אלמנטים ומוטיבים
טוב, כמו שכולנו שמנו לב, בכל קליפ של המכביטס אפשר למצוא את המוטיבים הידועים והמפורסמים שחוזרים על עצמם בכל אחד מהקליפים שלהם: שלושת היוונים, חליפת החלל הכתומה, הצלם שנכנס איפשהו ומאכל החג שנופל/נשפך.
האלמנטים החוזרים האלו מחברים בין הוותיק והאהוב לבין החדש והמרענן, מוציאים את הקליפים מכלל קליפים בודדים ומאחדים אותם לכדי סדרה אחת.
למען האמת, בדבר אחד למעלה לא דייקתי: מאכל החג לא מופיע בקליפ הנוכחי. יש להניח, שמלכתחילה המטרה בהתמקדות ההיא היתה להדגיש ולהעלות למודעות את מאכלי החג בדרך מחוייכת, ועכשיו - כשהסתיים סבב החגים הראשון שבו עלו מאכלי החג למודעות - שוב אין צורך בהתמקדות הזאת, ומשכך - העניין הפך למיותר וממילא לטרחני, ולכן הוא הושמט הפעם.
במלאת שנה ללהיט ההיסטרי ביותר בתולדות המוזיקה היהודית, המכביטס שלנו היו בבעיה:
מצד אחד, צריך לחדש כדי להישאר על המפה. מצד שני, Candlelight הוא מותג. לעשות משהו שונה לגמרי? חבל לרדת מסוס מנצח.
כדי לצאת ידי חובת כל הדעות, המכביטס החליטו לתפוס את החבל משני הקצוות: פשוט ליצור מעין פרק ב' לCandlelight, עם האלמנטים הבולטים של Candlelight - הריבועים הצבעוניים שבמידה רבה מיתגו אותם בשוק. (כשאני אומרת לאנשים "מכביטס" הם לא תמיד מבינים מה אני רוצה. גם Candlelight הוא לא תמיד מילת מפתח. אבל "הריבועים הצבעוניים" - "אה, למה לא אמרת קודם!")
מה שבכל זאת שונה, ושונה מאוד, בין Candlelight לבין Miracle הוא הנושא הבא שלנו:
המכביטס כשחקנים
להקת המכביטס, מטבע הדברים, מורכבת מאנשים שהתמקצעו בשירה. לא במשחק. בכלל, "שחקן" הוא בפירוש לא מישהו שקם בוקר אחד והחליט לעלות על הבמה; ממש לא. לימוד משחק זה משימה רצינית ומורכבת, כי שחקן מוכרח לשלוט בהמון מיומנויות מורכבות בתחום הפיזי, הרגשי, התנועתי, ההבעתי ועוד כל כך הרבה תחומים ותת תחומים שמי שלא מתעסק בתחום אפילו לא מודע אליהם, בדרך כלל.
אז מה קורה למכביטס שלנו, שיום אחד קמו בבוקר ומצאו את עצמם על הבמה, אם במה ממש ואם במת הקליפ?
אם לשפוט לפי מה שזה נראה, הרי שלקראת הפקת הקליפ כאן מישהו כינס אותם ואמר להם: "תשתחררו, תיפתחו, אל תפחדו לזוז ולהשתולל".
אבל - זה ממש ממש לא עובד ככה.
תהיה אתה
אדם הוא דבר מורכב. אבל על קצה המזלג, כשהוא רוצה לעלות על במה ו"לשווק" את עצמו לקהל, הוא צריך לקחת בחשבון כמה נתונים:
1. מה האופי שלי.
2. מהם הנתונים החיצוניים שלי.
3. מה אני רוצה לשדר לקהל.
4. איך אני משדר לקהל את המסר שבחרתי, בהתחשב בנתונים מס' 1 ו-2.
עכשיו, בואו נחזור לנושא המקורי שלנו - המכביטס.
המטרה שלהם, באופן טבעי, היא לשווק את עצמם כ coolים, עליזים, תוססים ונחמדים. למה לא? אני בעד.
רק נשאר להם לחשוב איך עושים את זה.
בואו ניקח את נואי ג'ייקובסון: הוא דוגמא מצויינת למישהו שפשוט "יש לו את זה". אינטליגנציה תנועתית משובחת, מה שאומר שיש לו קואורדינציה מושלמת, הוא יודע איך לזוז בתיאום בלי להיראות גמלוני או מגושם ובתוספת האופי הפתוח שלו והמראה החיצוני כולל הפריטים המשלימים (כמו המשקפיים מהצעקה האחרונה) - הוא משדר את ה cool י המושלם.
למה לא? מצויין לו.
לעומתו, בואו ניקח את יונתן שפע. הבייבי פייס שלו משתלבים באופן הכי מושלם באופן בו הוא בחר להחזיק את הדובי בסעודת פורים ההיא - זה היה מושלם! לעומתו, עמנואל שליו בחר להתענב ולהתחלף (מלשון עניבה וחליפה), וגם זה היה מושלם. תארו לכם מצב הפוך, עמנואל עם הדובי ויונתן מעונב ומחולף... לא, זה פשוט לא!
למה?
כי כשאתה עושה מה שמתאים לך - אתה משדר את המסר המושלם.
גם בתוך ריבוע צבעוני מול המיקרופון, הכלל נשאר אותו כלל: תהיה אתה.
כשג'פרי ריטהולץ התזזיתי מטבעו "משתולל" זה יוצא מצויין - כי הוא עושה את זה באופן טבעי, לא מאולץ. לא כדאי למישהו אחר ללמוד ממנו, כי מה שמתאים לג'פרי - לא בהכרח - או כמעט בהכרח שלא - יתאים למישהו אחר, עם אופי אחר ונתונים אחרים. כמו שג'פרי עצמו לא ינסה לחקות את מייקל גרינברג בעל הפני הנער הכל כך מביעות שלו.
להגיד באופן גורף "תשתחררו, תיפתחו, אל תפחדו לזוז ולהשתולל" - זה לא נכון, כי לא לכל אחד זה מתאים.
מי שלא מרגיש בנוח לזוז יותר מדי, שלא יעשה את זה! אם תשימו לב - גם ברי רוזנברג, מהפופולריים מבין המכביטס, לא משתולל יותר מדי. במקום זה, הוא משוחרר ומרגיש נוח בתוך מה שמתאים לו.
ואולי זה מה שעושה אותו לכל כך פופולרי.
לסיכום, מכביטס - חלק מכם היו "מכוונים על עצמם" לאורך כל הדרך, חלק מכם (לא הרבה) איבדו משהו מהטבעיות באיזשהו שלב - וחבל, אבל תמיד אפשר ללמוד איך לשפר - אבל חלק מכם מיצבו את עצמם מחדש במקום הרבה יותר זורם, טבעי ומשוחרר (לאו דווקא משתולל. בפירוש לא!) מאשר קודם. ועל כך - ברכותיי.
)
)
