|
|
| נשלח ב-15/12/2011 10:10 |
 |
| |
ואם אני לא מסוגלת לפנות למטפלת?? החסימה הרגשית מונעת ממני גם לגשת למטפל. מה לעשות?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2011 10:49 |
|
| |
| אנוני_מוס כתב: |  | | ואם אני לא מסוגלת לפנות למטפלת?? החסימה הרגשית מונעת ממני גם לגשת למטפל. מה לעשות? |
|
עוד בעיה שיש לי..
מאוד קשה לי להיפתח לאנשים למרות שאני מאוווד זורמת איתם..
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2011 12:29 |
|
| |
כוכבית, אנו נימוס וכולם אני מאד מבינה את הקושי שלכן ללכת לטיפול . כדאי לזכור שהחסימה הרגשית היא לא רק 'הבעיה' אלא היא היתה גם 'הפתרון' שלכן במשך שנים. כשאני חושבת עליך כוכבית ועל המעט שסיפרת אני יכולה לשער כי הדרך היחידה בה הצלחת לשרוד את המצב בבית והשלכותיו היה באמצעות ריחוק רגשי שהתהוותה לחסימה רגשית. היום כפי שלא_מתביישת ציינה, עשית צעד ראשון אך משמעותי והתחלת לאפשר לרגשות לצוף ולחוות את כאבך.
נשמע שאת נמצאת בשלב מעברי. שלב זה עצמו הוא לא פשוט אך הכרחי ויתכן שהצעתו המזמינה של עו"ס אברהם עשויה לסייע לעבור את הגשר הזה. בכל אופן, אני מציעה מחד לא להאיץ בעצמך ומנגד לא להשתקע במצב של אי מסוגלות ללכת לטיפול.
לאלו שכבר שנים מבינים שצריכים טיפול אך מרגישים חסומים, כדאי לדעת שכדי ללכת לטיפול צריך דבר בסיסי והוא ויתור. לוותר על העמדה הנוקשה החוסמת. עמדה אשר התקבעה לא רק מהחסימה הרגשית המקורית אלא מהתקבעות שהתעצמה ככל שחלף הזמן.
אך אלו שכמוך כוכבית, זכרי שהחסימה הרגשית שירתה אותך במשך ילדותך וכיום שאת בוגרת את אומנם פחות נזקקת לה אך לוותר עליה זה לא פשוט ועשוי אף להיות מאד מפחיד, לכן, התהליך צריך להיות בצורה הדרגתית ורגישה יחד עם איש מקצוע טיפולי.
בברכה
_________________
ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
מטפלת במבוגרים, נוער וילדים
אלעד, ירושלים
0526346334
[email protected]
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2011 16:32 |
|
| |
אוסיף משהו מנסיוני, שאני בטיפול זמן רב אצל מישהי מעולה, שעם הזמן אני קולטת עוד יותר כמה שהיא מעולה. ולגמרי מתאימה את עצמה ואת מה שהיא נותנת לי לקצב ולמקום שלי באותה תקופה. אני קולטת את זה לאט, אבל באמת זה לקבל ליווי מקצועי מתאים למצב הנוכחי שלך.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2011 17:23 |
|
| |
מי שכבר בטיפול , ואינה מוכנה לוותר ,ולהשתחרר , האם עליה להפסיק את הטיפול עד לנכונות מלאה?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2011 17:35 |
|
| |
אני חושבת שזה נעשה בהדרגה, ויתכן שבצעדים קטנטנים ולא מורגשים. למה לא לדבר על כך עם המטפל/ת?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/12/2011 20:20 |
|
| |
בטיפול תמיד יש שלבים. זה הרי תהליך. אם הקשר טוב ויש כימיה בסיסית, אז הגיוני שזה פשוט שלב שעם התחזקות הקשר- יעבור, ואז השיתוף יהיה זורם יותר.
כמה זמן הטיפול בלי מוכנות להשתחרר? הרבה? מעט?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/12/2011 10:04 |
|
| |
צפור ,
אכן זה נעשה בהדרגה , ובצעדים קטנים ומורגשים .
ואכן יש מקום לדבר על כך עם המטפלת .
|
|
|
|
| נשלח ב-18/12/2011 15:18 |
|
| |
| תסמכועלי כתב: | | | מי שכבר בטיפול , ואינה מוכנה לוותר ,ולהשתחרר , האם עליה להפסיק את הטיפול עד לנכונות מלאה? |
|
כמעט חשבתי שזה אני ששאלתי את השאלה הזו.
אני המון המון זמן בטיפול ולא מוכן בשום אופן לוותר ולהשתחרר, ונלחם בכל האנרגיות נגד כל תזוזה של התקדמות.
ממש לאחרונה עשיתי הפסקה קצרה של חודש פלוס, ועדיין אינני יודע לאן פני מועדות.
מה שכן, זה שעל אף שהטיפול לא עזר במיוחד בחסימות ובבלימות, בכל זאת הוא נתן המון המון מודעות למניעים שמאחורי החסימות, ואני חושב שבטווח ארוך זה יעזור.
מי יתן!
|
|
|
|
|
