דורכים במקום - התקדמות לימוד התורה בצבור החרדי.

נתאר לעצמנו תשבץ ענק, בן מאות אלפי הגדרות. אין בכוח איש אחד לפתרו ועל כן זו משימה של דורות. בדור ראשון ישב מישהו והתחיל לפתור הגדרה אחר הגדרה. אותו אחד היה חכם ואולי אפילו חכם מאוד, אך לא מלאך, ולפיכך היו לו פה ושם טעויות ולפעמים הוא גם לא ידע. באותו זמן עסקו פותרים אחרים בפינות אחרות שבתשבץ ועבודתם היתה זהה: חלק הם הצליחו לפתור, חלק לא, וחלק הם פתרו בטעות.

בכל מקרה: עבודתם הצליחה לכסות חלק זעיר מן התשבץ, ובדורות הבאים אחריהם התגייסו אנשים אחרים להשלמת המשימה. לחדשים אין קשר עם הראשונים שמתו כבר, ואי אפשר לשאול אותם כיצד ולמה עשו מה שעשו. נותר רק לנסות להבין את כוונתם ולהשלים את פתירת התשבץ.

נניח למשל שעומדת לפנינו הגדרה 'בעלת כנפיים' ויש לנו חמש משבצות ריקות. ההגיון הפשוט אומר: ציפור, אבל יש לנו בעיה: זה שלפנינו פתר איזו מילה אחרת במאונך, והפתרון שלו מילא את המשבצת הראשונה באות כ', כך שיוצא לנו 'כיפור'. אנו צריכים לאמץ את מוחנו ולפתור את הבעיה, אבל יש לנו תנאי ברזל, חוק ולא יעבור: חייב להיות שזה שלפנינו ידע היטב את מה שהוא עושה ובשום אופן לא טעה. האות כ' שנמצאת כאן ודאי נכונה.

אנו מנסים ומנסים ומנסים... אבל כמובן לא מצליחים למצוא פתרון כי האפשרות היחידה הנכונה היא שהבחור שלפנינו טעה, ואפשרות זו נעולה בפנינו. קוראים לטובי פותרי התשבצים וכולם מנסים את כוחם – אך לשוא.

אם אין פתרון מוכרחים להיות יצירתיים, כך שלבסוף מבריק רעיון במוחו הקודח של אחד הפותרים: כנראה שלא ידענו ויש גם יצור מעופף שנקרא כִּיפּוֹר. יש ציפור ויש כיפור, כך חייב להיות. אמנם בשום מילון לא מכירים את המילה הזאת, אבל הנה מצאנו את הראיה המוכרחת, שהרי ברור כי אין כאן שום טעות.

יפה מאוד: מעירים את בן יהודה מקברו ומבשרים לו שיש מילה חדשה שהוא לא ידע ממנה ולא נזכר שמה בשום מקום, והנה מצאנו אותה בהיסח הדעת, אבל לפני שכבר עומדים להדפיס מהדורה חדשה של המילון – נופלת במוחו של מישהו הברקה חדשה: אולי 'בעלת כנפיים' זה בכלל לא בעל חי? אולי, הכוונה ליום כִּפּוּר? מה הקשר ליום כיפור ולבעלת כנפיים? טוב, זה לא נורא: יום כיפור הוא יום הנשמה ולא יום הגוף, והנשמה מכונה בעלת כנפיים, אז אולי לזה התכוון המשורר.

מכיון שההגיון של שני הפתרונות שוה בערך (כלומר: שניהם אידיוטיים אבל אין לנו ברירה) מסכמים שיש כאן שתי דעות: מומחה א' סבור שיש בעל חי מעופף נוסף שלא היה ידוע לנו, ומומחה ב' סבור שיש כאן גמישות בהגדרה, אבל לא התכוונו כי אם ליום כיפור.

מה עשינו בעצם: במקום לפתור את הבעיה שינינו את הפתרון כדי שיתאים לבעיה שנוצרה לנו. ובמילים אחרות: בנינו בית חולים ליד הגשר.

כעת אפשר להמשיך הלאה: במקרה אחר נאלצנו לכתוב 'צפרדע' במקום 'צנצנת' כי שוב מישהו לפנינו שגה, אבל לנו אין ברירה, אנו מוכרחים לאמץ את פתרונו ולבנות עליו את שלנו. וכך הולך התשבץ ומסתבך וכדי להתאים את הפתרונות להגדרות אנו צריכים להיות יצירתיים יותר ויותר, ולפרש את ההגדרות פירושים רחוקים יותר ויותר מן ההגיון, כדי להתאים בינם ובין הפתרונות שמתגלים לנו. באיזה שהוא שלב כולם כבר מסכימים כי מי שכתב את ההגדרות היה בחור מתוחכם מאוד, ואסור לקבל שום מילה שלו כפשוטה. כלומר: אם הוא כותב 'ההיפך משחור', אי אפשר לומר שהוא התכוון לבן, שהרי 'פשיטא, ומאי קא משמע לן'. הבחור הזה, כפי שראינו, לא כותב שום דבר לפי ההגיון הפשוט המתאים ל'דעת בעלי בתים'. מוכרחים לומר שהוא דווקא כן התכוון לשחור, ואם לא שחור, אז כחול, העיקר לא לבן. וכך הלאה והלאה:

אם ננסה לקרב זאת יותר למציאות, המצב יותר מסובך: התשבץ הענק כולו ריק, ועל האנשים הוטל למלא אותו במילים ולכתוב בעצמם את ההגדרות. מכיון שהתשבץ ענק מתגייסות קבוצות של חכמי תשבץ ומתחילות בפינות שונות. אין ביניהם תקשורת וגם אם היתה – הם לא מסוגלים לתכנן מראש את כל הפינות. לפיכך הם מתעלמים מן השאר ועוסקים בשלהם. וכמובן: למרות שהם חכמים וידענים, נופלות להם פה ושם טעויות.

הם לא מספיקים לסיים את מלאכתם ולאחר מותם באים אנשים אחריהם, מנסים לפתור את מה שהם כתבו, וממשיכים בעצמם למלא את המקומות שהראשונים לא הגיעו אליהם, עם הגדרות חדשות. ברור לכולנו שתוך זמן קצר יווצר מצב של כאוס טוטלי, תוהו ובוהו.

למרות שהמשל הזה אולי דרסטי מידי, אבל יש להודות שבנדון דנן שורר מצב די דומה. אמנם לא מדובר כאן בתשבץ שהמילים משתלבות בו אחת בשניה וההתנגשות היא בלתי נמנעת, אבל גם כאן מדור לדור נוצרות סתירות נוספות הנובעות מטעויות אנוש, וגם סתם כך מהעובדה שכשם שפרצופיהם אינם שוים כך דעותיהם אינם שוות, ומה שאמר פלוני לא מוכרח להתאים למה שאמר אלמוני. אבל כל דור מדקלם אותה מנטרה: כל אלו שלפנינו לא טעו בשום אופן.

דינים רבים בתחילתם היו הגיונים ומובנים למי שכתב אותם, לפי מחשבתו ולפי התפיסות שהיו בדורו. אבל לאחר אלפי שנים של הצטברות פרשנויות זו על גב זו אי אפשר בשום אופן להכיר את היצירה המקורית ולפעמים מדובר במפלצות מחשבתיות ממש.

ישראל

לא הסברתי עצמי מספיק. לא רק לגבי הקיום אנו כבולים למה שנפסק פעם. זה משליך גם על הנחות היסוד שמהן נגזר השיח ההלכתי שהן כבולות בטעויות של פעם (מה שאתה קורא טעויות הסטוריות). ואמנם יתכן שבמקור חלק משמעותי מהסתירות אינן סתירות אלא נובע מהבנות שונות של חכמים שונים, אבל משהבנות אלו נקבעו בשיח ההלכתי כמחייבות אין לנו ברירה אלא לתמרן בין הטעויות.  את זה עושים הלמדנים דהיום. ולטעמי הם בסך הכל דורכים בעקבי הגמ' והראשונים שעשו אותו הדבר בדיוק במשנה ובגמ'. שהרי הבקורת שלך, הדוגלת בלימוד פשוט והגיוני תןך קביעת מחלוקות וכו' ופסיקה ביניהן היתה חוסכת המון מהגמרא.