|
|
| נשלח ב-2/2/2009 13:56 |
 |
| |
משך חכמה לרב מאיר שמחה מדווינסק, ריש פרשת בא:
גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם - הנה ידוע התהוות הכבוד בעם ישנו משני פנים: או מעוצם חכמה של הנכבד ומדותיו האלקיות והנהגתו הנפלאה, או מפעולות זרות בלתי מושגות ופלאים יוצאים מגדר ההרגל הטבעי, עד כי יחשבוהו לאלקי.
והנה המכובד מהחכמה ויושר הנהגתו, הנה תחלת כבודו אצל החכמים האצילים בעם, הם היודעים להוקיר חכמתו, הם המבקרים הנהגתו, הם החודרים בעין חודרת אל מדותיו, ומאשר יפליאוהו לשלם אמיתי, יתפרסם שמו גם אצל ההמון, וחרדת קודש ירעדו ממנו.
אולם האיש המכובד מצד פעולותיו הזרות והנפלאות, הוא יהלל תחלה מן ההמון, אשר בעינים טוחות יחשבוהו לאלקי, ולאמר כי הוא בלתי טבעי, ויטפלו עליו שקרים ופליאות זרות בספורים מפליאים, עד כי יתפרסם שמו אצל ההמון, וגודל הפרסום יעש כנפים גם בלבות הנבונים בעם, להטיל ספק בלבם לאמר לא לחנם נתפרסם שמו אצל ההמון, עד כי גם הם יכבדוהו, והנסיון יוכיח על זה.
והנה משה נקרא איש אלקים (דברים לג) כי הנהגתו הבלתי טבעית היה אלקית באמת, עלה לשמים וירד, גוזר ומצוה על כל חוקות הטבע ומשטרי השמים, מפיח פיו ימלאו קצות ארץ שחין, בהרים ידו באו חיות מקצות ארץ. הנה ממפעלות כאלה, ההמון במצרים נחרדו נבעתו חיל אחזתם.
לא כן החרטומים ושרים. בדם וצפרדע הקשו לבם לאמר כי הוא מפעולות הכשוף, או דבר אחר הנעשה בפעולת הדמיון, עד כי אחרי כל התפלספותם הודו כי אצבע אלקים הוא.
וכן אמרו עד מתי יהי' זה לנו (לעיל י, ז), ולא אמרו האיש, פירוש שאינו איש, כי יצא מגדר האנושי, והנהגתו הטבעית, חכמתו וענותנותו וכל מדותיו, חושש לטובת זולתו, רחמן בכל הגיוניו ופעולתו, עד כי כל מבין שראוהו והתבונן בו, אמר כי זה משה האיש האמיתי, ומבלעדו אין ראוי האדם להקרא איש, כי כולם כבהמות נמשלו נגדו.
ומצד זה נתפרסם שמו אצל האצילים, כי הם הבינו חכמתו, והפליאו הנהגתו. ומצד זה נתפרסם שמו מתחלה אצל האצילים בעם, החכמים, הם עבדי פרעה, ואחרי כן אצל העם. וזה ביאור הכתוב: גם האיש משה [מצד אנושיותו והנהגתו הטבעית] גדול מאד וכו', בעיני עבדי פרעה ובעיני העם, שנתפרסם לעבדי פרעה קודם, ואח"כ להעם, והבן.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/2/2009 17:23 |
|
| |
לעוף ברוח כתבת:
זה לא שהוא אמר לו לא לנסוע הביתה. אנחנו יכולים לחלוק על דעתו. הילד שאל את רבי חיים מוולוז´ין ולא אותנו, ולפי מיטב הבנתו ולפי השקפת עולמו הילד היה צריך להשאר ולא לנסוע. אפשר להגיד שזה לא מוסרי, לא הומני, מה שרוצים. אבל זו היתה השקפתו והוא זכאי לה. אם הילד היה שואל אותי אני מסתמא הייתי עונה לו דברים אחרים. אבל לא שאלו אותי.
אני שואלת לגבי האמירה האחרונה של רבי חיים מוולוז´ין לנוכחים - "לפעמים נותנים רשות לשטן לשרוף עיר שלמה בכדי להוציא נער מלימוד תורה!"
ובכן, לעניות דעתי אין מדובר בהשקפה פרטית של ר' חיים - ואין מדובר על זכויות שיש לרב גדול לייעץ לתלמיד שהוא בטוח בתשוקתו ללמוד תורה. לחלוק על דעתו אפשר, אבל זו לא דעתו הפרטית - ההלכה קובעת כי אם הורים רוצים למנוע מבנם תלמוד תורה, בשל סיבה כלשהיא, שברצונו הלך ללמוד, כיוון שחפץ בכך לגודל תשוקתו - אין מצוות כיבוד הורים חלה עליו - כעת כשיוצאים מנקודת הנחה זו, אפשר להבין גם את האמירה של ר' חיים - את האמירה הזו ר' חיים לא יכול היה לומר בטרם נעשה הנער לתלמיד חכם גדול - אבל לאחרי שנעשה לתלמיד חכם מה כל כך מזעזע באמירה הזו? נראה לי הדבר הגיוני ביותר ומובן גם מבלי להתחיל להיכנס לויכוח האם השטן הוא ישות נפרדת, מה שחשוב הוא המסר -
תוקן על ידי נאחז_בקש ב- 02/02/2009 17:24:37
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2009 07:23 |
|
| |
כעת ראיתי את דבריך מיימוני
אתה כותב:
האם באמת אמר ר' חיים מה שמייחסים לו. (הרי יתכן שהסיפור נכון, אבל לא הקטע על הסירוב לשגר את יוסי הביתה, ובוודאי לא אמירה כזו).
אם הקטע על הסירוב לשגר את יוסי הביתה אינו נכון, ואם האמירה לא נכונה אז מה נשאר מהסיפור ? שהילד יוסי הלך ללמוד תורה אצל ר' חיים ונעשה לרב גדול?
באת לברך ונמצאת מקלל - הקטע על הסירוב מגובה ע"י ההלכה - ובעיניך דווקא הקטע הזה מופרך שר' חיים סרב לשגר את יוסי?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2009 20:12 |
|
| |
נאחז בקש
קראתי מחדש מה שנכתב ומה שכתבתי כי כבר לא זכרתי.
ואחרי העיון הזה לא כל כך הבנתי את השאלה.
אני מסכם:
א. הובא כאן סיפור עם פרטים שחלקם עושה רושם "קשה" על ילד שהיה שובב והפך לתלמיד חכם.
ב. מן הפרטים המוקשים צויינו שנים: האם היה מקום לאסור על התלמיד לחזור
לביתו גם כאשר קרו שם אסונות. והאם זה נכון שיש שטן שמסוגל לשרוף עיר
שלימה כדי להעמיד אדם בנסיון שלא ילמד תורה.
ג. תשובתי שלי היתה להצביע על אפשרויות שונות לקבל את המעשה כהיסטורי או
לחילופין להגיה אותו. כמובן, אם מגיהים אותו, נופל חלק מן הסיפור. ובזאת
ודאי צדקת. אז האם הסיפור כבר "חסר ערך"? לא, למה שיהיה חסר ערך? זה שהיה
נער שובב שתפס את עצמו ולמד, וזה שבאו עליו צרות רבות וקשות, וזה שדבק
בתורה ולא התייאש והמשיך ללמוד, האם כל אלו אינם ראויים לספר, ללמוד
ולהתפעל מהם?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2009 21:41 |
|
| |
הנה הסיפור כפי שהובא ע"י לעוף ברוח..
"קיצור הסיפור למי שאינו מכיר - ילד שובב בשם יוסלה מחליט לנסוע לישיבה של רבי חיים מוולוז´ין ללמוד תורה, ונוסע. אחרי כמה זמן הוא מקבל מכתב מאמא שלו ובו אמו מתחננת אליו כי יחזור הביתה דחוף כי היתה שרפה גדולה בעיר, והחנות של אביו נשרפה כליל, והם נותרו ללא לחם לאכול, והיא מתחננת לבנה שישוב ויעזור להם. הוא הולך לרבי חיים מוולוז´ין לשאול אותו, ורבי חיים חושב ומייעץ לו לא לנסוע אלא להשאר וללמוד תורה. לאחר זמן מה הילד מקבל עוד מכתב מהבית ובו אמו מתחננת אליו כי אביו חולה מרוב עגמת נפש ושיחזור הביתה, ושוב רבי חיים מייעץ לו להשאר וללמוד תורה. הילד מקבל עוד מכתב מהבית ובו אמו מודיעה לו כי אביו נפטר ושיחזור הביתה. הילד בוכה ומאשים את עצמו כי אולי בגללו אביו ירד שאולה, אבל רבי חיים עדיין פוסק לו להשאר בישיבה ולא לנסוע הביתה.
עוברות שנים אחדות ומגיעה אל רבי חיים מוולוז´ין משלחת של רבנים מסלוצק ומבקשים ממנו לבחור להם רב, והוא כמובן בוחר ביוס´לה שלנו שבינתיים גדל לתלמיד חכם. והם שותים לחיים ואוכלים עוגה ורבי חיים פונה ליוס´לה ואומר לו כך: "... אמרתי לך לחזור ללמודך. ראיתי כי אין זו אלא תחבולת השטן שבא להפריעך ולנתק אותך מן הדרך החדשה שבחרת לך." ואז פונה רבי חיים מוולוז´ין לנוכחים ואומר כך: "לפעמים מרשים לשטן לשרוף עיר שלמה כדי להוציא נער אחד מן הלימוד, מה נורא הדבר!".
מיימוני אתה כותב: הובא כאן סיפור עם פרטים שחלקם עושה רושם "קשה" על ילד שהיה שובב והפך לתלמיד חכם.
ראשית , זה לא מדוייק בלשון המעטה, הכתוב מספר על : ילד שובב בשם יוסלה שמחליט לנסוע לישיבה של רבי חיים מוולוז´ין ללמוד תורה ונוסע - כלומר זה לא סתם ילד שובב שהפך לתלמיד חכם גדול, אלא, זה ילד שובב שלרב תשוקתו ללמוד תורה עושה מעשה ונוסע ללמוד אצל ר' חיים והופך לתלמיד חכם - ( אתה מוצא את ההבדל בין שתי הגירסאות ? )
שנית, על השאלה האם היה מקום לאסור על התלמיד לחזור לביתו גם כאשר קרו שם אסונות. אמנם נראה כי לדעתך הדבר נראה כלא מוסרי, ולכן אתה מוצא לנכון לסנגר כביכול על ר' חיים ולנקות אותו ממה שבעיניך נראה כמעשה לא מוסרי ואכזרי, אבל לא כך הדבר הוא מצד ההלכה - כתבתי שזו לא דעתו הפרטית של ר' חיים - ההלכה קובעת כי אם הורים רוצים למנוע מבנם תלמוד תורה, בשל סיבה כלשהיא, שברצונו הלך ללמוד, כיוון שחפץ בכך לגודל תשוקתו - אין מצוות כיבוד הורים חלה עליו - ר' חיים אסר על יוסלה לחזור לביתו על סמך מה שההלכה אומרת ואתה סובר שהחלק הזה בסיפור אינו נכון?
אתה כותב: שהיה נער שובב שתפס את עצמו ולמד, וזה שבאו עליו צרות רבות וקשות, וזה שדבק בתורה ולא התייאש והמשיך ללמוד, האם כל אלו אינם ראויים לספר, ללמוד ולהתפעל מהם?
סהדי שבמרומים שאני לא מבין את ההיתממות שלך, הרי זה שיוסלה המשיך לדבוק בתורה ולא התייאש היה כתוצאה מהמהלך שר' חיים אסר עליו לשוב לביתו - ודאי שאם נופל החלק הזה מן הסיפור אז הסיפור חסר ערך ! הרי לולא ר' חיים יוסלה היה מתייאש נשבר והיה שב לביתו, האם היה מגיע להיות תלמיד חכם גדול אם היה שב למשפחתו והיה שוקע איתם בצרות שבאו עליהם?
תוקן על ידי נאחז_בקש ב- 03/02/2009 22:16:40
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/2/2009 23:36 |
|
| |
נאחז בקש
הבה נבחן יחד את הפרטים.
א. מה בין "שובב שהפך לתלמיד חכם" לבין "שובב שהחליט ללמוד והפך לתלמיד
חכם"? הראשון הוא דרך כלל והשני מפרט קצת יותר. ושני הניסוחים מתעלמים מכל
הקשיים שודאי היו בדרך. אם אתה רואה הבדל בין שני הניסוחים, אני לצערי
איני רואה הבדל משמעותי. ובכל אופן, עובדה זו - של הפיכת השובב לתלמיד חכם - היא בעיני למופת.
אציין כי אני מכיר את הסיפור בגרסה קצת אחרת, ובה מופיע חלק נוסף, אם זכרוני
אינו מטעני, כי יוסי שומע אבא מזהיר את בנו לבל יתחבר עמו, עם יוסי, פן
יקלקל אותו. כלומר, יש שובבות ויש שובבות.
ב. נראה לי שהבנתי יותר את טענתך, אבל במידה שהבנתי, איני מסכים.
אתה טוען כך: ההורים היו זקוקים ליוסי לצורכי פרנסה. ר' חיים אסר עליו
לנסוע. החלטתו של ר' חיים מוצדקת כי כאשר ההורים אוסרים על הבן ללמוד
תורה, הוא יכול לסרב להם.
אמנם, לצערי, איני מבין את מהלך ההוכחה. ראשית יש לבדוק מה הן הנסיבות שבהן הבן
חפץ ללמוד תורה וההורים מתנגדים ואז הוא פטור מלציית להם. אך באופן שאני
מבין את הקביעה הזו, אין היא דומה לנידון של יוסי. כאשר ההורים אוסרים על
הבן ללמוד, האם זה מפני שהם זקוקים לעזרתו, מפני שאין להם פת לאכול? שאין
להם מקום לישון בו? או מפני שהם דואגים לו, למשל, שילמד מקצוע ויעבוד ולא
ישקיע בתורה על חשבון פרנסה? שמא תאמר שאתה מבין שהכלל שאין הבן צריך
לציית להורים גם בשעה שהם זקוקים לו לעזרתו, זאת מנלן? ואם ר' חיים,
לדעתך, למד כך את האמירה הזו, הרי זה לגבי חלק מהקושי. מהיכן?
(אולי כדאי לציין את המקור שבו נאמר כי הבן אינו חייב לציית להורים
האוסרים ללמוד תורה, האם זו גמרא או ספר חסידים או פירוש של גמרא. אני
איני זוכר).
ג. האם זה שיוסי הפך לתלמיד חכם זה בגלל שר' חיים מנע ממנו לשוב הביתה?
בגלל שהוא הותיר את אביו למות (לפי גרסה בסיפור)? או למרות זאת?
איך הסתדר יוסי, לימים הרב יוסי, עם רגשות האשמה שהניח לאביו למות ברעב,
לפי גרסה זו, כדי שהוא יכול לגדול בתורה, אפילו לגדול בתורה באמת?
איך הסתדר ר' חיים עם החלטה כזו, שהותירה את ההורים עם הקשיים עד כדי סיכון חיים?
נכון שכדי לגדול בתורה צריך להשקיע בתורה ולא לבזבז זמן. אבל עד היכן?
***
ראוי לציין כי הגמרא עצמה מכירה בכך שלפעמים כדי לגדול בתורה צריך להשקיע
בה זמן שבא על חשבון דברים חשובים אחרים. אב לכולם: מה שאמרו כי תלמיד חכם
צריך להיות אכזר כעורב לילדיו, כלומר, לפי מה שהבנתי, וכמדומה שכך כותבים
המפרשים, שמניח אותם ואינו דואג להם לאכול ולצרכים כדי שיהיה לו זמן
ללימוד.
אך גם מקור זה צריך עיון רב. עד היכן ועד כמה מותר להיות עורב?
לגבי, הדרישה שהעמיד ר' חיים, לפי המיוחס לו כאן, על חשבון סיכון חיים של ההורים, היא עורביות
יתרה. ואת הנראה לעניות דעתי ואת תחושתי המוסרית האישית כתבתי.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/2/2009 05:24 |
|
| |
בן גם לא חייב לשמוע להוריו בנושא שידוכין.
ואם אביו יאמר לו הצבע מפלגה פלונית, כלום חייב הוא לשמוע לו?
אולם מה זה נוגע לחיוב צדקה ולחיוב כבוד אב ואם במקרה שאין להם מטה לחם?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/2/2009 07:24 |
|
| |
אוי למיימוני שהפך לברסלבר ונסתלקה ממנו הלכה
אתה כותב: - נכון שכדי לגדול בתורה צריך להשקיע בתורה ולא לבזבז זמן. אבל עד היכן?
הרמב"ם (הלכות ממרים, פרק ו, הלכה יג), הטור (יורה דעה, סימן רמ) והשולחן ערוך (שם, סעיף יג), פסקו בלשון קצרה: "תלמוד תורה גדול מכבוד אב ואם".
"אמר רבא: לעולם ילמוד אדם תורה במקום שלבו חפץ. שנאמר: 'כי אם בתורת ה' חפצו' (תהלים א, ב)" (עבודה זרה יט ע"א).
האם זה שיוסי הפך לתלמיד חכם זה בגלל שר' חיים מנע ממנו לשוב הביתה? בגלל שהוא הותיר את אביו למות (לפי גרסה בסיפור)? או למרות זאת?
אכן, יוסי הפך לתמיד חכם גדול בגלל שר' חיים מנע זאת ממנו לשוב לביתו - נקודה !
בעל בעמיו,
אין מצוות כיבוד הורים גם לבן שרוצה להתיישב בארץ ישראל - זהו אלה שלושת הדברים שאין בן חייב במצוות כיבוד הורים - תלמוד תורה, שידוכין, ויישוב בארץ ישראל -
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-4/2/2009 10:16 |
|
| |
בעל בעמיו
תודה. הוא שבאתי לומר ואמרת במילים קצרות.
נאחז בקש
מה אני יכול לעשות ואיני מסכים איתך? אני סבור שהמקורות שהבאת אינם
מצדיקים התעלמות של בן מצרכי הוריו הזקוקים לפת לחם. ואם זה לא מסתדר עם
ההלכה הפורמלית של "תלמוד תורה קודם לכיבוד הורים" אז מה. אוי לו
לפורמליסט שישא את אשמת היותו יתום.
אני מרשה לעצמי להביא סיפור נוסף, המיוחס לר' חיים מבריסק.
מעשה באדם מבריסק שנפטר עליו אביו בעיר רחוקה. הלך הבן אצל ר' חיים ושאלו:
האם עליו לנסוע להלוויה? הרי זה עולה כסף, וכיבוד הורים משל אב ולא משל בן
(כלומר, עבור מי שאינו בקיא בלשון קצרה: כיבוד הורים זו מצוה, אבל אין זו
מצוה שיש להוציא עליה כסף. לדוגמא, אם האב רוצה לחם במכולת, הבן צריך ללכת
לקנות, אבל את הכסף יתן האב).
חשב ר' חיים וענה:
אתה צודק. אתה בהחלט לא חייב לנסוע על חשבונך להלויה של אביך. אבל להגיע אתה חייב. אתה יודע מה, לך ברגל...
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
| נשלח ב-4/2/2009 10:59 |
|
| |
מימוני
ברוך השב- היום הפורום נראה יפה יותר
את הסיפור הזה מספרים בורסיות שונות על הרבה גדולים , אבל כולם מתעלמים מההלכה,
אין בית דין יכול לכפות על קיום מצווה שמתן השכר בצידה.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/2/2009 12:28 |
|
| |
מיימוני ,
אתה ממשיך להתבצר בסיפורים שאתה מספר לעצמך? מה אתה עושה עם שאר ההלכות הפורמליסטיות כשהן מתנגשות עם המוסר האישי שלך? זאת ההלכה והיא מחייבת אותך גם אם תתהפך על הראש ותצווח עד לב השמיים!
עניתי לבעלבעמיו שיש שלושה מצבים בהם התורה איננה מחייבת מצוות כיבוד הורים - כלומר, כל ההיתרים בשלושה המצבים הללו, להעדיף מצוות כיבוד הורים על מצוות תלמוד תורה, נתונים לשיקול דעתו של מי שאמור לקחת אחריות על אי קיום ההלכה הפורמלית - במקרה זה גורלו של יוסלה היה נתון לשיקול דעתו של ר' חיים - אתה מרשה לעצמך להביא סיפור נוסף, ואני מרשה לעצמי להוסיף ולומר : אולי ר' חיים ידע יותר מאשר הסיפור מספר על מצב משפחתו של יוסלה? אולי אלה היו הורים שמלכתחילה לא התלהבו מהרעיון שיוסלה ישקיע עצמו בלימוד תורה והעדיפו שיעזור בפרנסת הבית? הרי לפי הסיפור לא היו אלה ההורים ששלחו אותו ללמוד תורה, וזו היתה החלטה והתשוקה של יוסלה לנסוע ללמוד תורה אצל ר' חיים - ראה הלכות תלמוד תורה פ"א ברמב"ם הלכות ג, ד מה פירוש שיוסלה היה שובב שהסיפור מוצא לנכון לציין? ? כנראה שהיה שובב 'כיוון שאביו לא לימדו ואם אביו אינו מלמדו חייב הבן ללמד את עצמו...ואם היה בנו נבון ומשכיל להבין מה שילמד יותר ממנו - בנו קודם..."
לגבי הסיפור הנוסף שהבאת מה עניין שמיטה להר סיני? ולא דומה הנידון לראיה - ודנים כל מקרה לגופו!
תוקן על ידי נאחז_בקש ב- 04/02/2009 13:18:51
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/2/2009 12:48 |
|
| |
זאת ועוד, אתה מקסימום יכול לומר שאתה חושב שר' חיים טעה כשאסר על יוסלה לשוב לביתו אבל לכתוב שהחלק הזה בסיפור אינו נכון, ומופרך מיסודו כאילו אין לדבר יד ורגל בהלכה ? גם אחרי שקבלת מראה מקומות בהם מפורש ש"תלמוד תורה גדול מכיבוד אב ואם - אתה לא מוצא לנכון להתנצל בפני מי שהטעת אותו?
שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-4/2/2009 20:37 |
|
| |
מיימוני כתב:
"שמא תאמר שאתה מבין שהכלל שאין הבן צריך לציית להורים גם בשעה שהם זקוקים לו לעזרתו, זאת מנלן?"
א כשם שאדם מצווה בכבוד אביו, וביראתו--כך הוא חייב בכבוד רבו, ויראתו; ורבו, יתר מאביו: שאביו, הביאו לחיי העולם הזה; ורבו שלימדו חכמה, הביאו לחיי העולם הבא.
ב ראה אבידת אביו ואבידת רבו, של רבו קודמת לשל אביו. אביו ורבו נשואים במשא, מניח את של רבו ואחר כך את של אביו. אביו ורבו שבויים בשביה, פודה את רבו ואחר כך פודה את אביו; ואם היה אביו תלמיד חכמים, פודה את אביו תחילה. וכן אם היה אביו חכם, אף על פי שאינו שקול כנגד רבו--משיב אבידתו ואחר כך משיב אבידת רבו. ואין לך כבוד, גדול מכבוד הרב; ולא מורא, יתר ממורא הרב. אמרו חכמים, מורא רבך כמורא שמיים.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2009 21:36 |
|
| |
נאחז בקש
אני מבין שהנידון שלנו מתמקד במקרה הבא:
יוסי רוצה ללמוד תורה בישיבה. אביו ואמו זקוקים לו כדי שיפרנסם כי אינם
מסוגלים לעשות זאת בעצמם. יתכן שאחד מהם או שניהם בסיכון חיים. האם יוסי
רשאי/חייב/אסור לעזוב את הישיבה כדי לדאוג לפרנסתם?
אם התשובה לשאלה היא שהוא אסור בדבר, אזי רב שיורה כן יהיה צודק, ויוסי
פטור מכלום. אם התשובה היא שהוא חייב לצאת את הישיבה ולעזור להם, אזי רב
שיפסוק שלא יעשה כן, יעורר שאלה, בלשון המעטה.
אני מביא כאן שני מקורות זמינים. אמנם אני סבור שצריך לבדוק את הדברים מן
המקורות הראשונים, כלומר מפסוקים, סברות וסוגיות בגמרא, אבל בכל זאת אסתפק
בינתיים במקור מן השולחן ערוך.
שולחן ערוך יורה דעה סימן רמ
סעיף ה
י] זה שמאכילו ומשקהו, משל אב יא] ואם, אם יש לו. ואם אין לאב, ויש לבן, כופין אותו (ד) וזן אביו <ו> כפי מה שהוא יכול.
ואם אין לבן, ה אינו חייב לחזר על הפתחים להאכיל את אביו. הגה: ו וי"א
דאינו חייב ליתן לו רק מה שמיחייב ליתן לצדקה (כן כתב הב"י דנראה כן מדברי
הרי"ף והרא"ש, וכ"כ הר"ן פ"ק דקידושין). יב] ומ"מ אם ידו משגת, תבא מארה ז
למי שמפרנס אביו ממעות צדקה שלו (הגהות מרדכי דב"ב ובהגהות פ"ק דב"מ
ובחידושי אגודה). יג] ואם יש לו בנים רבים, מחשבים לפי ממון שלהם, ואם
מקצתן עשירים ומקצתן עניים, מחויבים העשירים לבד. (תשובת מיימוני הלכות
ממרים בשם מוהר"ם והביאה הבית יוסף). אבל חייב לכבדו בגופו, אע"פ שמתוך כך
בטל ממלאכתו ויצטרך לחזר על הפתחים. יד] ודוקא דאית לבן מזונות לאיתזוני
ההוא יומא, אבל אי לית ליה, <ז> לא מיחייב לבטל ממלאכתו ולחזור על
הפתחים.
אבל גיליתי גם את המקור הבא, שבו משמע כדברי נאחז בקש
שולחן ערוך יורה דעה סימן רמ
תלמוד תורה גדול מכבוד אב ואם.
פתחי תשובה על שולחן ערוך יורה דעה סימן רמ סעיף יג
(ח) תלמוד תורה גדול - היינו דווקא אם צריך לילך חוץ לעיר (כמ"ש בסעיף
כ"ה) אבל אם הוא בעיר צריך לשרת את האב ולחזור לתורתו כמ"ש בסי' רמ"ו
סי"ח. כ"כ הפר"ח בלקוטים. ובזה מתורץ קושיית ס' המקנה בקדושין דף למ"ד ד"ה
אסתייעא מלתא ע"ש:
כלומר, לפי הפתחי תשובה אם האב זקוק לשימוש הבן, והבן צריך לצאת מעיר לעיר
כדי לעשות זאת, ולוותר על לימוד תורה, לא יעשה כן. והרי בדוגמא שלנו, יוסי
אמור לעזוב את הישיבה כדי לחזור לפרנס את הוריו.
***
ובכל זאת, הדברים צריכים עיון.
ראשית, מפני שהמקורות אינם חתוכים וגמורים. האם הפתחי תשובה מדבר גם בזמן
פיקוח נפש של האב? ואם נניח שהאב זקוק לבן לזמן מרובה, עד כמה חייב הבן?
זו שאלה קשה שרלוונטית גם לזמננו. נניח שהבן חסך לנסוע ללמוד באוניברסיטה
באמריקה, ואביו זקוק לו שיפרנסנו בישראל. האם על הבן לוותר על תוכניותיו
לעתיד עבור האב? הרי הוא מפסיד את הקריירה העתידית שלו. ואם כך בלימודים
אקדמיים, קל וחומר לתורה?
***
עד כמה שאני יכול לשפוט מן המקורות הקצרים והכלליים שהבאתי כאן, השאלה המסויימת שעלתה אינה ניתנת להכרעה חד משמעית.
ייראה בעיני, וזה כמובן משקף את דעתי, שיש כאן התנגשות של שני ערכים.
וכאשר יש התנגשות כזו, יש הבדל משמעותי מאד בין התנגשות שנמשכת רגע או יום
לבין התנגשות שפירושה שינוי חיים.
כלומר, יש הבדל בין שאלה על טיפול באב שנמצא, נניח, בבית חולים במצב אנוש,
וזה מחייב להעדר מהישיבה או מכל מקום ימים או תקופה, לבין שאלה על ויתור
על מהלך בחיים כדי לחזור לפרנס את האב.
השאלה השניה, כפי שניסיתי להראות בדוגמא של האוניברסיטה באמריקה, אינה קלה
ויתכן שלא ניתן לדרוש מהבן שיחזור לישראל. חייו קודמין. גם אם אלו חיים
קשים ומרים ביודעו שהפקיר את אביו.
אני מרשה לעצמי להביא סיפור שלישי משמו של ר' שלמה זלמן אויירבך ע"ה.
באחד הסיפורים אודותיו מספרים כי התייעץ איתו בחור ישיבה שהגיע לגיל
שידוכין וחיפש אשה שתסכים שיכניסו לביתם את אמו האלמנה והחולנית. מחו בו
ששום אשה לא תסכים לזה והוא התעקש. והנה, הרשז"א תמך בו ועודד אותו.
והוא מצא אשה טובה כזו והם התחתנו. ואז אמר לו הרשז"א: מה שביקשת אשה בעלת
מידות כאלו, זה נכון וטוב. אבל כעת חובתך כלפיה יותר מאשר כלפי אמך. ואי
אפשר להחזיק אם בבית (כנראה בתנאי מגורים רגילים של זוג צעיר ולא עשיר).
לכן מצא לאמך מוסד טוב! וכך עשה.
***
זה מביא אותי לתוספת:
עד עתה עסקנו בשאלה על "מה קודם" כאילו יש רק שתי אפשרויות בעולם. אולם
האם אין אפשרות שלישית? האם אי אפשר למשל לנסוע לזמן הביתה לסייע להורים,
ולו למספר חודשים, או ל"זמן" אחד? נכון שיש חשש שמי שיצא מהישיבה לזמן כבר
יצא לתמיד. ובכל זאת. (וכאן כמדומה עיקר המסר של הסיפור בתקופתנו. בגלל
החשש של מדרון חלקלק אסור היה ליוסי לצאת מהישיבה כלל, ואם זה כך למצוה
חמורה ככיבוד הורים, קל וחומר לשאר דברים. וזה חלק מן האידיאולוגיה
החרדית).
***
אחרון חביב: האם השאלה שלפנינו היא שאלה הלכתית בלבד? נכון שאני עוררתי
ראשון את הנושא הזה בביקורתי על הסיפור. אולם יצאתי מתוך התחושה שהסיפור,
כפי שהוא, אינו יכול להיות אמיתי כיון שהוא סותר מחוייבות בסיסית של אדם
להוריו, ובוודאי שההלכה תשקף את היחס הזה. כיון שגיליתי שההלכות אינן חד
משמעיות בנושא זה, ושהן ניתנות לפרשנות בכיוון של נאחז בקש, אין לי אלא
לחפש יותר לעומק מה מפריע לי בסיפור ולבדוק האם גישתי מתוך האינטואיציה
שלי נכונה או לא.
***
סיכום
לאחר שהארכתי, אני משתדל לסכם:
א. יוסי, שלומד בישיבה או באוניברסיטה במדינה אחרת, נקרא לחזור לטפל
בהוריו הזקוקים לו, בין לזמן קצר, בין לזמן מרובה. מה יעשה? מה אומרת
ההלכה, והאם זו שאלה הלכתית?
ב. אם מדובר בחזרה זמנית קצרה, נראה ברור שחייב לחזור אם יש בידו. אם
מדובר בחזרה ארוכה, תוך ויתור על הקריירה העתידית שלו, חייו קודמין.
ג. תמיד יש לחפש פתרון שלישי. למשל להביא אליו את הוריו. או לחזור לתקופה כדי ל"סדר" אותם.
ד. במקרה של הסיפור, נראה שהמסר הוא שלמרות שהיתה אפשרות ליוסי לחזור לבית
הוריו לתקופה קצרה של חודש חודשיים ואז לחזור לישיבה, הרב אסר זאת בשל
הסכנה של "מדרון חלקלק" וזה המסר האידיאולוגי. מסר שאמנם יש לדון אם הוא
נכון.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/2/2009 22:37 |
|
| |
ירוחם, הנחרצות שלך הורגת אותי. מה הקשר כאן לכפייה? מי דיבר על כפייה?
|
|
|
|
|
