דורכים במקום - התקדמות לימוד התורה בצבור החרדי.

"לפעמים הסגנון סתום ומפותל אפילו יותר מ'ברכת שמואל'.

ר' ברוך בער היה, כידוע, תלמידו של ר' חיים.

לגופו של ענין, אני לא זיהיתי סתימות ומפותלות בר' חיים. יש הרבה חזרות הנובעות כנראה מקושי להעביר את ההגדרה המדויקת כיוון שכל השפה של ר' חיים חדשה וספרו נכתב על רקע ותוך כדי התהוותה.

אולי ההגדרה סתום ומפותל כן משקפת. פשוט מעולם לא הסתכלתי על זה כך. אצטרך לעיין שוב ולהתרשם.

ולחשוב שר' חיים הוא אבי המימרה, חסר בהסברה, חסר בהבנה.

נראה לי שעיקר חידושו של ר' חיים הוא בשפה וביחס ופחות בתוכן. הוא  חידד והדגיש את צורת החשיבה המכונה למדנית והפכה לבלעדית, בחינת בא ר' חיים והעמידן על אחת, ויצר מילות קוד אולטימטיביות, טרמינולוגיה להבעת הרעיונות.

 בזמנו הזכירו כאן את התפעלותו של הרמב"ם מאיזה לומדות לישיבה קטנה, אך ספרי הראשונים כהרמב"ן והרשב"א והריטב"א מלאים בחילוקים והגדרות למדניות, אם כי הן התנסחו בפחות בומבסטיות ולא הקפידו לבדל את הסברות הלמדניות משאר דרכי העיון.

אפילו בתוס' יש לא מעט הגדרות למדניות.

שלא לדבר על הקצות (ושאר ספריו ש"ש ואב"מ), הנתיבות והשאגת אריה, מחנה אפרים ועוד רבים וטובים גם בדורות שלפניהם. אצלם כבר רואים גם את ראשית התפתחות השפה.

ישראל

לרצץ
אחרי שמתחת הביקורתיות שלך על ר' שמעון ו' ברוך בער, גלית שאתה לא מבין את עיקריי שיטתם הרעיוניית הנפלאה, וגלית שאין אתה מבין בכלל מה הוא 'אין איסור חל על איסור'. ואכתוב בקיצר נמרץ, יש מחלוקת אלפי שנים (מזמן קין והבל) בין בישראל ובין באמו"ה, מה הוא השקפיות הראויה בכל עניין, השקפה והיבט הנקרא 'ריאליש' או הנקרא 'אידיאליש' והנפק"מ האם צריך לילך אחר הרעיוניי או אחר המציאותיי, וכך היה מחלוקת התנאים והאמוראים והראשונים והאחרונים, ואפילו היום בכל וויכוח מתגלה הנטייה של האדם, ולמשל רשב"י היה 'אידיאליש' שהיה דורש הטעמא דקרא, ואמר שמוקצה מותר כי אין אדם מקצה, ואמר שמשאצ"ל פטור, ואמר שדבר שאין מתכוין מותר, ואמר שהרומאים רשעים כי בשביל עצמם נתכוונו, ודבר הגורם לממון ממון, ואמר שיכול לפטור הכל מן הדין בסברא, ועוד הרבה,ור' יהודא בר עילאי היה 'ריאליש' והסתכל על הדבר כמו שהוא מציאותיי, ולא על רעיונו ולכן אמר שבח על הרומאים, ולכן בשבת הכל חייב ואסור, ולכן היה ראש המדברים בכל מקום, כי אנשים אוהבים הדיבורים בתכלעס, ולא לכל יש כוח עיוניי, וכן בשאר מחלוקות בכל הדורות נמצא החלוקה הזאת,
ור' שמעון שקאפ היה גם נוטה הרבה ל'אידיאליש'(ולכן אמר שהעניין הוא ה'סיבה') ור' ברוך בער היה נוטה ל'ריאליש' (ולכן אמר שיש כאן 'חפצא דאיסורא' אלא שמחמת הגיוניי המצווה והמשפט אין איסור בפועל, אבל יש ממש איסור בכוח ולא רק הגורם לאיסור) ושתיהם צודקים אלא שכל אחד נתן ההגדרה דיליה, למתוח ביקרת זה טוב בל שיהיה לעניין, סתם לומר בלא להבין שזה 'רמה פחותה' אתה עושה שחוק מעצמך.

תורה ודעת

אתה עושה שחוק גדול שקורין חויזק מעצמך, כשאתה באמת מאמין בכל הבובקעס מיט לוקשן האלו של לשיטתו עד לאין קץ. (בעל בעמיו, הרב עמיאל הוא מקור לא טהור ח"ו? או שמא הרב זוין?).

ישראל

חשבתי להסביר לך שוב את הבעיה שלי. נניח שאדם מגיע למסקנה שתורה לא ניתנה משמים, אם הוא ישר עם עצמו ועם סובביו, הוא מדבר על כך בצורה גלויה, ואנשים מבינים מה הוא רוצה, כמו פרזנט למשל, הוא מסביר בדיוק מה מטריד אותו, מגלה לנו שיש לו גם קצת נערוים, וכמו שנאמר 'ישפוט הקורא'.

הבעיה שלי מתחילה עם אנשים המצקצקים בלשונם מעשי להטוטים ובפיהם מצג שוא. אם אתה לא מאמין בכלל במערכת, לא חושב שבאמת דברי חז"ל מבוססים על מסורת, לא חושב שיש איזו סיבה לתת בידם את ההיררכיה של הכרעת ההלכה, בכלל לא חושב שהתורה ניתנה משמים, מה הנקודה שלך לכתוב מאמר שמנסה כאילו לתקן איזה פגם במערכת? אני לא שואל בשביל מה אתה טורח, אלא אני טוען שכאשר בודקים מתברר שהטענות שלך נובעות מדעותיך האמיתיות, ואילו מי שבאמת יוצא מהנחות אחרות לא יגיע למסקנות שלך.

זו תופעה שהולכת ותופסת תאוצה, שאנשים נותנים עצות ייעול כביכול, כאשר הרציונל שלהם הוא שהמערכת כולה צריכה להיעלם מן העולם ויש לטפל בה בשיטת הסלאמי. משהו בסגנון של הפתרונות ההלכתיים של כותבי טורי הדעות בעמודים הפנימיים של העיתון או פסקי ההלכה של ירוחם שלנו (סליחה מראש מירוחם).

לפני מספר ימים פרסם בצלאל כהן מאמר הערות על דברי הרב שטינמן, כמובן שההערות היו עדינות ומכובדות, והאייקון שלו חייך בחביבות, אבל באמת! הרי ברור לכולנו שלפי בצלאל כהן הרב שטינמן שווה כמו כל אברך ממוצע והדעות שלו לא מעניינות את הסבתא, אין טעם לדון במה הוא מתכוין ולמה הוא בחר דוקא את המילה הזו, ההשקפה של הרב כהן הנ"ל שונה לחלוטין. אז מה הטעם לעשות כאילו הוא רק בא לדקדק בדברי המקורב שבחר לפרסם את הדברים בצורה כזו או אחרת. אם יש לו את האומץ הוא יכול להצהיר שלדעתו הרב שטינמן לא מייצג את היהדות (כמובן שמבחינה פרקטית איני מתפלא מדוע אינו עושה זאת, כשם שאיני מתפלא מדוע אינו קופץ מהגג), ואם אין לו שלא יציג מצגי שוא.

כנ"ל למאמרך ודומיו, יש המון מה לייעל ולתקן במערכת של ציבור הלומדים, יש פגמים עוולות שחיתויות טפשויות בסיטונאות, זה טבעו של עולם. וזה טבעם של יהודים שהם אלופים בלהבליט את החסרונות של עצמם, לא מהיום ולא מאתמול. אבל מי שאכפת לו באמת, והערכים של המסורת חשובים לו ונוגעים ללבו עד מאד, ומשקלל את כל ההשלכות שיכולות להיות, את התועלת והנזק שבכל פעולה והתרחשות, לא מגיע בכלל למסקנות שלך. גם כשאתה מעלה נקודה נכונה במיקרו, זה לא אומר שהיא צריכה לקבוע את ההתרחשות של המאקרו. גם ארגוני זכויות אדם צודקים שיש שחיתויות נגד פלשתינאים לפעמים, אבל אם הנקודה הזו תקבע את הגישה של הצבא לאויבים, הוא לעולם לא ינצח, ובסופו של דבר ההפסד יהיה גדול יותר. זה לא אומר להזניח את הפרטים ולא לרצות לתקן, אבל כמו שכל אחד מבין שמאמרי ההגות בגרוש של טום פרידמן או של ציפי ליבני לא באים באמת לתקן את העוולות עליהם הם מדברים, אלא לחסל בשיטת הסלאמי כל מה שקשור למדינת ישראל או לנתניהו (בהתאמה). כך כל מאמרי השקר הנ"ל.

לא שאני טוען שאתה בא לחסל משהו, או שאני מנסה להאשים אותך אישית במשהו, אבל כל כך התרגלתם למאמרי התיקון והליטוש המדומים, עד שנדמה לכם כאילו זו שיטה הגונה ורציונלית. כאחד שבקי בספרות, אתה בודאי מכיר את הז'אנר הזה שהיה רווח לפני כמאה וחמשים שנה במזרח אירופה, ספרים שבאים להוכיח באותות ובמופתים מדברי הרמב"ם והגאונים שחז"ל לא התכוונו ממש לדבר על שדים ועל נסים ושזה רק משל, ושגם בתורה יש דברים שנכתבו לפי בחינה מסויימת, ושכך גם סבר בעל מרכבת המשנה ('קנאת האמת' ושאר ספרי מייזס..), בזמן שהמחבר לא חשב שבכלל משנה מה חז"ל חשבו או לא חשבו, או שלתורה יש איזו מקור שונה משאר המיתוסים, וכמובן שכל הפרשנות הרציונלית עלק לטקסטים הקדומים היתה אנכרוניזם רלבג"י ותו לא. לעשות בלגן ולבלבל את הקוראים הוא הצליח, אבל לא יותר מזה. כנ"ל ספרי אייזיק וייס שכביכול רק העביר ביקורת קלה מתוך חיזוק הרוח העממית הטהורה, אבל מה הוא באמת חשב, זה כבר נושא אחר.

כפי שאמרתי, אני מבין בהחלט שלגלות את דעתו האמיתית של אדם, כרוך בעזיבת החברה שלו ואולי גם המשפחה, אבל כאשר זה גורם לתעשיית שקר לא פחות מתעשיית המאמרים של יתד נאמן, טול מגדלור מבין עיניך. זה נראה כמו אלו שרק רוצים לעזור לישראל ולהפוך אותה ליותר דמוקרטית ויותר פתוחה ויותר הומניסטית וכו'.

ולענין הספרות התורנית, ברור שספר מקיף על מסכת בכורות לא יעניין אותך, וכי למה? אין שם הברקה על איזו תפילה שעברה בטעות מהמחזור לסידור, על איזו גירסה בכתב יד שלפיה מובן מאד משפט מעניין במשנה, וכיוצא בזה. אין שם לא חידושי הגר"ח ולא צפנת פענח, ואפילו לא שיעור כללי של ר"ב וייסבקר בו תשמע על 21 מהלכים ב'חזקת ג' שנים', יש שם רק עבודה שחורה. ואם היית מאמין שהעבודה השחורה הזו באמת חשובה, היית כותב מאמר ביקורת אחר לגמרי, שכוונתו באמת לייעל משהו שאתה מאמין בו וחשוב לך שיצליח ויפרח..

בכל אופן אתה בחור נחמד לא פחות מפרזנט, ואני לא רוצה שייראה כאילו אני מתקיף אותך אישית (שמא לא תחזיר לי את הספר שהשאלתי לך..), רק רציתי להסביר את הבעיה שיוצר מאמרך, (בפרט כשהוא מותאם לציבור שאין לו מושג על מה אתה מדבר, שוב כמו טורי הדעות של העיתונים). ואף שלא עקבתי אחר כל מהלך הדיון באשכול זה, ולבושתי אפילו לא קראתי את מאמרך בפנים, נראה לי שזה די דומה למה שאמרו לך כאן אחרים, רק בצורה בוטה יותר.

וכדי שלא להוציא הגליון חלק ולחיבת הקודש, אצרף לך עוד מילי זעירי מקונטרס "הרפתקאות הרה"ג הישיבישער" שהתגלגל לידי בדרך נס (מתוך כת"י שנמצא במערה ליד מירון).