האם לדעתך גדול דור שרק לומד כל היום, ומנותק מהמציאות יכול לפסוק בהנהגות ציבור?
ראשית, יש להם סייעתא דשמיא. אדם שלומד כל כך הרבה זוכה לקבל סיוע מלמעלה. צריך לזכור שזה הכל תלוי בסיוע – אפילו עלי הכהן טעה עם האורים ותומים. אז גם כשיש לך את כל הכלים אתה יכול לטעות, ולא באמת יועיל מי מלחש. ושנית, רוב הזמן הם מגלים גם את הפרטים האחרים. אני חושבת שיש עוד משהו שאנשים מתבלבלים בו כשמעלים את השאלה הזו. רב, אם לא עסק בפרקטיקה של נושא מסויים, הוא לא יעשה זאת. לדוגמא, הוא יכול לדעת על בוריין וכל פרטיהן ודקדוקיהן את הלכות שחיטה ומילה, אבל אם לא ביצע פרקטיקה הוא לא יכול להיות שוחט ומוהל! הוא יכול לפסוק בזה – אך לא לבצע. כך לדוגמא, בהלכות טריפות לומדים הרבה אנטומיה ורפואה, ואדם שבקי בכל חדרי התורה מבין בניתוח מוח יותר מכל אדם אחר.
את באמת מאמינה בסיפורי המעשיות הללו? את באמת מאמינה שמי שלא לומד כלום על תפקוד המוח, רק מהגמרא יכול להבין על ניתוחי מוח יותר מגדול המנתחים?
מצטערת לומר לך, אתה מזלזל בתורה. מתוך היכרות ברמות קרבה כאלו ואחרות עם כמה מגדולי ישראל אני יכולה לומר לך בבירור: האנשים האלו "מונחים" בעולם הזה בצורות מדהימות, ויש לי צרור סיפורים על כך. גם התפישה שלהם לנושאים השונים מהירה וחדה כתער, כך שכשיש צורך לדון בנושא מסויים, הם קולטים אותו מהר מאד.
פה את עולה על מוקש שנובע ממיתוס מיתולוגי, שגדולי הדור הם בדרגה שלא נסתר מהם שום רז, והם יודעים הכל בכל מכל, אפילו לנתח ניתוחי מוח רק מלימוד הגמרא, וכל מי שכופר במיתוס הזה הוא מזלזל בכבודם של הגדולים. אם אכן כך כדבריך, אשאל אותך את השאלה הבאה: הרי גם את מודה שגדולי הדורות הקודמים, היו הרבה יותר גדולים מגדולי דורנו. ואם כדבריך הם יכלו מכח הלימוד בגמרא להבין איך לעשות ניתוח מוח, איך זה שלאורך כל המאות שנים האחרונות, הם לא המציאו שום המצאה משמעותית המצילה חיים. כמו תרופה לשחפת ושאר המחלות שקטלו מיליוני אנשים.
משום שאין זה מתפקידם, כמו שאמרתי קודם, הם לא אמורים לעסוק בפרקטיקה. בשביל זה ניתנה הרשות לרופא לרפא – ולעסוק בהצלת חיים בפועל. הם צריכים ללמוד תורה, הרופאים צריכים להמציא תרופות. לכל אחד יש תפקיד בעולם הזה. אם הם ייכנסו לתוך נושא כזה של עיסוק בפועל בניסויים, זמן ללימוד תורה כבר לא יהיה להם, ואז תורתו של מי תגן עלינו, שלא לומדים?
