דורכים במקום - התקדמות לימוד התורה בצבור החרדי.

לא מספיק שתגיד שאתה חושב כך, עליך למצוא דוגמא אחת לפחות לרעיון המופרך הזה.

העובדה שהגר"ח עצמו לא מצא (כמעט) מקום לדון בהלכה מעידה על כך שלא עסק בהלכה ואולי על המניעים הפסיכולוגיים לכך. אין זה אומר שצורת חשיבתו אינה יכולה להשפיע על חשיבה הלכתית.

לא טענתי שאינה יכולה, אלא שבפועל בעולם ההלכה של ימינו אינה משמעותית.

בכלל, מדובר בסך הכול בחשיבה אנליטית שאותה הכניס ר' חיים (או גם ר' חיים) לבית המדרש ומיקד את עיקר העיסוק בה. ברור שיש לכך השפעה גדולה (חיובית או שלילית) על כל מה שדנים עליו. אפילו על אגדה.

הגר"ח לא המציא את החשיבה האנליטית.

הלימוד של המהרש"א מביא "להלכה ולהוציא פרטי דינים מהסוגיא" הרבה פחות מר' חיים.

טעות, פרטי ההלכה נובעים מחשבון הסוגיא. כך זה עובד בשטח, לך תקרא ב"י ב"ח ש"ך וט"ז. המהרש"א הוא האב טיפוס של חשבון הסוגיא.

הפוסקים ההונגרים שונים לא רק בגלל "שהתרבות ההונגרית של תמימות נטיה לחסידות ולסודות סתומים ונסתרים, ניכרת היטב בכתביהם" אלא גם, ואולי בעיקר, כי אינם חושבים באופן אנליטי מספיק.

הביטוי לחוסר האנליטיות הוא הנטיה לחסידות ולסודות סתומים. כשהבני יששכר החליט שמצוה לאכול תבשיל שנתבטל בו חזיר כי בזה מתקן הניצוצות, וכך מביאו נגדו הדרכי תשובה להלכה, זה לא נבע מכך שהיה חסר לו אנליטיות.

"פרשת דרכים" של המל"מ? וכי זכרוני מטעני שעניינו דרוש?

ענינו תלמודי והוא מלא בנידונים תלמודיים ולומדעס

כל  "עשרות מפרשי רמב"ם קדמוהו, ולא רק הנו"כ, אלא גם מרכבת המשנה שער המלך וכו'",  עוסקים המון בדיון על מקורות הרמב"ם ובהשוואה לפרשנים אחרים וכו' ולא בדיון עצמאי בדברי הרמב"ם. בשונה מכל המחברים הוא אינו עוסק כלל בלסדר שיטות, לבדוק אם דבריהם מתאימים למקור, לעסוק במחלוקות הראשונים,  לחוות דעתו עליהם ולומר את הכרעתו הוא, אלא משתמש ברמב"ם כפלטפורמה להצביע על נקודת הסוגיה ובמידת הצורך משתמש בראב"ד כדי להצביע על הסברה הנגדית. אם אינני טועה לעולם אינו מחוה את דעתו הוא אודות הסברה.

אם כל זה כלול ב"שאינו רק פלפולים על הרמב"ם" אז כמעט אין ויכוח (לא נכון שכל מפרשי רמב"ם עסקו בהשוואה לפרשנים אחרים וכו', תבדוק בהוצ' פרידמן את כל המליון מפרשי רמב"ם שהם מביאים שם)

למה אתה מתכוון כשאתה אומר "ר' חיים הוא הראשון שכתב ספר שבא להסביר רק דברים שנראים תמוהים ומוזרים" וכי יש ספר (למעט ספרי ליקוט)  שעוסק בדברים שאינם תמוהים.

בהחלט, רוב הספרים מתמקדים בצורה לא שיטתית בכל מה שעולה לפני הלומד, כשיש סתירה בגמרא זה לא 'דברים תמוהים', זה חלק מהענין, לפצח את התנאים בהם נאמרו הדברים, כשבאים להבין מה התכוין פלוני, ואיך מסתדר ההלכה עם פרט אחר בסוגיא, וכו' זה לא דברים תמוהים. אבל כשתופסים רק משפטים סתומים של הרמב"ם שהם מנוגדים לסוגיא ולשאר הראשונים, ידוע מראש שמדובר בדעת יחיד שלא מסתדרת עם הקונצנזוס.

דבריך אודות ביקורתו של החזו"א לא הובררו לי די הצורך. אתה טוען:

א.      שהחזו"א סבר שההגדרות המופשטות והחמורות הם פילוסופיה יתירה. עם זה אפשר להסכים ואפשר להתווכח. ניתן לומר כי עולם התורה בכלל נוטה יותר לכיוון הגר"ח (לא שזה אומר משהו, אני רק מצביע). זה גם אומר כי לגישת ר' חיים יש השלכה על ההלכה ולא רק כאפקט פרפר בעלמא.

זה לא אומר שיש השלכה על ההלכה, אלא שזו התרבות הישיבתית. מה הקשר להלכה?

ב.      "שאין בשמים מישור של 'גדר הדין'". צריך ביאור.

ונראה לבאר בהקדם, הגר"ח ממקד את רוב דיונו במישור של 'גדר הדין', לא טעם הדין חלילה, וגם לא פרטיו, אלא מה ההגדרה של 'בעל שטר' וההגדרה תקבע את הנפ"מ. לזה קוראים בסלנג שיש בשמים מקום ובו כתוב מה גדר הדין ואנחנו צריכים להתאים את הגדר למה שנקבע שם. לעומת זאת הגישה החילופית היא שה'גדר' אינו אלא ביטוי של הטעם, ואין לגזור ממנו כללים חמורים אלא לפי שיקול הדעת המקומי.

אגב, ר' חיים עוסק המון בחשבון הסוגיות בספרו, אם כי באופן אחר (אולי פחות קטנוני) מהחזו"א.

הוא עוסק בחשבון, משום שאין דיון בלי חשבון, אבל הוא לא ממצה את המכלול, דהיינו הוא מתעלם מהרבה דברים אחרים שעולים בחשבון. החשבון המושלם הוא לתפוס את הכל, ולא לקחת נקודה אחת ולחשבן רק אותה.

החזון איש, זה כבר סיפור אחר לגמרי. הוא המציא את הכללים, את השפה והוא ורק הוא, מחליט מה שייך לאיזה כלל ולמה. זה יכול להיות שכל דבריו נאמרו למשה מסיני, אך כמעט אין טעם ואפשרות לדון על דבריו, בעיקר המחודשים שבהם.

השארת המון מקום לדון על דבריך אלו.

ומה בדיוק אפשר ללמוד ממנו? לחלוק על ראשונים? הרי לא כל אחד שייך לזה  (גם הוא השתדל להגביל עצמו בזה וכל ניסיונותיו לקבוע בזה כללים לא עלו יפה) מאז החזו"א ניתוסף בעיקר עוד ספר שאין לחלוק עליו. או שמא את "ליבי אומר לי" או "לבי אנסני"? לאו כל הלבבות שווים ולאו כל לבב סביל דא. ועיקום הטקסט והתאמתו למבוקש? (שיחלוק על מי שרוצה, אבל למה לסלף?)

נראה שאתה מכיר את החזו"א דרך בני בראון, מסתכל על קטעים מהאגרות כאילו הם תמצית העבודה שלו, הספר מלא עבודה שחורה של חשבון כל הסוגיות בש"ס אחת אחרי השניה, המקרים הקיצונים הם לא העיקר, אשמח לשמוע על ספר אחר שחובר בששים השנים האחרונות שתרם יותר למי שפוסק הלכות.

בעניין הלשיטתו, דעתי מסכמת יותר עם תו"ד, אם כי אולי הוא לוקח את קיצוני מדי. וכי אין לפנינו מאות קולי בית הלל וחומרי בית שמאי, עד שעלה הצורך לרכז את כל החריגים?  

מישהו התווכח על העובדה שב"ה תמיד לקולא משום שהם מקילים? מה זה נוגע לריאליש פרקטיש ואידיאליש שנסעו במטוס.

אין ספק כי כל אחד מדבר מתוך תפיסת עולמו הכללית המשליכה על הפרטים..

וכי מישהו התווכח שלכל חכם יש תפיסת עולם, בדיוק כמו שלרוגאטשובר ולרעק"א ולקצה"ח וכו' היו תפיסות וסגנון וכו', אבל לחלק את כל העולם לשניים אידיאליש מכאן וריאליש מכאן, זו חלוקה חסרת ערך.

עובדה שקל למי שמצוי בחומר לנחש באחוזי דיוק גבוהים, מה יאמר כל אחד מהחכמים.

אשמח אם תנחש מה אומרים רב ושמואל במחלוקות שונות או ר' יהודה ור' שמעון

אולי בעבר אנשים היו יותר רוחניים (שמעתי זקנים וזקנות טוענים שלא) אבל האטמוספירה הלימודית דהיום גבוהה בכמה רמות על כל מה שהיה אי פעם (למעט תקופת שם ועבר).

כמובן שאי אפשר להכליל שבעבר היו יותר, הרי גם כיום יש הבדל בין מקום קבוצה ושעה, מצד שני ברור שהיו בעבר גם מקומות וזמנים שהיו יותר רוחניים, הגשמיות שלהם היתה לאכול גפילטע עם הרבה שמן, לא היה את כל התקשורת ואת כל המדיה ותרבות הצריכה והבילוי. אנשים פשוטים היו יכולים להיות מאד יראי שמים, וכיום זה יותר נדיר. כי העוה"ז מושך וסוחף הרבה יותר והכפר הגלובלי נמצא אצל כל אחד בכיס.

אם המטרה של התמסרות ללימוד היא שמירת עיניים, צריך ללמוד בעיון את סוגיית "שיגיעת שניהם" ולהכריע.

לא מדובר על שמירת עיניים, אלא על רוחניות.

אם המטרה היא להגיע לאטמוספירה לימודית שתסייע למי שעושה חיל בלימודו, לא לכתוב שטויות בספריו, דיינו במה שיודע כל בחור בישיבה קטנה וכיון שאף אחד לא ממליץ לבטל את הלימודים לפני החתונה, הרי כל בוגר ישיבה מצוי עולה עשרת מונים בתלמודו על כל זקני הסנדלרים דליטא. לשם כך אין צורך בכוללים.

ידע בתלמוד אינו קשור כלל לנושא, מדובר על קשר ללימוד ולתורה ולא על ידע. הסנדלרים דליטא לא ידעו ללמוד, אולי, אבל היו יכולים להיות קשורים לתורה, אולי, בתקופות הטובות של וילנא כמובן.

באמת מוזר לתלות את היעדר לימוד המקרא ב'ישלש' של רבינו תם, אבל לא ברורה לי בדיוק הטענה, הישיבות הם בית מדרש גבוה לתלמוד, את המקרא אדם צריך או יכול ללמוד לבד.

אם כי תשובת ישראל: "כנגד זה מציג הרב שטיינברגר את דברי רבנו תם. במחילה מכבודו! זה רציני? אפשר לצאת ידי חובת 'שליש במקרא' מתוך התלמוד? והרי לימוד המקרא לעומקו הוא כיום ים שלם. התלמוד הוא המקום האחרון שאפשר להבין ממנו קצה קצהו של פשוטו של מקרא". נראית כאילו יש לו טענה על רבינו תם ולא על שטינברגר.

כן מוזרה טענתו של שטינברגר שרעק"א והקצה"ח ומחנ"א למדו רק את עשרים הדפים הראשונים, ולו הבעיה של ישראל היתה שהוא רוצה שילמדו מאה דפים בזמן ולא עשרים, לאף אחד זה לא היה מפריע, סוף סוף ממשיך דרכו של הרב שך..

הטענה המרכזית שאין צורך במדענים אלא העיקר שיש מהנדסים, היא נכונה וכבר עלתה כאן בהרחבה.

וכמובן הענין של פרסי נובל נטחן כבר מספיק בשביל שאין צורך לדבר עליו שוב.

ישראל בתשובתו לדעתי עושה טעות חמורה, כשהוא מפרש את דברי הרמב"ם הבאים:

"וזו לא היתה הכוונה הראשונה (!), אבל המשא ומתן והוויכוח אמנם נפלו במקרה: כאשר היה מאמר שקול, ופירשו אחד בפירוש, ופירשו אחר בחלופו – הוצרך כל אחד מהם להראות אופן ראייתו ולהכריע פירושו. והכוונה הראשונה אמנם הייתה ידיעת מה שצריך לעשותו או להיזהר ממנו. וזה מבאר לשכמותו"

כאילו:

הרמב"ם – יקיר עולם הישיבות – אומר מפורשות שהמשא והמתן התלמודי אינו בכוונה אלא דרך מקרה, והעיסוק בו הוא כילוי הזמן!

וזו פשוט טעות או הטעייה, הרמב"ם אומר שהויכוחים והדיונים אינם מטרה ואידיאל, הרי המצב הרצוי הוא שמשה יגיד לישראל את הכל ולא יצטרכו להתווכח על גירסאות וספיקות אלא ידעו הכל. אלא שבמקרי הזמן נפלו ויכוחים ודיונים וזה הויכוח התלמודי, אם היה בידינו לסיים את הכל ולהציג הלכה פסוקה וברורה, ברור שלא יהיה צורך עוד בויכוחים. ייתכן שהרמב"ם חשב שספרו יהיה סיום המו"מ, אבל מה זה משנה לענינינו? הרי מאז הרמב"ם קמו עוד מאות ואלפי פוסקים ושוב קרה 'המקרה' שיש ספיקות עד אינסוף ואי אפשר להכריע הלכה מבלי להתווכח. מקרה או לא מקרה, דברי הרמב"ם לא רלבנטיים בימינו כלל. אם לא ייתוכחו וידונו ויביאו ראיות מן התלמוד, איך ידעו? יש דרך אחרת לפסוק הלכות?

אגב שוב מעלה שם ישראל את נושא השיעורים, הבעיה היא לא 'מול החזון איש' אלא מול כל פוסקי ההלכה המוכרים אצל האשכנזים לפחות, הנו"ב הגר"א רעק"א החיי אדם ועוד רבים, וגם מנהג היראים כפי עדות הערוה"ש. ועוד משהו, ייתכן בהחלט שפרופסור שמתערב בנושא הלכתי הנתון במחלוקת בין גדולי הדור הוא חצוף, (מבלי להיכנס לסיטואציה הנ"ל וסגנון הנושאים ונותנים. רק אציין שהצעתו של הפרו' לא היתה בנושא מדעי אלא בנושא הלכתי, הויכוח שלו עם הסטייפלר היה על פשט ברש"י).

ארשה לעצמי לתת לך עצה, אתה לא מפרש נכון התבטאויות כאן בפורום, ולוקח אותם באופן אישי יותר מדי. כשמישהו כותב לך על משהו שזה בובקעס, הוא לא בא לומר שאתה טיפש, או שהרעיון שגוי מיסודו. לא חשפת כאן את אישיותך אלא רק הודעות קצרות ששלחת, והדברים מופנים כלפי הטקסטים הקצרים ולא באים לנתח אותך. הודעה כזו מאתגרת אותך לעשות מהרעיון שלך משהו שישכנע אנשים ויראה שיש לו ערך. כמעט כל אחד שמגיע לכאן עובר איזו שהיא טבילת אש, והחכמה היא לא לנסות לפענח אישיויות של אנשים או מוצא גנטי שלהם מתוך מספר משפטים, אלא לתרום את חלקך. נפגשים כאן אנשים מתרבויות שונות, לפעמים משפט שהיה מתפרש בצאתו מפי חבר שלך מהחושה הסמוכה במרפסת מתמידין נייטען כמשהו בעייתי, כאן מתפרש בצורה אחרת.

אתה צריך להבין שלא כל מה שנראה מהקונכיה שלך בצורה מסויימת, נראה כך גם לאנשים אחרים. צעד גדול אתה עושה בכך שאתה מתחבר לאינטרנט ומתווכח בפורום עם אנשים שונים, ומשתדל לכתוב בעברית, אבל עדיין צריך לגשר על הבדלי המנטליות. העובדה שמישהו אינו בקי בקונטרסים שמונחים בכניסה לשטיבלעך שמתחת הבית שלך, לא אומרת שממילא הוא בור ואין לו זכות לחוות דעה על נושאים בסיסיים. אני מניח שגם אתה לא יודע בדיוק מה מונח כעת בכניסה לשטיבלעך שומרי שבת בשדרה ה13 בברוקלין ומה אמר אדמו"ר הצעיר מבאבוב ע"ז.

האמן לי שהעולם שלנו עשיר ביותר משלך, (והרי אתה מכנה את כל תורת בריסק קונטרסים, אתה ממשיך בעקשיות שלך לומר אני יודע הכל כי מה שאינני יודע הוא רק קונטריסים, הרי מי פרסם הגליונות של החזו"א על חידושי ר' חיים? הגריינעמאנס שאחר שלא נמכר הגליונות בהדפס לחוד הדפיסו אותו סמוך לחידושי ר' חיים כדי שיקנו הכול) היו אצלינו בהישיבה בחורים שבאו מכל העולם, שהוריהם היו שועי עולם בעושר ובמדעיות, והיו אצלינו ספרי מדעיות ומחשבה המביאים משאר האומות, ועל הכל חשבנו והרהרנו בהסתר) אבל ובעיקר הוא עשיר גם אם למדת הרבה יותר מאיתנו, מחמת שלמדנו גם הצד שלנו וגם הצד שכנגד, בכל דבר והכל חקרנו, ולכן הבנו גם הצד שלנו יותר טוב וגם הצד שכנגד, ושקלנו היטב מה אנחנו ומה הם. אבל אתה שבקצת ידיעות ומעט הבנותקופץ  ומתנשא לומר לי החכמה לי הבינה, מפסיד גם דעותיך וגם דעות שכנגדך, אתה נשאר בטעותים שלך ומגן עליהם בכל טצדקי, ונעדרת ממך האמת. אם אתה חושב שעיר ההשקפה שלך, היא מפותחת יותר מהבתי נייטן? אתה טועה מאוד. אני מכיר את שתיהם ואתה מכיר רק את גומחאותך.

במקום לנתח ולחלק את כל העולם לשני חלקים (אלו שכמוני ואלו שלא),

שזה אתה עצמך עושה במומחיות, לחשוב שרק מה שבהבנתך המצומצמת הבניברקיית, היא החכמה והמדע, לבדה. וכל השאר מעולם לא חשבו ולעולם לא יידעו.

בא תנסה להחכים אותנו ולתרום מהרעיונות שלך ושל קהילתך.

באשכול של לומדת לומדת, אני כבר איזה ימים, מתווכח שם בעניני אמונה וידיעה, כנס שם ותלמד.

ברגע שתתרום יכבדו אותך ואת דבריך, אל תדאג.

איני דואג, כי עד עכשיו לא החכמתי כאן הרבה מאוד. יותר ממה שמבקשים כאן האמת, מבקשים כאן הניצוח והקינטור. אף אחד לא נעמד חהסביר את הבנתו את חבירו ובמה נראה לו שיש להעיר, אלא כל אחד מנעץ חרצובות לשונו בלב רעהו, ורק כשמשיבים לו כאיוולתו, הוא מצווח וצועק כקוזק הנגזל.

ועוד משהו, אפשר ללמוד גם ממי שיש לו השקפה שונה מאד מלך, תנסה גם לשמוע מה אחרים אומרים, ולא רק לחזור על מה שידוע לך מהעולם המאד מצומצם שלך.

נדמה לי שתעשה טוב יותר אם תפנה כל הדברים הללו, לעצמך. ומום שבך אל תטיל באחרים, תעיין באשכול ההוא, ותלמד מה הבנתי.

(מה שיפה אצלכם, שלעומת הזברות שסובבים אותכם בשנלר,

אני שומע את קטנוניותך הבניברקיית, ואני נזכר בהוויץ, שהמקום הכי מעולה בבני ברק, הוא בהתחנות שמהם נוסעים לירושלים, כי כבר יודעים שקץ גלות וצמצום הדעת תיכף מגעת.

אתם מרגישים בעלי פתיחות אינסופית. בזמן שעולם המתמידים מאד מאד מצומצם, והעובדה שמו"ר יכול להגיד בשיעור פירושים של קאסוטו ושל שד"ל כדברים מקוריים והעוילם מתלהב וכותב את הדא"ח בעלון, או שאנשים בני 50 מנהלים דיונים על נושאים שחכמים בעולם כבר טחנו והקיפו אותם בצורה קצת יותר רצינית, מלמדת על כך).

ולומר שאין לשאול מנין הבורא נברא כי הוא הוויה מהסוג של ב' פעמים ב' שווים ד' (חזו"א בריש האמונה והבטחון שצנזרו הגריינמאנס) הוא הדרך הגבוהה והרוממה להכיר הבורא ולסתום שאלת האמונה, והספר חיי עולם המדבר בענינים אלו, וממש מראה במופתיות על אמיתת התורה והאמונה, הוא הוא שבפתיחות יותר. הלוא הבנת שתיהם בפילוסופייא ופסיכולוגייא היא מהמפורסמות בכל האוניברסיטעס, ואין מי שילמד בעולם אמונה או בטחון אלא בדרכם, הגבוהה והנשגבה. וידיעתם הרומימה בחכמיות הטבע ידועה לכול, ואין מי מהרופאים שלא יסור לבניברק להתייעץ עם הרופאים הגדולים ששם, שיודעים מהמסכתא חולין כל דרכי הניתוח, וכל חכמי נאס"א מאמריקא לא פועלים כלום בלוא לשאול חכמי בניברק ממסכתא ראש השנה כל דרכי מסילות השמים. וכל בעלי המשפט בעולם לא יפסקו כלום עד שיתייעצו עם חכמי בניברק שיאמרו להם כמה בעבר הבינו במשפטיות ורק היום נשתנו הטבעיים ונתקטנו הדיעות, ואין לנו אלא כמו שקיבלנו מהחכמים. ורק ר' לייב הוא שצריך להתבייש בצימצוצמו משד"ל ובצימצומו מעוד כאלו שקצת חשבו ולא רק

או להאמין שבראשית שמות ויקרא במדבר נאמרו מפי השכינה דרך גרונו של משה ורק שמות נאמר קודם בנבואה למשה ואח"כ העביר אותו לישראל בנבואה(ר' יעקב מדובנא בריש דברים, ששמע באזניו מפי מורו ורבו הגר"א) הוא הדעה הפתוחה והבוגרת, וסדר נתינת התורה שסידר החזו"א (או"ח) הוא הוא דעה משכלת ממש, וכל הבליך העיקשיים כאן שאינך מבין אפילו אל מה אתה משיב, מרוב בהילותך להצדיק טעויותיך, הם הם המתאימים לגיל חמישים שנה, וכל לציונותיך המחליפים דברי הגיון וחכמה בהלצות מטופשות בניברקיות המלמדים על נחיתיות גדולה, הם מלהיבים, וכבר קראתי עליך הפסוק 'זד יהיר לץ שמו'. כשהזד היהיר שחושב שרק מחשבותיו הם החכמה האמיתיית, רואה שאין לו כלום מההגיון כדי לשכנע הוא מתחיל בליצניות וזלזול, ונשאר שמו 'לץ', אלא שהוא בעצם זד יהיר. אני שמח לכל הפחות להקהילה שנפלת הימנה בהתגריותך,שלכל הפחות הם נתפטרו ממך. אלא שאני מקווה שמהר תעזוב אותנו לנפשינו ותשגע אחרים. אולי תפנה להקהילות של ירושלים ובית שמש ותתחיל להעלות באש פחים וצפרדעים, ולהסביר למה היא הדרך הנכונה.

בא נדבר על הרעיון שלך, של ריאליש מול אידיאליש. ניסיתי לדבר אתך עליו ענינית ובמקום זה עברת לאנתרופולוגיה. אני טוען שבכל אבחנה יש בחינה של אמת, ברור שכל התלבטות או דעה תמיד ניתנת לקישור לצד שאתה מכנה 'ריאליש' או 'אידיאליש' (וכן לעוד הרבה סדרות הגדרות אחרות, כגון 'בכח' מול 'בפועל', או 'מוחש' מול 'מושכל' וכדו'), אין שום ספק שכך ניתן להסביר גם את המחלוקת של פרופ' נמו עם פרופ' ארקנוס בספרו של ז'ול וורן, או של שאול מופז וציפי ליבני, או של המלאכים גבריאל ורפאל, או של הנזל וגרטל, אני מתכוין ברצינות גמורה, נסה לחשוב מדוע דוקא גרטל דחפה את המכשפה לתנור ואילו הנזל נשאר בכלוב? לא הוטרדת מכך מעולם? אני רק טוען שאין להסבר זה שום ערך, בקלות אפשר להסביר כל תצורה על פי כל מערכת סמלים שתבחר, גם ציור של ליאונרדו אני יכול להסביר לפי הקבלה, כמו שאני יכול להסביר על פי הפנג שוי את הציור של הילד שלי בגן. ההסבר הזה לא מוסיף ומנמק למה כל אחד מן הצדדים בחר במה שבחר, ואיך זה מתקשר למהלך המשא ומתן בתלמוד. ואני בטוח שאם היית בא לרבינא ורב אשי ומסביר להם את ההבדל בין אביי לרבא  בשיטה זו הם לא היה יודעים מה אתה רוצה וייתכן שאף היו מוציאים אותך מבית המדרש. והעובדה שכאפשרות אחרת אתה רואה רק שב"ש קפצו והתעקשו להגיד תמיד הפוך, מראה שאינך מוכן להסתכל על הדברים בצורה טבעית ונורמלית.

אני מתבייש לראות איש בניבלות מחשבתו, ומתערטל ברבים, העיקר שיכירו בחכמתו, ויאמרו כמה פקחיות יש באמתחתו, משכיל ממש. ולכן אני לא מגיב להתבזות השיכוריית שלך.

אין כאן עניין של שריריות, המבט הזה של אידיאליש וריאליש הוא נוגע לכל אחד מבינינו בכל יום ועת, למשל בעניני משפט ודין והלכה, אתה יכול ללכת במחשבה שיקוב הדין את ההר, אין לך אלא החוק והדין כמות שהוא. ואתה יכול לילך בדרך של אידיאליש, להבין מה בא החוק להסדיר ומה בא הדין לומר, והאם אפשר לשנות במקרים כאלו ואחרים (וראה כמה שינה רשב"י דינים והלכות בכזה שיטה, עד שאמר יכול אני לפטור הכל מן הדיו, בכל מיני סברות וצידוקיים למעשיהם). וכן ההסתכלות הזאת נוגעת בהרבה עניניים אחרים כמו חינוך, והנהגה, ואפילו אייך לסדר עניניך האישיים, האם להיות כאיש שבכל דבר הולך אחר המסגרת והצורה של העניין, או שאתה משתנה לפי העניין ומשנה את הנהוגותיך לפי צורך השעה. וכשאתה לומד דברי חכמים שבדורות הקודמים, ואתה מבין שדרכיהם הם נסובים על החלוקה הזאת (וגם על עוד חלוקות שמפרט יותר) אתה לומד ומקיש לשאר עניניך התורניים והאישיים. ולמשל יש סתירה כי ההלכה כבית הלל שהיו יותר ריאליש (ולא הלכו כב"ש שהעיקר אצלם היה הרעיון שבכל דבר) וגם הלכה כר"י שהיה ריאליש (נגד ר"ש ונגד , וכן במחלוקת ר"א ור' יהושע , ואילו בר"ע שהיה האידיאליש ביותר שהיה דורש כל תג ואות הלכה כמותו לגבי חבירו. ועוד כמה סתירות בדומה, והשאלה אייך זה צריך להשפיע על עניינו ועל הנהוגותינו.

העברית המיוחדת שלך, היא תוצאה של חינוך הישוב הישן בירושלים או אומנות מיוחדת שטיפחת אותה? לפעמים אתה מזכיר לי לרגע את שי עגנון זי"ע ואני לא אומר זאת בציניות.

וכי אינך יודע ששפת היידיש היא עשירה ביותר משפת בן יהודה? וכי למה קיבל עגנון הפרס נובל? רק משום שהיה חושב ביידיש ומתרגם ללה"ק. אתה מכיר כהיום סופר שלשונו מעשרת כשל עגנון ושאר בני דורו, או מתלמידיהם? חבירי סיפר לי שיש איזה סופר זקן המתגורר בערד שבדרום, שהוא מתלמידי עגנון, ולשונו נאה ומעשרת ביותר, אלא שהוא מנובל גדול, וכל מקום שיכול לכתוב בענינים שצניעות יפה הוא מגיס ורומז בגועליות, ואע"פ שאינו כותב במפורש הדברים, אבל תחת שיפנה אל הרגשיות וההרגשיות הלבביית שברומנען, הוא תמיד יעסוק בהענינים שבינו לבינה בגסיות.