במוסף "שבת הגדול" של מקור ראשון מיום ששי האחרון התפרסמה כתבה תחת הכותרת: "דורכים במקום" על עולם התורה החרדי.
המאמר מעלה הרהורים גם על חוד החנית של הצבור, הלימוד בישיבות הליטאיות.
תקנתי את הסגנון ע"פ בקשת פרזנט ויישר כוחו על ההערה.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 25/12/2011 09:16:31
הבעיות האלה ידועים מכבר, אם כי הוא עושה סלט שלם של כמה מיני בעיות.
א'-הסגירות של השיבות בפינה מצומצמת מאד בתורה, והחיוב של כל אחד להשתתף בזה.
ב- חוסר היכולת לקבל מסקנות מחקריות וכדו'.
לגבי פירוש המשנה דלא כגמרא הרי כבר כתב כן בתוס' יום טוב, וכן הגר"א עשה את זה הרבה.
בכל אופ הבעיות האלו קיימות וידועות כבר שנים, אשרי מי שיצליח לפעול משהו בנושא.
מצד שני אפשר גם לקרא את הסיפור על בעל התניא שישב ולמד עם בנו, כשלפתע תינוק ההחל לבכות הבן המשיך בלימודו, ואז קם בעל התניא להרגיע את התינוק, ואמר לבנו. להמשיך ללמוד כשהתינוק בוכה....... אבל אלו חב"ד בריות משונות ומנודות מהם לא לומדים.
הסיפור במקורו הוא , שבעל התניא אמר לבנו שאין זו הדרך להמשיך וללמוד כאשר התינוק בוכה.
נשלח ב-26/12/2011 11:06
מעמיק ידעתי בני ידעתי- אבל לא רציתי להרגיז את הליטאים, כאילו שחבדניקים ילמדו אותם איך ללמוד?
נשלח ב-26/12/2011 11:22
נראה לי שמשהו כאן השתבש בדרך.
ברור שמי שחי ברגש מחוייבות עמוק וכוללני לגבי כל חייו משהו ברגש שלו פחות טבעי וספונטני. זה דבר מתבקש ומצופה ממצב כזה.
נראה לי ג"כ שהרבה ואולי אפילו רוב בציבור החרדי/בן תורה חל בו ניתוק רישי עמוק אוד.
אבל לא נראה לי שכל מי שכפה על ריגשותיו איזשהו מחוייבות אחרת [ע"ע ר' דן סגל שהוזכר או יושבי שבעה למיניהם] מוגדר כלא מפותח ריגשית. [לא שאני יודע שהם כן מפותחים, אבל אני לא מבין מה בסיפור הזה מחייב את זה.]
נשלח ב-26/12/2011 13:27
"לא שאני יודע שהם כן מפותחים, אבל אני לא מבין מה בסיפור הזה מחייב את זה.] "
אם אתה זקוק להסבר סימן שגם אתה הוא תוצר של החינוך הזה.
מה שמאפיין את תוצרי החינוך המעוות הזה שהם לא מבחינים מה לא בסדר בלירוק על ילדה בת 8 אם ההלכה מחייבת .
ואם יגידו להם שמעשה כזה מוכיח על ניוון הרגש (שזה ההפך ממפותחות רגשית) הם לא יבינו כלל על מה מדברים.
וחוסר ההבנה הזה הוא הוא הסימן העיקרי לניוון הרגש.
(וכפי שכתבתי בהתחלה -אולי זה תוצאה הכרחית בכל דת)
תוקן על ידי צענערענע ב- 26/12/2011 13:28:52
נשלח ב-26/12/2011 13:34
אם אדם בשנות הארבעים בריא-כך הוא חושב ומרגיש- ילדה בת 7 עושה לו רגשות עזים עד כדי כך, סימן שזה לא ניוון הרגש- זה עיוות הרגש.
נשלח ב-26/12/2011 13:46
אתה מערבב שני נושאים.
מפותחות רגשית שעליה דיבר הרב אינה קשורה לנושא של התפתחות יצרית -כנראה שבעניין היצר החרדים מפותחים יותר משאר האוכלוסיה .
לפחות כך טען האברך בסרט:אני בריא. וכך טען מחבר המאמר(נדמה לי ששמו היה הרב סלומון) שהבאתי באחד האשכולות -שכל האוכלוסיה היא עיוורת ורק לחרדים מפריעה השמש.
נשלח ב-26/12/2011 14:27
צענרנע.
אכן אני תוצר של אותו חינוך ואני מנסה לבדוק אותו ואת עצמי ולתקן מה שנראה לא ישר בעיני, אשמח להיעזר גם בדעתך.
אתה אכן חושב שההלכה אמורה להיות שופרו של הרגש והמוסר האנושי? נראה לי שאמור היות ממשק ביניהם וההלכה מדבר אל ובכלי המוסר האנושי, אבל הם אינם קול אחד.
ונראה לי ששונה מאוד מי שיורק בזעם על ילדה בת 12 למי שבחריקת שיניים ובכאב עצום לא יושב שבעה, על ביתו שסרחה, במותה. [עקדת יצחק, מישהו הזכיר כאן?]
נשלח ב-26/12/2011 14:43
לא אמרתי מה אמור להיות .
תארתי מצב נתון.
נשלח ב-27/12/2011 09:50
מעמיק חקר
ברוך הבא אל הפורום
ולך ולירוחמ (ולכולם)
משמע מדבריכם שה"ליטאים" לא יקומו לטפל בילד בוכה אלא ימשיכו ללמוד.
לא אצל ה"ליטאים" שאני מכיר...
והסיפור הוא דווקא על אחד מגדולי חבד, הבן של...
עד כאן הערה זדונית וארסית.
*** צענע (וכולם)
המאמר מוכר לי והוא, לדעתי, באמת טוב. הכותב, כדבריך, התמחה במשך שנים רבות בחיבור מאמרי "השקפה". כולם מרתקים, חלקם מאירי עינים, חלקם מרגיזים. (היה ראוי להקדיש לו אשכול). הוא נהג לחתום בכינוי "יוחנן דוד". יש לקט של מאמריו שיצא לאור בשלושה כרכים (עד כאן הכנה לאשכול).
במאמר דנן, הוא מתאר חרדי שמסרב לשבת ליד אשה באוטובוס. אשה שהיא כנראה צעירה ונאה. כדי להתנצל/לנמק הוא אומר: האם מישהו יכול להסתכל בשמש? אני לא!
הנמשל: כפי שהשמש מסנוורת כך היופי הנשי יגרום בהכרח להרהורים.
עלי להודות כי בשעה שקראתי את המאמר התרשמתי עמוקות אלא שהיום אני שואל את עצמי יותר לגבי: מה התורה דורשת מאיתנו? האם יש חיוב כלומר איסור לשבת ליד אשה באוטובוס? כהנהגה פרטית, כן, אבל כחיוב כללי?
הא קמן (=הרי לפנינו) שאין דעת הפוסקים כן. ובח"ח נוהגים לצטט תשובה של ר' משה פיינשטיין שאיני יודע מקומה על ההיתר לנסוע בסאבווי גם כאשר יש נשים. ולא חוששים למגע שאינו של חיבה ולא להרהור.
ואיני זוכר אם יוחנן דוד כתב את הדברים כהנחיה כללית לא לשבת ליד אשה אבל מסתבר שכן. וכן אנו נוהגים לא לשבת ליד אשה זרה. אבל בה במידה נהגו גדולי ישראל (יש סיפור כזה על משגיח) שלא לקום כאשר כאשר התיישבה לידם אשה כדי לא להעליב. ואחד מהם צלצל וירד בתחנה הבאה כי לא רצה להישאר לידה אבל לא להראות כבורח מפניה.
ועל זה אמרו שאדם צריך לשקול את כל צעדיו ולהתייעץ עם כל חלקי השולחן ערוך
***
עץ יער
ברוך הבא לפורום!
שאלת
האם "ההלכה אמורה להיות שופרו של הרגש והמוסר האנושי? נראה לי שאמור היות ממשק ביניהם וההלכה מדבר אל ובכלי המוסר האנושי, אבל הם אינם קול אחד."
אני סבור בחלק כמוך ובחלק קצת אחרת. אני סבור שההלכה משקפת את הרגש המוסרי אך היא גם אמורה לעצב אותה כי לא כולנו נולדנו רגישים ומוסריים כפי שראוי לנו להיות. אבל חלילה לדבר ה' שיהיה סותר את דבר המוסר! וכבר אמר אבינו: האלקי כל הארץ לא יעשה משפט?"
רק אעיר שגם האדם המוסרי ביותר אינו מרגיש בהכרח תמיד מוסרי, ומצד שני, יש דילמות שבהן המוסר ניצב משני הצדדים של הדילמה ואין פתרון קל או חד משמעי. קוראים לזה "התנגשות ערכים".
הרב מימוני
על ההארה-ההערה הזדונית והארסית- רציתי רק להאיר ולהעיר- כי הסיפור עם בנו של בעל התניא התרחש בבלהרוס- שכנתה של ליטא. צא וראה עד כמה כוחה של השכנות.
ידינו וחברנו- בעל בעמיו-הביא באחת האשכולות את דעתו על רגש הליטאי- דבריו מאירים.
לא-תפוס
כתבת:
<לגדלות הנפש שטבעה תנועת המוסר>
מהי גדלות הנפש? האם יראת העונש של ר"י סלנטר, האמיצות הנובורדוקאית, הדקדקנות הקלמאית, או גדלות האדם הסלבודקאית?
אני הקטן מצאתי דקדוקים בתנועת המוסר יותר מאשר גדלות הנפש, פרט אולי מאשר סלבודקה. אפילו אצל משגיחים גדולים ניתן לשמוע שיסוד הכל הוא סדר, ומקובלני מא"מ שיח' שבעלי המוסר העריצו את הפרוסים. ידוע הספור על אותו בעל מוסר שנסע לבקר את בנו שלמד בישיבה, נכנס לחדרו וראה שהמטה מוצעת כהלכתה, אמר אם כן הכל בסדר וחזר לביתו מבלי לראות אפילו את בנו.
שמעתי שהרב בענגיס אמר שמקובלנו מוולוז'ין שאין להתחתן לא עם בעל מוסר ולא עם חסיד, אבל אם אין ברירה עדיף להתחתן עם חסיד, כי עדיף משוגע עליז על פני משוגע עצוב.
האם המוסר הצליח? התרשמותי היא שסדר מוסר אינו הסדר הנחשב ביותר בעיני התלמידים. האם החינוך המוסרי הצליח? שוב צריך להגדיר מהי הצלחה. מותר גם לזכור את מספר הנושרים מישיבות המוסר.
נראה לי שנסחפתי, אז נא תקנו אותי אם אני טועה.
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 27/12/2011 12:19:22
נשלח ב-27/12/2011 14:54
מיימוני כתב:
אבל בה במידה נהגו גדולי ישראל (יש סיפור כזה על משגיח) שלא לקום כאשר כאשר התיישבה לידם אשה כדי לא להעליב. ואחד מהם צלצל וירד בתחנה הבאה כי לא רצה להישאר לידה אבל לא להראות כבורח מפניה.
(מיימוני, אני מתנצל מראש)
זה מאפשר קריטריון מדיד בהחלט וחרדי מאד ליופי:
א: לדעתי שרה ביילה יפה מאד ב: בעע, לא יודע, המשגיח התיר לעצמו ליסוע שלוש תחנות לידה לפני שהוא ירד כדי לא לבייש אותה. אבל רבקה פרומה זה משהו אחר. המשגיח ירד אצלה אחרי תחנה אחת. ואחותה בכלל. פעם היא התיישבה לידו, והוא צעק "חפץ חשוד" ונמלט בהמולה כדי לא לביישה.
