|
|
| נשלח ב-8/12/2011 09:23 |
 |
| |
שוב, תודה, אבל אני לא מבינה או מרגישה מה גורם לי להגיע למצב הזה, ואין לי מושג אילו רגשות עלי לפרק. זה לא שאני חשה לחץ, או פחד, ואז משתוקקת לפעולה פוגענית מסויימת. מדובר בכל ההתנהלות, כמו שהסברתי, למשל בהפרעת האכילה.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2011 09:46 |
|
| |
מעבר לעצות היפות שנתנו פה למי שזה מתאים, אני מסכימה איתך ציפור שנכון ראשית לנסות להבין מה גורם להגיע למצב כזה של פגיעה עצמית, וכדבריך להתנהלות כזו של אדם היגיוני החי בצורה שפוגעת באיכות חייו ועשויה להגיע למצבי קצה של סיכון חיים?
פעמים דווקא אותה התנהגות "לא הגיונית" שאת רואה אצל האנשים ההגיוניים, הינה דרך מיוחדת לבטא את הצורך בשליטה שלהם על חייהם וביחוד על הפגיעה בעצמם.
לרוב, אנחנו נפגעים על ידי גורמים חיצוניים (אנשים, טבע, וכד') וזה חלק מהחיים וחלק מהידיעה שאנחנו חסרי אונים בחלקים קריטיים של חיינו.
אולם, יש אנשים, ביחוד אלו שעברו פגיעה משמעותית על ידי אדם אחר בילדות, אינם מוכנים יותר ובצדק להשאיר את השליטה על עצמם לאחר. ולכן יעשו הכל על מנת לדאוג למצב זה, על ידי שמירה דרוכה, שליטה על הגוף, על הרגשות, אולי אף ניתוק מהם, ביסוס אישיותם השכלתנית וההגיונית ועוד , אולם באופן פרדוקסלי הם ידאגו אף או ביחוד לשליטה על הפגיעה בעצמם, כך שהיא תישאר בתחום שליטתם ולא אצל האחר.
כמובן שאנו מדברים על תהליכים פחות מודעים, כי הרי האדם ההגיוני הוא אחרון לרצות במודע לפגוע בעצמו, לא כן?!
יש כמובן מקום להבין את משמעות הפגיעה העצמית בכלל ואצל האדם הספציפי בפרט, אולם בתשובתי ניסיתי להציע היבט אפשרי אחד להסתכל על התופעה הבלתי הגיונית של פגיעה העצמית אצל אנשים הגיוניים.
בברכת שבת שלום
_________________
ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
מטפלת במבוגרים, נוער וילדים
אלעד, ירושלים
0526346334
[email protected]
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2011 10:01 |
|
| |
תודה רונית, אחשוב על זה.
אני עדיין כל כך לא יודעת.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2011 18:41 |
|
| |
בודד - מצד אחד את אומרת שאת במצב נפשי טוב (באשכול שיחות נפש) ופה את במצב של כמעט מסכנת את עצמך. איך זה הולך יחד או שלא הבנתי
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2011 21:27 |
|
| |
כתבתי מבחינת הדכאון, המצב הרבה יותר טוב, וזה חלק מהבלבול איך למרות ההקלה במצב רוח השאר בירידה...
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2011 21:51 |
|
| |
בודד- אם זה כך אז כדאי להתייחס למה שהמנהלת הציעה היא מדברת על תחכום של הלא מודע ואולי זה מה שקורה לך. מצד אחד הצלחת עם הדכאון אבל בגלל שהפגיעה העצמית עדיין לא טופלה ואת עומדת על המשמר היא מגיעה בדלת האחורית
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2011 22:41 |
|
| |
שבוע טוב ל'צפור' והחברים!
לפעמים כדאי לקחת בחשבון, שה'מודע' שלנו מהווה סה"כ 8% מכלל ה"תודעה הכללית" שלנו. הוא הדומיננטי, הוא שולט ברוב המודעות שלנו אל עצמנו, הוא מוביל את רוב התהליכים הקוגניטיביים שלנו, ומשום שהוא מוכר לנו יותר, אנו רגילים לחשוב שיש להסתמך עליו בלבד.
החלק הפחות מוכר לנו הוא ה'תת-מודע', המהווה 92% מכלל התודעה הכוללת שלנו, וכל הבחירות על בסיס אינטואיטיבי (או לעיתים גם 'ריגשי') באות משם. ושוב, היות שהחלק הזה פחות מוכר לנו, אנו נוטים שלא להקשיב לו ולהתנער מכל מה שלא "הגיוני" באופן "שחור-לבן".
אולי החלק הפנימי הזה מנסה לבטא את עצמו? כיצד תוכלי להקשיב לו?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2011 22:49 |
|
| |
אני מצפה מעצמי להיות מודעת להכל, כנראה...
הרי אנחנו אמורים לסנן את הפעולות לפי יעילות, ועוד...
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2011 01:33 |
|
| |
נכון, לא קל לדחוף 92 בתוך ה-8... :)
אגב, אמרת "אנחנו אמורים..." מי החליט עבורנו מה אנו אמורים? בית-ספר? משפחה? חברים?
ומה נקרא 'יעילות'? ומי החליט שזו היעילות?
ואיזה עוד דרישות יש לנו מעצמנו, וכיצד הגענו למסקנות כאלו?
בואי נחשוב.
תוקן על ידי Saggers ב- 11/12/2011 01:34:46
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2011 01:54 |
|
| |
טעון בדיקה...
לא נראה לי הגיוני לסיים את העבודה הזו עד הקבר.... זה לא נגמר!!!
:(
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2011 11:35 |
|
| |
יופי. בואי נקצר את הדרך: ילד נולד 'נקי' מכל המוסכמות והחוקים החברתיים. הוא לא יודע "מה ראוי", ומה הוא "אמור". הוא מסתובב חופשי בלי בושה כמו אדם הראשון בגן-עדן, ולא מעניין אותו מכלום (חוץ מסיפוק צרכיו באופן מיידי... :))
אחר כך הורים מלמדים אותו "כללי התנהגות"... איך 'צריך' ומה 'אסור'. זה "מעגל עיוות" הראשון.
אחר כך מגיעה מסגרת חינוך. כשמה - כן היא - "מסגרת", מטרתה להגביל. מסבירים לילד שלא מספיק ללמוד מה שהחליטו עבורו שילמד, אלא שאת הלמידה צריך לעשות בקצב אחיד יחד עם כולם. אפקט "סרט נע" (או "מיטת סדום" אם תרצו).
בבי"ס הוא פוגש ילדים אחרים בכיתה. בשביל לא להיות להינטש הוא לומד 'קודים חברתיים', כלומר איך רוב הזמן לא להיות "עצמו" אלא להיות דווקא "בהתאם לאחרים".
לקראת גיל ההתבגרות נער/ה שוכח/ת לגמרי איפה "אני" ואיפה החברה, אלא שאז 'אני-הטבעי' נדחף החוצה, מעוניין בכל זאת לגבש זהות "משל עצמי", והילד מבולבל...הוא מחפש את הזהות האבודה שלו, מסתכל לצדדים, מנסה לבנות את זהותו מתוך הרגל של חוקי העדר "מה האחרים מצפים ממני", נכשל (כמובן) קם ושוב מנסה להביט בצדדים. וכן הלאה, עד שמגיע לפורום הזה ופוגש אנשים שמטים את תשומת ליבו ל"מעגלי עיוות" שעיקמו את ה"אני" שלו שנים רבות.
ועכשיו קל יותר לחשוב בכיוון.
הערה: אני לא אומר חלילה שלא צריך לחנך את הילד, להרגילו ללימוד תורה במסירות ולקיום מצוות בהידור.
כל הנ"ל הבאתי כסקירה למה שעובר על כל אחד ואחת מאיתנו. השתמשתי במושג "עיוות" כהמשגה מוקצנת של שינוי שנפעל עלינו בכפייה ע"י גורמים חיצוניים לאדם עצמו.
_________________
עו"ס אברהם ביטקין, B.S.W
פסיכותרפיה חזותית, קוגניטיבית-התנהגותית.
מתאם תכניות שיקום פסיכיאטרי ב'סל שיקום' (משרד הבריאות).
אבחון, טיפול וייעוץ להורים.
טל': 052-7741770
bitkin770 @gmail.com
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2011 13:29 |
|
| |
תודה על ההשקעה מצידך, מקווה שאתקדם במשהו...
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2011 15:10 |
|
| |
סאגגרס, התגובות שלך מושקעות ומאלפות בינה. תודה ענקית!
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2011 22:12 |
|
| |
תודה חברים. הפידבק שלכם מצויין.
אברהם (אגב. :)
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2011 23:21 |
|
| |
| אלמוני3 כתב: |  | זה מעניין. באמת בן אדם בריא לא עומד כל הזמן על המשמר
אבל בן אדם שמזיק לעצמו איננו בריא |
|
כל כך נכון. יוצא שלא תמיד האנשים ההגיוניים בריאים. השליטה העצמית היתירה עשויה להיות בעוכרינו
|
|
|
|
|
