|
|
| נשלח ב-6/12/2011 18:50 |
 |
| |
אלה שאלות טובות. התורה אמת וכל מה שהיא מצווה נכון לעשות. אולם לקיים מצוות כמו מכונה, מה שחז"ל כינו מצוות אנשים מלומדה, לא נחשב למעלה. אדרבא התורה שבעל-פה ניתנה כדי להבין את התורה ולתת מקום לישראל להשתתף ביצירתה. לדוגמא, התורה מצווה על שמיטת כספים (הלוואות) בסוף שנה שביעית כדי לחזק את המדות הטובות ולאפשר לכל האנשים לעבוד את הקב"ה ללא נטל של חובות. מאחר שאנשים עשירים עלולים לא להלוות כספים לעניים בהתקרב שנה שמיטה פן השמיטה תשמט את החוב, התורה מזהירה אותם על כך. בתקופת הלל העשירים לא נשמעו לתורה ולא הילוו כספים לעניים בהתקרב שנת שמיטה. מה עשה הלל? תיקן את הפרוזבול המאפשר להלוות כספים באופן ששנת שמיטה לא תחול על אותן הלוואות. באופן זה גם מנע מהעשירים לעבור על התורה וגם עזר לעניים הזקוקים להלוואות כדי להתקיים. מאחר שהפקר התבואה בשנת השמיטה משווה בין העשירים והעניים, הרי שתקנת הפרוזבול מחזקת את העניים ולכן קרובה ברוחה לעניין השמיטה. האם תקנת הפרוזבול מוסרית יותר מהמצב שהיה לפני שתוקנה? תלוי בדור. בדורות חוטאים, תקנת הפרוזבול מוסרית יותר ממצב בו עשירים לא מלווים כספים לעניים בהתקרב שמיטה. בדורות צדיקים, תקנת הפרוזבול מיותרת כי העשירים חפצים לשמוט כספים בסוף שביעית, וזה המצב המוסרי העדיף.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2011 20:27 |
|
| |
לא הבנתי מה ענית על שאלתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2011 18:57 |
|
| |
ניסיתי להסביר שהתורה והמוסר אחד הם, ושתפקיד התורה שבעל-פה להתאים בין המוסר האלקי למוסר האנושי. מאחר שיש הגדרות שונות למושג מוסר, עליך להסביר מה הגדרתך למלה מוסר, כדי שאוכל להשיב על שאלתך.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2011 19:40 |
|
| |
אבל לא הבנתי האם מוסרי לשמור את התורה מפני שכך התורה מצווה ותו לא או שמוסרי לשמור אותה כי היא תואמת את מוסר האמיתי שלא תלוי בה.
בשביל הגדרה קצרה וממצה מוסר הוא כללי התנהגות שצריך לשמור אותם לא בגלל תועלת כזו או אחרת שההקפדה עליהם גורמת אלא מפני שראוי לציית להם - למשל צריך להימנע מגניבה לא בגלל פחד שאתפס או בשביל שלא יגנבו ממני אלא מפני שגניבה היא "דבר לא טוב".
יש שתי אפשרויות, 1. צריך לשמור תורה ומצוות מפני שראוי לציית לתורה או 2. צריך לשמור תורה ומצוות מפני שמצוות התורה הם כאלו שראוי לציית להם גם אילולי ציוותה עליהם התורה (אלא שהתורה מגלנה לנו מהם הציוויים הללו שראוי לקיימם).
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2011 20:08 |
|
| |
השאלה שלי היא קודם-כל על המצוה "לא תעמוד על דם רעך". הויכוח על המוסריות של התורה לא קשור לכאן: גם אם המוסר של התורה לא מתאים למוסר האנושי, הוא עדיין אמור להיות עקבי. חלק גדול מהקושיות בגמרא מסתמך על ההנחה שהתורה היא עקבית. גם פרופ' לייבוביץ' בוודאי יסכים על זה.
התשובה הראשונה של הרב מיכי לא עונה לשאלה על המצוה: "ראובן בחר להיות רופא, ואני מניח שזו בחירה טובה... כי הוא מכניס את עצמו למצב בו הוא יוכל להציל חולים. אם הוא לא עושה זאת, אז מתברר למפרע שהבחירה הקודמת לא היתה טובה יותר... זה לא קיזוז של טוב עם רע, אלא ביטול הערך החיובי שהיה למפרע". לפי הפרשנות המקובלת, רופא שנמנע מלהציל חיים עבר עבירה חמורה, ולא רק ביטל את הערך החיובי של לימודי הרפואה. מעבר לכך: גם אם כל ימיו יעסוק בהצלת חיים (כך שלימודי הרפואה שלו לא היו לשווא ואינם מתבטלים), ופעם אחת יימנע מכך, עדיין תהיה בידו עבירה חמורה.
מהתשובה של xibolaiyu: "שמעון נתן לנו תועלת 0. ראובן פוטנציאלית הוסיף לנו x (כי הוא טרח ללמוד איך להציל את החולה), אבל אז הוריד אותו (כי הוא לא טיפל בו). לכאורה זה שקול. העניין הוא שבמקרה זה, פסיכולוגית, x + (-x) < 0 כי בני אדם מעריכים (בגודל) הפסד יותר מאשר רווח. זו הסיבה ששמעון פחות מעצבן." אפשר אולי להסיק, שהפרשנות המקובלת למצוה מבטאת תופעה של "Loss Aversion" אצל המפרשים. האמנם?
----
חשבתי על מקרים נוספים בעלי אופי דומה. לדוגמה:
ראובן הבטיח משהו ללוי ולא קיים, ושמעון לא הבטיח ולא קיים, ופרט לכך שניהם התנהגו בדיוק באותו אופן. במקרה זה, לפי כל השיטות המוסריות (גם של איין ראנד, כנראה) ראובן יקבל ציון שלילי ושמעון יקבל ציון 0, למרות שההבדל היחיד ביניהם הוא ההבטחה, וההבטחה היא לכאורה פעולה נייטרלית.
כאן קל יותר להבין מדוע יש הבדל: ההבטחה היא אמנם פעולה נייטרלית מבחינה מוסרית, אבל היא יוצרת שינוי מסויים בעולם - היא יוצרת ציפיה אצל לוי. לכן, כאשר ראובן אינו מקיים את ההבטחה הוא מצער את לוי, וכאשר שמעון נוהג באותו אופן הוא אינו מצער אף אחד.
מה לגבי נדר? כשאדם נודר נדר לה' ואינו מקיים, הוא אינו מצער אף אדם, אך ההסבר עדיין יכול להתאים: הנדר יוצר שינוי כלשהו בעולם, והשינוי הזה מחייב את האדם לקיים את נדרו.
תשובה ב שלי (מסוף עמוד 1) יכולה להתאים גם כאן: לפי השקפת היהדות, זה אכן לא רצוי לנדור נדרים או להישבע, וכנראה גם לא להבטיח הבטחות ("אל תתהלל ביום מחר, כי לא תדע מה ילד יום"). מי שמתעלם מהאזהרה ונודר או מבטיח - מסתכן בכך שיקבל ציון שלילי בעתיד.
(תשובה א מאותו עמוד לא מתאימה כאן, כי אף אחד לא טוען שיש מצוה לנדור או להבטיח).
האם אפשר להעתיק את הרעיון למקרה הראשון, של לימודי הרפואה? אולי אפשר לפרש, שכאשר אדם לומד רפואה, הוא כביכול נודר נדר לה' שירפא חולים ("שבועת הרופאים"?), וכאשר הוא אינו מרפא חולים, הוא כביכול מפר את הנדר. כמובן לא מבחינה הלכתית אלא רעיונית. מה דעתכם?
תוקן על ידי אראלסגל ב- 07/12/2011 20:11:30
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2011 20:32 |
|
| |
אראל סגל,
התורה מצווה על כל אדם לעשות את מלאכתו באמונה, דהיינו ביושר. אם למד רפואה ומשמש כרופא, תפקידו לרפא חולים. אם למד טעימת יין ומשמש כטועם יין, תפקידו לוודא שטעם היינות טוב.
מטפחת ספרים,
נאמר במשלי: כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. אפשר לפרש את הפסוק בשני האופנים הבאים. האחד, כי לקח טוב נתתי לכם, זו התורה שהיא כולה טוב, לכן אל תעזבוה. השני, כי לקח טוב נתתי לכם: תורתי אל תעזובו. לפי הפירוש הראשון, התורה הינה המוסר האמתי. לפי הפירוש השני, רק באמצעות התורה אפשר להגיע למוסר האמתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2011 20:39 |
|
| |
"התורה מצווה על כל אדם לעשות את מלאכתו באמונה, דהיינו ביושר. אם למד רפואה ומשמש כרופא, תפקידו לרפא חולים. אם למד טעימת יין ומשמש כטועם יין, תפקידו לוודא שטעם היינות טוב".
לענ"ד זה לא קשור ליושר. מי שלמד טעימת יין, ומחליט שאינו רוצה לעסוק בזה יותר, לא עבר שום עבירה (כמובן, אם מישהו שוכר אותו הוא צריך לעשות את מלאכתו נאמנה, אבל מלכתחילה הוא לא חייב). אבל מי שלמד רפואה ואינו רוצה לעסוק בזה כאשר יש לפניו חולה, עובר על איסור חמור "לא תעמוד על דם רעך", איסור שאין במקצועות אחרים.
תוקן על ידי אראלסגל ב- 07/12/2011 20:39:50
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2011 21:06 |
|
| |
אראל, כתבת דיוק טוב, והבנתי עתה את שאלתך. אם רופא יכול לרפא חולה ואיננו עושה זאת, הוא אכן עובר על איסור לא תעמוד על דם רעך. באותה מידה גם למציל בחוף הים יש אחריות גדולה יותר להצלת טובעים, או לכבאי אחריות גדולה יותר לכבות שריפות. לענ"ד האחריות הזו איננה נובעת מנדר, אלא מכך שבאמצעות המקצוע שלמדו הם מסוגלים יותר להציל חיי אדם, ולכן מצוות לא תעמוד על דם רעך חמורה יותר עבורם. מאותה סיבה בכל פעם שקיימו אותה, שכרם גדול יותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2011 22:34 |
|
| |
מדרשים על פסוקים זה דבר נאה, זו לא שאלה שיכולה להיפטר מפסוק, זו שאלה שכל אדם דתי צריך להשיב עליה לעצמו, למה הוא שומר תורה ומצוות?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/12/2011 23:21 |
|
| |
אין סתירה בין כך ששומרים תורה ומצוות כי אנו מצווים לעשות זאת לבין שמירת תורה ומצוות מתוך הכרה עמוקה שזו האמת. אדרבא רק בימי עזרא הסופר, כשישראל קיבלו את התורה מרצונם המלא, התורה שבעל-פה התחילה להתעלות.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2011 02:15 |
|
| |
אם אני מבין נכון אתה טוען כך: אנו מחויבים לשמור תורה ומצוות משתי סיבות: 1. בגלל שנכון לעשות את מצוות התורה (ללא קשר לתוכנן), 2. בגלל שתוכן מצוות התורה תואמות את המוסר האמיתי (שהוא חיצוני ולא תלוי בתורה).
האם הבנתי נכון?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2011 14:44 |
|
| |
אנו מחוייבים לשמור תורה ומצוות כי הקב"ה ציווה אותנו כך במעמד הר סיני. המוסר האמיתי איננו חיצוני אלא פנימי, והוא הוא התורה שבכתב. בפרט, משלי המוסר שחיבר המלך שלמה וכל תוכחות המוסר של הנביאים, למדום מהתורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2011 15:03 |
|
| |
כלומר כמו שהתורה ציוותה עלינו לכבד הורים היא יכלה לצוות עלינו לבזות הורים, אין משמעות לתוכן הציווי אנו רק צריכים לציית לציווי, זו דעתך?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2011 15:25 |
|
| |
התורה אמת. מעשים שאינם מוסריים, כגון ביזוי הורים, אינם אמת, וממילא התורה לא יכלה לצוות עליהם. הקב"ה ציוה את יהושע להגות בתורה יומם ולילה כדי לשמור לעשות את כל הכתוב בה. כלומר, התוכן הרוחני של התורה כל כך נעלה, שאפילו יהושע שהיה תלמידו של משה רבינו במשך הרבה שנים, היה צריך ללומדה יומם ולילה, כדי לקיים מצוות כראוי.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2011 15:33 |
|
| |
למה ביזוי הורים אינו מוסרי?
אני מבין שלא רק בגלל שהתורה אסרה זאת כי אם זאת הסיבה אז אילו הייתה מצווה על ביזוי הורים זה היה נהפך למוסרי.
אם כך יש מערכת מוסרית חיצונית לתורה ולא תלויה בה שאוסרת על ביזוי הורים.
|
|
|
|
|
