|
|
| נשלח ב-11/12/2011 21:50 |
 |
| |
אמרתי לך שהראשונים היו גדולים יותר מהאחרונים, שכוח דהיתרא עדיף (כלומר כדי להתיר נדרש להיות גדולים יותר בתורה).
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2011 22:01 |
|
| |
אז איך השות"ים שהבאת של אחרונים התירו איסור משנה- וראשונים?
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2011 22:18 |
|
| |
הם הסתמכו על הבית יוסף והרמ"ע פאנו, ועל הכלל שספק בדברי חכמים להקל.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2011 23:00 |
|
| |
לא היה כאן כל ספק המשנה חדה וברורה, איזה ספק? חוץ מזה עם כל הכבוד לבית יוסף, הוא לא תנא היכול לבטל רבר משנה.
אבל נניח אתה לא מסכים כי בקטניות לא היה כל איסור של מען דהוא שנגדו כביכול אסור לצאת ואת דבריו אסור לבטל, וכאן הרי אין כל ספק שהחמרה אפילו לשעתא בטעות יסודה.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2011 00:31 |
|
| |
אתה משווה בין תקנת חכמים שבמשנה לבין איסור שהוא מנהג, ואלה דברים שונים.
לפי הבית יוסף הגזירה לאסור לגדל בהמה דקה בא"י תקפה רק כשהשדות בא"י בידי ישראל (שהרי הגזירה נועדה למנוע היזק, ואם אין שדות בידי ישראל, אין היזק), ולדעת הרב פסח צבי פרנק גזירה שנתבטלה במשך תקופה אינה יכולה לחזור למקומה ללא תקנה מחדש. בנוסף לכך, לפי הרמ"ע מפאנו, התקנה שגזרו מתייחסת לשלוח הרגל ולא במכניס לה מזונות במקום שמור, ועל-כן שני הדברים אפשר לסמוך עליהם כדי להתיר. כמו-כן לדעת הג"ר שאול ישראלי התקנה לטובת הניזק, ואיננה זקוקה לבית דין גדול בחכמה ובמניין כדי לבטלה. ועל-כן אם הניזקים מוחלים על התקנה ומסכימים לגדל בהמה דקה בא"י לטובת היישוב (בתנאי שיפוצו במקרה של היזק) מותר לבטל את התקנה (והבאתי למעלה דברים קרובים בשם הציץ אליעזר).
איסור קטניות הוא מנהג שיש לו מקורות בפוסקים ראשונים ואחרונים באשכנז ובצרפת. בפירוש הר"פ לסמ"ק נאמר: "דמסתמא לא נהגו בו איסור מחמת חימוץ עצמו, דלא טעו בדבר שהתינוקות של בית רבן שלמדו הלכה יודעין דאיכא בהדיא בפסחים שאין בא לידי חימוץ כי אם מחמשת המינין. ולכן נראה לקיים המנהג ולאסור כל קטניות בפסח, ולא מחמת חימוץ עצמו, כי טעות הוא לומר כן, אלא מטעם גזירה היא, דכיון שקטניות מעשה קדירה הוא ודגן נמי מעשה קדירה הוא כדייסא, אי הוי שרין קטניות, אולי אתי לאיחלופי ולהתיר דייסא" וכו'. והרמ"א כתב שזהו מנהג חמור ואין לשנות. וכך הרבה מהאחרונים.
כשהמנהג אין מקורו בש"ס, ופוסקי אשכנז מסכימים שאין לשנותו, אז איך אתה רוצה להתירו?
תוקן על ידי מ80 ב- 12/12/2011 00:53:04
תוקן על ידי מ80 ב- 12/12/2011 00:54:13
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2011 01:23 |
|
| |
חוק להגנת הצומח (נזקי עזים), תש"י-1950 1. בחוק זה - "רעייה" כולל היתר רעייה, גרם רעייה וכן הולכת עזים שלא בדרך ציבורית, והפעל "רעה" לכל בניניו יתפרש לפי זה; "שיעור מותר" פירושו – (א) לגבי התקופה שמיום הכנס חוק זה לתקפו עד יום כ"ו בסיון תשי"א (30 ביוני 1951) - עז אחת לכל עשרים דונם אדמת בעל, או עז אחת לכל חמישה דונם אדמת שלחין; (ב) לגבי התקופה מיום כ"ז בסיון תשי"א (1 ביולי 1951) ואילך - עז אחת לכל ארבעים דונם אדמת בעל, או עז אחת לכל עשרה דונם אדמת שלחין. 2. לא יחזיק אדם עזים ולא ירען אלא בתחומי הקרקע שבחזקתו ובשיעור מותר; אולם מותר להוליך עזים דרך כל קרקע למקום המרעה המותר לפי סעיף זה, אם הסכים לכך בעל הקרקע. 3. על אף האמור בסעיף 2 ובפקודת היערות, לא ירעה אדם עזים – (א) באזור מיוחד ליער או באזור יער סגור, כמשמעותם בפקודת היערות; (ב) בכל אזור אחר ששר החקלאות הכריז עליו, באכרזה שפורסמה ברשומות, כאזור אסור ברעיית עזים. 5. על אף האמור בסעיפים 2 ו-3, מותר להחזיק עזים במספר העולה על השיעור המותר, בתחומי החצר הסמוכה לבית בעליהן כשהן כלואות או קשורות וניזונות בתחומי החצר; שר החקלאות, או אדם שהורשה לכך על ידיו, רשאי להתיר בכתב רעיית עזים האמורות בעונות מסויימות של השנה, אף מחוץ לתחום החצר האמורה אך בתחום הקרקע שבחזקת בעליהן. ראה גם: http://www.ramathanadiv-edu.org.il/hokrim-goats.asp
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2011 10:43 |
|
| |
מ80
אתה משווה בין תקנת חכמים שבמשנה לבין איסור שהוא מנהג, ואלה דברים שונים
לא איני משווה! אין מה להשוות לאיסור המשנה- שלא ניתנה עם הסברים- והיא איסור לכל דבר, ולמרות האיסור המפורש של המשנה באו חכמים וביטלו אותה ,
על אחת כמה וכמה מנהג שנבע מחיים פרימיטיבים -ולא התקבלה על ידי כל עם ישראל וחכמיה, ואפילו חכמי אשכנז בזמנו ניסו לבטלה וכינו אותה מנהג שטות, ורק התעקשותו של החתם סופר שנבע מהשקפת עולמו השמרני , נשארה התקנה האומללה הזו בתוקף.
אתה צודק אין מה להשוות, ואיני משווה. ואוסיף לך כי בעיני גזל ובעיקר גזל רבים- חמורה בעייני מחשש קטניות בפסח.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2011 15:55 |
|
| |
לגבי התרנגולים בירושלים -
מדובר על 'מפני הקדשים', מה שלא רלוונטי בימינו (סמוך על סמוך שבנושא זה לא נאמר 'בטל טעם לא בטלה תקנה')
לגבי הבהמה הדקה והגסה - השאלה היא נגד איזו תופעה בדיוק אתה יוצא
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2011 15:58 |
|
| |
כמו "מים אחרונים" ו"מים מגולים".
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2011 16:07 |
|
| |
הנוכח
אתה גם נדבקת? אולי תוכל בטובך להגיד לי, איפה במשנה מופיע המילה תקנה? זו לא תקנה זה איסור כמו כל איסורי המשנה.
מה שאחר כך עשו מהאיסור הזה, זה כבר לא נאמר במשנה.
איני יוצא נגד כלום- אני שואל שוב וברור- המשנה אסרה איסור- לא תקנה- באו חכמים וביטלו איסור משנה מפורש, וטעמם ונימוקם עימם.
איך יכול להיות שמינהגים מטופשים שלא רלוונטיים כבר מזמן- אין חכם המבטלם?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2011 16:19 |
|
| |
הטרמינולוגיה - איסור או תקנה - פחות רלוונטית. הנקודה היא שהאיסור לגדל תרנגולים בירושלים הוא מפני הקדשים (בשר הקרבנות שנאכל שם. רש"י), ואין קדשים היום.
אם תרצה, הנה גדר בריסקאי: האיסור הוא רק על ירושלים כעיר של קדשים. כיום אין ירושלים כזו.
האמת היא שעליך לשאול מי התיר איסור חמור בהרבה: לימוד חכמת יוונית (שמה זה אם לא לימוד פילוסופיה - ובכללה תיאולוגיה, ומדעי הטבע, בעזרת היגיון אנושי משוחרר מהמגבלות הדתיות על החשיבה, ולא על פי כתבי הקודש, ו כצוואת רבי אליעזר לתלמידיו: "מנעו בניכם מן ההגיון"?). וכשתבין איך קרה שאיסור זה הותר (ואף גרם לתורת ישראל להפוך אצל הוגים מסוימים לבבואה חסרה, מגושמת ופרימיטיבית של חכמת יוון; כנראה בדיוק הדבר שממנו חששו חז"לנו כל כך) תָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ, לְקֵץ הַיָּמִין.
תוקן על ידי thepresent ב- 12/12/2011 16:32:29
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2011 18:37 |
|
| |
ירוחם,
נאמר במסכת אבות: אם אין בינה, אין דעת. כדי לדעת את התורה שבעל-פה, צריך להבין את הגיונה. יש דינים מדאורייתא, יש הלכות למשה מסיני, יש דינים שנדרשו מהתורה, יש סייגים לתורה, ויש תקנות שנעשו להסדרת ענינים בין בני אדם. אומרת הגמרא: ואף על פי שאמרו אין מגדלין בהמה דקה אבל מגדלין בהמה גסה לפי שאין גוזרין גזירה על הצבור אלא אם כן רוב צבור יכול לעמוד בה. כתב הבית יוסף: "מפני שהבהמה דקה דרכה לרעות בשדות אחרות והיזקה מצוי, תיקנו חכמים שלא יגדלנה אדם במקום שדות וכרמים אלא ביערים". כתב הציץ אליעזר: "דגזירת איסור גידול בהמה דקה לא היתה החלטית והשאירו מלכתחלה פתח פתוח שיהיו יכולים לגדלה עפ"י תנאים מיוחדים". וכתב הציץ אליעזר: "ובכלל נלפענ"ד דבישובים החדשים שכל עיקר הווסדם ויסוד בסיסם מראש הוא גם על דעת כן שיהא להם מקור לקיום ופרנסה מגידול בהמה דקה א"כ י"ל דבכה"ג מותר הגידול אליבא דכו"ע וגם כשרועים אותם ע"י עצמם, משום דאדעתא דהני נחתו על המתיישבים שם ואדעתא דהכי קבלו שטחי אדמה והשדות שמסביב ומחלו מראש זל"ז על מה שיאכלו או ישחיתו בשטחי שדותיהם (או מה שהסכימו מראש על תשלום שישלמו עבור ההשחתה) במדה שלא תועיל השמירה שלא יאכלו או ישחיתו, וכן כשישנם ישובים סמוכים זל"ז ג"כ מוחלים מראש אחד לשני על כך, וכידוע לא מרחיקים לכת במרעיתם מסביבות הישוב או הישובים הסמוכים ולכן מועיל שפיר במה שאלו לאלו מחלי אהדדי, ומותר, והמדובר בתלמוד הוא שכל אחד לבדו ישכון ובאין סידור והסכמה כללית לגידול הבהמה הדקה".
איסור אכילת קטניות הוא סייג לתורה שהתפשט בכל קהלות אשכנז. וסייג לתורה, כל זמן שפשט בכל ישראל, אפילו נביאים אינם מסוגלים להתיר. המנהג הזה הוא חומרא יתירה, שנדחתה ע"י חלק מהראשונים, אלא שהרמ"א וגדולי הפוסקים האחרונים פסקו אותו להלכה, והמנהג התפשט בכל קהילות אשכנז. אלה שרצו להתיר כתבו על עצמם שהלוואי שהיה להם הכח להתיר.
תוקן על ידי מ80 ב- 12/12/2011 18:50:36
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2011 21:09 |
|
| |
מ80
במחילה כל התרוצים הם תרוצים ואין להם על מה להשען ועל מה לסמוך בענין איסורה של המשנה, המשנה כלל וכלל לא אמרה מה שהבית יוסף והציץ אליעזר כתבו, המשנה אסרה בלי כל הסבר, כשהמשנה מסבירה למה האיסור, יש פתח למצא התר בהסבר, מה שאין כן במקרה הזה.
המשנה בשבת אומרת- לא יקרא לאור הנר- מסבירה הגמרא- לא יקרא לאור הנר שמא יטה, ומספרת הגמ כמהרא כי רבי ישמאל בן אלישע אמר אני אקרא ולא אטה, קרא ורצה להטות. אמר- כמה גדולים דברי חכמנו שאמרו לא יקרא לאור הנר.
אתה יודע מה הוא אמר? הוא אמר כמה צדקו חכמנו שאמרו לא יקרא בלי התוספת- שמא יטה- דומה לא ירבה לו נשים.
הקטניות הן לא סייג לתורה, מעולם הן לא היו סייג לתורה. לא מינה ולא מקצתה, אבל כאמור לכתוב אפשר לכתוב חופשי.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2011 21:37 |
|
| |
התורה שבעל-פה וטעמיה נמסרים מדור לדור. הלכה פוסקים רק חכמים ולפי התלמוד. רש"י והרמב"ם פירשו את המשנה, ופירושיהם הם חלק מהתורה והוראה לדורי דורות. מכל מקום, בלי אמונת חכמים, אי-אפשר לקבל תורה.
הרמ"א כתב: יש האוסרים לאכול אורז בפסח, וכן המנהג באשכנז להחמיר. אם חומרא איננה גדר, מה טעמה?
|
|
|
|
|
