|
|
| נשלח ב-23/12/2011 01:26 |
 |
| |
יעקב
ראוי לשבח ההתיחסות האישית לכל אחד ואחד וממך ילמדו
זה שקיבלת תובנות מתוך דבריי גם הוא דבר מבורך ,אלא שאתה לא יכול להשתמש בו כקלף לתשובה ,
בוא נתחיל בפריון ,ריבוי ילודה כפי שהיא בדורינו הוא דבר חדש ובעיקר ישראלי ,ויעידו ארצות כמו אירופה וארצות הברית בציבור החרדי שהסטטיסטיקות אינן ברי השואה ,
האידיאולוגיה מתחילה בזה שאנשים התייחסו למניעת פיריון כמעט כשאר איסורי תורה ,וכלה כפי שאמרתי בלחץ חברתי ,שכונתי ,קהילתי ומשפחתי שלהם ולאידיאולוגיה אין כל קשר מלבד שיכנוע עצמי שזה אידיאולוגיה,
ונגמור בזה שאכן היום אנשים יותר מרשים לעצמם להקל בנושא על ידי רבנים שמתירים ,וכך עלה במספרים האחרונים שיצאו על הילודה בציבור החרדי שהוא כאמור בירידה,[תקציבים ,כעוד מניע חשוב שהיה ואיננו]
לא כל כך הבנתי לכונתך באמונה לא ישראלית על ניתוק לא פיזי ,ואשמח אם תסביר,
והשאלה בינתיים במקומה עומדת ,מה הצורך לאדם שמאמין בעולם הבא להשאיר כאן צאצאים ,ושמכאן רצית להוכיח שזאת תחושה תודעתית שיש לך המשך ,הרי אדרבה ,אם כבר ,תוכיח שזה מראה על אי אמונה בהמשך מהסיבה שאתה רוצה המשך לקיומך בעולם הזה ,ואת זה אתה עושה על ידי צאצאיך חלק מבשרך כהרגשה להמשך קיומך אתה.
והוא אשר כתבתי על ייבום ,שמדובר על חוק חברתי לבן אדם ללא צאצאים שירגיש שבכל אופן יהיה מישהו שידאג שהוא ימשיך להתקיים .
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2011 03:12 |
|
| |
ירוחם
<העבדות מורידה את הפרו ורבו? עם ישראל בעבדות נוראה לפני מתן תורה מ70 איש הפכו תוך 210 שנה למעל מיליון נפש- לפי גרסא אחרת למעלה מ5 מיליון נפש>
ראה רמב"ן במדבר ג יד:
"... הנה ישראל, אשר מררו המצריים את חייהם בעבודה קשה כדי למעטם, היה הקב"ה מרבה אותם כנגד גזרת מצרים כמו שאמר (שמות א יב) וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ...".
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2011 08:06 |
|
| |
| ביליצר כתב: |  | יעקב
ראוי לשבח ההתיחסות האישית לכל אחד ואחד וממך ילמדו
זה שקיבלת תובנות מתוך דבריי גם הוא דבר מבורך ,אלא שאתה לא יכול להשתמש בו כקלף לתשובה ,
בוא נתחיל בפריון ,ריבוי ילודה כפי שהיא בדורינו הוא דבר חדש ובעיקר ישראלי ,ויעידו ארצות כמו אירופה וארצות הברית בציבור החרדי שהסטטיסטיקות אינן ברי השואה ,
האידיאולוגיה מתחילה בזה שאנשים התייחסו למניעת פיריון כמעט כשאר איסורי תורה ,וכלה כפי שאמרתי בלחץ חברתי ,שכונתי ,קהילתי ומשפחתי שלהם ולאידיאולוגיה אין כל קשר מלבד שיכנוע עצמי שזה אידיאולוגיה,
ונגמור בזה שאכן היום אנשים יותר מרשים לעצמם להקל בנושא על ידי רבנים שמתירים ,וכך עלה במספרים האחרונים שיצאו על הילודה בציבור החרדי שהוא כאמור בירידה,[תקציבים ,כעוד מניע חשוב שהיה ואיננו]
אתה צודק שברמה הקיצונית שהיא קיימת כיום בציבור החרדי בארץ ישראל כנראה שמצורף לה גם מידה מסוימת של חוסר ידיעה ברורה מה אכן ההלכה מחייבת בכל זאת מהכרות אישית אני יכול לומר שהרבה מזה הוא מתוך הרגשה בטוב שיש בדבר עצמו
שוב, יתכן שהמסגרת ההלכתית יוצרת לו צורה מסוימת ויכול להיות שהיא גורמת לו להקצין מעט וכן יתכן שחלק מהציבור לא היה בוחר בוחר בזה בצורה עצמאית אלא שהם מקיימים אותו כנורמה ציבורית שמחייבת גם אותם ובכל זאת במקור ודאי נראה שמדובר במניע נפשי של אנשים שמעוניינים ושמחים בדבר
לפי הבנתי מסתבר שהתופעה תתמתן אבל לא תפסיק
דבר נוסף, כמו ששיבולי הביא לא מדובר כאן רק בתופעה פנים ישראלית שהיא חרדית בעיקרה אלא בתופעה שהיא הנחת יסוד במחקר הכללי
לא כל כך הבנתי לכונתך באמונה לא ישראלית על ניתוק לא פיזי ,ואשמח אם תסביר,
אמונת התורה היא האמונה בתחיית המתים והאומר אין תחיית המתים מן התורה אין לו חלק לעולם הבא כך שלא העולם הבא הוא העיקר על פי התורה אלא העולם הזה שיתחדש והיינו שלא הרוח בצורה המופשטת שלו אלא הקיום של המציאות שלנו המורכבת הוא התכלית השלמות של הצורה שלנו כיום והאמונה בה' שהכול הוא ברצונו ושהעולם הוא לא מקרה
והשאלה בינתיים במקומה עומדת ,מה הצורך לאדם שמאמין בעולם הבא להשאיר כאן צאצאים ,ושמכאן רצית להוכיח שזאת תחושה תודעתית שיש לך המשך ,הרי אדרבה ,אם כבר ,תוכיח שזה מראה על אי אמונה בהמשך מהסיבה שאתה רוצה המשך לקיומך בעולם הזה ,ואת זה אתה עושה על ידי צאצאיך חלק מבשרך כהרגשה להמשך קיומך אתה.
שוב כנ"ל, האמונה בעולם הבא מופשט שאין לנו בו אחיזה הוא הפתח לחוסר מציאותיות ואמונות תמימות שאין שום יכולת לאמת אותם וכניסה למציאות בועתית שאין יכולת להיחלץ ממנו האמונה בה' לא אמורה להביא אותנו למקום אחר שאנחנו לא מכירים אלא לחבר אותנו למציאות בצורה הנכונה שלה באמת שבה ובחיבור שמתוכה למציאות ה' שנקרא עליה ומציאות העולם הבא שבא בעקבות כך על ידי האמונה שלנו בה'
והוא אשר כתבתי על ייבום ,שמדובר על חוק חברתי לבן אדם ללא צאצאים שירגיש שבכל אופן יהיה מישהו שידאג שהוא ימשיך להתקיים . |
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2011 13:32 |
|
| |
יעקב
אם אתה רואה צורך שאגיב ,אנא תגיד,
גוט שבת
|
|
|
|
| נשלח ב-23/12/2011 15:20 |
|
| |
אם יש לך מה לומר למה שלא תאמר אותו?
שבת שלום
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2011 00:02 |
|
| |
יעקב
אעשה את זה קצר ,על פריון ,כמו שכתבתי ,
לגבי השארת צאצאים ,כתבת שאני משאיר אותם בגלל תחושה פנימית של תחיית המתים ,האומר אין שכר ועונש[גן עדן וגיהנום]כופר בעיקר,
לתחיית המתים אדם לא זקוק לצאצאים ,הוא ישמח להוליד אותם אז ,ללא שיתאבלו,
תחיית המתים אינו אלא חיי שעה ולא חיי עולם של עולם הנשמות,
וייבום כאמור,
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2011 11:46 |
|
| |
יעקב,
באותה מידה גם האח הוא רק אמצעי להשלמת החסר.
השאלה היא מה הבסיס שגורם לכך שדוקא האשה והאח הם אלה שיכולים להשלים את החסר לפי התורה.
בכל מקרה אני חושב שכדאי להיזכר במושג זיקת יבום שמופיעה הרבה במסכת הנ"ל, וגם בכך שזו המסכת הפותחת ובמובנים רבים גם היסודית ביותר בסדר נשים.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2011 01:36 |
|
| |
ביליצר
הגמרא בסנהדרין צ"ט אומרת זה לשונה
"אמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא (ישעיהו סד, ג) עין לא ראתה אלהים זולתך (אלהים) יעשה למחכה לו "
כלומר שאין יכולת לבן אנוש לחזות ולדעת ובודאי לא להחליט ולקבוע מה יהיה בעולם שלאחר העולם הזה אלא שיש לנו ביטחון מוחלט שאכן אלוהים יגמול טוב כדברי ישעיהו שאמר שהמחכה אכן ייעשה לו אלא שהגישה היחידה שיש לנו היא דרך האמונה והביטחון בה' שבטובו חיינו כעת ומובטחים אנו שכך הוא גם בגמול
אלא שכיון שיחס שלנו לבורא לא יתכן אלא על ידי המציאות שיש לנו יכולת להכיר ולהרגיש בהכרח אם כן שהוא זה שאמור לבטא ולהביא אותנו קרוב יותר אל התכלית ואל האמת
במילים אחרות - דרך ה' אמורה להיות חקוקה במציאות ולא בדמיון של אנשים לחוד ולכן היכולת שלנו להכיר במה שנכון הוא היחס שלנו למציאות כדבר שאי אפשר להמציא בו משמעויות מתוך יצירתיות אנושית אלא רק משמעות שלא יתכן בה המצאה רק היא מבטאת אל נכון את רצון ה' מאיתנו
אגב, במשנה אין אזכור של אמונה בשכר ועונש אלא אמונה בתחיית המתים שכולל בתוכו את התיקון של העולם כמציאות שאינה נפרדת מהמציאות שאנחנו מכירים אלא שהרמב"ם חידש שגם עצם האמונה בשכר ועונש גם הוא עיקר נפרד בעצמו ויש הרבה מה לדון ולעיין בדבר
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2011 01:48 |
|
| |
איש
האם אתה המכוון שגם האשה יש לה חלק במציאות האיש שהיא משלימה אותו ושלכן יתכן כאן עדיין המשך?
אם אכן כך האם תסביר שהדבר הזה עצמו הוא הטעם במצוות הייבום?
נראה לי שקשה לומר כך, כיון שזה עצמו שיש יכולת להשלים למה שהוא יהיה גם סיבה להשלים ומהי אם כן אכן הסיבה בדבר אם יש טעם אחר אם כן משמעות האישה לכאורה היא יותר בתחום של ההוצאה לפועל
אשמח אם תבאר יותר את כוונתך
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2011 12:28 |
|
| |
יעקב,
בהחלט אפשר לנסח את זה כך , אבל ברור שזה לא טעם המצוה, זו הבנה/תפיסה בסיסית שמאפשרת את קיומה של המצוה. (אחרי הכל רווק שמת ל"ע בלא בנים, אין שום דרך להקים לו זרע לפי התורה)
יש תנאים לקיום המצוה , יש טעם למצוה ויש את המצוה עצמה, זה שיש לאיש המשך דרך אשתו , זו הבנה בסיסית שמהווה תנאי לקיום המצוה. (תנאי שני הוא שיהיה אח ושהוא ירצה ליבם)
האם זה מובן עכשיו יותר ? חנוכה שמח.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2011 13:35 |
|
| |
| ביליצר כתב: | | ,האומר אין שכר ועונש[גן עדן וגיהנום]כופר בעיקר,
|
|
שטויות במיץ, שכר ועונש לא קשור לגן עדן וגהינם, הרמב"ם לא האמין בגן עדן וגהינם רוחני,
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2011 18:10 |
|
| |
יעקב
עד כמה שידוע לי עולם הבא הוא לאחר תיקון הנשמות ואינו שייך לגע וגיהנום,
,אולי תסביר איך בן אדם מודע אם מחשבתו באה מעולם הדמיון או דמיון מציאותי,ואיך כל זה מתקשר בהבאת ילדים ודיני יבום,
מקס
עיין רמבם בהקדמה לחלק או בשמונה פרקים על שכר ועונש הרוחני ,ועשה את דעתך כדעת הרמבם ולא להיפך.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2011 23:36 |
|
| |
איש
אתה הרי מסכים שגם האח הוא תנאי בסיסי לקיום המצווה על אף שהוא אין לו חלק במציאות שצריך להשלים כאן ואם כן יתכן שהוא כך גם ביחס לאשה שהיא אינה אלא אמצעי לקיום שם המת שהטעם בו לא שייך למה שנשאר כאן אלא לגוף החי שאיננו בלבד
אלא שאתה כנראה מחלק בין האח שהוא רק היכי תימצי לאשה שהיא בעלת המצווה עצמה ושלכן בה זה לא תלוי בבחירה וברצון שלה מה שאין כן באח ועוד שבאח הוא לא מוגבל בעיקרו אלא לכל שהוא קרוב המת כמו שמשמע במעשה של יהודה ושל רות משאין כן באשה שבה תלוי כל המצווה
ומה שנראה מכך הוא משהו שבין היכי תימצי לעיקר המצווה עצמה וצ"ע
מה אתה אומר?
חנוכה שמח גם לך
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2011 00:07 |
|
| |
1. משמעות המשנה שאומרת האומר אין תחיית המתים מן התורה אין לו חלק בעולם הבא נראה אכן שהעולם הבא הוא דבר נפרד והוא לא שייך לגמול אלא מציאות אחרת אלא שזה עצמו ששייך שלא יהיה לו בו חלק נראה יותר שהוא כן שייך לזה וגם בגמרא מפורש הטעם שאין לו חלק לעולם הבא כיון שהוא כפר בו לא יכול להיות לו בו חלק ומשמע שתחיית המתים ועולם הבא מזוהים כדבר אחד כך שכנראה שהדברים לא כל כך פשוטים
2. המחשבה מבחינה עקרונית משקפת את מציאות העולם שהיא מתקיימת בו אלא שחוץ מזה יש לה יכולת יצירתית שהוא מציאות שהיא מעבר לחכמה ולהבנה לחוד והוא יותר שייך לתחום של הדעת שהוא דבר עצמאי יותר והוא יותר מבטא את האדם עצמו ופחות את המציאות בפני עצמה ושם יש אכן סכנה גדולה יותר שהטיית הלב תוביל את האדם למקומות שאין לו בהם השגה באמת
3. מצוות הייבום הוא הביטוי של הטבע האנושי היותר בסיסי שרואה את הנפש ואת הרוח כדבר נפרד מהגוף וכדבר עצמאי ממנו שכילויו שלו לא בהכרח משליך גם על מציאות האדם עצמו שהיא מעבר לו והיא ההרגשה הבסיסית של כל אדם שלא מחליט לעקור את עצמו מעיקר החיים ולהפוך לאל בעצמו שאין בו תכלית מעבר למימוש רצונות אישיים [שהוא התוכן הבסיסי של כל תרבות חילונית]
ומהסיבה הזאת השימור של ההרגשה ההיא יש בכוחו להחזיק גם אצלנו את החיים שיש בבסיס האנושי שלנו בשביל שהוא אכן יהיה מוכר לנו ושאכן נכיר בו כדבר שעומד בפני עצמו
ההוא שמת ללא בנים יוצר מצב שמתבקש מאיתנו שנמשיך אותו וההתבקשות הזאת שמונח בה ההמשכיות של החיים כדבר העומד בעצמו ולא תלוי בחיי הגוף של האדם המסוים הוא הדבר שמשתמר לנו על ידו הטבעי של ההרגשה הזאת והעיגון שלו בחוק שיש לו השלכות מעשיות הופך אותו למציאות שלא מסתכמת בהרגשה אישית אלא בדבר קבוע שלא תלוי בזמן ובמקום ובתרבות אלא במציאות קיימת שמבטאת דבר מהותי מעבר לזה שגם הרגש הפשוט נוטה אליו
|
|
|
|
|
|
