תלמיד
<לשון הר"מ: נבדל מעדת ישראל ואינו עושה מצות בכללן ולא נכנס בצרתן ולא מתענה בתעניתן אלא הולך בדרכו כאחד מגויי הארץ וכאילו אינו מהן>
לשון הרמב"ם הוא : "הפורש מדרכי צבור ואף על פי שלא עבר עבירות אלא נבדל מעדת ישראל ואינו עושה מצות בכללן ולא נכנס בצרתן ולא מתענה בתעניתן אלא הולך בדרכו כאחד מגויי הארץ וכאילו אינו מהן אין לו חלק לעולם הבא".
לא ראיתי בדבריו כל צביון דתי.
<שפרקו עול המצות מעל צוארן ואין נכללין בכלל ישראל בעשיית המצות ובכבוד המועדות וישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות אלא הרי הן כבני חורין לעצמן">.
איני רואה כל אופי קהילתי, למצוות ולכבוד המועדות בטח שאין אופי קהילתי, אף שבתי הכנסיות (בתי כנישתא) היו בראשיתם מרכזים קהילתיים, הרי שבימי הרמב"ם הם כבר היו מקומות מיוחדים לתפילה (ראה רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ח הלכה א), ואילו בתי המדרשות הם מקומות הלימוד, ולא המקומות בהם שותים קפה ואוכלים ביסקוויטים.
<הסתפקתי במי שנניח מתפלל ביחיד וכו' ומקיים "בגדול" את כל המצוות אך ללא צבור, האם נכלל באמור>
התשובה היא פשוטה: לא! מפני שהפורש שאינו עובר עבירות, ו"כל" חטאו הוא שהוא חושב שעם ישראל לא "מספיק טוב בשבילו", וא"כ הדבר תלוי בכוונתו ולא במעשיו.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 29/12/2011 14:32:06