המופת הקתולי

[תלמיד,

א. ברור שזה לא כתוב במפורש, שאם כן למה לי "פירוש"?
ב. מובנו של משפט כלשהו יכול להשתנות בהתאם להקשר בו הוא מובא. זה כוחם של מספרים ועורכים. 
להבנתי, בהקשר בו מובאים הדברים בסיפור זה, האיזכור של מוות - ולו בהערה כאילו אגבית - הוא בעל משמעות ומוסיף לאמירה (שבהקשר אחר יכולה באמת להישמע כ"פתגם" או קלישאה מסוג כלשהו) רבדים נוספים.



שיבוליהו,

אני חושבת שזה אכן מורכב. לענ"ד, מה שמנסה רב להגיד הוא שיש דברים שהם פשוט אסורים, כי הם מרושעים, כי הם פוגעים בחיים עצמם (במקרה זה - גם בחיי אדם, אבל גם בחיים האנושיים והקוסמיים כמהות). אם הם "עובדים" או לא זה לא רלוונטי. נניח שאני יכולה לחסוך המון כסף, אם לא אקנה כלום לעצמי אלא רק אגנוב מאחרים. במבחן התוצאה, שיטה זו "עובדת" מעולה. ובכ"ז זה אסור. למה? הרי זה מצליח! והתשובה היא - אז מה? למרות שזה מצליח, זה אסור כי זה לא מוסרי, כי זה פוגע באחרים, כי זה פוגם במרקם הראוי של החיים בחברה וכו'.
נראה לי, שבהקשר לקורבן אדם, רב אומר משהו דומה - זה נראה שהשיטה מצליחה (נניח, כי התחיל לרדת גשם), אבל זה אסור כי זה לא מוסרי, כי בסופו של דבר זה גוזר מוות לא רק על האדם הספציפי אלא גם על הקהילה שלו. אם תרצה להגדיר זאת באופן "רציונליסטי", אתה יכול לראות בזה הסתכלות על הטווח הרחוק, אולי מתוך פרספקטיבה. אני מעדיפה את ההגדרה של "אז מה?", אבל זה עניין של טעם אישי.]

[תלמיד,

א. זכותך המלאה לחשוב כך.
ב. כשאני קוראת סיפור, ומסופר שם על הגשם היורד בחוץ, ברור לי שלא רק ניסיון לתאר מציאות אקלימית יש כאן, אלא גם רצון להביע משהו ביחס למציאות ה"ספרותית" (רגשות הגיבורה, מערכת היחסים בין "חוץ" ל"פנים" וכו' - תלוי כמובן בהקשר). בכל טקסט, משפטים אגביים ותיאורי מציאות "פשוטים" מקבלים משמעות מן ההקשר שלהם (ובו בזמן גם משפיעים משמעות על ההקשר שלהם). בעיניי, לקרוא כל דבר כאילו היה רק אוסף מילים המתאר עובדה מציאותית כלשהי, זה פספוס. אבל שוב, גם כאן, זה כנראה עניין של טעם אישי.]

"מכאן עולה השאלה: אם באמת יש ישויות כאלו, מדוע לא באמת לסגוד להן ולהרויח את טיפולן המסור? השאלה הזו כמדומה הוזכרה אצל הר"ן, אבל לצערי איני זוכר תשובתו כראוי ואשמח על המשיב את האבידה"

לא הבנתי בכלל את השאלה, האם התנאי לעשיית מעשים הוא התועלת שלהם? אתמהה,

וכבר נכללו הדברים בתוך דבריה של אמשלום.

מיימוני
לא עיינתי כראוי בסוגיא, אף לא בדבריך, אבל מקופיא, למה צריכים להגיע להסבר פסיכולוגי או סטטיסטי  אם אנחנו מאמינים שה' שומע תפלות. יש לומר פשוט כי בעומק מי שמתפלל לעבודה זרה בעצם מתכוון להתפלל לאלקים השולט בכל, זה שהוא טועה בכתובת [אם אפשר כדבר הזה כשהוא מתפלל לאל האחדד] או אפילו שסובר שצריכים אמצעיים להגיע אליו, לא אומר לגרוע מהרצון והיכולת של ה' לענות לתפלות. 
הגע בעצמך שאתה מציל בים, קוראים לך מיימוני, והנה יום אחד אתה בחוף היום ואתה שומע מישהו קורא "ראובן הצל אותי" האם לא תציל אותו על אף שהוא טעה בשם שלך? ואם תשמע מישהו קורא לראובן שילך אליך, או אפילו שחושב שלראובן יש כח כלשהו, האם תתאכזר כל כך לא להציל אותו כיוון שטעה או התחצף כלפיך? 
הרי ה' יודע הכל, ובוודאי יודע גם כשאחד מתפלל לעבודה זרה.

הבעיה היחידה שתישאר הוא רק  למה דווקא במקרה הזה ה' ענה לתפלה, אבל זו בעיה כללית שלא קשורה לבעייה שלנו. 

נמחק מפני הכפילות