas Chachamim?
The Baraisa in Avos 6:6 lists the 48 qualities through which the Torah is acquired. #23 is emunas chachamim – ''faith in the Sages.'' We must answer two questions: What is emunas chachamim, and what makes emunas chachamim essential to the acquisition of Torah?
There are those who believe that emunas chachamim refers to blind faith in the words of the Sages - that we must believe what the Sages say, in spite of what our minds tell us.This notion of emunas chachamim is incorrect for a simple reason: it is impossible to have blind faith in the words of the Sages. To those who object, I ask one question: "How do you know what the Sages mean?" In order to have blind faith in a statement of the Sages, one must have some understanding of what that statement means; that understanding must ultimately come from one's own mind. Even if a person relies on his teacher's interpretation, he must still rely on his own understanding of his teacher (not to mention that his teacher had to rely on his understanding of the Sages, and so on).
Rather, emunas chachamim is the conviction that the Sages are chachamim – that they reached the highest levels of abstract thinking and intellectual perfection; that they did not make casual statements, but only spoke or wrote after due contemplation and deliberation; that their ideas are not expressions of personal taste, psychological biases, or societal values, but are the products of rigorous intellectual analysis; that their words contain deep concepts and cannot be grasped through a superficial reading, but only after much thought, effort, and training; that they were humble, intellectually honest, and would never say or write anything for egotistical reasons; that they were aware of the facts in front of them as well as the other conceptual possibilities, and nevertheless concluded as they did because they had a conviction in mind's ability to grasp the truth.
A person who learns the words of the Sages with these assumptions has emunas chachamim.
Does this idea of emunas chachamim imply the Sages were always correct? No. The Sages were human, and even the greatest humans occasionally make mistakes. But this idea of emunas chachamim entails that if we see what appears to be a mistake or a nonsensical statement in the words of the Sages, there is a high probability that it is due to a deficiency in our own minds rather than in theirs. In such a scenario, we should think into their words with all of our resources to come up with a rational explanation. If we are correct, wonderful; if we are incorrect, then at least we will end up with a good idea, even if it wasn't want the Sages intended (needless to say, to the extent that we are in doubt as to whether our interpretation truly reflects the ideas of Sages, we ought to proceed with caution).
Does this idea of emunas chachamim mean that we cannot form our own opinion, siding with one Sage over the other? No. It is natural for the mind to favor one position over the other. But we should be intellectually honest and ask ourselves, "Do I favor this position because it appeals to my intellectual intuition, or because it appeals to my emotions?" Even if we are fairly certain that we are being drawn by our intellectual intuition, we must knowing how much weight to attribute to it - based on our years and experience in learning - and we should know when it is appropriate to suspend judgment until we reach the position where we are truly able to judge.
Does this in any way relieve us of the burden of thinking with our own minds? No. If anything, emunas chachamim forces us to work harder - to go beyond our first impressions, gut interpretations, and intellectual and emotional prejudices, and to learn from the words of the Sages themselves, rather than using the words of the Sages as a platform to say our own ideas and confirm our preconceived notions.
By now it should be clear why emunas chachamim is essential to the acquisition of Torah. A person who lacks emunas chachamim (or a person who thinks that emunas chachamim refers to blind faith) will never advance beyond his own, limited way of thinking, and will miss out on the opportunity we have to learn from the greatest intellects who have walked the earth.
Emunas chachamim not only enables us to gain from the ideas of the Sages, but by subordinating our untrained and underdeveloped minds to their superior intuition - all while continuing to think critically and independently - we are sure to improve and perfect our intellectual faculties as well.
The source of this definition of emunas chachamim is my own mind. I've looked and looked in many places, and although I've seen glimmers of it in the works of the Rishonim (Ibn Ezra on Shemos 20:1, the Rambam in the Peirush ha'Mishnayos: Introduction to Perek Cheilek when he talks about the "3rd group" and also at the very end, and several other places), I have yet to see anyone explicitly state a solid definition of emunas chachamim. If anyone has any sources which talk about emunas chachamim, please share!
_________________
למה לי קרא, סברא הוא
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2008 14:45 |
|
| |
למיימוני נ"י,
צהרים טובים וכ"ט. אנסה להתייחס לדבריך.
א. אתה מציג שתי גישות: אמונת חכמים של ההמון - אמון במשמעות הפשוטה של דברי חכמים, אמונת חכמים של חכמים - בודקים ומבררים את הדברים, ולא מזלזלים בדבר הנראה טעות במבט ראשון.
לדעתי האמת נמצאת באמצע. אמונת חכמים מחייבת את הדם לדעת שדבריהם תמיד הם דברי חוכמה, והאמת איתם. מאידך, פעמים רבות כוונתם להמשיל משל וכדו', ואין צורך להבין את הדברים כמשמעותם העולה בקריאה ראשונית.
כמדומני שדרך זו קרובה יותר לדרכו של הרמב"ם בהקדמה לחלק.
ב. בסיפור עם רבי יהושע, אתה מפרש שהוא נהג כשורה בזה שחלק על ב"ש, ומאידך נהג שלא כשורה בזה שאמר "בושני מדבריכם".
אפשר להציע ספקולציה אחרת: רבי יהושע חזר בו מעצם העובדה שחלק על ב"ש, ולכן לאחכ"מ לא חלק על ב"ש מדעתו (עי' יבמות טו:), אלא רק מפני שכך נהגו.
יש להוסיף, שאף לפרשנותך, יש לחלק בין רבי יהושע שהיה מגדולי התנאים, לבין אדם פשוט שודאי לא רשאי "להתערב" במח' ב"ה וב"ש. לא מצאנו שהאמוראים נחלקו על התנאים, ולדעת רב-רבך (אג' חזו"א ח"ב סי' קכד - אורחות איש עמ' קפו-קפז), זה מפני שהכירו שא"א שהאמת תהיה איתם.
ג. כמובן, הכל תלוי באיזה חכם מדובר.
יש להוסיף, שהסוברים שרשאים אנו לומר שחז"ל טעו במדעי הטבע (http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=899207&forum_id=1364), אין ליחס לחז"ל חוכמה גדולה משלנו במדעי הטבע, אלא רק במדעי הרוח.
ד. ביחס לסיפור על האברך והשם המודרני. (בהנחה שהסיפור נכון).
1) איננו יודעים מתן שכרן של מצוות (אבות ב, א) ולא עונשן של עברות.
2) יתכן מאוד שחטאו של האברך בכך שנתן שם לא מקובל [באותו מגזר] לבנו/בתו, ובכך גרם להם צער וייסורים. העובדה שהוא לא חשב על שיקול זה, מראה על חוסר אכפתיות. (כמובן, זו השערה בעלמא).
3) יתכן מאוד, שהעובדה שהוא לא שמע לרבו, מוכיחה שיש אצלו טישטוש בכל היחס הנכון לתורה ולת"ח, ולכן נענש בעונש חמור כ"כ.
מסקנה: יתכן מאוד שהאברך נענש על חוסר באמו"ח (מטעמים 1,3). לפמשנ"ת בסע' א-ב זה לגיטימי, כי דברי חכמים מחייבים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2008 14:51 |
|
| |
למאי נמ
סתם מתוך סקרנות- אתה חושב שחז"ל ידעו- מדעי הטבע? אתה רוצה כמה דברים מצחיקים ואבסורדיים מהם?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2008 19:24 |
|
| |
ירוחם,
אני לא הבעתי דעה בנושא זה, אך דומני שבעלי הדעה שאין בדחז"ל טעויות במדעי הטבע יצליחו ליישב את שאלותיך. (למיטב זכרוני, האדמו"ר מחב"ד סובר כך. - הלבן, האמנם?)
|
|
|
|
| נשלח ב-24/6/2008 21:42 |
|
| |
למאי-נמ
לא הבנתי מה שייך לכאן דעתו של האדמור מחב"ד, או של כל אדמור אחר?
השאלה היא אם היו לחז"ל ידע נכון במדעיי החיים, או לא? ואת זה אפשר להוכיח. כל מי שלמד גמרא, וגם מדעיי הטבע ברמה על תיכונית, יכול לדעת אם כן או לא.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2008 03:07 |
|
| |
בעלי הדעה שאין בדחז"ל טעויות במדעי הטבע יעיינו בספרו של נריה גוטל: "השתנות הטבעים בהלכה".
|
|
|
|
| נשלח ב-25/6/2008 08:18 |
|
| |
נישט
לבור שכמוני, האם השתנות הטבעים מהווה תירוץ לטעויות של חז"ל במדעי הטבע?
|
|
|
|
|
