|
|
| נשלח ב-1/1/2012 18:23 |
 |
| |
זה בהחלט אחד הסיבות לכך שאני נזהר מהרצאת דברים, אני כבר יודע להעריך שאם אני אגיד כך X יתקוף אותי מהכיוון הזה (כנראה לפני שאסיים את הרעיון) ואם אגיד אחרת Y תתקוף אותי מהכיוון השני וכן על זה הדרך, לכן אני רואה את הצמיחה האורגנית כאופן שסביר שיוביל להגעה המהירה ביותר לתוצאות הרצויות מבחינתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2012 18:36 |
|
| |
צמיחה זו דרך טובה הדורשת הרבה סבלנות. צריך ללמוד לצאת ממעגל ההתנצחויות הלוגיות. דיבור צריך לנבוע מהקשבה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2012 21:04 |
|
| |
| מ80 כתב: |  | אמר רבא (האמורא החריף ביותר בדורו): אנן כאצבע בקירא לסברא. פירש רבינו חננאל: כשמניח אצבעו בתוכו נעשה גומא וכשמגביה מפעפע ועולה ומתמלאת הגומא כאלו לא נשקעה בתוכה אצבע ולא היתה גומא בתוכו. וכתב המאירי: "לעולם יהא אדם שקוד ללמוד תורה הרבה ואל יהא נשען בבינתו ופלפולו, שאין הפלפול כלום לעניין הוראה במקום שאין שם ידיעה". הרב יוסף רוזין אמר: "מאז חתימת הש"ס היו אלפי גאונים ויראים, ברם רק שנים הם שירדו לסוף דעתם של חכמי הש"ס, והם הרמב"ם ואדמו"ר הזקן".
|
|
מה פתאום החלטת שרבא היה האמורא החריף ביותר, לי דווקא מתגבשת הדעה לאור כמה וכמה מקרים, שרבא היה אמורא בינוני או פחות מזה לענין ההבנה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2012 21:56 |
|
| |
מחלוקת אחרונים אם אביי היה סיני ורבא עוקר הרים או להיפך. מכל מקום, רבא דיבר על יכולת הסברא של דורו.
ונראה לי שאתה צודק שרבא היה סיני ואביי עוקר הרים. ונדרש עיון.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2012 22:10 |
|
| |
לאו דוקא,
בדרך של צמיחה, נדרשת פחות הקשבה כי הדברים מולבשים אוטמטית על שפתו וקו מחשבתו של הצד השני.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2012 22:18 |
|
| |
אין לי מושג למה אתה מתכוון. אומרת המשנה: שנים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה שכינה ביניהם, שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, וכו'.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/1/2012 23:13 |
|
| |
אז עזוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2012 00:22 |
|
| |
עיין ריש פרק כיצד הרגל בגמרא (יז,ב) "א"ל רבינא לרבא: היינו רגל היינו בהמה!", ובעמוד א' שם בתוספות ד"ה 'הבהמה מועדת', ותראה שרבינא ורבא נכשלו בהבנת הנקרא. קשה לי להבין איך אמורא - אפילו סיני - יכל לטעות באופן בוטה כזה [אלא אם כן תאמר כשיטת הלבני שהכל דברי הסתמאים, והדביקו לרבינא ורבא את הקושיא והתירוץ, אבל אם כך ממילא אי אפשר לדעת כלום מי אמר מה].
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2012 02:17 |
|
| |
אמר רבינא לרבא: היינו רגל היינו בהמה? (פירש רש"י: מאי רגל ומאי בהמה דתני תרתי במתניתין ההא חדא היא ואמאי הדר תני הבהמה מועדת). א"ל: תנא אבות וקתני תולדות (פירש רש"י: תנא אבות רגל ממש שדרסה ברגליה וסיפא קתני תולדות הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר בגופה ובשערה ובשליך שעליה דרך הלוכה דתולדות דרגל הן דהיזקה מצוי ואין כוונתה להזיק). כלומר האמוראים קראו כך את המשנה: כיצד הרגל מועדת? לשבר בדרך הילוכה. הבהמה מועדת - להלך כדרכה ולשבר (בגופה ובשערה ובשליף שעליה). ולתוספות היתה גרסה של המשנה והבהמה, כלומר הרגל ששנינו שהיא מועדת כיצד העדתה - לשבור בדרך הילוכה, וכן הבהמה מועדת כדרכה לשבר, אז מה מחדשת המשנה על מה ששנינו בפ"ק, ותירצו שצריך לגרוס הבהמה ולא ובהמה, כלומר כיצד הרגל מועדת לשבר בדרך הלוכה - הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר דהיינו תולדתו. ואז רגל היינו בהמה. ורשב"א ושיטה מקובצת פירשו שהמשנה מתחילה בעיקר כדי לסדר ולפרש את התולדות. כלומר, לפי פירוש רש"י המלה רגל מתייחסת לאבות, והמלה בהמה לתולדות. ולפי התוספות, המשנה עוסקת רק בתולדות ולכן רגל ובהמה עניין אחד.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2012 09:52 |
|
| |
ר' ישראל,
נראה לי שאתה מעוות את כל משמעות הגמרא.
מטרת הגמרא אינה רק או בעיקר להסביר טכנית מה כתבה המשנה , בשביל זה יש את פרשני המשנה, דומני שהעובדה הזו ברורה כמעט מכל עמוד גמרא, כך שמוזר לי שאדם שבקי בתלמוד בכלל מעלה את זה כטיעון. הכיצד ?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2012 20:53 |
|
| |
איש ציפור, כמדומה שאתה מתכוון לאמרת הגר"א שהגמרא ידעה שזה לא הפשט במשנה, אלא העמידה את המשנה באוקימתות דחוקות משום שרצתה להעמידה כפי ההלכה. בדיוק בשביל זה הבאתי סוגיא זו דריש כיצד הרגל שאין בה שום נפקותא להלכה אלא רק לפירוש המשנה, והעובדה שרבינא ורבא ורב אשי הבינוה שלא כפשוטה היא שאלה חמורה על דרגתם בהבנת הנקרא, עם כל הכבוד. ובאשר לדברי מ80, תמהני עליך, שראית דברי רש"י תוספות והרשב"א, ועדיין יכול אתה להתעלם מהעובדה הבולטת כל כך. ענין זה נתפרסם בזמנו באחת מגליונות דאצ'ה בארוכה, ואפשר בעוד מקומות, אינני זוכר היכן ועל ידי מי. העולה משם בקצרה היה שכל פרק 'כיצד הרגל' הוא פירוש למשנת 'חמשה תמין וחמשה מועדין' שבסוף פרק ראשון. המשנה כותבת שם "חמשה תמין וחמשה מועדין ...השן מועדת לאכול את הראוי לה הרגל מועדת לשבור בדרך הלוכה", וכו'.
על זה אומרת המשנה הראשונה בפרק שני "כיצד [מתפרש מה ששנינו] הרגל מועדת לשבר בדרך הילוכה? הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר, [אבל] היתה מבעטת או שהיו צרורות מנתזין – אין זה מועד אלא תם ומשלם חצי נזק, [וכן] התרנגולין מועדין להלך כדרכן ולשבר, אבל היה דליל קשור ברגליו וכו' – משלם חצי נזק".
וכן המשנה הבאה בפרק: "כיצד [מתפרש מה ששנינו בפ"ק] 'השן מועדת לאכול את הראוי לה'? - הבהמה מועדת לאכול פירות וירקות, אבל אכלה כסות או כלים משלם חצי נזק.
וכך כותבים המאירי והשיטמ"ק בתחילת פרק שני, ובלשון המפורשת ביותר כותב מהר"י קשטרו שם "כל פרק זה אין צריך לקשרו, דבהדיא מפרש החמשה מועדין, שן ורגל ושור המועד ושור המזיק ברשות הניזק והאדם הנזכרים במשנת חמשה תמין וכו'"
כל זה בולט עד מאוד למי שיקרא את המשניות ברצף, זו שבפרק ראשון ואלו שאחריה בפרק שני. וזה בדיוק מה שכתבו התוספות, אלא שהבעיה היא שהגמרא לא הבינה את זה ופירשה את הציטוט גופו כשאלה ותשובה: "כיצד הרגל מועדת? לשבר דרך הילוכה", וכמובן שהמשפט 'הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר' נעשה מיותר והיו צריכים לעייל פילא בקופא דמחטא כדי לבארו. וכך גם במשנה הבאה: "כיצד השן מועדת? לאכול את הראוי לה", ושוב נעשה המשפט "הבהמה מועדת לאכול פירות וירקות" מיותר.
וזה ממש זועק: הרי משנת 'חמשה תמין' שבסוף פרק ראשון אומרת את המשפטים האלו בלשון ניחותא: "השן מועדת לאכול את הראוי לה, הרגל מועדת לשבור בדרך הילוכה", מדוע צריך התנא לחזור ולשנות בפרק שני את המשפטים האלו בלשון שאלה ותשובה? [שאלה זו הקשו התוספות ובגמרא לא שמו לב אפילו].
התוספות שהכירו באמת ניסו לתפוס את החבל בשתי קצותיו. מחד גיסא פירשו את המשנה אל נכון, ולאידך גיסא ניסו להדחק ולהסביר שמכל מקום יש לדייק מהמשנה כפי ששאלה הגמרא, ותירוצם עמום וסתום ועיין מהר"ם. אבל כבר העיר הרשב"א שהנסיון להעמיס את הפשט הזה בגמרא פשוט אינו נכון. לפיכך נקט גם הוא כרש"י ופירש את המשנה כהגמרא. רש"י והרשב"א ויתרו אפוא על האמת כדי ליישב את הגמרא.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2012 22:08 |
|
| |
אין הכרח לקרוא את המשנה שבתחלת פרק ב באותו אופן בו נקראה בפרק א. נאמר בירושלמי: "תולדות הקרן נגיחה נגיפה נשיכה רביצה בעיטה דחיייה ר' יצחק מקשי נגיפה נגיחה עיקר הן ואת עביד לון תולדות. אלא מתחיל בעיקר ומסיים בתולדות". וכך בדיוק הסדר של משנה ה' בפרק ב'. כלומר, סדר המשנה אבות ואח"כ תולדות, וזה בדיוק מה שהסביר רבא לרבינא. כשהמשנה אומרת רגל הכוונה לאבות נזיקין, וכשאומרת בהמה הכוונה לתולדות. והחילוק הזה מסתבר גם מהברייתא שמביאה הגמרא: תנו רבנן בהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר כיצד וכו'. לפיכך, פשט המשנה כפירוש האמוראים ורש"י.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2012 22:01 |
|
| |
במחילה מכבודך: הירושלמי לא קשור לענין. וכי בגלל שכשהתנא סודר אבות ותולדות - הוא סודר אבות תחילה, לכן עלינו לפרש כל משפט במשנה כל שהיא מצד אבות ותולדות? מה רצית מהברייתא? אני משער שהתכוונת כך: הברייתא אומרת 'בהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר', נראה שהיא מפרשת את המשנה דכיצד הרגל, ומיד היא מבארת תולדות: בהמה שנכנסה לחצר הניזק והזיקה בגופה דרך הילוכה. הרי שהברייתא מבינה כרבא ש'הבהמה מועדת' מוסב על תולדות. ראשית - לו יהי כדבריך, מה הועלת? שגם התנא דברייתא טעה בפירוש המשנה? ושנית - עיין בהמשך העמוד. הברייתא מובאת שוב כסייעתא לרבא, אך בניסוח שונה: "בהמה מועדת לשבר בדרך הלוכה כיצד"? אין משפט כזה, שהרי שנינו 'הרגל מועדת לשבר בדרך הלוכה'. ואכן ר"ח והרי"ף שם גורסים 'הרגל מועדת לשבר בדרך הלוכה'. וכן הוא בכ"י המבורג וכ"י קמברידג'. אם כן מהברייתא הזאת מוכח בדיוק להיפך! הברייתא מסבירה את פיסקת 'הרגל מועדת לשבר' [וכוונתה למשנה שבפרק קמא, או למשפט הפתיחה 'כיצד הרגל מועדת לשבר דרך הילוכה' שבפרק ב'], ועל זה היא מסבירה את התולדות! הרי שהברייתא כלל לא סברה כהגמרא. ועוד, שהרי באותו עמוד שאלה הגמרא אותה שאלה על משנת 'כיצד השן מועדת לאכול את הראוי לה' (דף יט,ב) ושם לא יכלה לתרץ שמדובר באבות ותולדות, כי 'הבהמה מועדת לאכול פירות וירקות' הוא אב ולא תולדה. לפיכך תירץ רב אשי ש'השן מועדת' הוא שן דחיה, ו'הבהמה מועדת' הוא שן דבהמה. אבל הברייתא המובאת על המשנה בדף יט,ב סותרת זאת במפורש: "השן מועדת לאכול את הראוי לה, כיצד? בהמה שנכנסה לחצר הניזק, ואכלה אוכלין הראויין לה ושתתה משקין הראויין לה - משלם נזק שלם; וכן חיה שנכנסה לחצר הניזק, וטרפה בהמה ואכלה בשר - משלם נזק שלם".
לפי פירוש רב אשי היתה הברייתא צריכה לומר 'השן מועדת לאכול את הראוי לה כיצד? – חיה שנכנסה לחצר הניזק וכו'. הבהמה מועדת לאכול פירות וירקות כיצד – בהמה שנכנסה לחצר הניזק וכו'.
אך האמת שנראה לי שהמשפט 'הבהמה מועדת... כיצד' 'השן מועדת...כיצד' אינו לשון הברייתא האמיתי כלל, אלא ניסוח של התלמוד שציטט את הברייתא כך כדי שתראה כמפרשת את המשנה. התלמוד עושה זאת כדי להראות שהברייתא מקבילה למשנה, לכן הוא מסגנן את הכותרת כך. כי אם תעיין בתוספתא (ב"ק פרק א) תראה שאין את המשפטים האלו כלל. ואם כן - אפילו לפי מה שהבאת מתחילת דף יז,ב אינו ראיה מהברייתא, כי אם מהגמרא שערכה את הברייתא בהתאם להבנתה. וידוע הוא שברייתות המצוטטות בתלמוד מכילות שינויי עריכה של האמוראים.
אך כאמור גם נוסח הברייתא שבגמרא מהוה קושיא ולא ראיה, הן הציטוט השני שבדף יז,ב והן ברייתת 'כיצד השן מועדת' כפי שכתבתי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2012 23:05 |
|
| |
הירושלמי מסביר שכאשר המשנה מפרשת תולדות, מתחילה בפירוש האבות ומסיימת בפירוש התולדות. כך הרשב"א הבין מהירושלמי. ברייתא היא משנה חיצונית שלא נכנסה למשנה ומובאת בגמרא כלשונה, ואיננה פירוש המשנה כתוספתא. הרי"ף פסק את הברייתא הזו להלכה: "ת"ר הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר כיצד בהמה שנכנסה לחצר הניזק והזיקה בגופה דרך הלוכה בשערה דרך הלוכה בשליף שעליה באוכף שעליה בפרומביא שבפיה בזוג שבצוארה וחמור במשאו משלם נזק שלם". וברור שהכיצד הוא פירוש של הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר, דהיינו פירוש התולדות. הברייתא שהבאת מדף יט ע"ב איננה חולקת על דברי רב אשי, כי הבהמה בכלל חיה (ראה פירוש רש"י לויקרא יא, ב), ובהמשכה מדברת גם על חיה.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2012 05:17 |
|
| |
אם רוצים לנתח את העולם הישיבתי ראוי לגשת תחילה לשורשים של עולם זה לדעתי הסיבה שלפיה הסברות הנאמרות בלימוד לא יאמרו בשום מדע ריאלי אחר נעוצות בשורשים. הטקסט הקאנוני של עולם הלמדנות הינו הספר חידושי הגר"ח, יש עמדי ביקורת רבה על ספרי הלמדנות [אגב תופעה בלתי אפשרית בעולם הלמדני להעביר ביקורת על רב שאינו בן דורינו] ואי אפשר במסגרת זו לפרט את כולה או להביא דוגמאות אציין רק ראשי פרקים ותן לחכם ויחכם עוד. הגר"ח מקובל כמי שהכניס את כלי הלוגיקה המדעית לעולם התורה, ואולם בחינה מדוקדקת של ספרו תגלה שאין לכך שום בסיס. לוגיקה בסיסית מטבע הדברים היתה קיימת מאז ומעולם, ואילו ניתוח חד של הנתונים לא מצאתי בספרו. [בתחום אחד לדעתי הוא פורץ דרך, והוא עולם יחסי הציבור]. חיפשתי הברקות מהסוג שלאחריהם אומר האדם כמה נפלא! איך לא חשבתי על זה לבד? ולא מצאתי רק המצאות חסרות בסיס.
|
|
|
|
|
