|
|
| נשלח ב-9/2/2009 15:54 |
 |
| |
מיימוני,
כתבת: ובכן, כיון שהכלל הזה הועתק בידי הרמב"ם, הטור והשו"ע, אנו יכולים להבין שהם הבינו אותו כהלכה. אמנם איזו משמעות הם ייחסו לו זה כנראה פחות ברור, ועובדה היא שכאן באשכול נאחז בקש ואני הבנו אותו אחרת.
מה פירוש שהכלל הועתק בידי הרמב"ם? לשם מה כתב הרמב"ם את המשנה תורה?
מה זה הזילזול שאתה מפגין כאילו הרמב"ם העתיק את הכלל מפני שהוא הבין אותו כהלכה - על פי עדותו הוא ידע את כל מה שאמרו חכמים בכל ה'תלמוד' בנושא זה וכדבריו : "על פי המשפט אשר יתבאר מכל אלו החיבורין והפירושין הנמצאים מימות רבנו הקדוש ועד עכשיו" - ועל סמך כלל דבריהם הוא קבע את ההלכה - אחרי רבים להטות ! אז אתה מתחכם ומביא איזה גמרא ממסכת מגילה כדי להוכיח את סברתך?
http://kodesh.snunit.k12.il/i/00.htm
מ ובזמן הזה תכפו צרות יתרות, ודחקה שעה את הכול, ואבדה חכמת חכמינו, ובינת נבונינו נסתתרה; לפיכך אותן הפירושין והתשובות וההלכות שחיברו הגאונים, וראו שהם דברים מבוארים, נתקשו בימינו, ואין מבין ענייניהם כראוי אלא מעט במספר. ואין צריך לומר, התלמוד עצמו: הבבלי, והירושלמי, וספרא, וספרי, והתוספתות--שהן צריכין דעת רחבה ונפש חכמה וזמן ארוך, ואחר כך ייוודע מהן הדרך הנכוחה בדברים האסורין והמותרין ושאר דיני תורה היאך היא.
מא ומפני זה נערתי חוצני, אני משה בירב מיימון הספרדי, ונשענתי על הצור ברוך הוא, ובינותי בכל אלו הספרים; וראיתי לחבר דברים המתבררים מכל אלו החיבורין, בעניין האסור והמותר והטמא והטהור עם שאר דיני תורה: כולן בלשון ברורה ודרך קצרה, עד שתהא תורה שבעל פה כולה סדורה בפי הכול--בלא קושיה ולא פירוק, ולא זה אומר בכה וזה אומר בכה, אלא דברים ברורים קרובים נכונים, על פי המשפט אשר יתבאר מכל אלו החיבורין והפירושין הנמצאים מימות רבנו הקדוש ועד עכשיו.
מב עד שיהיו כל הדינין גלויין לקטן ולגדול בדין כל מצוה ומצוה, ובדין כל הדברים שתיקנו חכמים ונביאים: כללו של דבר, כדי שלא יהא אדם צריך לחיבור אחר בעולם בדין מדיני ישראל; אלא יהיה חיבור זה מקבץ לתורה שבעל פה כולה, עם התקנות והמנהגות והגזירות שנעשו מימות משה רבנו ועד חיבור התלמוד, וכמו שפירשו לנו הגאונים בכל חיבוריהן, שחיברו אחר התלמוד. לפיכך קראתי שם חיבור זה משנה תורה--לפי שאדם קורא תורה שבכתב תחילה, ואחר כך קורא בזה, ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה, ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם
תוקן על ידי נאחז_בקש ב- 09/02/2009 16:02:15
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/2/2009 16:16 |
|
| |
מיימוני, כתבת היום:
אולי דבריך הם הכנה לשאלה שגם אני ומסתבר שגם נאחז בקש נרצה לשאול: מה באה האמירה "תלמוד תורה גדול מכיבוד הורים" לומר? האם זה כלל מוחלט? האם הוא נאמר על נסיבות מסויימות ולא על אחרות? והאם בכלל הוא כלל הלכתי או לשון של שבח, כאילו לומר ששכר מצוה זו גדול משכר מצוה זו, אבל לא שזו תדחה את זו? ועל כולנה: גם אם זה כלל הלכתי, האם הוא גם נפסק או ראוי להיפסק?
ראה מה שכתבת כשציטטת את השרידי אש אך לפני שנים אחדות
בעל ה"שרידי אש" (ר' יחיאל יעקב וינברג, המאה ה-20), מציג גישה אחרת לגמרי. בתשובה למי שהקשה לו על פירוש שנקט נגד "גדולי האחרונים", הוא מסביר (שו"ת שרידי אש חלק א סימן קיג עמוד שלז)
"מה שכתב להקשות על סברתי ... מדברי גדולי האחרונים... לא נעלם ממני ... אבל מה בכך, הלא כן היא דרכה של תורה, לפלפל ולחדש גם נגד גדולי האחרונים -
ורק בנוגע להלכה למעשה אסור לנו להעלים עין מדברי הגאונים ז"ל, שדעתם רחבה מדעתנו והננו כולנו כקליפת השום נגדם,
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-9/2/2009 17:06 |
|
| |
נאחז בקש
לא הבנתי את תגובתך הלפני אחרונה.
מה שבאתי אני לכתוב הוא:
א. לציין עובדה שהרמב"ם העתיק לשון מן הגמרא.
ב. למרות שלרמב"ם היה מן הסתם ברור מה זה אומר ואיך הוא מבין את זה ואיך הוא מצפה שקוראיו ולומדיו יבינו את זה, לפי זה פחות ברור.
איך זה מתנגש עם כך שהרמב"ם הבין את הגמרא? וכי טענתי לא כך?
לענין מה שציטטת מן ה"שרידי אש". אכן דברים אלו משקפים את דעתי פרט לנקודה
האחרונה שבהם. מי שמסוגל חובה עליו לבדוק את המקורות גם אם המסקנה עלולה
להיות שונה מן המקובל בשם גאונים ופוסקים. כמובן, אדם צריך להיות ענו ולא
להחשיב את עצמו למה שאינו, אבל גם לא להשתמט מחובתו להבין ולנהוג לפי
התורה כאשר זכה להבין.
כל זה, עד כמה שאני מבין, אינו נוגע לנידון שלנו, כיון שלא מצאתי בפוסקים שום משמעות שתלמוד תורה דוחה פיקוח נפש של הורים. צא וראה.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
| נשלח ב-9/2/2009 17:31 |
|
| |
תיקון טעות הקלדה לעיל (השועל לא מאפשר לי לתקן, או אולי זה הייד פארק?)
מה שבאתי אני לכתוב הוא:
א. לציין עובדה שהרמב"ם העתיק לשון מן הגמרא.
ב. למרות שלרמב"ם היה מן הסתם ברור מה זה אומר ואיך הוא מבין את זה ואיך הוא מצפה שקוראיו ולומדיו יבינו את זה, לי זה פחות ברור.
איך זה מתנגש עם כך שהרמב"ם הבין את הגמרא? וכי טענתי לא כך?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
| נשלח ב-9/2/2009 18:38 |
|
| |
כתבת: ובכן, כיון שהכלל הזה הועתק בידי הרמב"ם, הטור והשו"ע, אנו יכולים להבין שהם הבינו אותו כהלכה. אמנם איזו משמעות הם ייחסו לו זה כנראה פחות ברור, ועובדה היא שכאן באשכול נאחז בקש ואני הבנו אותו אחרת.
אתה כלל לא ידעת מקיומו של מקור שאומר שאין בן חייב לציית להורים שאוסרים עליו תלמוד תורה, כל שכן שהכלל נפסק להלכה - ועל סמך אי ידיעתך מיהרת להצהיר שלא יתכן שר' חיים אסר על יוסי לשוב לביתו - כעת אתה בא לציין עובדה שאתה ואני מבינים אחרת ? הרמב"ם לא סתם העתיק לשון גמרא אלא הוא הכיר את כל לשונות הגמרא מכל ים התלמוד ומתוכם העתיק את לשון הגמרא שהיה ראוי לה להיפסק להלכה -
מי שמרפה עצמו מן התורה, תורה משתכחת ממנו ומי שמשתכחת ממנו תורה- אז איך אתה מצפה שיהיה לך ברור?
כשאתה כותב שהרמב"ם העתיק את לשון הגמרא משתמע כי הוא העתיק אותה בשרירות לבו כיוון שלשון הגמרא התאימה לסברתו האישית. ואם לא טענת כך כפי שאתה מעיד אז איך זה שאתה שואל שאלות כמו:
מה באה האמירה "תלמוד תורה גדול מכיבוד הורים" לומר? האם זה כלל מוחלט? והאם הוא כלל הלכתי או לשון שבח ועל כולנה: אם זה כלל הלכתי, האם הוא גם נפסק או ראוי להיפסק?
מי שאמר לו אביו לעבור על דברי תורה, בין שאמר לו לעבור על מצות לא תעשה או לבטל מצות עשה--אפילו של דבריהם--הרי זה לא ישמע לו: שנאמר "איש אימו ואביו תיראו, ואת שבתותיי תשמורו" (ויקרא יט,ג), כולכם חייבין בכבודי.
טו [יג] אמר לו אביו השקני מים, ומצוה לעשות--אם אפשר למצוה שתיעשה על ידי אחרים--תיעשה, ויתעסק בכבוד אביו: שאין מבטלין מצוה, מפני מצוה. ואם אין שם אחרים לעשותה--יתעסק במצוה, ויניח כבוד אביו: שהוא ואביו חייבין בדבר מצוה. ותלמוד תורה, גדול מכיבוד אב ואם.
האמירה תלמוד תורה גדול מכיבוד הורים הוא כלל מוחלט - פשוטו כמשמעו - ודאי שהוא כלל הלכתי ואינו לשון שבח -והאם הוא נפסק או ראוי להיפסק ? אחת ולתמיד, בין אם מוצאת חן בעיניך הלכה או לא, בנושא תלמוד תורה אין ההלכה ניתנת לשינוי - ולא בידך הדבר לשנות אותה, זאת ההלכה שמחייבת אותך אותי ואת כל מי שמקבלים עליהם עול תורה ומצוות והדבר נתון בידי החכם שיש בידו הסמכות לקחת אחריות על אי קיום ההלכה !
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/2/2009 20:58 |
|
| |
נאחז בקש
אני משער שמידותי האישיות, כולל תכונותי השליליות, אינן גורם בקביעת התשובה לשאלה אם פיקוח נפש של הורים דוחה תלמוד תורה או לא.
לפיכך אתמקד בסיום דבריך.
אתה טוען שהכלל "תלמוד תורה גדול מכיבוד הורים" הוא כלל "מוחלט" ואין לו יוצאי דופן. ואכן, לפי שיטתך צדק ר' חיים.
כמו כן אינך מוכן לקבל שמדובר בלשון שבח במקום בחשבון הלכתי. ואכן נראה מהעתקת הרמב"ם שסבר כמוך.
אמנם, אני עדיין סבור לא כמוך. כלומר, שאין הכלל שלך על "גדול תלמוד תורה מכיבוד הורים" כה גורף כפי שאתה מציע. ולכן אני לשיטתי סבור שהסיפור על ר' חיים הוא בלתי אפשרי ובלתי מוסרי.
ונמצא שאנו נחלקים בדבר זה.
תודה על הבירור העניני והסבלני. חילך לתורה.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
| נשלח ב-9/2/2009 21:18 |
|
| |
לא נמצא שאנו נחלקים בדבר זה, אלא, שאתה מיימוני חולק על דבר ההלכה - ושיהיה לך לבריאות ולא באתי אלא להעמיד אותך על כך שאתה צריך להיזהר בדבריך להבא.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2009 10:58 |
|
| |
זאת ועוד, אם היית מעיין כראוי בהלכות כיבוד הורים שבהלכות ממרים פ"ו - היתה נחסכת ממך הטענה חסרת השחר שמדובר בלשון שבח - ראה הל' יג, יד - הרי אם היה זה לשון שבח לתלמוד תורה, לא היה הרמב"ם עוסק בחשבון ההלכתי וקובע שבמקרה והאב עובר על דברי תורה ימשיך הבן להיזהר בכבודו של האב ?! ואם המסר הוא לשון שבח לתלמוד תורה, כפי שאתה סובר - איך זה שהבן צריך להמשיך ולהיזהר בכבוד אביו - הרי תלמוד תורה גדול מכיבוד אב ואם?
אני מביא בפניך שוב את אותן הלכות ברצף בתקווה שתיווכח בעצמך בהבדל שבין שתי ההלכות מתוכם אין אלא להסיק, שלא מדובר בלשון של שבח -
יג [יא] הממזר חייב בכבוד אביו ומוראו, אף על פי שהוא פטור על מכתו ועל קללתו, עד שיעשה תשובה: שאפילו היה אביו רשע ובעל עבירות, מכבדו ומתיירא ממנו. ראה אותו עובר על דברי תורה--לא יאמר לו אבא עברת על דברי תורה, אלא יאמר לו אבא כתוב בתורה כך וכך, כאילו הוא שואל ממנו, לא כמזהירו.
יד [יב] מי שאמר לו אביו לעבור על דברי תורה, בין שאמר לו לעבור על מצות לא תעשה או לבטל מצות עשה--אפילו של דבריהם--הרי זה לא ישמע לו: שנאמר "איש אימו ואביו תיראו, ואת שבתותיי תשמורו" (ויקרא יט,ג), כולכם חייבין בכבודי
תוקן על ידי נאחז_בקש ב- 10/02/2009 10:58:11
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2009 11:12 |
|
| |
מקובלני מפי רבותי- אם אדם אחד אומר לך שאתה חמור, התעלם מדבריו,
אם גם שני אומר לך כך,- תן על ליבך-
אבל אם שלשה אומרים לך זאת. תתחיל לאכול קש.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2009 12:55 |
|
| |
ירוחם,
כתבת:
והרי לית פליג שאפשר לדחות ת"ת, כשם שדוחים אותה,בגלל תפילה, אכילה, לוית המת והכנסת כלה וכד' - דוחים ת"ת כשם שדוחים אותה בגלל תפילה לויית המת הכנת כלה וכו' -
אתה בטוח שאתה שומע מה שפיך מדבר? תפילה לווית המת הכנסת כלה הם לא בכלל המצוות שכלולות בת"ת? מהו תלמוד תורה בלי עשיית המצוות? ומלבד האכילה למה לא הכנסת לרשימה גם שינהשתיה ומלאכה - הרי הרמב"ם מחייב גם עשיית מלאכה שאדם יתפרנס בה..
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2009 14:12 |
|
| |
תפילה לווית המת הכנסת כלה הם לא בכלל המצוות שכלולות בת"ת?
וכיבוד אב ואם-- זו מצוה הכתובה בספרים החיצוניים?
לא כתבתי מלאכה, בכדי לא לבייש את , החוטאים והמחטיאים- תינוקות שנשבו בשטיפת מח ש בתורתם אומנותם.
הם הרי יודעים כל דבר- אפיל את דברי רשב"י בפרשת השבוע את - כי ששת ימים תעבוד היא מצוה- כמו שמירת שבת
אבל אתה הרי לוקח בצורה סלקטיבית מה שנח לך, ובמה שלא נח לך אתה לא, אתה לא משתמש, חבל לקלקל את התזה המופרכת מעיקרא. בעובדות
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2009 14:29 |
|
| |
אכן, כיבוד הורים כלולה גם כן בתלמוד תורה - אולם כפי שמתברר מדברי הרמב"ם אין מצווה אחרת נדחת מפני כיבוד הורים - ובכל אופן אין המצוות דוחות תלמוד תורה מפני שבלעדיהם תלמוד תורה אינו תלמוד תורה -
באמת לא מביישים אף אחד - ולהתחיל להשמיץ ולהטיף בטח שלא התכוונתי - אתה עושה זאת הרבה יותר טוב ממני
אמר לו אביו השקני מים, ומצוה לעשות--אם אפשר למצוה שתיעשה על ידי אחרים--תיעשה, ויתעסק בכבוד אביו: שאין מבטלין מצוה, מפני מצוה. ואם אין שם אחרים לעשותה--יתעסק במצוה, ויניח כבוד אביו: שהוא ואביו חייבין בדבר מצוה. ותלמוד תורה, גדול מכיבוד אב ואם.
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2009 16:38 |
|
| |
אוחז
ראה- איך אפשר לא לצאת מהכלים מ מה שאתה כותב-
התופעה של הרב מימוני, בסבלנותו ובעיקר בסובלנותו, וענונותו המופלאה , מרגיזה,ו היא יחידה במינה.
אתה מביא לימוד מופרך מיסודו ומעיקרו., שפיקוח נפש של הורים אינה דוחה תלמוד תורה,
ואתה תולה רעיון מעוות זה בלא אחר מאשר ברמב"ם, שפוסק להלכה כי על האדם גם לעבוד ולהתפרנס למחיתו, וכל המשים על ליבו שהוא יעסוק רק בתורה, הרי זה חילל את ה', הרי לפי הרמב"ם מספיק ללמוד שליש מהיום הוא יכול לכאורה לטפל בהוריו, ולחזור אחר כך ללימודו, חל אתה בונה מגדלים ומגבב הלכות לא קשורות,
וכש הרב מימוני מעמיד אותך בעדינות על מקומך, אתה יוצא נגדו באמירות של שצף קצף, ומאשים אותו- אותו?? בסילופין??
ובסוף אתה מאשים אותי בהשמצות
הרב מיכי- רק עכשיו ראיתי את תגובתך על שתבתי שאין כופין, כתבת מי כאן מדבר על כפיה, אמירה ופסק של רב היא כפיה.בדולה לאנשים הסרים ושומעים בקולו.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2009 17:11 |
|
| |
אתה קוקו או מה? הרי כרגע כתבתי שהרמב"ם מחייב מלאכה - ואתה כותב לי שכל המשים על ליבו שהוא יעסוק רק בתורה, הרי זה חילל את ה' ?
המלאכה אינה קדושה לעצמה - אלא שהיא משמשת אמצעי לאדם לפנות עצמו לתלמוד תורה ולכן הרמב"ם מחייב אותה - בדיוק כמו אכילה שתיה ושאר צרכים שאדם חייב בהם!
מצוות כיבוד הורים היא בכלל המצוות אבל הן לא אמצעי לאדם לפנות עצמו לתלמוד תורה -
לא שאני חושב שהתשובה תהיה מובנת לך , וכתבתי אותה כדי שגם אתה כמו מיימוני לא תבוא להטעות את מי שאינו יודע !
כידוע, ענותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו וכו´.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-10/2/2009 18:02 |
|
| |
הרי לפי הרמב"ם מספיק ללמוד שליש מהיום ??
http://kodesh.snunit.k12.il/i/1301.htm
הלכות תלמוד תורה פ"א הלכה יד [יב] יהיה עוסק במלאכה שלוש שעות ביום, ובתורה תשע:
_________________
|
|
|
|
|
