| נשלח ב-28/12/2011 07:38 |
 |
| |
[יעקב,
אני מעט מבולבלת מדבריך כאן. להבנתי (ויבהחלט יתכן שאני טועה), עולה מהם שהייבום הוא כמעט התמצית המעשית של יסוד האמונה היהודית. אך מה לעשות שכבר התורה מציעה דרך "היחלצות" ממנו, והחליצה אינה "אופציה" אלא הדיפולט ההלכתי כבר שנים ארוכות מאוד (נדמה לי שזה התחיל לפני הקמת מדינת ישראל, ואפילו לפני ש"הומצאו" החילונים...). כפי שכבר העירו לפני כן, היום למעשה אין ייבום, ולכן לא סביר שהוא משפיע באופן כלשהו על התודעה של מישהו. אם כן, מדוע לא להגיד שדווקא החליצה היא היא היסוד ההלכתי החושף את בסיס המחשבה והרעיון היהודי (או משהו כזה)?]
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2011 10:18 |
|
| |
יעקב,
למה ? גם לאח יש מציאות שצריך להשלים כאן (זה שלאחיו ז"ל אין בנים, זה חסרון לכל בית האב שלו !) לכן דוקא אותו מגנים כאשר הוא מסרב ליבם.
בכל מקרה אני לא כ"כ מבין את החילוקים שלך והקשר בינהם ליחס בין האשה לבין האח המיבם, ובפרט לא את התועלת (דהיינו נפקא מינה) שיוצאת מהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2011 00:36 |
|
| |
אמש
הגמרא בקידושין סוף פרק ראשון אומרת "אין לך כל מצווה ומצווה כתובה בתורה שמתן שכרה בצידה שאין תחיית המתים תלוי בה" ולפי הבנתי מעבר למה שהגמרא שם אומרת שהדבר נלמד משילוח הקן שהשכר לא מתקיים במי שנפל בעלייתו ומת אני חושב שיש כאן נקודה הרבה יותר עמוקה והיא שהמצוות כולם מכוונים למטרה של תחיית המתים והיינו שאין לך מצווה שאין בו תוכן פנימי שמוביל לעקירה של האדם מהחיים החיצוניים לחיים פנימיים יותר וזה מה שנקרא תחיית המתים בלשון חז"ל כך שלפי הבנתי כל מצווה שכתובה בתורה יש בה את השורש הזה של היצירה והוא באמת לא מיוחד דווקא לייבום
לפי הבנתי מה שהתחדש בעיקר ביבום הוא הנקודה הזאת שמדובר בשימור של מצווה מעשית שיש בה שורש אלילי של הרגשה לא מעובדת כל כך וראיתי שמביאים שהזיכרון הזה למת נפוץ בעיקר בשבטים בהם קיים "פולחן האבות" וכיון שהשורש הוא אלילי בעיקרו לכאורה היה אמור להיות שהתורה תחייב את העקירה שלו לגמרי קל וחומר מהקפת הראש למשל שהוא רק מחוקי העמים ולא אלילות בעצמו וזה היה המטרה בהסבר שלי וכמו שהארכתי באשכול "פאגאניות וכו'" שגם לעבודה זרה יש מקום כיון שהוא תכונה בנפש והוא התשתית של היחס שלנו לעיקר המציאות בו אנחנו חיים ונראה לי שכך הוא גם במצוות הייבום ובזה החשיבות שלו בזה עצמו שהוא מגיע ממקום שפחות מודע לעצמו שהוא מקום רחוק יותר מהתורה עצמה שהוא דיבור ה' שהוא כבר במצב של "פנים בפנים "
החליצה עדיפה על פי הגמרא כיון שכיום כבר אין כוונה אלא לאישות שהוא חיסרון צדדי ואמנם שנכון שהתורה ביחס למנהג של יהודה שכפה את הייבום דווקא ולא הכיר בחליצה ובזה היא מעדנת את המשמעות האלילית שיש במעשה וודאי שגם זה מסר חשוב ובכל זאת להבנתי יש במצווה הזאת הרבה יותר מכך
איש
לפי הבנתי אכן די בכך שהמחויבות של האשה תהיה גדולה יותר כיון ש"אין איש מת אלא לאישתו" וכן להפך ולכן החיסרון שלו נמצא בעיקר אצלה וזה מה שגורם לה להיות זאת שמחויבת לדבר יותר מכולם
מה שכתבתי לך הוא בעיקר ניסיון שלי להיכנס לתוך ההבנה שלך בעניין שהאשה היא חלק עיקרי במצוות הייבום ושלא כמו שכתבתי אני מתחילה
אני מבין שלא ממש הצלחתי :-(
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2011 06:56 |
|
| |
[יעקב,
תודה רבה על ההסבר. עכשיו (כך נדמה לי, לפחות), אני מבינה למה התכוונת.
אני חושבת שהגדרתך ל"תחיית המתים" היא נהדרת, פיוטית ומלאת חוכמה, אבל איני בטוחה שזו הייתה כוונתם של חז"ל. אין לי בעיה עם פירושים חדשים, שמטרתם להפוך מושגים ישנים (אליהם חש הפרשן מחוייב) לרלוונטיים ובעלי משמעות. להיפך, אני מרבה לעסוק בכך בעצמי. אלא, שלהבנתי, אם יש לפרשן יושר אינטלקטואלי כלשהו, הוא צריך להיות מודע למרחק בין פירושו שלו ובין המושג בראשיתו. למיטב הבנתי, התנאים (לפחות בקו ה"רשמי") האמינו בתחיית המתים כפשטה. זו הסיבה, שהם חייבו אמונה שתחיית המתים נלמדת מן התורה, בעוד שברור לכל תינוק של בית רבן שאין תחיית המתים בתורה, ואף לא בנ"ך. זה קונספט מאוחר.
הערתי לגבי החליצה, הייתה רצינית לחלוטין - אני חושבת שמצווה זו, באופן ספציפי, מייצגת יסוד יהודי עמוק מאוד. מערכת חוקית נוקשה (דבר א-להים בעצמו!) שמאפשרת היחלצות מחוקיה שלה, על בסיס של רצון (קו"ח חוסר-רצון) של הפרט, מתוך הבנה ורגישות למרקם החברתי והפסיכולוגי העדין של "משפחה" ו"קהילה" (ובניגוד להתייחסות אל שני אלה כאל מושגים משפטיים, הסכמיים או דתיים בלבד) - זו חוכמה, זה תחכום, זו "הלכה", במובן העמוק שלה (מה שמאפשר הליכה).]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2011 06:59 |
|
| |
אמשלום
בנ"ך אין אזכור מפורש לתחית המתים? בדניאל יב:ב נאמר: "ורבים, מישני אדמת-עפר יקיצו; אלה לחיי עולם, ואלה לחרפות לדראון עולם. "
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2011 08:03 |
|
| |
אמש
לפי הבנתי תחיית המתים על פי פשוטו ממש בלשון חז"ל מתייחס גם למשמעות שכתבתי וכמו שמפורש בברייתא של רבי פנחס בן יאיר שתורה מביאה וכו' ולבסוף לקדושה ולתחיית המתים ואמנם שמסתבר שרב"י עצמו דיבר בדרך דרש ובכל זאת ברור מדבריו שההבנה הזאת לא הייתה זרה לתנאים וכך גם המשמעות הזאת מתאימה מאוד עם מה שחז"ל אמרו שרשעים בחיים קרויים מתים ודבריהם על בן איש חי "שאפילו במיתתו קרוי חי" וכך הוא גם להבנתי ההסבר הפשוט ביותר במילים תחיית המתים מן התורה שברור שלא מונח בו רק דרישת כתובים ואמנם שבגמרא הגמרא דורשת דרשות אלא שלהבנתי ברור שגם חז"ל הבינו שמדובר על צורה מסוימת של דרשנות ולא על פשוטו של משנה שבה מונח גם המשמעות העמוקה יותר
ולעצם העניין אני עצמי מאמין לגמרי בתחיית המתים כפשוטה ובכל זאת זה לא מונע אותי להבין בה גם משמעות פנימית יותר ולהבנתי זו היא גם הגישה של חז"ל לעניין והדבר הוא כמו כל חלקי התורה שיש בה פשט ודרש ואין סתירה בדבר ויש הרבה מה להאריך בנקודה הזאת
בקשר לחליצה אני מסכים שמונח בה גם התובנה הזאת וכמו שהתובנה הזאת מונחת במצוות נוספות ביחס למנהג בזמן נתינת התורה אם כי לא הייתי לוקח אותה לקיצוניות.. בפרט שהיא תובנה מובלעת והמצווה המפורשת היא זאת שמצווה על המצווה ולא זאת שמבטלת אותו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2011 09:51 |
|
| |
יעקב,
אין ספק שהמחויבות של האשה גדולה יותר, לא בכדי אשה חייבת ביבום גם בעל כורחה (מעיקר הדין לכל הפחות) מה שאינו כן באח שזו אמנם מצוה עליו , אבל הוא יכול לוותר ולבחור בחליצה. (וגנאי הוא לא , לפחות ביסודם של דברים)
לגבי תחיית המתים, אם יותר לי להתערב דומני שהצדק איתך מי שמייחס לחכמים תפיסה פרימיטיבית של תחיית המתים, מראה לטעמי בעיקר על עצמו/ה. כמובן כוונת חכמים היא גם לתחיית המתים כפשוטו, אבל אין ספק שההתעקשות לקבוע שזה מן התורה, היא כי הם הבינו שזה עיקרון בעל משמעות והשלכות להבנת כל התורה כולה וזה כולל למשל (ואולי במיוחד* ) יבום.
* במיוחד , כי דרך יבום נוצר כל הקונספט של התחדשות העולם והופעת מלכות בית דוד ומשיח בן דוד. (ע"ע פרשת יהודה ותמר ומגילת רות)
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2011 10:04 |
|
| |
| אמשלום כתב: |  | ,
למיטב הבנתי, התנאים (לפחות בקו ה"רשמי") האמינו בתחיית המתים כפשטה. זו הסיבה, שהם חייבו אמונה שתחיית המתים נלמדת מן התורה,
|
|
אהבתי,
אגב: היום אפשרי תחיית המתים הלכה למעשה, המדענים טוענים שלו היה כסף מספיק היו לוקחים די אן איי של האדם הניאנדרטלי ( = כנראה הענקים שבספר בראשית בתורה) ולהחליף\להשתיל לעובר ברגעים הראשונים במקום הדי אן איי של ההורים, ואז יוולד להם אדם הניאנדרטלי, והנה לך תחיית המתים,
מי שחושב שיש תחיית המתים מסוג אחר לא מבין אייך המוח פועל, כלומר הכל נמצא במוח, כל הזיכרון והשאר,
במילא מוח שנפגע או מת ולא נשאר מהמוח כלום, אז אין יותר תחיית המתים מבחינת המוח\זיכרון,
כבר חז"ל הבינו את הבעיה (שהאדם מת לא נששאר כלום כי הכל נפסד ) ולכן אמרו שבכל זאת נשאר מי המת חלק שאף פעם לא נפסד,
היום אפשר להגיד שהחלק הזה היא הדי אן איי שנשאר לעולמים,
במילא זה התחיית המתים כנראה,
לגבי התנ"ך: לא מדיוק שאין תחיית המתים, הרי עשו תחיית המתים בתנ"ך, כלומר החשיבה הייתה שזה אפשרי,
לגבי אמונה בתחיית המתים זה באמת לא כתוב בתנ"ך,
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2011 10:21 |
|
| |
מקס,
יותר מזה בספר דניאל מתואר במפורש מצב של תחיית המתים (ורבים מישני עפר יקיצו...) דומני שלא בכדי חכמים לא נתלו בפסוק הזה , והלכו למדרשי פסוקים תמוהים למראית העין כמו "הנך הולך לעמך וקם העם הזה וזנה..."
וכפי שביארתי למעלה. (יש גם פסוקים בישעיה שדי ברור שמדברים על תחיה "יחיו מתיך נבלתי יקומון" אבל הם כן מוזכרים בסוגיא בסנהדרין למיטב זכרוני)
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2011 18:07 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: | | אמשלום
בנ"ך אין אזכור מפורש לתחית המתים? בדניאל יב:ב נאמר: "ורבים, מישני אדמת-עפר יקיצו; אלה לחיי עולם, ואלה לחרפות לדראון עולם. "
|
|
אפשר להגדיר את התלמוד גם כן כחלק מהתנ"ך, ואז תמצא גם 'קול באשה ערווה' כבר בתנ"ך...
הכופרים מייחסים את דניאל לתקופת החשמונאים - אפרופו חנוכה שעבר עלינו לטובה.
(אגב, לא כתוב כאן שכולם יקיצו. רבים מישיני עפר. אנקדוטות - אמנם פחות נרחבות - של תחיית המתים מופיעות גם ביחזקאל, שהוא יותר מייצג בהקשר זה).
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2011 19:49 |
|
| |
עד כמה הגיונית הרעיון של תחיית המתי מהפסוק
דברים פרק לא
וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ:
כותב את חוסר ההגיון בפרוש זה ראב"ע
אבן עזרא דברים פרק לא פסוק טז
(טז) וקם העם הזה - לא יתכן היותו דבק עם אשר לפניו, כי מה טעם העם הזה וזנה? וטעם וזנה - לצאת במחשבתו מתחת רשותו.
האם הגיוני לפרש כי- וקם -לאחר תחיית המתיים -וזנה?
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2011 22:43 |
|
| |
אנחנו חייבים להבין שתורת משה שולל כל רוחניות עולם הבא רחני וגן עדן וגהינם רוחני ותחית המתים וכל האלילות וע"ז ואין מצוות אבלות ישירה אין עונש מיתה ישירה לחטא משמים,
כל זה כי ביסוד הוא דורש צדק ומשפט מוסר וערכים. והשכר והעונש כאן בעולם הזה,
ובשביל זה צריך את הקל האחד,
תחשבו לרגע אין טעם בעונש בית דין, ואין טעם בכלל במושג בית דין ומשפט ודינים, הכל מיותר כל התורה מיותרת, כמו לחיות אין תורה אז גם לאדם לא צריך להיות תורה, הרי האלוקים מעניש ומשלם שכר בזה ובבא ומחיה מתים וכו',
דוגמא אחת יספק אותנו להבין לאן אני חותר עם החשיבה הזאת,
האלוקים אמר לא תרצח, נווו אני יכול לרצוח ?! כן בוודאי ברגע שאמר לא לרצוח אז אני כן יכול לרצוח,
אז הנרצח נהרג על לא עוול בכפיו,
בחידר לימדו\אמרו לנו שהנרצח היה במילא חייב היה להירצח, כלומר מגלגלים חובה על ידי חייב וכו'
אבל זהוי שטות לגמרי כי האלוקים צריך לשלם לרוצח שכר שעשה את שליחות האלוקים לרצוח את הנרצח,
אותו דבר בלא תגנוב,
אם האלוקים משגיח שאני לא יפסיד את כספי אז הגנב לא גנב ממני באמת, הרי האלוקים ישלם לי בחזרה, אז מה הבעיה שיש גנבים ? ואם האלוקים רצה שאני יפסיד כי חטאתי אז מגיע לגנב שכר שליחות ושכר על עשיית רצון השם,
תבינו שביום שקיבלנו את התורה בעצם משה רבינו נתן לנו שיעור בפילוסופיה,
1, אין השגחה פרטית במובן הפשטני שבדבר, כלומר האלוקים הוא לא בייביסיטר,
2, יש נרצחים ונגנבים בלי חטא,
3, האלוקים ברא את העולם בשש ימים. ומאז נתן לאדם את כל היקום והכל באחריות האדם לטוב ולרע והאלוקים כמובן לא מתערב לטוב ולרע,
עצם הלא תגנוב מונע ממנו להתערב בכלכלת אנוש, כל התערבות מצידו היא גזל כלל האנושות, והבינו את הדבר הפשוט הזה,
עדות שקר, היא גם הודאה בחוסר יכולת של בית המשפט לעשות צדק מוחלט, במילא למה אמר לעשות בתי משפט ?
לסיכום תורת משה ישלול כל סוג של הרוצה לשקר מרחיק עדיו, הוא לא יספר סיפורים של עולמות רוחניים ולא יספר על יום הדין הגדול בסוף האלף השישי כביכול, ולא יחיה מתים לשם יום הדין הגדול הזה,
בוודאי שיכחיש את הגן עדן והגהינם הרוחני, ובוודאי יכחיש את החיים לאחר המוות,
כי כל אלה באים להרגיע את האדם מלעשות צדק מוחלט, כלומר בעצם גורם שלא נעשה צדק מוחלט,
תשמע יאמר הרבי הראש ישיבה: תוותר לו והאלוקים ישלם לך,
מה רע בגלות הרי האלוקים שומר עלינו,
מי עשה את השואה ?! נווו אין להבין את דרכיו של האלוקים,
כלומר בכל עניין ועניין של הנהגת הציבור בכל אורך ההיסטוריה אף מנהיג או גדול הדור לא לקח אחריות על האומה מעצם שהלך לא לפי תורת משה,
אותו עניין בחוסר חוקה ביהדות, אין חוקה ביהדות ואין משפט וצדק ובית דין (יש רק בורר וזה לייצנות לשמה)
הכל כי הרי כל דברי החכמים הם דברי אלוקים חיים, במילא הרי האלוקים מנהיג את העולם, אז זה רצונו,
היי תשאל אם כן, בשביל מה נתן בכלל תורה ??
אני מקווה שמובן מחשבתי זו לכולם,
זה כשל אבסודרי ביותר, כל הרחקת השכר והעונש למשהו רוחני כמו תחית המתים עולם הבא וגן עדן וגהינם וחיים אחרי המוות ?! כל אלה הם סתירה ישירה מחשיבת משה רבינו, לא לחינם אין מצוות אבלות ישירה בתורה, להפך יש רק איסורי אבלות כמו שאסור אפי' לעשות שריטה קטנה ביד,
הסיבה כי היו אז שהאמינו בחיים אחרי המות בכדי לא לדרוש צדק, הרי תוותר היום ומחר אחרי המוות תקבל שכר בגן עדן,
זוהי חשיבה שנוגד את חשיבת משה ותורתו,
התורה דורשת צדק מוחלט ומשום כך תשלול את האלילות ואת האמונות הטפילות, ומשום כך תדרוש אחריות של האדם למעשיו לטוב ולרע ואחריות המנהיגים לדור שלהם ולדורי דורות,
תוקן על ידי maxmen ב- 29/12/2011 22:49:23
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2011 22:46 |
|
| |
מקסמן הכל טוב ויפה אבל אתה מתעלם ממדרשים מפורשים של חז"ל שלא נוחים לך.
כולם מכירים את רש"י על הרוצח במזיד והרוצח בשגגה שנפגשו בפונדק.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2011 23:00 |
|
| |
| דייר כתב: | | מקסמן הכל טוב ויפה אבל אתה מתעלם ממדרשים מפורשים של חז"ל שלא נוחים לך.
כולם מכירים את רש"י על הרוצח במזיד והרוצח בשגגה שנפגשו בפונדק.
|
|
מספרים על אתאיסט לבן באמריקה בתקופת העבדים השחורים, שאמר אני מחנך את העבדים שלי לאמונה באלוקים כבייביסיטר, כי אחרת בוודאי באיזה יום ירצחו אותי ואת משפחתי,
אתה שואל על חז"ל ? תשאל על משה רבינו עצמו, למה עשה טריקים ומופתים, התשובה שפשוט נתן רמזים עבים לחכמים שיבינו את המשחק לההמון, הם רוצים עגל הזהב ?! נבנה להם משכן וקרבנות, וכן על זו הדרך, סיפור בנות צלפחד מספיק לכל חכם להבין מהי נבואה ואייך זה פועל, (משה שואל את האלוקים והאלוקים עונה לו ואחר כך בני יוסף מערערים על הפסיקה ושוב שואלים את האלוקים, משום מה האלוקים שכח לומר את הפרט הקטן הזה מתחילה ?)
גם חז"ל הלכו באותו דרך של משה וגם הנביאים, נתנו את הרציונאל מול דבריהם לההמון,
עצם המושג של תולה באילן גבוה מותרת ומקובלת אצל החכמים מספיק לנו להבין את כל זה,
טענתי העיקרית היא שהיום כל ילד מגיל אפס לומד וחייב ללמוד השכלה אז כבר לא צריך לפחד כמו האתאיסט מהעבד השחור שלו, במילא חייבים לחזור ליסודות של תורה,
תראה, אם ההנהגה במשך כל ההיסטוריה היו מבינים את כל זה ולא נגררו לידי אמונות טפילות אז לא היה מזיק לנו השיטה,
אבל מה שקרה היא בדיוק ההפך, הפכו את דבריהם ז"ל לאלוהים אחרים, וכך אנו בגלות לעולמים ומפסידים את זרענו ועמלינו להתבוללות בכל דור ודור,
תוקן על ידי maxmen ב- 29/12/2011 23:13:20
|
|
|
|
| נשלח ב-30/12/2011 15:09 |
|
| |
| 1yakovw כתב: | | 1. משמעות המשנה שאומרת האומר אין תחיית המתים מן התורה אין לו חלק בעולם הבא נראה אכן שהעולם הבא הוא דבר נפרד והוא לא שייך לגמול אלא מציאות אחרת אלא שזה עצמו ששייך שלא יהיה לו בו חלק נראה יותר שהוא כן שייך לזה וגם בגמרא מפורש הטעם שאין לו חלק לעולם הבא כיון שהוא כפר בו לא יכול להיות לו בו חלק ומשמע שתחיית המתים ועולם הבא מזוהים כדבר אחד כך שכנראה שהדברים לא כל כך פשוטים
2. המחשבה מבחינה עקרונית משקפת את מציאות העולם שהיא מתקיימת בו אלא שחוץ מזה יש לה יכולת יצירתית שהוא מציאות שהיא מעבר לחכמה ולהבנה לחוד והוא יותר שייך לתחום של הדעת שהוא דבר עצמאי יותר והוא יותר מבטא את האדם עצמו ופחות את המציאות בפני עצמה ושם יש אכן סכנה גדולה יותר שהטיית הלב תוביל את האדם למקומות שאין לו בהם השגה באמת
3. מצוות הייבום הוא הביטוי של הטבע האנושי היותר בסיסי שרואה את הנפש ואת הרוח כדבר נפרד מהגוף וכדבר עצמאי ממנו שכילויו שלו לא בהכרח משליך גם על מציאות האדם עצמו שהיא מעבר לו והיא ההרגשה הבסיסית של כל אדם שלא מחליט לעקור את עצמו מעיקר החיים ולהפוך לאל בעצמו שאין בו תכלית מעבר למימוש רצונות אישיים [שהוא התוכן הבסיסי של כל תרבות חילונית]
ומהסיבה הזאת השימור של ההרגשה ההיא יש בכוחו להחזיק גם אצלנו את החיים שיש בבסיס האנושי שלנו בשביל שהוא אכן יהיה מוכר לנו ושאכן נכיר בו כדבר שעומד בפני עצמו
ההוא שמת ללא בנים יוצר מצב שמתבקש מאיתנו שנמשיך אותו וההתבקשות הזאת שמונח בה ההמשכיות של החיים כדבר העומד בעצמו ולא תלוי בחיי הגוף של האדם המסוים הוא הדבר שמשתמר לנו על ידו הטבעי של ההרגשה הזאת והעיגון שלו בחוק שיש לו השלכות מעשיות הופך אותו למציאות שלא מסתכמת בהרגשה אישית אלא בדבר קבוע שלא תלוי בזמן ובמקום ובתרבות אלא במציאות קיימת שמבטאת דבר מהותי מעבר לזה שגם הרגש הפשוט נוטה אליו |
|
1 כדבר אחד לדינו או דהיינו הך ?מדברי הרמבן הוא די מזוהה כדבר אחד.
2 שוב ,שאלה ,תשובה,השארת ילדים וכן יבום נותנים משמעות לחיים עצמם ןהוא דוקא נובע מתוך תחושת האדם שזה מה שיש ותו לא,
|
|
|
|
|
|
