|
|
| נשלח ב-18/1/2012 19:53 |
 |
| |
| מ80 כתב: |  | כמובן שחז"ל ידעו שאור הלבנה מקורו מהחמה. ספרי במדבר פסקא ק"מ: "ונתת מהודך עליו הודך ולא כל הודך נמצינו למדים פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה". ובנוסח שבגמרא (בבא בתרא עה): זקנים שבאותו הדור (שראו משה ויהושע) אמרו: פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה.
|
|
האם אתה חושב שחז"ל כתבו "פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה" בגלל שכתוב בפסוק "ונתת מהודך עליו"?
זה פשט נחמד אבל הראיה קלושה, מסתבר יותר שזה המשך לדרשה שבאה מייד לאחר הפסוק "הודך ולא כל הודך" והרי אור הלבנה חלש מאור השמש וזו גם כוונת הזקנים שבאותו דור.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2012 20:29 |
|
| |
| שנרב_נ כתב: | | פרוטגורס,
האם אינך רואה הבדל בין חברה בה מותר לאנשים להביע את דעתם על כל נושא ולהחליף דעות עם חבריהם ומכריהם (אפילו אם זה יגרום לבידוד חברתי או לסלידה של אנשים מהם, עדיין לא ינקטו נגדם שום סנקציות חוקיות והם יוכלו להמשיך בדרכם כל עוד הם נכונים לשלם מחיר חברתי) לבין חברה בה מי שאומר או כותב נגד נורמות מסוימות נידון לשריפה?
הוא אשר אמרתי, אמנם כלפי דינוזאורוס והוא אומר שהדברים אינם מבטאים את עמדתו, אבל לפחות כלפיך. אני חושב שאם תנסח את עמדתך בצורה מסודרת תגלה שאתה סבור כי יש לאנשים איזה רצון פנימי המהווה או מבטא את מהותם, וכי ניתן להשתלט או לשלוט עליהם בצורה שתגרום להם להתנהג לפי רצונו של מאן דהוא בלי לאיים עליהם באלימות או במשהו דומה. זה בעצם אומר שיש יכולת לרמות בני אדם ביחס לאותו רצון פנימי ו"להשתיל" להם רצון (או אישיות) מפוברקת על ידי בעל אינטרס תוך שימוש בשיטות תעמולה מתוחכמות. זו כנראה דעתך, כי אחרת אני מתקשה להבין את ההשוואה שאתה מעמיד בין האינקויזיציה לערוץ 2.
וכאן הבן שואל: מי לידך יתקע שאתה בעצמך אינך איזה זומבי מהופנט של תועמלן זדוני כלשהו? |
|
שיטת המכות ולהב הגיליוטינה היא אולי יותר מפחידה ומשתקת אבל הרבה פחות משכנעת ותעמולתית. תעמולה של נידוי חברתי ויצירת סטיגמות איומות ונלעגות על מי שאינו מתיישר עם 'ההשקפה הטהורה' של תל אביב, בהחלט שגורמות לאנשים לרצות בשיטה הנכונה וכאמור לעיל ראה את ה'יוצאים בשאלה', באיזו מהירות בלתי נתפסת הם משנים את תפיסתם הפוליטית מדינית, אשר אך אתמול האמינו בה בלהט.
בכלל באופן כללי, אני נוטה להניח כי מוסכמות חברתיות אליגנטיות, עובדות הרבה יותר יעיל מאשר הרתעה של מכות. ראה למשל: בעבר הלא רחוק באירופה, יהודים היו נוהגים ללכת מכות באמצע בית הכנסת, כפשוטו, סביב הכיבודים של העליה לתורה וסדר חשיבותם. היום, כמעט ולא רואים את זה. האם המכות של פעם, הרתיעו אנשים מלרצות לקבל עליה מכובדת יותר, יותר מאשר הלחץ החברתי של היום הקובע כי אין זה מתאים לריב בציבור על זוטות שכאלו, לפחות באופן גלוי ושקוף ? (אינטריגות ונטרנות סמוייה, כמובן שקיימות גם היום בכל בית כנסת ובשפע, אם כי במידה בוגרת יותר מאשר פעם). ברור כי לנימוסים ולסטיילים חברתיים קשוחים, יש השפעה גדולה ותודעתית הרבה יותר מאשר רתיעה של מכות ואגרופים.
באותה מידה אני סבור, כי התעמולה האתאיסטית-המתירנית, היא מסוכנת בהרבה מאשר התעמולה הכנסייתית. להיות נלעג וקיצוני עד הזוי ומשיחי, היא חרפה כבדה יותר מאשר מכות.
וכאן ההזדמנות גם לומר, כי אדם נאור ומתוקן אשר לעולם אינו מכה את ילדיו ויהי מה, כמצוות המומחים, וכתחליף לכך, הוא נוהג להשפילו ולבזותו עד עפר. יתכן שהוא אב נאור, אבל מסוכן לנפש ילדיו בהרבה.
| ייתכן כתב: |  | | פרוטגרוס, מנין לך שהשמאלנות היא עניין של תעמולה אולי זה פשוט נכון? האמנות הנוצרית, לא הייתה קונספירטיבית, אבל בהחלט מוכוונת מטרה. דוגמת הספרות החרדית. |
|
ומניין לך שהכנסייה זה עניין של תעמולה, אולי זה נכון?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2012 20:32 |
|
| |
מטפחת ספרים, הדיוק הודך ולא כל הודך מתייחס לכל הפסוק. משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע (מסכת אבות). וראה מגן אבות לרשב"ץ על מסכת אבות פרק א, מהרש"א חידושי אגדות לבבא בתרא קלד ע"א, ספר העיקרים מאמר שלישי פרק יא.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2012 20:45 |
|
| |
פרוטגרס
לפחות אתה מסכים שהתעמולה היום יותר בוגרת.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2012 20:47 |
|
| |
לפחות יותר משוכללת.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2012 22:29 |
|
| |
נדב
אתה מנסה לאתגר אותי שאבין לבד מה כוונתך? או שאתה ממשיך את הלך מחשבתי כשואף לביטול הדמוקרטיה המערבית וחידוש האינקויזיציה?
מכיון שעלה הנושא, אגלה שלדעתי העקרון הקדוש של 'חיה ותן לחיות' הוא באמת קדוש והוא ההישג הגדול ביותר של האנושות, אני סובר שהדרך לתיקון העולם של אחרית הימים עוברת דרך תרבות המערב ולא דרך תרבות המזרח, על כל המשתמע מכך (ובזה אני מסכים עם מקסמן). כל השאלה היא איך תרבות המערב תגלה את עקרון הקדושה ותדבק בו.
ואני גם סובר, לעניות דעתי וכו', שגם דיני התורה צריכים להשתנות מחמת התקדמות האנושות. דהיינו שאף שלפי ההלכה אנו אמורים להעניש ולפגוע במי שלא חושב כמונו, הני מילי בזמן שכך עבדו כל הדברים אצל האנושות, ואין סיבה שאם הכנעני הורג את מי שמזלזל בבעל, והרומאי את מי שמזלזל ביופיטר, שאנחנו ניתן לחברה שלנו להידרדר. אבל בזמן שתרבות המערב הבינה שכל הדעות האנושיות הן בע"מ, ולכן אין שום אפשרות לפגוע באחר על סמך דעה 'כוזבת' שלו ותהיה מוצקה ככל שתהיה. ומכיון שגם אנחנו רוצים ליהנות מפריבילגיה זו, איננו יכולים לדרוש מאחרים משהו שאיננו נותנים להם. מי שרוצה יכול להגדיר זאת כ'פיקוח נפש', אבל המסקנה ההלכתית (שלי לענ"ד וכו') שהיום אין שום זכות להעניש או לפגוע או לנדות כל מי שלא חושב כמונו, ואפילו אם לדעתנו המחשבה שלו היא אפיקורסות נוראה. שכן דעתנו מוגבלת, ואולי לדעתו אני האפיקורס.
העובדה שעיקרון זה הוא קדוש בעיני, לא אומרת שעיקרון התקשורת והמדיה קדוש בעיני. לא שאני חושב שיש אפשרות או מקום להגביל או למנוע אנשים לשדר להגיש או להעלות לרשת כל מה שבא להם. אני רק מיצר על התרבות הזו שלדעתי היא קלוקלת והופכת את המח האנושי למצרך מיותר (מחשבים כבר יש, ואילו החירות האנושית לחשיבה ניטלת ממנו), ואין בידי מה לעשות לאחרים, כאמור אפילו מבחינה הלכתית, אין לי זכות יותר מאחרים גם אם להבנתי הם אפיקורסים או פסיכופטים. כל מה שאני יכול הוא לקוות שיום אחד (או לאט לאט) החברה המערבית תתפתח גם מבחינה נפשית ותיגמל מההרגל המכוער של המדיה המכתיבה לגלמים.
הנושא שלי היה איך להתמודד מול המדיה ברמת מוכנות אישית, 'הכן את ביתך להישרדות בחברה מערבית'. ולא 'צא להילחם בחברה המערבית'. באופן עקרוני לפי חזון הנביאים תפקידינו הוא לתקן את החברה המערבית מבפנים, ולא להקדיש עליה ג'יהאד. וכמובן צודק פרוטגורס שהדרך להתפוררות מנעמי המדיה היא הסתאבותה. אבל בניגוד להערכתו האופטימית, יש עוד הרבה לרדת לפני שההסתאבות תהיה בלתי ניתנת לצביעה וקישוט.
ישראל
מה שבאתי להדגים הוא את התועלת שבשיטת הניתוח של הגר"ח, אפילו מבחינה מחקרית היסטורית. (יש גם מקורות חוץ מקראיים, בהזדמנות). לאפוקי מנשבעתי שמכפיש את הגר"ח אבל לא מצליח לנמק את דבריו החריפים. (ואולי נשבעתי נעלמה, וזה בעלה הכותב כאן). התועלת הזו היא צדדית ולא מטרת לימוד התורה, זה משהו במישור של ה'למה' שכל כך נהנים ממנו.
מה שכתבת שאם הייתי אומר שיעור כללי כזה היו זורקים אותי וכו', נו באמת, כל דבר שנאמר בכבוד לא גורם לזרוק אף אחד. יוסל שרייבר לא אומר דברים כאלו? ר' ליבל לא אומר דברים כאלו? בכל מקרה אני לא טוען שזה חלק מלימוד תורה, המטרה של לימוד תורה היא ליצור חברה אוריינית שתשפיע על רמת בירור ההלכה (ואם כבר, לייתכן דלעיל, אם אתה חושב שלזה מספיק ישיבה קטנה, זה מגוחך. יש לך מושג איזו השפעה לחברת הלומדים יש על ההכשרים, בלי חברה זו הבד"ץ היה שוה לרבנות. ולגבי המקרא, בשביל מה צריך ללמוד מקרא? אני לא מתכוין להיכרות עם הסיפורים ועם הנבואה וההשגחה, אלא לפרשנות של פסוקים כגון מה התכוין איוב באמרו 'תרבה ימים כחול' או תהלים באמרו 'כמו שבלול תמס בל חזו שמש', עד בירור השאלה הקריטית מי הרג את גלית? אין לכך שום השפעה על ההלכה. וכל אחד יכול לקרוא לבד ולהתרשם ממטרת הנבואה וכתיבת הספרים. כל מה שאי אפשר לקרוא לבד ובירורי הפסוקים הסתומים וכו' הוא ענין לחוקרים אבל לא כזה חשוב ליהודי טוב).
ולענין פגימת חמה ולבנה, צר לי שאיני סבור כמוך, נדמה לי שאתה מפרגן לחז"ל מרחב פרשנות בגובה של שטיח ומטה. אתה יודע יפה שכל הסיבות הפיזיות הן רק קצה של שרשרת, והנדון הוא התחלתה של השרשרת. במלים אחרות: ההסבר הפיזי על מיקום X של הירח שגורם לו שלא לראות את פגימת הלבנה, לא עונה שום תשובה לשאלה, למי שמניח שה' ברא את העולם ותכנן כאלו דברים לפי הגיון (שוב חשיבה אפלטונית). ובכלל כל השיטה של חישוב המולד וזוית הירח שנהגה בישראל תקופה כ"כ ארוכה, בנויה אך ורק על הבנה של יחסי הכחות בין השמש לירח, ולא כפי התיאור השטוח שהצעת בשמם.
פרוטגורס ובעל בעמיו
התעמולה המערבית מתוחכמת בעיקר בכך שאנשים לא מרגישים שזו תעמולה, הם בטוחים שהכל אובייקטיבי וברור, ע"ע צענע. וזו ממש לא תעמולה יותר בוגרת, היא מותאמת לאופיינו, ברור שלו אנשים מהמאה ה15 היו רואים את התעמולה של דורינו הם היו אוחזים בבטנם ומתפקעים מצחוק, ולא מאמינים שאנשים שפויים היו כאן. כדוגמא קטנה קח את הפרט הקטן של המחיר "99.99", או את הפופ אפ שקופץ לך מול העיניים "מזל טוב, אתה הגולש המליון, זכית במליארד דולר, רק סמס לנו את המלה 'אני פסיכי' (בתשלום של 10 ₪). וכלה בפרסומות בהם נראים אנשים פרועי שער נוטפי ריר קופצים בצווחות ומשכנעים אותך לקנות מוצר שאין לך צורך בו. משקיף שלא שרוי בתוך הזבל הזה, יחרוץ משפט בלי ספק שאנשים שפויים לא היו כאן. מי מוכן לשלם כסף למי שמשקר לו ביודעין שהוא הגולש המליון, או כל השיווק הטלפוני שהיה כה נפוץ עד לא מזמן "אתה לקוח פלטינה, מגיע לך במתנה שמיכה מפנקת, תמורת דמי משלוח פעוטים של 300 ₪, המבצע רק היום, ובאישור מנהל אתן לך הטבה מיוחדת, מתנה קופון של 10% הנחה כשאין כפל מבצעים ובסופו של דבר אתה משלם יותר בגלל הקופון". אני גם לא בטוח שהנורמה של נשים ההולכות ברחוב בצורה שמשפילה את עצמן תיתפס כסוג של שפיות, איזו אשה נורמלית במהלך ההיסטוריה (של בני התרבות, לא של השבטים האפריקנים) היתה מסכימה ללכת כשחצי גופה חשוף לטוב או לרע, ללכת עם טייץ שנראה כמו שוק בשר (סליחה), להלך בים כש'חוטים' לגופה, אם לא שתעמולה חולנית שכנעה אותה שהיא לא אדם אלא רק איטליז של נתחי בשר וזה כל הערך שלה? זה בדיוק הסיפור של בגדי המלך החדשים, השפילי את עצמך הלכי עירומה, ודמייני שחכמים רואים שזה מאד יפה (חזרה על סיפור המחוכים ושאר העינויים לנשים תרבותיות במאה ה17). סליחה שגלשתי, פשוט הצחיק אותי שבעל בעמיו חושב שהתעמולה של ימינו בוגרת. כמו שאמר מנשה: אם היית שם היית מרים את שולי גלימתך ורץ אחרי עבודה זרה בשדה קוצים, אתה באמת חושב שאם היינו שם לא היינו עושים זאת? ושאם היית במאה ה15 לא היית רץ אחרי התרבות ורואה אותה כמופלאה וכבוגרת?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2012 22:53 |
|
| |
| דינוזאורוס כתב: | | ואני גם סובר, לעניות דעתי וכו', שגם דיני התורה צריכים להשתנות מחמת התקדמות האנושות. דהיינו שאף שלפי ההלכה אנו אמורים להעניש ולפגוע במי שלא חושב כמונו, הני מילי בזמן שכך עבדו כל הדברים אצל האנושות, ואין סיבה שאם הכנעני הורג את מי שמזלזל בבעל, והרומאי את מי שמזלזל ביופיטר, שאנחנו ניתן לחברה שלנו להידרדר. אבל בזמן שתרבות המערב הבינה שכל הדעות האנושיות הן בע"מ, ולכן אין שום אפשרות לפגוע באחר על סמך דעה 'כוזבת' שלו ותהיה מוצקה ככל שתהיה. ומכיון שגם אנחנו רוצים ליהנות מפריבילגיה זו, איננו יכולים לדרוש מאחרים משהו שאיננו נותנים להם. מי שרוצה יכול להגדיר זאת כ'פיקוח נפש', אבל המסקנה ההלכתית (שלי לענ"ד וכו') שהיום אין שום זכות להעניש או לפגוע או לנדות כל מי שלא חושב כמונו, ואפילו אם לדעתנו המחשבה שלו היא אפיקורסות נוראה. שכן דעתנו מוגבלת, ואולי לדעתו אני האפיקורס. העובדה שעיקרון זה הוא קדוש בעיני, לא אומרת שעיקרון התקשורת והמדיה קדוש בעיני. לא שאני חושב שיש אפשרות או מקום להגביל או למנוע אנשים לשדר להגיש או להעלות לרשת כל מה שבא להם. אני רק מיצר על התרבות הזו שלדעתי היא קלוקלת והופכת את המח האנושי למצרך מיותר (מחשבים כבר יש, ואילו החירות האנושית לחשיבה ניטלת ממנו), ואין בידי מה לעשות לאחרים, כאמור אפילו מבחינה הלכתית, אין לי זכות יותר מאחרים גם אם להבנתי הם אפיקורסים או פסיכופטים. כל מה שאני יכול הוא לקוות שיום אחד (או לאט לאט) החברה המערבית תתפתח גם מבחינה נפשית ותיגמל מההרגל המכוער של המדיה המכתיבה לגלמים. |
|
רמז לתפיסה זו, ניתן כבר למצוא בחז"ל: "סנהדרין ההורג אחד בשבוע [שבע שנים] נקראת חבלנית ר' לעזר בן עזריה אומר אחד לשבעים שנה רבי טרפון ור' עקיבה אומר אילו היינו בסנהדרין לא נהרג בה אדם מעולם"
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2012 22:56 |
|
| |
הנ"ל במכות ז.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2012 00:22 |
|
| |
דינוזאור
כוונתי היתה לשאול, אם התעמולה והכח החברתי הם גורמים כל כך חזקים, איך קרה שנורמות חברתיות שנאכפו בדם ואש ותעמולה ומה לא השתנו עם הזמן.
לא זו בלבד אלא שגם היום נורמות משתנות. לפני 30 שנה בלבד אהדה מתונה לקומוניזם או לפחות גישה אובייקטיביסטית ולא מתנשאת כלפי רוסיה הסוביטית היו בון-טון בכל אוניברסיטה שמכבדת את עצמה ואצל כל החוגים האינטלקטואליים ה"נכונים" שאתה רואה אותם כיצרני ואוכפי נורמות. היום הם אמנם נשארו שמאלנים ל"ע, אבל רובם המוחלט מוכנים להודות שהמשטרים הקומוניסטיים היו משטרי רשע.
ולגבי מאות קודמות, אין זו חכמת התשבורת כמובן אבל לדעתי אתה טועה בגדול. הבנאדם הכי דביל שאתה פוגש ברחוב, שצורך מותגים ועונה להצעות פרס באינטרנט ורואה ריאליטי וכו', הוא חכם, מתוחכם, ידען, זהיר ומתנהג באופן מושכל פי כמה ממשכיל טיפוסי של המאה ה 15, פרט לכמה גאונים יוצאי דופן בודדים.
רק תזכור איך הרמב"ם התייחס לאנשים שחי בקרבם, פחות או יותר כאל בהמות מהלכות שתיים, ואני לא חושב שהוא היה שחצן מטורף אלא שהאנשים שיצא לו לפגוש לא היו מציאה גדולה.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2012 00:25 |
|
| |
אגב כמראה מקום לדיון הזה על החברה המודרנית והטענה שאתם מעלים - כי נורמות חברתיות יוצרות מצב של אכיפה שהוא בעייתי גם בהיעדר סנקציות חוקיות - יעוין באורך בספרו של ג'והן סטיוארט מיל "על החירות" שכולו מוקדש לבחינת נקודה זו בדיוק.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2012 00:57 |
|
| |
אתה מעודד אותי לגבי עתידה של החברה המערבית והיכולת שלה לשינוי, המצב אכן דבילי, אבל לאדם יש הרבה פוטנציאל
בנוגע לאדם של ימינו שהוא משכיל זהיר וכו', אני יודע, איני מזלזל באינטלגנציה של הציבור, אלא רק מסתכל על הכח העצום של מכבשי המדיה. אבל אני חושב שגם האדם הפשוט של המאה ה15 לא היה כזה טיפש כפי שאתה מסיק מדברים שהוא היה מסיק לגביך בדיוק אותו דבר (סליחה על המשפט המסורבל), האדם הוא אותו אדם והאינטלגנציה הבסיסית שלו היא בדנ"א, היה אותה גם לניאדטרלים.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2012 11:43 |
|
| |
בכל הדיון פה לא נעשתה הבחנה בין פרסום לבין תעמולה.
לגבי הפרסום-דווקא החרדים שהורגלו מקטנותם לקבל כל מילה כתובה כדבר קדוש הם הראשונים שנופלים קרבן לפירסומות דביליות מהסוג שהציג דינוזאורוס.
עבור החילוני -מגיל 0 מלמדים אותו לבקר כל טקסט שהוא קרא ולהפעיל שיקול דעת ולכן החילוני המתוחכם מתייחס לפרסום כאל אינפורמציה מועילה בלבד.
ולגבי גלמים-גלמים יש בכל מקום ובכל ציבור ונותר רק לרחם עליהם הדיון לא נסוב על גלמים. .
ולגבי תעמולה-כדי להגדיר תעמולה חייבים להגדיר קריטריונים מבחינים ורבינו גוגל כבר עשה זאת ולכן אעזר בו:
"כדי להגדיר טקסט מסוים כ"תעמולה" חייבים להתקיים בו התנאים ההכרחיים הבאים:
1.הטקסט מבטא באופן ברור וחד צדדי עמדה בעד או נגד של צד אחד בלבד, לגבי עניינים מסוימים ו/או מתאר באופן שלילי קבוצה מסוימת בהשוואה ל"אנחנו" המתוארים באור חיובי.
בדרך כלל הוא מכיל גם פניה לרגש כדי לעורר הזדהות עם צד ועמדה מסוימים. סוג התוצאות העלולות להיגרם לקבוצת אנשים (הצד האחר).
2ניתן לזהות בצורה ובתוכן הטקסט כוונה לשכנע ולהשפיע על קהל רחב. לעיתים כחלק מתוכנית עקבית וארוכת טווח המתוכננת להשפיע על דעת קהל.
3ניתן לזהות קשר בין תכני הטקסט לבין אינטרסים של ארגון פוליטי, חברתי, כלכלי, שלטוני או אופוזיציוני, המזוהה עם עמדות ואידיאולוגיה מסוימת "
לפי קריטריונים אלה אתם חברי הפורום לא תתקשו לזהות איפה קיימת תעמולה ואיפה לא
ואגב ניתן ללמוד מהמילה הלועזית פרופוגנדה (בעברית :תעמולה) שהמאפיין המהותי של המילה הוא :הפצת האמונה היחידה:
.. "מוסדות דתיים עשו שימוש נרחב בהפצת הדת בתעמולה מסוגים שונים. המונח הלועזי לתעמולה, "פרופגנדה", הוא קיצורו של המונח הלטיני Congregatio de Prpaganda Fide שמשמעו: הפצת האמונה היחידה כפי שהכנסייה הקתולית מגלמת אותה. לשם הפצתה של האמונה ייסד האפיפיור גריגוריוס ה-15 את "קוליגיום הפרופגנדה" שהורכב ממספר קרדינלים. הקוליגיום תיאם את הפעילות המיסיונרית והתווה קווים מנחים בחברות הלא-נוצריות. עד למאה ה-19 למעשה, רוב התעמולה התרכזה בהפצתן של דוגמות דתיות. "
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2012 12:04 |
|
| |
כוונה בתפילה - עיון בפרשנות ר"ח לדברי הרמב"ם
הועתק מכאן
http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?whichpage=2&topic_id=1932885&forum_id=1364#r_6
***
דבר ידוע אצל כל מי שמצוי בספר משנ"ת להרמב"ם, שהספר נכתב בדקדוק רב ובדיוק מדהים, יש בו סדר מופתי, ניתן ללמוד את ביאור ההלכות על פי הסדר שבהם הם סודרו.
כיוון שכן נבסס את דברינו על 3 יסודות מוצקים במשנ"ת לרמב"ם.
1- בכל מקום שהרמב"ם כותב הגדרה, הוא יכתוב את ביאור ההגדרה בהלכה הראשונה העוסקת בנושא, לא יעלה על הדעת שהרמב"ם יתחיל לכתוב הלכות על נושא מסוים, מבלי שהוא יכתוב את ביאור ההגדרה שעליה מוסבים אותם הלכות.
2- כל הלכה בדברי הרמב"ם עוסקת בנושא אחיד, ולכן בכדי להבין את ההלכה כיאות, צריך לקרוא את כל הנושאים שנזכרו בה, ואז יתבררו הדברים כראוי.
3- דברי הרמב"ם נלקחו מהתלמוד, ולכן בכל מקום שיש לפנינו ספק מה ביאור דבריו, כדאי לקרוא את המקורות שמהם הוא סגנן את ההלכות, כך נראה לפני מה הוא עמד וכיצד הוא סגנן זאת, ויתבררו הדברים בצורה בהירה.
על פי הנ"ל, אם הרמב"ם ידון בנושא של כוונה בתפילה, והוא יבאר מהי הכוונה, ביאורו יהיה מיד בהלכה הראשונה של אותו נושא [עיקרון 1].
בנוסף, אם כוונה בתפילה היא דבר מעכב, הרי שלא יתכן שהרמב"ם יסגנן את ביאור כוונה בתפילה בהלכה שכל מה שנכתב בה איננו מעכב (להלן יתבאר), כל הלכה עוסקת בנושא אחיד, ומדוע הוא חיבר בין דבר המעכב לדברים שאינם מעכבים [עיקרון 2].
בנוסף, מכיוון שמקור דבריו של הרמב"ם הוא התלמוד, אם בתלמוד נמצא ש- A מעכב, ו-B איננו מעכב, בשום פנים ואופן לא יתכן לבאר בדעת הרמב"ם שהוא הפך את הקערה על פיה, וכתב ההיפך מהתלמוד, ולדעתו A לא מעכב ו- B מעכב [עיקרון 3].
לאחר דברי ההקדמה, נכתוב את ההלכות, עם קצת מקורות ודברי הסבר, ההלכות יבואו בצורה מודגשת.
פרק ד' בהלכות תפילה ברמב"ם, עוסק ב- 5 דברים המעכבים את התפילה, הדבר החמישי המעכב הוא כוונת הלב, לאחר מכן מהלכה טו' ואילך מתחיל הרמב"ם לבאר את נושא כוונת הלב.
ד,א חמישה דברים מעכבין את התפילה, אף על פי שהגיע זמנה--טהרת הידיים, וכיסוי הערווה, וטהרת מקום התפילה, ודברים החופזין אותו, וכוונת הלב.
ד,טו כוונת הלב כיצד: כל תפילה שאינה בכוונה, אינה תפילה; ואם התפלל בלא כוונה, חוזר ומתפלל בכוונה. מצא דעתו משובשת וליבו טרוד--אסור לו להתפלל, עד שתתיישב דעתו. לפיכך הבא מן הדרך, והוא עייף או מצר--אסור לו להתפלל, עד שתתיישב דעתו: אמרו חכמים, שלושה ימים, עד שינוח ותתקרר דעתו, ואחר כך יתפלל.
הלכה זו היא ההלכה הראשונה העוסקת בביאור כוונת הלב, מי שיקרא אותה בתום לב ללא דעה מוקדמת, יאמר מיד, יש חובה לכוון בתפילה, ומהי הכוונה? כפי מובנה הפשוט והידוע, לחשוב על ביאור המילים שהוא אומר, וכל תפילה שאיננה בכוונה אינה תפילה וחוזר ומתפלל, כלומר שאם לא כיוון ולא חשב על מה שהוא אומר, צריך לחזור ולהתפלל.
מקורו של הרמב"ם הוא תלמוד, כסף משנה הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ד הלכה טו
ס"פ תפלת השחר (דף ל':) א"ר יוחנן אני ראיתי את רבי ינאי דצלי והדר צלי כלומר ולמה לי שתי תפלות אלא אחת של שחרית ואחת של מוספין ולאפוקי ממ"ד התם אין תפלת המוספין אלא בצבור א"ל ר' ירמיה לרבי זירא ודילמא מעיקרא לא כוין דעתיה והשתא כוין דעתיה ומדאמר ליה הכי למד רבינו שאם התפלל בלא כוונה חוזר ומתפלל בכוונה וכ"כ הרא"ש ז"ל:
באיזו כוונה מדובר בתלמוד? שיכוון ויחשוב על המילים שאמר. באיזו כוונה מדבר הרמב"ם? כנ"ל. מנין לנו? כי הרמב"ם כתב בעברית "שאם לא כיוון בתפילה חוזר ומתפלל" המקור התלמודי גלוי וברור, וגם דברי הרמב"ם פשוטים וקלים.
ד,טז כיצד היא הכוונה--שיפנה ליבו מכל המחשבות, ויראה עצמו כאילו הוא עומד לפני השכינה; לפיכך צריך לישב מעט קודם התפילה, כדי לכוון את ליבו, ואחר כך יתפלל, בנחת ובתחנונים. ולא יעשה תפילתו כמי שהיה נושא משאוי, משליכו והולך לו; לפיכך צריך לישב מעט אחר התפילה, ואחר כך ייפטר. חסידים הראשונים היו שוהין שעה קודם התפילה, ושעה אחר התפילה, ומאריכין בתפילה שעה.
הלכה זו היא ההלכה השנייה העוסקת בנושא הכוונה בתפילה, כדאי להתבונן בה קמעה.
הרמב"ם כותב שצריך לפנות את דעתו מכל המחשבות הטורדות, ויראה את עצמו כאילו עומד לפני השכינה, מיד הרמב"ם מסמיך לכך שצריך לישב קמעה לפני התפילה, וגם אחרי התפילה צריך לישב, וכך היה מנהגם של החסידים הראשונים.
בעיון קל רואים את ההבדל המהותי שיש בין ההלכה השנייה לבין ההלכה הראשונה, בהלכה הראשונה כתב הרמב"ם צריך לכוון בתפילה ואם לא כיוון לא יצא, ואילו כאן כבר מדריך הרמב"ם את האדם, במסגרת הכוונה בתפילה אתה צריך לפנות את מחשבתך, לראות את עצמך עומד לפני ה', לישב קמעה לפני ואחרי התפילה.
כעת נפנה למקורות של הלכה זו, ונראה מנין לרמב"ם הלכה זו.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כב עמוד א
דאמר רב חנה בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: המתפלל צריך שיראה עצמו כאילו שכינה כנגדו, שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לב עמוד ב
ואמר רבי יהושע בן לוי: המתפלל צריך לשהות שעה אחת אחר תפלתו שנאמר אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך. תניא נמי הכי: המתפלל צריך שישהא שעה אחת קודם תפלתו, ושעה אחת אחר תפלתו.
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כח עמוד ב
רבי אליעזר אומר: העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים.
למוד בבלי מסכת ברכות דף כט עמוד ב
רבי אליעזר אומר: העושה תפלתו קבע וכו' מאי קבע? אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי אושעיא: כל שתפלתו דומה עליו כמשוי; ורבנן אמרי: כל מי שאינו אומרה בלשון תחנונים;
בעיון קל רואים כיצד הרמב"ם לקח 4 מקורות תלמודיים העוסקים בהדרכת האדם כיצד ראוי להתנהג בשעת התפילה, והפך אותם להלכה אחת, שיתפלל בנחת ובתחנונים, שלא יחשוב את תפילתו כמשאוי, שישהה קודם התפילה ואחריה, ויראה את עצמו עומד לפני השכינה.
הרמב"ם בלשונו הזהב ובסגנונו המסודר חכך בדעתו, היכן אכניס את כל המקורות האלו העוסקים בהתנהגות האדם בשעת התפילה? ואז הוא החליט, דברים אלה מטרתם לגרום לאדם לכוון בתפילה, ושם מקומם, הוא ערך הלכה ופתח בה בסגנון: כיצד היא הכוונה? ואז הוא ערך את כל הרשימה הנ"ל.
האם הרמב"ם חשב לרגע שלא צריך לכוון בביאור המילים, נגד תלמוד ערוך ברכות דף ל? האומר כאן הרי הוא מן המתמיהים, הלכה מפורשת כתב הרמב"ם "וכל תפילה שאינה בכוונה אינה תפילה ויחזור ויתפלל" אחרי כזה משפט מה עוד נשאר לומר, הרמב"ם בסה"כ ערך כמה מקורות, והוא הסמיך אותם לכוונה, כשבדעתו לומר, צריך האדם לכוון בתפילה, צריך האדם להיות מרוכז בענייני התפילה לבד, שיראה את עצמו מול ה', וכו', אבל מכאן ועד הוצאת מקורות מהקשרם והעמסה על הרמב"ם דברים שאין להם שום מקור ושום בסיס הדרך רחוקה.
לסיכום: הלכה זו היא מדריכה את האדם בצורה כללית כיצד להתנהג בשעת התפילה, באיזו אוירה צריך האדם להיות, מכיוון שהיא כללית נכתב בה לשון "כיצד היא הכוונה", אבל אילו חשב הרמב"ם לרגע שזה מהות הכוונה "פינוי מחשבתו" "יראה עצמו עומד לפני ה'" מדוע הוא לא כתב זאת מיד בהלכה הראשונה המבארת את הכוונה?
מי שחושב שלפי הרמב"ם אין חובה לכוון בביאור המילים, צריך להיות עקבי על פי המשתמע מהלכה זו, במשך כל התפילה צריך האדם לעשות 2 דברים.
1- לפנות את מחשבתו.
2- לראות את עצמו עומד לפני ה'.
אלא מה, לראות את עצמו עומד לפני ה' נשמע ביטוי למדני, יש כאן כוונה מסוימת, ניתן לטעות ולחשוב שכך צריך לעשות במשך כל התפילה, אבל צריך להיות עקביים, בסמיכות לכך נכתב גם שיפנה את מחשבתו, 2 הדברים נכתבו ברמב"ם באותה רמת מחויבות, ולפי בעלי פירוש זה יש חובה לעשות זאת במשך כל התפילה.
הלכה יז' שאח"כ עוסקת, בשיכור שאינו יכול לכוון ביאור המילים, ולא יתפלל.
הלכה יח' עוסקת שלא יעמוד להתפלל מתוך שחוק או הלכה פסוקה, שוב לבו יהיה טרוד בהלכה ולא במילים שהוא אומר.
הלכה כ' עוסקת בהיה מהלך במקום גדודי חיה, אין ביכולתו לכוון נוסח 18 ברכות, תיקנו לו ברכה קצרה שיוכל לכוון בה גם כשהוא מהלך בדרך.
כל ההלכות מתחילתם ועד סופם עוסקות בכוונה של ביאור המילים, זה עברית פשוטה, אין צורך לבאר דברים פשוטים, אבל משום שהרמב"ם כלל כמה עניינים בכוונה של התפילה, נגרמה מהומה, ולבסוף יש שיאמרו מעולם לא נכתב ברמב"ם שצריך לכוון את ביאור המילים.
יש עוד הלכה בהלכות תפילה פרק י
י,א מי שהתפלל ולא כיוון את ליבו, יחזור ויתפלל בכוונה; ואם כיוון את ליבו בברכה ראשונה, שוב אינו צריך.
האם הלכה זו סותרת את ההלכה ד,טו
ד,טו ... כל תפילה שאינה בכוונה, אינה תפילה; ואם התפלל בלא כוונה, חוזר ומתפלל בכוונה.
לכאורה מפרק ד משתמע שצריך לכוון בכל התפילה ואם לא כיוון יחזור ויתפלל, ומפרק י' משתמע שמספיק לכוון בברכה ראשונה.
תשובה: אין כאן שום סתירה, והחושב כך לא הבחין בדברים פשוטים, בפרק ד כותב הרמב"ם שצריך לכוון בכל התפילה, ובודאי שכך צריך לעשות ולא למלמל לפני ה' דברים מבלי שימת לב, ואם התפלל בלא כוונה חוזר ומתפלל, כלומר אם לא כיוון כלום בכל תפילתו, מתחילתה לסופה, צריך לחזור ולהתפלל, גם בפרק י' חזר הרמב"ם על כך שוב, ולבסוף הוא אמר שאם כיוון בברכה ראשונה כבר יצא ידי חובה, אבל בודאי שלכתחילה צריך לכוון בכל התפילה.
מי שחשב שיש כאן סתירה היה צריך להקשות מתחילת ההלכה בפרק י' להמשכה, ולא להגיע לפרק ד', מה שנכתב בפרק ד' נשנה ונכפל בפרק י'.
עד כאן נתבארו דברי הרמב"ם בצורה ברורה ופשוטה, לכאורה די לנו בכך, מה לנו עוד להאריך ולהעמיס על הקורא, אבל נכתוב קצת מדברי ר"ח מבריסק, דברי ר"ח יובאו בצורה מודגשת.
***
ר"ח מקשה את מה שכתבנו למעלה, סתירה לכאורה מפרק ד' לפרק י'.
לכאורה מפרק ד משתמע שצריך לכוון בכל התפילה ואם לא כיוון יחזור ויתפלל, ומפרק י' משתמע שמספיק לכוון בברכה ראשונה.
וכבר הערנו שלפי דעה זו, יש סתירה מתחילת ההלכה בפרק י' להמשכה, ולא צריך להגיע לפרק ד', מה שנכתב בפרק ד' נשנה ונכפל בפרק י', אבל אליבא דאמת אין כאן שום סתירה כי אם סגנון ברור ופשוט.
ר"ח מתרץ שיש 2 סוגי כוונה בתפילה, הוא מבסס את דבריו על ההלכה ד,טז, שם נאמר שיראה את עצמו עומד לפני ה', והוא מגדיר שדבר זה הוא ממעשה התפילה, דאל"כ הוא מתעסק ולא מתפלל.
מכיוון שכוונה זו של עומד לפני ה' היא ממעשה התפילה, בלעדיה אין תפילה, ולפיכך היא מעכבת בכל התפילה, ואילו כוונה במילים הוא תוספת בתפילה, דיון כוונה בתפילה, ובזאת די לנו בברכה ראשונה.
הוא ממשיך לבאר שבתפילה כאשר מכוון מקיים 2 דברים, מצוות צריכות כוונה, ושיהיה מתפלל ולא מתעסק, ואילו בביאור המילים הוא מקיים את דין הכוונה בתפילה, דין מיוחד בברכת אבות.
וכבר ביארנו שלפי שיטת ביאור זו, הרמב"ם חייב במשך כל התפילה 2 דברים, 1- יפנה את לבו מהמחשבות, 2- יראה עצמו עומד לפני ה', וא"כ מדוע נגרע חלקו של מעשה פינוי המחשבה? נכון שזה לא נשמע מושג למדני, אבל הרמב"ם כתב אותו בצמידות ל- יראה את עצמו עומד לפני ה', ובמשך כל התפילה צריך לפנות את מחשבתו.
בנוסף כבר כתב "בעלבעמיו", מעולם לא נזכר ברמב"ם דין של כוונה בביאור המילים, ואם ההלכה ד,טז היא המגדירה מהי כוונה בתפילה לפי הרמב"ם, א"כ בכל התפילות בכל הכוונות, רק זאת היא הכוונה בתפילה לפי הרמב"ם, ומנין לנו להמציא בדעת הרמב"ם עוד כוונה של ביאור מילים???
כמובן שהשאלה נכתבה לפי סגנון פרשנות זה, אבל כבר ביארנו שאין צורך לכך, מקורו של הרמב"ם ר' שמעון חסידא, צריך להבין את מכלול הנושאים שנזכרו בהלכה, צריך להתבונן היטב על מבנה ההלכות, ואז דברי הרמב"ם יובנו כראוי.
בסוף דבריו כתב ר"ח הוכחות לדבריו ע"י דיוק בדברי הרמב"ם, הרמב"ם בפרק ד,טו כתב
1- כל תפילה שאינה בכוונה, אינה תפילה;
2- ואם התפלל בלא כוונה, חוזר ומתפלל בכוונה.
3- מצא דעתו משובשת וליבו טרוד--אסור לו להתפלל, עד שתתיישב דעתו. לפיכך הבא מן הדרך, והוא עייף או מצר--אסור לו להתפלל, עד שתתיישב דעתו: אמרו חכמים, שלושה ימים, עד שינוח ותתקרר דעתו, ואחר כך יתפלל. (יאמוד את דעתו)
ואילו בפרק י,א כתב הרמב"ם
1- מי שהתפלל ולא כיוון את ליבו, יחזור ויתפלל בכוונה; ואם כיוון את ליבו בברכה ראשונה, שוב אינו צריך.
בפרק ד כתב הרמב"ם 3 דברים הקשורים לתפילה, 1- ללא כוונה אינה תפילה, 2- לא כיוון חוזר ומתפלל, 3- יאמוד את דעתו האם יכול לכוון, ואילו בפרק י כתב הרמב"ם רק את סעיף 2, חוזר ומתפלל, מדוע כי אנו עוסקים ב-2 סוגים של כוונות.
וכבר ביארנו כיצד נקודת המוצא שעליה בנה ר"ח את כל דבריו מוטעית, הוא יצר סתירה בין פרק ד לפרק י, אבל הרמב"ם השווה את מדותיו וכתב את אותם מילים ב-2 המקומות, וכבר ביארנו את הדברים.
י,א מי שהתפלל ולא כיוון את ליבו, יחזור ויתפלל בכוונה; ואם כיוון את ליבו בברכה ראשונה, שוב אינו צריך.
ד,טו ... כל תפילה שאינה בכוונה, אינה תפילה; ואם התפלל בלא כוונה, חוזר ומתפלל בכוונה.
ברור שבפרק ד יאריך הרמב"ם לבאר את דיני הכוונה כי שם מקומו, ואילו פרק י הוא פרטי דינים, אם כיוון בברכה ראשונה די לו בכך, אבל הרמב"ם דבריו אחידים בכל המקומות, במיוחד כשהוא משתמש באותם מילים בדיוק.
סוף דבר
לפי ר"ח הפכו דברי ר' שמעון חסידא ליסוד מוסד בדין תפילה, ואילו לפי ביאורנו, ר' שמעון חסידא היה חסיד ונשאר חסיד, ודבריו נאמרו במסגרת זו, יסודות של נושא התפילה צריכים להיכתב במשנה או בתלמוד בצורה ברורה וקריאה, ולא במסכת סנהדרין במימרה דרך אגב.
דאמר רב חנה בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: המתפלל צריך שיראה עצמו כאילו שכינה כנגדו, שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד. (סנהדרין כב.)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2012 12:14 |
|
| |
עוד על הנ"ל
בפרק ד ביאר הרמב"ם מהי כוונה הנצרכת בתפילה, בדברינו נתמקד בהלכות טו-טז.
בהלכה טו כתב הרמב"ם את דברי התלמוד בברכות דף ל, צריך האדם לכוון בתפילה, וכל תפילה שאינה בכוונה לא יצא יד"ח וצריך לחזור ולהתפלל.
בהלכה טז המשיך הרמב"ם לבאר מהי הכוונה, ואז הוא ציטט את דברי התלמוד בסנהדרין כא, שיראה עצמו עומד לפני השכינה.
הר"ח בביאורו נצמד למילים שבתחילת הלכה טז "כיצד היא הכוונה" ועליהם הוא בנה את ביאורו, מי שאינו רואה את עצמו עומד לפני ה' לא עשה כלום, הוא לא כיוון, ולא יצא ידי חובתו. הכוונה העיקרית והיסודית בתפילה היא שיראה עצמו עומד לפני ה'.
אבל צריך להתבונן קצת, והרי מסכת ברכות היא המסכת העיקרית שבה נתבארו ההלכות של תפילה, וכיצד יעלה על הדעת שיסוד כוונת התפילה לא נזכר בבמסכת ברכות, והוא נזכר באיזו מימרה במסכת סנהדרין, דרך אגב???
בכל מסכת ברכות נזכר כוונה בתפילה, וביאורה שיכוון וישים לב למילים שהוא אומר, וכיצד לא נזכר בה הדבר היותר יסודי שבתפילה, שיראה עצמו עומד לפני ה'???
בנוסף, מי גילה לרמב"ם רז זה (לפי ביאור הר"ח) שמימרתו של ר' שמעון חסידא במסכת סנהדרין יראה עצמו עומד לפני ה' היא יסודית ועיקרית בכוונה בתפילה, בתלמוד לא נזכר דבר זה אפילו ברמז, בכל מסכת ברכות נזכרה כוונה של המילים שהוא אומר, ומנין לרמב"ם (לפי ביאור הר"ח) להמציא המצאות מבלי שאין להם שום מקור בתלמוד???
נמצא שביאור הר"ח ברח מסתירה לכאורה בדברי הרמב"ם, אבל הוא יצר קשיים עצומים פי כמה בדברי הרמב"ם, הרמב"ם בשיטתו מתעלם מהתלמוד במסכת ברכות, והוא העצים וייחד מימרה במסכת סנהדרין.
***
עוד על הנ"ל
הרמב"ם בהל' טז מבטא את עומק הכוונה של המתפלל, כי אדם שמתפלל ואומר ברוך אתה, מתכוון למישהו, למי? לה', ואלו דבריו של הרמב"ם בהל' טז, אבל אין בכוחה של הלכה זו להפוך את הקערה על פיה (הלכה טו), ולבטא את התפילה ככוונה של עומד לפני ה' גרידא, כמין לחש שכזה.
***
תוקן על ידי דרום_חוקר ב- 19/01/2012 12:20:21
|
|
|
|
|
|
