|
|
| נשלח ב-5/12/2011 12:02 |
 |
| |
ד"ר אברהם,
אני צריך קצת זמן לארגן בסדר שונה את הסעיפים שאתה מעלה, ואין לי מספיק כרגע. אני מקווה לענות מאוחר יותר הלילה.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2011 12:03 |
|
| |
אולי זה לא מתאים לדיון אבל מתאים לכותרת האשכול. השאלה היא של המהר"ל- מדוע לא לומדים כפי שהמשנה ממליצה.
משנה מסכת אבות פרק ה משנה כא
הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא בן עשר למשנה בן שלש עשרה למצות בן חמש עשרה לתלמוד קצפו יצאה על הפילפולים המיותרים שמלעיטים בם את הילדים מגיל צעיר וכ'
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2011 12:55 |
|
| |
ירוחם, מי אמר שצריך לציית לחז"ל ביחס לדרך הלימוד? אז מה אם הם אמרו? יתר על כן, גם אם צריך לציית בזה, האם בהכרח המלצתם יותר מתאימה לדורנו ולמטרותינו (כלומר האם זו בהכרח המלצה בעלת תוקף נצחי?)?
שיבולייהו, מיכי זה יופי (נעזוב את הד"ר, בפרט שכפי שהבנתי גם אתה ד"ר).
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2011 13:16 |
|
| |
ר מיכי
אני מאד מסכים אתך בנוגע שלא צריך לציית לחז"ל, אבל אליבא לאלו שכל חייהם הם ציות עיוור לחז"ל, איך הם מסבירים.
הרי המשנה הוא הא.ב. ביסודות נינוך- אז כבר ביסוד הראשון של החנוך- צורת ודרך החינוך, כבר לא מקיימים.
מה יגיד הילד כשיעצור ויחשוב?- שקר מלמדים אותי
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2011 13:24 |
|
| |
[ייתכן. צריך לבדוק ולעיין בזה. אני התבססתי על שלפעמים כשהבעיה השכלית בגמרא זועקת לעין כל ותוס' אינם מקשים זה כלל אלא אם כן מצאו איזה גמרא מנוגדת לזה ואז יתרצו בסוג של אומקימתא שמיישב את הגמרא אך לא הבעיה. וילע"ע]
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2011 17:59 |
|
| |
| mdabraham כתב: |  | שיבולייהו,
ייתכן שאני לא מבין עד הסוף את ההצעה. אני מבין את המתודה (להשמיט חלק ולנסות לשחזר, כמבחן לכלי הפרשנות שפותחו), אבל מה המטרה? האם המטרה היא לבדוק את הטכניקות הפרשניות שפיתחנו? כלומר אם נצליח לשחזר נכון את מסכת גיטין זה אומר שכלי הפרשנות שלנו הם נכונים?
בהנחה שהבנתי נכון, יש לי כמה הערות:
א. כדי לבחון את זה עלינו להציע שתי הצעות ולבחון אותן זו מול זו, שהרי ברור שלא נצליח לשחזר באופן מלא. לא ברור לי מה שתי ההצעות שעולות כאן?
ב. עוד לא ברור לי כיצד ניתן להשוות שחזורים? מסכת גמרא היא משהו מאד מורכב, ודומני שהיכולת להשוות בין שני שחזורים היא קלושה למדיי.
ג. שלישית, המבחן אותו אתה מציע הוא מבחן ניבוי. אבל אנחנו עוסקים קודם כל בשאלת פיטינג (האם התיאוריה שלנו מתאימה לעובדות שלמדנו). אתה עצמך כתבת ששתי אלו הן שאלות שונות, ובצדק. כלומר גם אם שיטה א תנבא טוב יותר את המסכת המושמטת, זה לא אומר שהיא מתאימה יותר לשאר הנתונים. אל תשכח שנטפלקס חיפשו אלגוריתם לניבוי ולא לפיטינג, לכן המבחן של התאמה צולבת הוא כנראה המבחן הרלוונטי ליכולת ניבוי. אבל אצלנו אנחנו לא מחפשים ניבוי.
ד. רביעית (אולי דבר דומה לסעיף הקודם מזווית אחרת), אתה מניח קוהרנטיות של הטכסט. מי אמר שזה נכון? לשון אחר: אתה מניח שאם מישהו מבין טוב יותר מסכת א זה אומר שהוא מבין טוב יותר את ב, או להיפך. אבל זה לא בהכרח נכון (ראה מה שאמרו לר"ע: כלך לך אצל נגעים ואהלות. כלומר כאן אתה מדבר שטויות, תעסוק בתחומים שבהם אתה טוב. איך לדעתך ר"ע היה מצליח לשחזר אגדות מתוך הידע ההלכתי הלא מעורער שלו בנגעים?).
ה. חמישית, ההנחה שלך היא שאנחנו מחפשים פירוש 'נכון' כלשהו, ושהמטרה שלנו היא לקלוע אליו. לכן אתה מציע מבחן שיכריע בין שני פירושים או שתי דרכי פרשנות (מי מהן מתאימה יותר לאמת/הכוונה האלוקית). אבל זו עצמה הנחה לא פשוטה. יש שרואים את המסורת כמשהו שבונה את עצמו (יוצר ולא חושף). לכן גם אם יבואו מהשמים ויגלו לנו שהאמת אינה כדברינו - אנחנו אומרים: לא בשמים היא. בתפיסה כזאת אין שום משמעות למבחן שאתה מציע.
ו. זה ממש לא ביזארי. אם ניתן לעשות את הניסוי הזה (ראה הערותיי הראשונות), דומני שיהיו לא מעט אנשים שיהיו מעוניינים בזה ויראו בזה תוצאה חשובה לתפיסת עולמם.
|
|
ר' מיכי, קצת התקשיתי בכתיבת תשובות למה שאתה מעלה בלי לכתוב את הכל מחדש (אולי מגבלה שלי). לי נראה שכעקרון, אולי בצורה לא ברורה, כבר התייחסתי לדברים (למעט אולי סעיף ד'), וניסיתי להבין האם יש משמעות מיוחדת בסעיפים שהעלית ובסדר שלהם, האם לענות עליהם לפי הסדר או לא, וכו'. אם אני מבין נכון, אתה מעלה את השאלות הבאות: 1. האם השאלה כאן היא הסבר או חיזוי? (סעיפים ג', ד', וה') 2. מה, איך, וכיצד מנסים להשוות? (סעיפים א', ב', ד', וו') ולכך, אני רוצה להוסיף את הדבר הבא: 3. מה המסקנה/אלטרנטיבה במקרה שהתשובה ל1 היא "הסבר", והתשובה ל2 היא "לא מוגדר / בלתי אפשרי"? מפני שלפי תשובותיך ל1 ו2, הייתי רוצה לחשוב האם הדברים מיושמים נכון לגבי החלקים המדידים של התשובות (בהנחה שיש כאלה). כדי לחזור בקצרה, באשכול זה אני חושב על היישום (או יותר נכון, חוסר היישום) ללימוד תורה (במובן המוכלל) של רעיון בסיסי שמאפשר להשוות את איכותם של שני כללי פרשנות (מנבאת - predictive) כשיש ברשותנו מידע סופי. ב"כלל פרשנות" כוונתי לכלל שיש לו השלכות מעבר ליחידת טקסט בסיסית שאותו הוא מסביר בצורה ישירה. לדוגמה, הפירוש המטא-הלכתי של רג"נ לגבי התוספות לפיו גט בעל 12 שורות מגימטריית "גט" מסביר שההלכה כעיקרון נוטה לאחידות, והיא מחפשת סיבות לאחידות לפי סדר עולה של מופרכות (עד כדי גימטריה!). לזה יש הסבר אלטרנטיבי, לפיו אין עקביות לאחידות בהלכה, ולפעמים הטעמים לפרטי האחידות הם שרירותיים (נטולי חוקיות). כדוגמה נוספת ישנה הטענה שפשט מגיע להבנה אמיתית של הגמרא, בעוד פלפול לא, אלא להיפך (טענה קלאסית לoverfitting). כדוגמה אחרונה נקח פרשנות לפיה מאז הכניסה לארץ ועד אחרי תקופת שלמה, עבדו בנ"י את ה' עפ"י פירוש מודע ואורתודוקסי של התורה (לכל היותר הם טעו בפרשנותה), לעומת פרשנות לפיה אין זה כך. כאן הצגתי שלושה זוגות שעונים על מה שהעלית בסעיף א'. נראה לי שדי חזרתי על דברים מחלקים 1 ו4, אז אשמח אם תחדד את השאלה אם יש צורך. לטעמי לפחות, עיקר טענותיך הם סעיפים ג' וה', דהיינו שאולי השאלה כאן איננה חיזוי כלל אלא מציאת הסבר נכון לדברים הסופיים שיש לנו. אם הבנתי את סעיף ה', הרי שאולי הuהגדרה ל"נכון" היא מה שאנו מפרשים לפי סט כללים מסויימים. נראה לי שהתייחסתי לזה בנקודה 2 של חלק 4, אבל אחזור ואחדד את הדברים כשאתייחס בהמשך לשאלה 3 שכאן. אני ממשיך לכן כאן להתייחס לג' בנפרד מה': כלומר אני מתייחס לג' תחת ההנחה שיש פירושים נכונים יותר ונכונים פחות (במנותק מאתנו) לנתונים שבידנו. השאלה כאן היא, כשיש מספר נתונים סופי, מה משמעות "פירוש" או "הסבר"? ככלות הכל, עבור מספר נתונים סופי, הנתונים עצמם יכולים להיות ההסבר שלהם. לדוגמה, בפרס נטפליקס אפשר לבנות במאמץ קטן מאד "הסבר" שמתאים לכל סט האימון: החוקיות עבור כל שאילתה היא התשובה לשאילתה אם היא נמצאת בתוך סט האימון, ומשהו אחר (לא משנה מה) עבור כל שאילתה אחרת. באותו אופן, למה אתה מתכוון כשאתה מדבר על פירוש לגמרא, לדוגמה? הרי בדיוק באותו אופן אני יכול לומר שה"הסבר" שלי הוא שבכל דף ושורה כתוב בדיוק מה שכתוב שם. בפרט, ההסבר שלי הוא שבפלוני ע"ב. שורה 3 מילה 2 כתוב "גם", ובאלמוני ג: שורה 1 מילה 1 כתוב "או". לכאורה, אין שום קושיה הגיונית שאפשר להקשות על ה"הסבר" שלי (לדוגמה, שהגיונית עולה שדעתו של אביי היא משהו או (במובן הלוגי) משהו, אך במקום אחר דעתו היא משהו וגם (במובן הלוגי) משהו). אני יכול לחשוב על שתי משמעויות ל"הסבר" עבור טקסט סופי. המשמעות הראשונה היא כלל שמאפשר לענות על שאילתות שאינן מופיעות ישירות בנתונים (בודאי ניבוי), והמשמעות השניה היא כלל שמאפשר להסביר יותר בקצרה את הנתונים (דחיסה). לגבי ניבוי (תזכורת: ג' לא רלוונטי כאן בינתיים), בודאי שיש כאן הרבה שאלות כאלו. הרי כמעט כל ההלכה עוסקת בהכרעה של מיקרים שלא הופיעו ישירות במקורות שקדומים יותר למה שמתעסקים בו כעת (כולל ספרי "תחומין", לדוגמה). בפרט, מיימוני מביא להבנתי דוגמה ליישום של העיקרון המטא-הלכתי מחוץ לתוס' ואחריו בזמן, של העיקרון המטא-הלכתי הנ"ל. באותו אופן, התנ"ך משאיר לנו מקום רב לשאלות שאליהן הוא אינו מתייחס ישירות, לדוגמה מה חשבו בנ"י לגבי המעשים המתוארים שהם עשו, ומה ההשלכות העובדתיות של זה לגבי נפוצות התורה, לדוגמה. אני מניח (או לחלופין מגדיר) שהבנה מהותית של סוגיה אחת (מה שאפשר להתווכח האם פשט או פלפול מובילים אליו) קורלטיבי להבנה של סוגיה אחרת (לטענתך על קוהרנטיות בסעיף ד' אתייחס בהמשך), מה שאפשר לתרגם לניבוי (אסביר זאת). לגבי דחיסה. כאן כתבתי כשלוש פסקאות על איך מודדים זאת, יחס הגומלין בין דחיסה וחיזוי, וכו', ומחקתי אותן (יש בזה מספיק לאשכול שלם). בשל אורך התגובה, אולי תציע אתה מה משמעותה כאן, אם רצונך. בשלב זה רק אומר שכל האפשרויות המדידות לכך שעלו על דעתי התרגמו לאימות צולב. למעשה, אני חוזר שוב על מה שכתבתי למעלה: איך אתה מגדיר הסבר נכון של גמרא, לדוגמה? לגבי סעיף ד' (אי-קוהרנטיות). השאלה היא האם כוונתך שהגמרא (לדוגמה) אינה לחלוטין קוהרנטית, או לחלוטין אינה קוהרנטית. אני מניח שכוונתך לאפשרות הראשונה (שהרי בודאי שיש קורלציה בין הצלחות תלמידים ממסכת למסכת), ומבחינתי אפשר לפרק את הגמרא (לדוגמה) לחלקים קוהרנטיים פנימית, ולהפעיל אימות צולב על כל חלק בנפרד. אם כוונתך היא לאפשרות השניה, אז אפשר לדלג לשאלה 3. לגבי סעיף ב' (בחינתיות) נראה לי שאת עניין שחזור המסכת (בודאי משימה בלתי אפשרית) לקחת מתוך התייחסות לאיזושהי אמירה של יהיאור שדברה על אמירה מליצית על רג"נ. גם כאן נראה לי שכתבתי על כך בחלק 4 (3 הפסקאות הראשונות בתת-ההודעה "הרעיון הביזארי"). אולי תוכל לחדד מה אתה שואל מעבר למה שנכתב שם? לגבי סעיף ו' (קושי בפועל), בשל האופי ההיפרלינקי של לימוד הגמרא, קשה לי מאד להאמין שאפשר לעשות את הניסויים נכון בפועל היום, לגבי פסיקת הלכות ותורה בכלל לא (לפחות לא לאורתודוקסים). כתבתי על כך מעט בתשובה האחרונה לת_ח_ז_ל ויהיאור. גם כאן, אולי תוכל לחדד? אני רוצה להדגיש שגם בתחומים אחרים יש מקום לחשוב שבעיית בניית הניסויים אינה מקבלת את הדגש המתאים. הפיזיקאי פיינמן כתב על כך לגבי מדעי החברה ופרט פסיכולוגיה (אפשר לדלג לקטע עם העכברים במבוכים) http://www.lhup.edu/~DSIMANEK/cargocul.htm עד כאן ניסיתי להתייחס לסעיפים שלדעתי מרכיבים את 1 ו2 כאן. כעת לשאלה 3 כאן. בשלב זה, לא ברור לי האם יש לך אלטרנטיבות מדידות, או שדעתך היא שמסיבות פרקטיות (נראה לי שלא, סעיף ו' שלך) או אולי סיבות עקרוניות (סעיף ה' שלך), אין קריטריונים מדידים לנכונות פירושים בתורה. אם יש לך אלטרנטיבות מדידות, אשמח מאד לשמוע מהן. אם אין לך, אז הגענו למצב אליו התייחסתי בחלק האחרון של חלק 4. לדעתי מדובר בדיכוטומיה שאנשים אינם יכולים לחיות לפיה, ובמצבים כאלה המוטיבציה להאמין שיש משהו נכון בתהליך - הוא אדיר. זה מוביל למשהו אחר שלפחות קונספטואלית אפשר לבדוק אותו, וייתכן שאפילו נעשו מחקרים לגביו. נניח שהיינו מקימים קהילות של אנשים שהיו נדרשים לחקור בעיות שאין ממש סיכוי לפתור אותן: לדוגמה חקירת מבניהם הפנימיים של חיידקים קדושים שמפאת קדושתם אין להתבונן בהם במיקרוסקופ (אפשר לסבך את הפרטים - העיקרון לדעתי ברור). אני מעלה את ההיפותזה שבמצבים כאלה, לא היינו מגלים שום קורלציה בין מידת ההתאמה של המסקנות לבין העובדות הנכונות, לבין השכנוע שלהם שהם מצאו תהליך כלשהו לפיו אפשר אכן להסיק משהו. אם זה נכון, מה המסקנה לגבינו?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2011 00:26 |
|
| |
שיבולייהו,
אנסה לחדד קצת לאור הערותיך. השאלה היסודית ביותר שאתה שואל היא מהו פירוש 'נכון'? מכאן נגזר הכל.
כפי שכתבתי, הדבר תלוי בתפיסת התורה, כלומר האם ההלכות כולן קבועות ואנחנו רק מנסים לגלות אותן (לקלוע להלכה הנכונה), או שאנחנו יוצרים אותן. אתה מניח שיש תשובה נכונה, ולכן השאלה היא האם אנחנו מצליחים לקלוע אליה (שאלת הניבוי). אבל בהחלט ישנה גם תפיסה שההלכה נוצרת מהפסיקה ולא נחשפת על ידה.
עד כאן הצגתי שתי עמדות שקיימות, אבל אתה שואל את דעתי האישית. לדעתי, יש הלכה נכונה (כנראה אחת לכל מצב), אבל היא לא בהכרח רלוונטית (בגלל לא בשמים היא). ההלכה המחייבת אינה בהכרח זו הנכונה, אלא היא מה שאנחנו מגיעים אליו על פי הכללים שבידינו והמקורות שלנו. לכן איני רואה משמעות גדולה לשאלת הניבוי העתידי. כל עוד הניבוי העתידי עוסק בהלכה שעוד לא נקבעה (בהגדרה, זהו המצב), הרי כל תוצאה שנגיע אליה היא נכונה, לפחות דה-פקטו.
ברור שאימות צולב ניתן להיעשות אחורה, מה שאני טוען הוא שזה לא בהכרח בעל ערך (כי אם זה מדד לניבוי עתידי נכון, הניבוי הנכון אינו חשוב, כי אין ניבוי נכון). אבל להלן אסביר שאימות צולב הוא כן קריטריון נכון גם לניבוי כפי שאני מציע אותו.
כאן בכל זאת נותרת השאלה, אם כך מהו פירוש נכון לטכסט סופי (מספר עובדות סופי) לשיטתי? לכאורה כל פירוש הוא נכון, שהרי אין קריטריון. אני מציע לראות זאת בצורה לא מתמטית: פירוש נכון הוא הבנת שורשי ההלכה הנדונה, כלומר ממה היא נובעת. הדחיסה (העמדה על מספר קטן יותר של עקרונות) אינה ממש חשובה (אלא כאינדיקציה, אחת מתוך כמה, לכך שהפירוש הוא נכון). מבחינתי להבין עובדה אחת על ידי הסבר מספק של עיקרון אחד (ואפילו כמה) היא הסבר.
לדוגמא, יש הלכה שמודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור. ולכאורה זה תמוה, שהרי ההודאה אמנם אינה מספיקה כדי לחייב קנס, אבל היא לא משהו שפוטר. אז שיחייבו אותו על פי העדים.
שמעתי פעם הסבר שההודאה היא כן משהו שפוטר (ולא רק לא מחייב), כי האדם שמודה מביע בכך חרטה וסולחים לו (יש לזכור שקנס פירושו הוא שאין חיוב ממוני מן הדין, והקנס הוא עונש על העבריין. לכן יש היגיון לסלוח לו אם הענישה אינה נצרכת).
נניח לצורך הדיון שאי אפשר לבדוק את ההצעה הזו במקומות נוספים, והיא גם לא מנבאת מאומה. היא מסבירה רק הלכה אחת, ותו לא. האם לדעתך אין לה ערך הסברי? לדעתי זהו הסבר מצוין, שכן כל מי ששומע אותו מבין שהוא מעמיד הלכה לא מובנת על אדנים מובנים והגיוניים.
אם כן, זוהי העמדה של הלכה אחת על הסבר שמכיל עיקרון אחד, ובעיניי זה יופי של הסבר, על אף שאין בו כלל דחיסה. הוא בעצם SELF EVIDENT, ולכן אינו דורש הצדקות על בסיס ניבויים נוספים או דחיסה.
דומני שהדרישה לדחיסה כקריטריון מהותי היא דוגמה למגבלה ליישום של חשיבה פורמלית על טכסטים/עובדות לא מתמטיים-לוגיים. הדחיסה יכולה להוות מדד פורמלי (אחד מתוך כמה) לנכונות של הסבר, אבל היא לא הנכונות עצמה.
לכן אני גם לא מקבל את ההגדרה שלך בתחילת ההודעה ל'כלל פרשני'.
כעת אחזור למה שכתבתי למעלה, לגבי אימות צולב בתמונה שלי. דומני שאימות צולב נעשה כל הזמן בלימוד העיון הרגיל. זה פחות או יותר כל מה שעושים שם. אדם מציע סברא, ולפני שמשתמשים בה לקבוע הלכות עתידיות בודקים אותה על ההלכות הקיימות. אם היא מסבירה אותן טוב (מתאימה למקורות, או מנבאת אותם), אז מאמצים אותה, ומשתמשים בה גם לקביעת הלכות לא ידועות. לדעתי זה בדיוק שקול לאימות צולב.
אמנם כפי שכתבתי קודם הדבר לא נובע מכך שאנחנו חותרים לניבוי 'נכון' במובן אובייקטיבי כלשהו, אלא מכך שהכללים בהם אנחנו משתמשים אמורים לנבוע בצורה כלשהי מהמקורות שקיבלנו. הדרך שלנו להנביע את הכללים מהמקורות היא אימות צולב (כלומר לבדוק האם העיקרון שלנו מנבא הלכות קיימות).
לגבי כללים כמו של רג"נ, על הגימטריא של גט (לי אישית זה נראה מופרך לגמרי), עקרונית הדבר יכול להיבדק במקומות נוספים, אם כי זה באמת קשה, כי הוא עצמו אומר שמשתמשים בזה כשצריך. השאלה היא כמובן איך נדע מתי צריך (כשאין הסבר מהותי). אבל כאמור עקרונית כל הזמן בודקים סברות והצעות כאלה באופן של אימות צולב.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2011 01:21 |
|
| |
ר' מיכי,
עיקר טענתך להבנתי היא שאימות מסט אימון לסט חדש (מה שקראת אימות צולב - אני חולק על השימוש במינוח כך) מתרחש בלימוד תורה כאשר בודקים סברא חדשה ע"י התאמתה לסוגיות ידועות. הגיון זה, לדעתי, נכון באותה מידה למתודולוגיה של אנשי מדעי המדינה, סובייטולוגים, מומחים למדינות ערב, וכו'. המשותף להם, לדעתי, היא העובדה שלא הוכחו באימות צולב. המפריד ביניהם, לדעתי, הם: א. בלימוד תורה נחשבת המתודולוגיה כמניבה תוצאות סבירות, בעוד שבתחומים אלה לא, וב. המציאות מניבות תוצאות חדשות ואמפיריות יחסית בתחומים אלה.
בנוסף, העלית את הנקודה לפיה בלימוד תורה "אנחנו חותרים לניבוי 'נכון' במובן אובייקטיבי כלשהו, אלא מכך שהכללים בהם אנחנו משתמשים אמורים לנבוע בצורה כלשהי מהמקורות שקיבלנו", ושהמתודולוגיה הנוכחית מספיקה לכך. לגבי זאת אפשר לעשות ניסוי קל לאין ערוך. שאל אנשי מדעי המדינה, סובייטולוגים, מומחים למדינות ערב, אקדמאים תומכי תהליך אוסלו ומתנגדיו, וכו' וכו', עד כמה המציאות הפריכה מהותית את הכללים לפיהם הם הסיקו מסקנות. אם התשובה תהיה שלילית למדי, הרי שלדעתי אין משמעות רבה להערכות אלו.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2012 11:24 |
|
| |
קודם כל ל-xibolaiyu, תודה רבה על המאמר. זהו רעיון אדיר, לבדוק איזה שיטת לימוד הכי מקרבת אותנו לחשיבת חז"ל.
שתי שאלות התעורררו אצלי מקריאת המאמר :
1. האם יש צורך בכלל לבדוק את זה בתחום פסיקתי ?
2. איך לבצע את זה בפועל באמצעים העומדים לרשותינו ?
ביאור השאלות :
1.
יש תחומים בהם עוסקים בבירור המציאות, כמו למשל: רפואה, חיזוי מזג אויר, היסטוריה.
בחלקם(רפואה, מזג אויר) העיקר הוא חיזוי העתיד,
ובחלקם(היסטוריה) עוסקים רק בחקר העבר, ולא שייך חיזוי כלל.
אך ישנם תחומים כמו "משפטים" למשל. המשפטנים יוצרים מערכת משפט בעלת כללים ברורים. (המחוקקים אמנם יוצרים את נוסח החוק, אך אופן השימוש בחוק נוצר בבתי המשפט. קרא למשל על "הגנה מן הצדק" בתביעת המוסד נגד אבי מזרחי סעיפים 111 עד 117.) אך אין המשפטנים חוקרים מציאות כלשהי.
המשפטן אמנם לא יכול לזרוק כל רעיון שנשמע יפה, כי יש פסיקות תקדימיות להם הוא מחוייב. יהיה ממש מטורף אם כל פעם בית המשפט יחשוב מחדש איך לפרש את החוק, וישנה את כל הנחותיו הקודמות.
ההנחה, שהמשפטן שינחש הכי טוב את הפסיקות התקדימיות שלא קרא, הוא המשפטן הכי טוב - איננה נכונה,
אע"פ שהמשפטן מחוייב לפסיקות תקדימיות.
לדעתי, פסיקת ההלכה(בין דיני-ממונות ובין מצוות) היא פסיקה משפטית המתחשבת בתקדימים("כבר הורה זקן") ב"שעת הדחק" וב"פוק חזי מה עמא דבר" וכדומה.
ראיה לדבר: טענת " פוק חזי מה עמא דבר" נטענת בויכוח בין מומחים. טענה זו סבירה בדיון משפטי (כמו "הגנה מן הצדק"), אך אין לה משמעות במחקר מדעי, אפילו במדע שאין מטרתו חיזוי, כמו היסטוריה.
לפי זה הגמרא והראשונים מחייבים אותנו כי הם קדומים, ופסיקתם עומדת כבר מאות שנים, ולא כי דרך חשיבתם ודאי היתה יותר נכונה משלנו. הרמב"ם בהקדמתו אומר שהתלמוד הבבלי כל-כך מחייב, כי התפשטה הוראתו בכל ישראל.
אך עדיין נטענות בין הלומדים טענות בסיגנון "אם ר' עקיבא היה שומע את הסברך לדבריו, הוא היה מתפוצץ מצחוק". זאת אומרת, יש עניין לפרש את הדברים על דעת אומרם.
וכדי לדעת מי מכווין הכי טוב לדעת הראשונים, כדאי לבצע את הבדיקה המוצעת באשכול.
גם אם בדיקה זאת אינה נצרכת בהלכה, היא יכולה להיות מאד תועלתית ללומדי היסטוריה וספרות.
זכור לי שויליקובסקי מציע באחד מספריו, שלפני שבודקים פחמן-14 או מפענחים כתובת, כל היסטוריון יכתוב חיזוי לגבי מה יתגלה, וכך נבדוק איזו גישה בחקר ההיסטוריה הכי מוצלחת.
הרעיון להקים קבוצות ביקורת בהם כל אדם ילמד את כל התלמוד חוץ ממסכת אחת, הוא נחמד, אך מצריך משאבים שאין לי כיום.
הצעה אחרת :
יותר מעשי לגשת לקבוצת ת"ח שלמדו את כל ה4 סדרים בתלמוד הבבלי, ולשאול אותם שאלות חיזוי על מקורות חז"ל אחרים בהלכה(סדר קודשים, ירושלמי, מס' קטנות) או בהגדה(אותיות דר' עקיבא, שוחר טוב, תנחומא).
בעיות הקיימות הן ברעיון המקורי והן בשלי :
1.
אחר חשיפת המקור, עדיין יהיה ויכוח מי יותר צדק.
פיתרון: יסכמו כל הצדדים מראש מה יכול להיות כתוב במקור העלום, וכל דבר ראיה למי הוא.
2.
הבוחן(שואל השאלות) יוכל לבחור את הנקודות המוכיחות שגישת אחת הקבוצות יותר צודקת.
פיתרון: כל אחת מהאסכולות תשלח נציג שישמש בתור בוחן.
אחר 2 הבעיות ופתרונם שהצגתי נוצרת בעיה חדשה:
ההצעה המעשית שלי היתה פשוטה בתחילתה, ניגשים לקבוצת לומדים ומתחילים לשאול שאלות.
אך אם ליישם הפיתרונות שלי, צריך הרבה מאד הכנות לניסוי. ולכן יהיה קשה להשיג מתנדבים.
תוקן על ידי פינגווינאי ב- 17/01/2012 11:48:47
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2012 09:55 |
|
| |
אין לי פתרון כללי, אבל לפחות בעיה אחת אפשר לפתור - "בניגוד לפיזיקאים, לומדי תורה אינם יכולים לסיים את התנ"ך/תלמוד, לפרש כרצונם, ולבקש פרקים-חדשים/מסכתות-חדשות כדי לאמתם"
לאחרונה כתבתי תוכנה שמייצרת באופן אקראי קטעים בסגנון הרב קוק. התוכנה עדיין לא גמורה, ויש בה באגים, אבל לפעמים היא מייצרת משפטים אקראיים שממש מזכירים את המקור:
עם קצת מחשבה, אפשר להשתמש בתוכנות מסוג זה כדי לבצע אימות צולב.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2012 18:04 |
|
| |
אראל
נסיתי והשתפרתי מפעם לפעם. בסה"כ נסיתי 24 פעמים והצלחתי ב 13.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2012 13:06 |
|
| |
מעניין מאד. בהנחה שאנשים אחרים יקבלו תוצאות דומות, אילו מסקנות אפשר לדעתכם להסיק מכך?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2012 13:39 |
|
| |
אראל
כדי לגלות איזה קטע הוא אמיתי פשוט צריך לחפש באיזה קטע יש שגיאה דקדוקית או תחבירית .(למשל:ותעלומה יוציא אור.)
כך הצלחתי להגיע ל0 טעויות.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2012 14:42 |
|
| |
במקרה שלי, נראה לי שזה חוש ריח.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2012 19:08 |
|
| |
xibolaiyu, אם הבנתי נכון, ניתן ליישם את ההצעה שלך על כל ספר:
* מוציאים פרק אחד מהספר,
* נותנים למישהו לקרוא את הספר בלי הפרק החסר,
* מבקשים ממנו לשחזר את הפרק החסר,
* בודקים עד כמה השיחזור מתאים למקור. כדי לבדוק את רמת ההתאמה, ניתן לשאול שאלות כן/לא, למשל, "האם לדעתך בפרק החסר כתוב __________".
אפשר לבצע את הבדיקה על ספר אחד והרבה אנשים, וכך לחשב "ציון" לספר;
אפשר גם לבצע את הבדיקה על איש אחד והרבה ספרים, וכך לחשב "ציון" לאדם.
השאלה היא, מה המשמעות של הציונים הללו? מה נסיק מכך שלספר אחד יש ציון נמוך ולספר אחר ציון גבוה? מה נסיק מכך שלאדם אחד יש ציון נמוך ולאדם אחר יש ציון גבוה?
|
|
|
|
|
