האם סיפור שהיא לפני 3000 עדיף משל עכשיו?

מצויד בתפיסה התיאולוגית הזאת, החל פאולוס לכתת את רגליו מעיר לעיר, ומקהילה לקהילה, מנסה לשכנע יהודים ועובדי אלילים כאחד, להצטרף לכת שלו, כאשר תג הכניסה היה סך-הכל טבילה לשם ישו וקבלתו כמושיע, ותו לא. פאולוס הציע להמונים דת חדשה, שגם מכילה בבסיסה התנערות מתפיסות פגאניות ארכאיות, וגם לא מחייבת חומרות ומוגבלויות בעלות אופי דתי[6]. אע"פ שפאולוס נחל הצלחה מסוימת בקרב הגויים, הוא ידע שהעם היהודי הם עם התנ"ך, לפיכך היה חשוב לו לגרום לכמה שיותר יהודים להמיר את דתם, והוא ניסה לעשות זאת בתחבולות, וכמו שהוא כתב:[7] "ונהייתי ליהודים כיהודי למען אקנה יהודים, ולאשר בבלי תורה נהייתי כמו איש בלי תורה".

הניסיון הזה להעביר יהודים על דתם, יצר אנטגוניזם מצד הקהילות היהודיות כלפי מייסדי דת הנצרות, אשר דחו את גישתם של האחרונים על הסף, והוקיעו אותם. הללו לא הסכינו עם הדחייה, ושם החלו לנבוט זרעי הפורענות והאנטישמיות שעתידים ללוות את הכנסייה הנוצרית לאורך כל שנות קיומה. כבר סמוך לאחר פטירתו של פאולוס (הוא הוצא להורג כנראה בעריפת ראש בשנת 64 לספה"נ), החלו תלמידיו של ישו לכתוב את הברית החדשה (הבשורות), שם אנו מוצאים יסודות לכתב אישום חמור ביותר נגד היהודים, הטוען למעורבותם הישירה של היהודים בהסגרתו והוצאתו להורג של ישו. בבשורה של מתי נכתב:[8] "ויקהלו ראשי הכהנים והסופרים וזקני העם אל חצר הכהן הגדול ושמו קיפא ויוועצו יחדיו לתפוש את ישוע בעורמה ולהמיתו". וכן כתב עוד:[9] "וראשי הכהנים והסופרים וכל הסנהדרין ביקשו עדות שקר בישוע להמיתו ולא מצאו". את האשמות הכי מפורשות אנו מוצאים בסיפור מאסרו של סטפנוס, אדם שנחשב לראשון המרטירים (קדוש מעונה) הנוצריים. ע"פ הכתוב ב"מעשי השליחים", משפטו הובא בפני הסנהדרין – המוסד השיפוטי וההלכתי שעמד בראש העם היהודי, שם הוא נשא נאום מלא שטנה כלפי העם היהודי שהסתיים במילים הבאות:[10] "קשי-עורף וערלי לב ואוזניים, ממרים הייתם תמיד ברוח הקודש כאבותיכם גם אתם, מי מהנביאים אשר לא רדפהו אבותיכם אף המיתו את המבשרים מקדם ביאת הצדיק אשר עתה הייתם אתם מוסריו ומרצחיו. אתם אשר קיבלתם את התורה על-ידי מלאכות המלאכים ולא שמרתם אותה". המקור השני והכי משמעותי, מגיע בצורת קבלתם של היהודים עצמם את האחריות על הריגתו של ישו במילים:[11] "דמו עלינו ועל בנינו". למעשה, בכל ארבעת הבשורות של הברית החדשה‏‏ הממסד היהודי של אותה תקופה מתואר כמי שנטל חלק מסוים בהריגת ישו, אם בחריצת דינו, אם במסירתו לפונטיוס פילטוס, אם בקטרוג והסתה כנגדו, לבל יחון אותו העם, ואף בהוספה ללגלג עליו כאשר כבר נצלב[12]. כבר בנקודה הזאת החלה להשתרש בקרב הנוצרים הגישה לפיה את היהודים יש להאשים במותו של ישו, שילוב דברים אלו בכתבי הקודש של הנוצרים, היה בסיס חשוב לשנאת יהודים.

בשנת 64, תחת הנהגתו של נירון קיסר, הוציאה האימפריה הרומית גזר-דין מוות על כל אדם שייתפס כשייך לנצרות. צו זה חל בכל רחבי האימפריה, והרדיפות אחרי הנוצרים נמשכו מאות שנים, כאשר הריסת כנסיות ושריפת כתבי הקודש שלהם היה מנת חלקם בכל אשר פנו. האימפריה אפילו חייבה את כל תושביה (מלבד היהודים) לקבל על עצמם את האמונה הפגאנית השלטת, ולעבוד את אותם אלים. השנה הקשה ביותר שידעה הנצרות הייתה 303, שבה נלחם בהם דיוקלטיינוס מלחמת חורמה, שכללה הרג רב[13]. תקופה זו באה לסיומה רק בשנת 311 כאשר הוציא הקיסר גלריוס צו סובלנות לדת הנוצרית[14].

המציאות הזאת שבה הם נרדפים יצרה מצב בלתי נסבל עבור הנוצרים, לכן הם ביקשו בקביעות לשפר את תדמיתם בפני המלכות הרומית. המאמץ העיקרי שלו אנו עדים, זה הניסיון לטשטש את העובדה שישו הוצא להורג על-ידי פונטיוס פילאטוס, מי שכיהן כנציב רומי ביהודה, ונתן את ההוראה לצליבתו, בכך שהם העבירו את האשמה אל עבר חיקם של היהודים, כפי שראינו בפסוקים דלעיל.

הרצון להוריד את האשמה על צליבתו של ישו מעל כתפי האימפריה הרומית נבע גם ממניע אחר. הנצרות, כדת שהחיפוש אחרי מגויסים חדשים מהווה חלק מאוד מרכזי מהתיאולוגיה שלה, בכל מקום אשר אליו פנו מייסדיה שם הייתה האימפריה הרומית, וכך הם מצאו את עצמם בבעיה כאשר ניסו למשוך אל שורותיה את תושבי האימפריה, שכן עצם האשמה שהמלכות הרומית אשמה במות מנהיגם-משיחם, יצר בעיה מובנת שהנוצרים היו צריכים להתגבר עליה, ואז החל תהליך הטיהור. תהליך שבו פונטיוס פילאטוס מקבל זיכוי, והיהודים הם שנמצאים תחת מתקפה של אבות הנצרות. מתקפה שפעמים לא הייתה דווקא על רקע הוצאתו להורג של ישו, וכמו שאנו רואים במקרה של טרטוליאנוס - מי שהיה אחד מאבות הכנסייה הראשונים. טרטוליאנוס היה יליד קרתגו שגדל וחונך על ברכי האמונה הפגאנית, אך בעקבות הזדהותו עם אנשי הדת הנוצרית, שהיו נרדפים על-ידי הרומאים, הוא החליט להתנצר. טרטוליאנוס היה סופר פורה שכתב חיבורים רבים, וביניהם אפשר למצוא את ספרו 'נגד היהודים', שמהווה קו התקפה תיאולוגי נגד היהדות[15].