הקשר היחיד שאני רואה בין הדברים שהבאתי לדברי חובב הוא שבשני המקרים מדובר באמירה.
חובב אמר דברי הבל, אולי כתוצאה מתפיסתו הדתית הבעייתית.
אני ציטטתי דברי זדון (מגיע לו!) הנובעים לכאורה במישרין מתפיסה דתית.
זה לא שאין מה לדון על המקרה שהבאתי, אך אינני מבין מה לזה ולמקרה חובב.
אני גם לא עוסק בשאלה האם זה הגיוני לקשור בין אירוע אסוני למעשה ספציפי. דעתי האישית שלא. זה כלל לא רלוונטי למה שרציתי לומר.
ניתן לומר שאין קשר ישיר או נסיבתי, בין תפיסת ההשגחה לבין שמחה לאיד נבזית.
ניתן לטעון כי שמחה לאידו של מחלל שבת לגיטימית. כדי להרגיע קצת את המצפון, להוסיף את דברי האוה"ח שהביא הרב ספרן.
השאלה מה המשמעות של הטיעון ומה זה עושה או אומר.
כאשר מישהו נהרג בתאונת דרכים ואנו מייחסים זאת לחילול שבת, אנו אומרים כי דינו של מחלל שבת הוא מוות. אמנם בידי שמים.
יש כאן הצהרה ברורה כי העונש הראוי לחילול שבת הוא מוות.
כאשר לא מהססים לדבר על כך בגלוי ואף מחנכים ילדים על הסיפורים הללו, צריך רק לקחת בחשבון, מה זה עושה לנו.
למיטב ידיעתי, אין עוד חברה שפויה אחת הסבורה כי מי שעשה מעשה אישי שאינו נוגע לסדר הציבורי, דינו מוות או מוות ילדיו.
עד כאן ברמה העקרונית.
ברמה הפרקטית, זה משחית את הנפש.
הנה, נהרג יהודי שמצד אחד קשרו לו שבחים כעסקן מסור וירא שמים, ומאידך יש מי שאינו מהסס לראות במותו מיתה בידי שמים, לא כחלק ממערכת השכר והעונש המורכבת והשייכת לכבשי דרחמנא, אלא כעונש ישיר לפעולה שאינני יודע אם יש בה אפילו איסור דרבנן. בפרט שהוא נהג לפי הוראת רבותיו.
עלינו מדרגה. גם טעות בהלכה על פי הוראת רב דינה מוות.
מכאן ליריב פוליטי. הרי הכול רק לשם שמים.
מכאן ליריב אישי. עובדה שגם אלוהים חשב שצריך להרוג אותו/ את ילדיו.
מי שזה מתאים לו, שיהיה לו לבריאות.
הרב מיכי,
כתבת, " אבל כשאני מביא ראיה (טובה או לא) לכך שהנהגה לא נכונה נענשת בידי שמים, איני רואה בזה שמחה לאיד במובן השלילי שלה".
האם כל עונש מתאים לכל הנהגה לא נכונה.
לפעמים פרופורציה היא מהות.
לעניין ההלכה.
היא מדברת על מקרים מאד קיצונים. לא על חוטא.
כדאי גם לשים לב שהיא אינה קושרת את המיתה לעוון, אלא אומרת לנו כיצד לנהוג כאשר אותו רשע אבד מן העולם.
אגב, אינני בטוח שהכוונה לשמחה אקטיבית ולא לחידוד ההימנעות מאבלות.
