המופת הקתולי

וכיון שהגענו לידי כך, הדברים ראויים לעיון:

יש כאן כמה מימרות שנקשרות יחד על ידי עורך הסוגייה. יש לסוגיה זו מקבילות והעתקתי רק מקור אחד.

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף נה עמוד א

1. גזירה קדומה

א"ל זונין לר"ע:

לבי ולבך ידע דעבודת כוכבים לית בה מששא [עבודה זרה אין בה ממש]

והא קחזינן גברי דאזלי כי מתברי ואתו כי מצמדי, מאי טעמא? [והרי ראינו אנשים הולכים חולים וחוזרים בריאים. מדוע?]

אמר לו: אמשול לך משל, למה"ד? [למה הדבר דומה?]

לאדם נאמן שהיה בעיר, וכל בני עירו היו מפקידין אצלו שלא בעדים, ובא אדם אחד והפקיד לו בעדים, פעם אחד שכח והפקיד אצלו שלא בעדים, אמרה לו אשתו: בוא ונכפרנו, אמר לה: וכי מפני ששוטה זה עשה שלא כהוגן אנו נאבד את אמונתינו?

אף כך יסורין, בשעה שמשגרין אותן על האדם, משביעין אותן: שלא תלכו אלא ביום פלוני, ולא תצאו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית, ועל ידי פלוני ועל ידי סם פלוני, כיון שהגיע זמנן לצאת הלך זה לבית עבודת כוכבים, אמרו יסורין: דין הוא שלא נצא, וחוזרין ואומרים: וכי מפני ששוטה זה עושה שלא כהוגן אנו נאבד שבועתנו?

והיינו דא"ר יוחנן, מאי דכתיב: +דברים כח+ וחלים רעים ונאמנים? רעים - בשליחותן, ונאמנים - בשבועתן.

2. למען הנסיון

א"ל רבא בר רב יצחק לרב יהודה:

האיכא בית עבודת כוכבים באתרין, דכי מצטריך עלמא למטרא, מתחזי להו בחלמא ואמר להו: שחטו לי גברא ואייתי מטרא [יש בית עבודה זרה במקומנו. אם צריך גשם, בא אליהם בחלום ואומר שישחטו לא אדם ויבוא גשם].

שחטו לה גברא ואתי מטרא!  [ואשר שוחטים בא הגשם].

א"ל: השתא אי הוי שכיבנא לא אמרי לכו הא מלתא [יש גרסאות אחרות לקטע זה. שוטנשטיין מפרשים: אילולא מתתי, לא היה מי שיאמר דבר זה בשם רב, ואולי זו לשון ענווה, שאין זה משל עצמו אלא משל רבו]

דאמר רב, מאי דכתיב: +דברים ד+ אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים? מלמד שהחליקן בדברים כדי לטורדן מן העולם.

 והיינו דאמר ריש לקיש, מאי דכתיב: +משלי ג+ אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן? בא לטמא פותחין לו, בא לטהר מסייעין אותו.

הבה ננתח מה יש כאן בסוגיה.

יש שני אירועים שמעידים לכאורה על ממשותה של עבודה זרה.

1. חולים באים לבית עבודה זרה, לנים שם, ובבוקר יוצאים בריאים.

הסבר אין אבל לא קשה לשחזר. החולים לא היו אמורים להבריא, ובוודאי לא בסמיכות זמן לביקור בבית עבודה זרה. לדעת זונין זוהי קושיה. גם לדעת רבי עקיבא. רבי עקיבא מסכים שזו המציאות. רבי עקיבא מסכים שסמיכות זמן כזו מהווה ראיה ליכולתה של עבודה זרה לעזור. ולכן הוא מציע הסבר חליפי שנושא תג מחיר. מחיר תיאולוגי או לפחות פילוסופי. כלומר, גם מחלה אינה הליך טבעי אלא בגזירה מראש. ולגזירה לפעמים יש זמן. ואם נשוא הגזירה עשה מה שעשה בדיוק ברגע שלפני תום הגזירה, היא עדיין תתבטל למרות שיש עכשו מקום לטעות ולומר שהשהות בבית עבודה זרה גרמה.

2. כאשר יש בצורת ואין גשם, חולמים כמרי עבודה זרה שהאליל מבקש קרבן אדם. מקריבים כמבוקש, ויורד גשם.

כאן יש יותר מהסיפור הקודם. בסיפור הקודם יש סמיכות זמן. כאן יש גם הזמנה מראש. האליל מתגלה בחלום ותובע את שלו. ואם משלמים את המחיר, יבוא גשם.

ושוב, המשיב, רב יהודה בשם רב, אינו שולל את העובדות. גם לא את הפרשנות האפשרית והסבירה שזה גילוי של עבודה זרה וכוחה. הוא משיב שאכן כך מתנהל העולם, אלא שגם זה בכוונת מכוון מטעם הבורא. אלוקים רצה לתת מקום לטעות ולכן סידר זאת כך.

ולא ברור מדבריו אם אכן יש אלילים ויש להם כוחות שה' נתן להם כדי שיטעו אחריהם או שאין, אבל ה' סידר שיקרו דברים כאלו בלי שיהיו אלילים. ואז עולה השאלה: איך.

לגבי הפסוק המצוטט, "אשר חלק ה' לכל העמים", גם הוא מעורר תמיהות תיאולוגיות. האם הכוונה היא שה' חילק את העולם לעמים, ונתן לכל עם מנהיג משלו, אליל, שהעם אמור להתפלל אליו? גישה כזו בעצם קובעת שיש ממש בעבודה זרה, אבל היא אסורה ומותרת רק לאותו עם שקיבל אותה.

גישה כזו מקובלת על חוקרי מקרא, שרואים בה את כוונת הפסוק, והיא יכולה להיכנס לדברי מקובלים תקניים, כמו הרמח"ל בספרו "דרך השם", שמציע הסבר דומה מאד. לאמור: ה' ברא את העולם כמקום של נסיונות. וה' למען הנסיון ברא מצבים מסופקים שאין בהם אפשרות הכרעה ברורה. וחלק מן ההרכב הדרוש לשם הנסיון היה אכן לברוא ישויות עם כוחות, ואלו הם כוחות הרע.

מכאן עולה השאלה: אם באמת יש ישויות כאלו, מדוע לא באמת לסגוד להן ולהרויח את טיפולן המסור? השאלה הזו כמדומה הוזכרה אצל הר"ן, אבל לצערי איני זוכר תשובתו כראוי ואשמח על המשיב את האבידה.

אז מה יש לנו?

א. עובדות תמוהות שמקשרות בין עבודה זרה לבין תוצאות ניסיות.

ב. פרשנות נוסח ריה"ל שמקשרת בין עובדה יוצאת דופן סטטיסטית לבין מה שנובע ממנה: תיאוריה של אלוהות. רק שבמקרה זה הפולחן הוא זר ולפעמים רצחני, והאלוהות שקיומה מוכח לכאורה היא אליל.

ג. תשובת המקורות: גזירה קדומה (רבי עקיבא) או נסיון מה' שלא ברור מה הוא כולל (רב יהודה אמר רב), ואפשר להכניס בדברים שה' ברא אכן אלילים בעלי כוח ורק רצונו הוא שבכל זאת לא יעבדו להם (הרמח"ל) או שלגויים על כל פנים מותר לעשות זאת (חוקרי מקרא על הפסוק "אשר חלק").

תיאולוגיה מיימונית

אני מרשה לעצמי להציע פרשנות חליפית, וכל מי שרצה לדעת מה אני חושב על שאלות כאלו, אז הנה.

לדעתי אין ממש בעבודה זרה וגם איני מאמין בגזירה קדומה במובן זה. אני כן סבור שגם גויים הם בני אדם, וגם להם ה' הועיד תפקיד ומקום, וגם את תפילתם שלהם הוא שומע.

וה' ברא בעולם יכולת פסיכולוגית, פסיכוסומטית, מדהימה אצל בני אדם.

כאשר אדם מאמין שיוטב לו, פעמים רבות זה מסייע לגופו להתגבר על מחלות. כפי שאם אדם פוחד, הוא יכול להביא על עצמו את המחלה שממנה הוא פוחד.

לכן הבאים לבית עבודה זרה ומאמינים בכוחה, ולכן חשים טוב יותר, זה באמת נכון. התחושה הפסיכולוגית שמסייעת להחלים. כמו כן, לפעמים עצם המחלה היתה פסיכולוגית ולא גופנית.

ומה עם החלום של עבודה זרה?

לזה יש לי הסבר נוסף, מתוחכם גם הוא.

(ומתוחכם זה חשוד, אבל במקרה זה אני סבור שזה נכון).

אפשר (כתבתי: אפשר) שאכן היתה תקופה של העדר גשם, אבל סימנים, אולי בלתי מודעים, מעידים שמזג האויר ישתנה. כומר העבודה זרה חולם, כפי שהתת מודע שלו מספק לו, חלום ובו הזמנה לעבודה זרה. זאת על סמך פרשנותו המוקדמת הבלתי מודעת.

וכאשר הוא מבצע את המעשה הנורא, והתוצאות מתרחשות, הוא מאמין שהוכיח שחלומו אמת.

זה רק חלק מן התמונה. הרי אין אנו שומעים על כל אותן פעמים שבהם היה חלום, היתה שחיטה, ולא ירד גשם. יש גם הסברים למקרים כאלו (האליל כועס כי לא נתתם בלב שלם...). מטבע האדם, כלומר הפסיכולוגיה שלנו, להתפעל מאירועים מרשימים חד פעמיים ולשכוח אירועים סותרים.

אני סבור שפרשנותי אינה סותרת את הגמרא ומהווה עבורה פירוש אפשרי, אולי סביר ממש.

והבוחר יבחר.

דברי רבנו הרמב"ם בפירוש המשניות שם

בית הבחירה למאירי מסכת עבודה זרה דף נד עמוד ב

אמר הר"ם ממה שאתה צריך לידע כי הפילוסופים על השלמות אינם מאמינים הצלמים ר"ל הטלסמאות אבל מלעיגין מהם ומאותם שחושבים שיש להם פעולה וביאור זה יארך ואמנם אני אומר זה לפי שאני יודע שרוב בני אדם נפתים בהם פתוי גדול מאד ובדברים דומים להם ומחשבין שיש להם ענינים אמתיים ואין הדבר כן עד כי הטובים החסידים מבני דתנו חושבים שהם דברים אמתיים אלא שהן אסורין מצד התורה בלבד ואינם יודעים שהם דברים בטלים כוזבים ונצטוינו בתורה שלא לעשותם כמו שהזהירה על הכזב והם דברים שנתברר להם פרסום גדול אצל האמות ועיקר זה באומה הנקראת צאב"ה והיא האומה שיצא אברהם אבינו ע"ה מביניהם וחלק על טעותם וסברתם המקולקלת כמה שנתן האלהים בלבו מן החכמה והיו מגדלים ומכבדים הכוכבים ומיחסין להם פעלות שאינן להם והם שכתבו ספרים בדיני הכוכבים והכשוף וההשבעות והמזלות הרוחניות ודבור הכוכבים והשדים והגדת העתידות ועונן ומנחש על רוב מיניהם ושאלת המתים והרבה מכיוצא בזה שדברה התורה האמתית הרבה עליהם והכריתה אותם והם עיקר ע"ז וענפיה וזה שהכזב הראשון גזרת הכוכבים שנתברר במופת בחכמת הטבע בטול הקדמותיו הראשונות באמרם הכוכב פלוני והוא הפך הכוכב הפלוני עם היות הגלגל שלו גוף אחד מתדמה החלקים אין בו שנוי ולא כזב ושתי הקדמות אלו הם עמודי גזרת הכוכבים אשר בהתברר בטולם כמו שנתברר בטלו חלקיה עד סופם אח"כ הרכיבו כזב שלישי על אלה השנים והוא ע"ז ואמרו שצורה זו הנעשית במזל צומח כך ועל המצב הפלוני כשיקוטר בדבר פלוני ויתפללו לו בדברים וישתחוו לו הוא יסיר רעת דבר פלוני ודברים אלו עשו לפי שבימים הראשונים קבצו בני המדינות ופתו המון עמי הארץ ואמרו להם כי הצלחת ארצותיכם ועניניכם כשתעשו אלו הצורות ושתתקבצו לבתיהם וכבדו אלו הזקנים שיודעים סודותיהם ובזה קמה המלכות וחשבו שאותו הדבר אמת והיו אומרים אלה דברי כוכב פלוני ואלה דברי מזל פלוני והיו מגדלין אותו ועושים מאמרו והיו מאמינים בו כמו שאנו מאמינים בנביאים ע"ה מן השלמות והחסידות הלא תראה היאך קראם הכתוב נביאי הבעל ונביאי האשרה אח"כ באו חלושי הדעת ומצאו אותם הדברים ואותם הספרים וחשבו שהם אמת ולא ידעו שהם כזבים שנעשו בזמן מן הזמנים לתועלת שעה אמר הנביא אל תיראו מהם כי לא ירעו וגם היטב אין אותם וכבר בארו החכמים שכל מה שיהיה מהם מפעלות אלה הצלמים הוא בדרך מקרה ומיחסים אותו להם וזה ענין פילוסופי ברור וכמו כן מצאתי לחכמים שעוררו על הכוכבים שהם נוהגין דרך המעונן והמנחש לא שהם סבה כמו שחושבים האצטגנינין אמרו לא תנחשו כגון אלה המנחשים בחלדה ובעופות ובכוכבים וזהו דעת הפילוסוף בהם ואלה הדברים כלם שבדאו הצאבים אין מהם בפילוסופית מן דבר קטן או גדול וכבר הארכתי אני בכאן יש בו מקום תועלת ותקון אמונה לפי ששגעון בני האדם בכוכבים והצלמים ר"ל הטלאסם אינו דבר מועט וכבר יצאו בה מן התורה פעם אחת בשביל מה שהיו מאמינים מאמתתם:

(כל הציטוטים מתוך פרוייקט השו"ת).

הסיפור כאן.

http://www.kansascity.com/2011/12/20/3330504/boys-recovery-deemed-a-miracle.html

Boy's recovery deemed a miracle; American Indian woman tapped for sainthood

By KIE RELYEA

Pope Benedict XVI has decreed that a Washington state boy's recovery from the flesh-eating bacteria that nearly killed him in 2006 is a miracle that can be attributed to Blessed Kateri Tekakwitha's help, making possible the canonization of the first American Indian saint in the Catholic Church.

Monsignor Paul A. Lenz, the vice postulator for the cause of Blessed Kateri, confirmed on Monday, Dec. 19, the link to Jake Finkbonner.

Doctors who treated Jake, as well as a committee of doctors at the Vatican, came to the same conclusion, Lenz said.

"They didn't think any of their medical expertise was the cure," he explained. "They thought every night he was going to die."

As Jake lay near death, the Rev. Tim Sauer, a longtime family friend, advised his mom and dad, Elsa and Donny Finkbonner, to pray to Blessed Kateri, who is the patroness for American Indians, for her intercession.

That is akin to asking Blessed Kateri to pray to God to perform a miracle on Jake's behalf. The boy is of Lummi descent.

The Vatican decided Jake's recovery was a miracle that is beyond the explanation of medicine and that could be attributed to the intercession on his behalf by Blessed Kateri, who was born in 1656.

To his family members, who are devout Catholics, there's no question that a miracle occurred.

"In my heart, in all of us, we've always found that Jake's recovery, his healing and his survival truly was a miracle. As far as Blessed Kateri becoming a saint, it's honorable to be a part of that process," Elsa Finkbonner said.

She said Jake, now a sixth-grader at Assumption Catholic School in Bellingham, was excited by the news and also the opportunity to attend a ceremony for the canonization.

"He's excited to meet the pope. I think that's going to be the icing on the cake for him," Elsa Finkbonner said.

For American Indian Catholics, Blessed Kateri's canonization was a cause for celebration.

"It's been a long time coming for the Indians across the country. A lot of people are happy today. ... It's something that we've all been waiting for," said Henry Cagey, a former Lummi tribal chairman who is active at St. Joachim Catholic Church on the Lummi Reservation.

Sauer echoed those views on Monday.

"I'm happy today for the Finkbonners. I'm happy today for Native American Catholics, especially. It's a celebration of faith. God continues to work in our lives and the world today. God continues to work miracles," said Sauer, who is now the pastor at St. Bridget Church in Seattle.

Jake's fight for his life began after he fell and bumped his mouth in the closing moments of a basketball game on Feb. 11, 2006.

Necrotizing fasciitis, or Strep A, invaded his body and bloodstream through that small cut, and the aggressive bacteria raced across his cheeks, eyelids, scalp and chest as doctors worked desperately to stop its spread.

To save him, they surgically removed his damaged flesh each day. And every day for two weeks, they put the boy, who was then in kindergarten, in a hyperbaric chamber at Virginia Mason Medical Center in Seattle to deliver oxygen to his body to help quell the infection's progression.

Jake spent nine weeks at Seattle Children's hospital, where doctors prepared the family several times for what they believed to be the boy's impending death.

Sauer was at that time pastor of three Catholic churches in Whatcom County, Wash.: St. Joseph in Ferndale, where he baptized Jake and where the deeply faithful Finkbonners attend, St. Anne in Blaine and St. Joachim on the Lummi Reservation.

As Jake fought, parishioners also were urged to ask Blessed Kateri for her help.

Some months after Jake recovered in 2006, Sauer sent a letter to the Archbishop in Seattle about a possible miraculous occurrence.

After Sauer wrote the letter, investigators from the Catholic Church interviewed people including the priest, Jake's family and others who testified that they prayed for her intercession.

Elsa Finkbonner submitted information in 2006 about what happened to her son; the Catholic Church also was given his medical records. Elsa kept Jake's doctors aware of the process.

"It's quite an extensive legal process that deals with both the theological nature of the cause for sainthood and also with the scientific, medical nature of the miracle," said Greg Magnoni, spokesman for the Archdiocese of Seattle.

Magnoni said the process is akin to a civil trial, with one side arguing for the cause of Blessed Kateri and another side arguing against it.

"It's a very rigorous process. It receives very serious scrutiny," he said.

Nearly six years after that fateful fall on a basketball court, Jake bears still the scars from that fight for his survival.

They are on his face and neck, across his scalp from ear to ear, and across his chest from shoulder to shoulder.

He has undergone 29 surgeries, but the 11-year-old boy is otherwise healthy.

"He's very normal. He still likes to play video games like any 11-year-old boy," Elsa Finkbonner said, adding that her son still plays basketball "with passion and drive."

But there's been a change.

"He has a sense of wisdom about him that your typical 11 year old most likely wouldn't have because he has been robbed of that sense of invincibility," she said.

As for Blessed Kateri, she was born to an Algonquin mother and Mohawk father in 1656 near what is today Auriesville, N.Y. When she was 4, smallpox killed her parents and her brother, scarred her face and damaged her eyesight.

She was baptized into the faith in 1676, a conversion that led to persecution by tribal members, according to reports. In 1679, she took a vow of chastity. She died on April 17, 1680, near what is today Montreal, Canada, and eyewitnesses claimed that her scars disappeared soon after.

Known as the Lily of the Mohawks, she was beatified by Pope John Paul II in 1980, becoming the first American Indian to be so honored.

(c)2011 The Bellingham Herald (Bellingham, Wash.)

Visit The Bellingham Herald (Bellingham, Wash.) at www.bellinghamherald.com

המציאות מוכיחה לזונין כי הפולחן הדתי האסור, המוגדר כ"זר" ומוטעה, דווקא מצליח את דרכם של הדבקים בו! לר' עקיבא יש מענה לשאלתו של זונין: "יסורין, בשעה שמשגרין אותן על האדם, משביעין אותן: שלא תלכו אלא ביום פלוני, ולא תצאו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית, ועל ידי פלוני ועל ידי סם פלוני, כיון שהגיע זמנן לצאת הלך זה לבית עבודה זרה, אמרו יסורין: דין הוא שלא נצא, וחוזרין ואומרים: וכי מפני ששוטה זה עושה שלא כהוגן אנו נאבד שבועתנו?" (שם, שם). כלומר, העולם נוהג בחוקיות מסוימת וזו לא תשתנה גם אם במקרים מסוימים היא מוכיחה לכאורה את צדקת הטועים. תשובה זו, בניסוחים שונים, משמשת את התלמוד כמה פעמים בדיונו כאן ולי היא נשמעת – למרות הציוריות האגדית שלה – רציונליסטית למדי.

קושייתו של רבה בר יצחק מתמקדת בקורבן אדם – במקומו יש המקריבים לאלוהיהם אנשים כדי להוריד גשמים, והדבר מצליח בידם. כמו רבים מהנביאים, גם ירמיהו יוצא בכל תוקף נגד הקרבת ילדים: "וּבָנוּ אֶת בָּמוֹת הַבַּעַל לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם בָּאֵשׁ עֹלוֹת לַבָּעַל אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי וְלֹא דִבַּרְתִּי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי" (ירמיה יט, 5). החזרה המשולשת על ביטויי הסלידה - לא ציוויתי, לא דיברתי, לא עלתה על ליבי - יכולה אולי להעיד כי מקריבי הילדים חשבו כי הם ממלאים את רצון אלהים ואת זאת בא הנביא לסתור. גם המדרש משתמש בפסוק זה כדי לתקן את התפיסה המוטעית לפיה אלהים חפץ בקורבן אדם: "אשר לא צויתי - על יפתח; ולא דברתי - על מישע מלך מואב; ולא עלתה על לבי - שיקריב אברהם בנו על גבי המזבח" (ספרי דברים קמח).

בניגוד לעולה מפשט הכתובים, טוען המדרש, יפתח שהקריב את בתו (שופטים יא, 40-30), מישע שזבח את בנו (מלכים ב ג, 27) ואברהם שעקד את יצחק (בראשית כב, 10) עשו זאת בניגוד גמור לציווי האלהי. להבנתי יש במדרש זה סוג של אירוניה – הוא מתנגד בתוקף לכך שאלהים רוצה בקורבן אדם, אולם בו בזמן הוא מפנה אותנו שוב אל הפסוקים המדגישים את ההיפך הגמור: יפתח ניצח במלחמה בזכות נדרו, מישע הבריח את אויביו בזכות הקרבת בנו ואברהם צוּוה באופן ישיר להעלות את יצחק לעולה. אולי זו דרכו של המדרש ללמד שגם אם נדמה שאלהים יקבל זאת בשמחה, חובתו של השכל הישר והמוסר הבריא למנוע הריגת אדם.

אמר ליה: אילו שכיבנא השתא ולא אמרי לכו הא מלתא! –
תשובתו של רב יהודה מחולקת לשניים. החלק הראשון נאמר לכאורה כהערת אגב, כאילו אין לו קשר ישיר לשאלה והוא מהווה רק ביטוי לשמחת המורה על שאלת תלמידו. נדמה לי כי כבר ב"הערת שוליים" זו מבטא רב יהודה את סלידתו העמוקה מקורבן אדם. אדם מת אינו יכול לענות על שאלות, אינו יכול ללמד, אינו יכול לקדם את העולם לתובנות חדשות ואינו יכול לעבוד את אלהים. לכן, טוען רב יהודה בעקיפין, כל הגורם מוות לאדם אחר חוטא לאלהים.

המדרש מן הספרי מציע פירוש אחר: "רבי יוסי הגלילי אומר מכלל שנאמר 'אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים' (דברים ד, 19), יכול שחלקם לאומות?! תלמוד לומר 'אלהים אשר לא ידעום ולא חלק להם' (דברים כט, 25)" (ספרי דברים קמח). לפי ר' יוסי ההבנה לפיה לכל עם האל שלו היא הבנה שגויה, כיוון שמן הפסוק בדברים כט, 25 מובן שאלהים לא חילק את האמונות הנלוזות לאף אחד וגם אומות העולם חייבות לעבוד רק אותו.

לדעת רב יהודה, לעומת זאת, אלהים אולי לא נתן לעמים את אמונותיהם השגויות, אבל הוא "החליקן בדברים" כדי שיעבדו עבודה זרה ובכך ידונו עצמם למוות. רש"י מפרש "החליקן בדברים" כ"מניחן לטעות", אבל ייתכן שהכוונה היא לכך שאלהים פיתה את הגויים, באמצעות חלקוּת לשון, לעבוד עבודה זרה ובכך להתחייב במוות. בכל מקרה, טוען רב יהודה, העבודה הזרה וקורבן האדם בכללה היא מעין כפתור להשמדה עצמית, שהפקיד אלהים ביד הגויים וכל עוד הם משתמשים בו הם דנים עצמם למוות.