דורכים במקום - התקדמות לימוד התורה בצבור החרדי.

ברור שאפשר לגזור מחשיבת הגר"ח נפ"מ להלכה כפי שכתבתי כבר, רק טענתי שזה לא משמעותי, לא מתייחסים לזה כמשהו חשוב, בד"כ מדובר בדברים לא מבוססים, וכשעוסקים בהלכה זה מה שקובע, מה מבוסס ומתאיך לש"ך ולט"ז לרשב"א לרא"ש ולריטב"א. תורות הגר"ח הם עמוקות וחשובות מאד, אבל לא מתאימות לפנתיאון הנ"ל ולכן לא מגיעות להלכה.

האו"ש היה יותר למדן מאשר פוסק,  והחשיבה שלו יחודית בפני עצמה, הוא לא צריך להיות טפל לגר"ח, הוא היה הוגה דעות עצמאי. הרב פרנק באמת מייצג למדנות למרות שכאיש ירושלים היה אפשר לצפות ממנו להמשיך את המסורת הותיקה יותר, אבל זה ענין צדדי, הוא לא בונה פסקי הלכה על 'שני דינים'. ובודאי איני רואה השפעה של הגר"ח עליו.

החשיבה הלמדנית לא שייכת לגר"ח, ופלפולים והגדרות היו גם לפניו, הסיסטמטיקה החמורה שהוא הכניס בחשיבה הלמדנית, העסיקה רבות את הלומדים והלמדנים, אבל לא רשמה שום השפעה מיוחדת על ספרות ההלכה, וגם אם תמצא רישומים של סגנונו, אין זה משהו שגרם לשינוי, שהשפיע לקולא או לחומרא, לחילוק או להשוואה, ואם התופעה לא היתה קיימת ספרי ההלכה שמשתמשים בהם כיום היו נראים אותו דבר בדיוק.

זה לא קשור לחוגים שמעודדים 'עיסוק בפסיקה' (גם המוצי"ם של הרב גרוס מעודדים עיסוק בפסיקה, למרות שהתוצאות שלהם נראות כמו ריפוי בעיסוק בהשראת נועם אלימלך), זה קשור למהות העיסוק של הלכה. כשגלבר כתב את ארחות שבת הוא היה חייב לאמץ הלך חשיבה של פסק הלכה, עיון באחרונים, השוואה של דברי הפוסקים, ובדיקה מי מבוסס על דברי הראשונים יותר. במבחן הזה לכל הלומדעס אין הרבה ערך.

סתם כך אני מניח שעולם הישיבות היה מפתח למדנות גם בלי הגר"ח, הוא היה האיש הנכון במקום הנכון, אבל אי אפשר לומר שר' שמעון ור' שמואל לא היו עושים שום דבר מבלעדיו, הם היו עושים זאת בדרך קצת אחרת. בנוגע להגרב"ב איני יודע. רובינו תלמידים של 'המפתה'..

אין דבר שלא תרם כלום, אני רק אמרתי שהתרומה לא משמעותית ומורגשת, אתה לא יכול למיין את פסקי ההלכות של 'לפני הגר"ח' מול 'אחרי הגר"ח', וגם ההכללה שכל הלמדנות הישיבתית קשורה רק לגר"ח לא נכונה. באופן טבעי כשיש הרבה ישיבות והרבה צעירים שעוסקים בדבר לשם חידוד ולא רק למעשה, מתרבים הפלפולים והדקויות, כך היה גם בדור החילוקים בזמן הר"ר וולק, ובכל מקום שהיו ישיבות רבות. אין שום דרך להוכיח מה היה חלקו של הגר"ח, ואיך היו הדברים נראים בלעדיו.

הדוגמא מהדיינים ההונגרים לא מוצלחת, כי זה לא ש'אין להם את הגר"ח', אדרבה הם מודעים גם לדבריו, אלא שיש להם בעיה אחרת, שהתרבות ההונגרית של תמימות נטיה לחסידות ולסודות סתומים ונסתרים, ניכרת היטב בכתביהם. בלי שום קשר לכן גר"ח או לא גר"ח. גם יוצאי פונוביז' המסתופפים סביב הרב גרוס נראים אותו דבר, למרות שהם גדלו על הגר"ח (גם הרב גרוס עצמו תלמיד של הרב שך..).

ייתכן

אין לי שום בעיה עם למדנות ישיבתית, גם אם יש ביקורת על ההיסחפות שלה. כל דבר אפשר לנתב לטוב ולרע, להקצין או שלא להקצין. הגר"ח לא חידש בעיקר בחילוק או דימוי מילתא למילתא, אלא בהגדרות מופשטות של דינים והלכות. אותה הבחנה מדומה של 'חניך האסכולה הליטאית' לא קשור בקשר ישיר לגר"ח, גם הנו"ב היה מקבל תואר של 'חניך האסכולה הליטאית' וגם הש"ך והיד יהודה. בכל אופן מה שכתבת שיש לי בעיה עם ר' חיים ממש לא נכון, אין לי שום בעיה, אני רק לא חושב שחידושיו משמעותיים להכרעות הלכה, כחו הוא להסביר בדיעבד מצבים נתונים הנראים תמוהים מאד, ואחרי ההסבר הם מוכרחים מאליהם מתוך ההגדרה המופשטת שהוא מכריח אותנו לקבל מתוך חוקים חמורים של הגיון. אפשר לגזור ממה שהוא כבר אמר נפ"מ להלכה (אם כי בד"כ הדברים נאמרים אליבא דדעת יחיד או משהו סתום שאינו הלכה), אבל השיטה הזו לא טובה ליצור ממנה הלכה, אלא רק להסביר דברים קיימים.