|
|
| נשלח ב-26/12/2011 14:22 |
 |
| |
אני חושב שכבר 2,000 שנה לפחות הלימוד ביהדות נתפס כדבר חשוב כשלעצמו ולא כמשהו שבא להשיג מטרה שאחריה נתרווח על הכורסה.
מה שהתחדש בהדרגה ב50-200 שנים האחרונות הוא שלילת כל מטרה מהלימוד תורה, כלומר בעבר היה ברור שתמיד צריך ללמוד אבל היה זה לגיטימי (וראוי) ללמוד בשביל לדעת לפסוק הלכות (ואולי לכהן לרב), ללמוד כדי לדעת לדון (ואולי להיות דיין), יום הדבר הלגיטימי היחיד זה ללמוד כדי ללמוד (ואולי גם בשביל ללמד).
מה שאולי יותר חשוב, בעבר ראו בדרך כלל ערך בהרחבת אופקים בתורה עצמה (לכל הפחות) היום די ועדיף ללמוד אותם 100-200 דפים בש"ס שוב ושוב.
בנוסף לכך פעם התורה אצל מרבית האנשים לא הייתה מקצוע, היא גם לא הייתה תחביב אלא חובה שבאה בנוסף למחויבויות של כל אדם, היום היא נתפסת כפוטרת ממחויבויות אחרות ואדרבה הפטור ממחויבויות אחרות הוא תנאי להצלחה בתורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2011 14:23 |
|
| |
ברור שהמטרה היא ללמוד, אבל כשם שללמוד אין פירושו למלמל את המילים בלי להבינם, כך אין פירושו להגדיר את עצמך לדעת. אמירת חילוקים, חקירות, הגדרות, ללא כל סיכום ללא כל שורה תחתונה ובהירות מה העיון אמור להביא בסופו זאת הנקודה,
לדעתי, בה עולם הישיבות לוקה בחסר, או יותר נכון, נכה מוחלט.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2011 14:54 |
|
| |
עציאר,
אני רוא שהקדמת אותי.
אכן חוסר מסקנות תכליתיות מהלימוד, הוא המבוי הסתום עליו אני מדבר. ראינו לו דוגמא מעניינת באשכול בענין "אנן לא עבדינן מתאולוגיה מעשה", הלימוד נמצא לו אי שם , אבל הוא חסר משמעות.
אמנם בחז"ל ניתן כיוון לפתרון לענין במה שמוגדר כ"תלמוד המביא לידי מעשה" אלא שגם כאן נשאלית השאלה על איזה מעשה מדובר.
כי אם מדובר רק (ובלי לזלזל חלילה) על דקדוק במה שכתוב בהלכה מבלי שיהיה כיוון תכליתי או לכל הפחות משמעות אותנטית , שהלימוד אמור להעניק למעשים הללו, הרי שהדרה קושיא לדוכתא.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2011 22:22 |
|
| |
המאמר לעניות דעתי כתוב באריכות מסורבלת, ומערבב כמה בעיות שכל אחת לעצמה היא בעיה קשה, אבל לא בטוח בכלל שהם כולם מביאים למסקנה של דריכה במקום.
עיקרי דבריו בנויים על שתי הנחות יסוד:
א. צמצום הלימוד לתחום מאוד מסוים, וגם בו רק מספר מסוים וקטן של דפים.
ב. קבלת כל המתחדש כאמת, ואי יכולת לבקר ולחלוק.
תוך כדי, הוא מכניס עוד טענה פסיכולוגית, שרוב הלומדים צריכים להתעסק בדברים שאין נפשם מתחברת להם.
המסקנא מכל זה, שזה מה שמביא לדריכה במקום.
עד כאן עיקרי תוכן דבריו שהאריך בהם באריכות מסרבלת לטעמי.
לדעתי, גם הבעיה של 'דריכה במקום', היא לא בגלל קבלת כל הנאמר כנכון, אלא יותר ההחלטה ש'אנן יתמי דיתמי' ואין לנו יכולת לחדש, מאחר ואילו היינו בבחינת 'ויגבה ליבו בדרכי ה' להיות מוכנים לחדש, גם אם היינו מקבלים את כל הנאמר כאמת, עדיין היה עולם התורה מתפתח והולך.
המאמר התחיל כבעיה של עולם התורה הנוכחי, והמשיך לטפל בכל מסורת התורה מימות האמוראים.
אדם שרוצה לטפל בבעיה על ידי שמשמיט את כל מסורת התורה, אינו יכול לטפל בבעיה, אלא רק זורק את התינוק עם המים.
תוקן על ידי tzvi11 ב- 26/12/2011 22:23:06
|
|
|
|
| נשלח ב-26/12/2011 23:15 |
|
| |
קראתי שוב את המאמר. הנה מספר הערות:
א. ללא ההכרה, מתוך הבנה אמתית בערכה של תורה, בירידת הדורות העצומה בין תנאים לאמוראים, ובין ראשונים לאחרונים, אי-אפשר לחדש חידושים אמתיים בתורה. ואולי ההכרה הזו חסרה להרבה מהלומדים הצעירים ועל-כן אינם מצליחים לחדש חידושים עמוקים וסברות נכונות.
ב. לענ"ד אין קשר בין עומק העיון והלימוד לכמות הדפים הנלמדים. מכל מקום, יש רבנים הסוברים שכדי להגיע לגדולה בתורה חייבים להתרגל ללמוד הרבה דפים, ויש רבנים הסוברים שאי-אפשר להגיע להבנה בתורה מבלי ללמוד סוגיות בעיון מראשונים ועד אחרונים.
ג. חכמות חיצוניות יכולות לעזור לתלמוד תורה, אולם אינן תנאי הכרחי לגדלות בתורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2011 11:28 |
|
| |
מ80
מהי 'הבנה אמתית'?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2011 12:28 |
|
| |
בע"ב,
ביו"ד סימן רמו, ד הביא הש"ך את דברי הדרישה "יש בעלי בתים נוהגים ללמוד בכל יום גפ"ת ולא שאר פוסקים ...ואינם יוצאים כלל בלימוד גמפ"ת ...אבל הנך בעלי בתים שאינם לומדים רק ג' או ד' שעות (!) לא ילמדו בש"ס לחוד" וזכורני שלפני רבות בשנים שאלתי את הגרי"מ פינשטיין זצ"ל שזכיתי להיות מבאי ביתו, לפי הנ"ל, מדוע תוקן עניין ה"דף היומי" בש"ס ולא באחד מספרי הפוסקים ? והשיבני שאם לא ירגילו עצמם קודם בדרכי החשיבה של הש"ס, בעיון בסיסי לפחות, אין סיכוי שיבינו סימן במשנה ברורה לאשורו ...
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2011 12:31 |
|
| |
ספרן
כמה בע"ב כאלו היו?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2011 12:34 |
|
| |
מ80,
א. כותב המאמר טוען שהיום לא נוטים לחדש ולהעמיק בגלל האיסור לחלוק על הראשונים, אתה טוען שזה נובע מחוסר הכרה בגדלות הראשונים, באיזו צורה אתה מציע להעריך את הראשונים (מעבר למה שמקובל בישיבות)?
ב. האם אין כל קשר בין חלקי התורה? והאם אין סוף למשמעויות שניתן למצוא במספר מצומצם של דפים מבלי שיתחילו לתלות בהם בוקי סריקי ופלפולים של הבל? תן דעתך, עשרות שנים אלפי אנשים עמלים במשך שנים להבין 100-200 דפים בתלמוד בבלי.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2011 12:36 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: |  | כמה בע"ב כאלו היו? |
|
אם סופרים אותך, כבר אחד. :-)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2011 12:55 |
|
| |
שיבולת
תודה על המחמאה
אני מניח שאתה כולל את שעות הגלישה כאן בתלמוד תורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2011 13:08 |
|
| |
נושא חשוב מאוד, שיש הרבה מה לדון בו.
אני רוצה רק להעלות נקודה מסוימת, שבניגוד למחשבה שהכל בתורה כבר נלמד כראוי, ויש יבול רב של חיבורים וחידושים על כל נושא, זה ממש לא נכון, כשיוצא לי מידי פעם לראות וללמוד נושא שלא נמצא בסדרי הלימוד הישבתים והכוללים, אין הרבה יבול, מעט מאוד, ולמעשה ניתן לומר שרוב חלקי התורה לא הוקפו ולובנו כדבעי, נכון שיש התפתחות בנושא הזה, ומתחברים ספרים גם על הנושאים הפחות נלמדים, אבל המצב רחוק מלהשביע, יש תחומים רבים שלא לובנו.
נקודה נוספת, וכנראה שזה הוזכר כאן, לא עינתי בכל האשכול, שזה שמרגלים איך לחשוב, זה מצמצם את האפשריות לגלות דרכים חדשות, רעיונות חדשים, כשאדם יודע שצריך ללמוד בשכלו שלו, ולהבין באמת את הדברים, כולל טעמי הדינים, ולא להשתמש בבטוי האומלל גזירת הכתוב, אז כיון שדעותיהם אינן שוות, כל אחד יש את הזוית שלו, לאור הציבור הענק של הלומדים, הינו אמורים לראות יריעה רחבה הרבה יותר מהקימת כיום, בצורת הלימוד הרווחת היום, כמעט כולם שואלים אותו דבר, מתרצים אותו דבר, וזה באמת גורם לכך שאין חדש גם מעל השמש.
יש עוד נקודה של הערה על דברי כותב המאמר, שבלימוד התורה יש יעוד ומטרה גם בלימוד הדברים הידועים כבר,למעשה, צריך לחשוב בכלל על מטרת מצות תלמוד תורה,ואז ניתן יהיה להבין שיש מטרה גם בלימוד וידיעת הדברים הנושנים.
רק בהחלט נכון, שיש מעלה וחשיבות בכך שאדם ירחיב בדברים שלא התחדש בהם, זה חשוב לאדם המחדש, זה חשוב לחכמת התורה שתתפתח, ולכן בהחלט יש מקום למחשבה על דברי כותב המאמר.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2011 13:27 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: | | אני מניח שאתה כולל את שעות הגלישה כאן בתלמוד תורה. |
|
בלי שום ספק והרבה יותר מילמוד סתם בלי תכלית
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2011 18:21 |
|
| |
בעל בעמיו,
הבנה אמתית פירושה ידיעה המבוססת על הבנה.
מטפחת ספרים,
התורה אינסופית וכל פסוק במקרא, משנה, או כל מאמר/סוגיה בגמרא אפשר ללמוד שוב ושוב אינספור פעמים.
יש לומדים המעדיפים ללמוד מעט ומתוך עיונם העמוק לנסות להקיף את התורה כולה. יש לומדים המעדיפים ללמוד הרבה מתוך בקיאות, ומאחר שדברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר, להשתדל להגיע לידיעה של התורה בדרך זו.
כדי להעריך את הראשונים, צריך להבין מהם ההבדלים בין הראשונים לאחרונים. להלן קצת הבדלים בין ראשונים לאחרונים:
א. הראשונים היו מסוגלים ללמוד גמרא ללא מפרשים. רוב האחרונים זקוקים לרש"י ותוספות כדי ללמוד גמרא.
ב. גדולי הראשונים למדו מקרא, משנה וגמרא באופן שווה, ולא עסקו רק בגמרא.
ג. לראשונים היתה ידיעה גדולה ורחבה ומדויקת בלשון הקודש. הדבר הזה פחות מצוי אצל רוב האחרונים.
ד. גדולי הראשונים דבריהם מדויקים ומצומצמים. האחרונים מאריכים בדבריהם ונוטים יותר לפלפול.
ה. הראשונים ידעו לפרש את המקרא כפשוטו, מה שנכון רק עבור מעט מהאחרונים.
להעריך את הראשונים אפשר רק ע"י התהלכות בדרכיהם. ממילא כשמתהלכים בדרכיהם, אפשר לחלוק עליהם.
לדוגמא, הגר"א הלך בדרכיהם של הראשונים, ולכן היה מסוגל לחלוק עליהם. דרך אחרת, לאהוב את הראשונים ולהתעמק בתורתם. לדוגמא, הרב יוסף רוזין שהתעמק מאד בתורת הרמב"ם.מכל מקום, הדורות שונים זה מזה, ולהרבה מהאחרונים קשה ללמוד תורה בדרכיהם של הראשונים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2011 18:29 |
|
| |
מ80 לה' החילוקים של בין ראשונים לאחרונים. א-הרי מה שאחרונים לא לומדים גמרא בלי פירושים הוא בשביל זה בעצמו שהם מקדשים את הראשונים. אילולי כן וודאי היו יכולים ללומד בלא פירושים. לגבי כמה דברים בגמרא שהם סתומים גם הראשונים לא יכלו ללמוד בלי פירושים אלא שקבלו מרבותיהם וכדו'. ב-גם האחרונים יכלו ללמוד מקרא. ואם לא אז זו אכן קושיא עליהם למה לא, אבל עכ"פ וודאי שאין כאן מעלה עצמית של הראשונים על האחרונים אלא ענין "טכני" מה למדו ומה לא. ג-כנ"ל. אין שום מניעה עקרונית ושכלית לדעת לשוה"ק עד זמן הזה. אם יש שלא עסקו בזה [בגלל שלא עסקו במקרא] זו קושיא עליהם. ד-גם זה עיקרו נובע רק מהתקדשות דברי הראשונים שממילא צריכים לפלפל הרבה. כמו כן הרבה מהראשונים מפלפלים הרבה, אולי רק שלשונם קצרה יחסית יותר, אבל אין הבדל עקרוני. ה-כנ"ל. וכי למה שאחרונים לא יוכלו לעשות כן? מי שלומד יודע מי שלא לומד לא יודע.
|
|
|
|
|
