|
|
| נשלח ב-17/2/2012 11:17 |
 |
| |
בעב אנ י יודע קצת (אבל מכלים ראשונים) מה קורה במקומות כמו מיר וחברון. בישיבות אכן יש הגזמה לצד ה"ישיבתי" (שעמדו עליה בפורום זה רבות). אבל כל המתקיפים מתעלמים משתי נקודות. הראשונה –גם בישיבות לומדים את הטקסט ומתייחסים איליו ובודקים אם ה"מהלך" נכנס בשו"ט שבגמרא/ראשונים. בנוסף - יש מיעוט גדול הלומד באופן כמעט שוטף גם חזו"א על הסוגיה. לומר שלא לומדים את הפשט המילולי בתוס' זה אינו נכון.. איני נכנס כאן לזלזול של החזו"א בצורת הלימוד הישיבתית (שיש בו משהו, ויותר ממשהו), זהו נושא אחר, אבל קשה לומר שבשיטה הישיבתית מתעלמים מהטקסט. האם יש לך דוגמאות שיש בעיה בהבנת הנקרא? גם נושא הבקיאות אינו גרוע כפי שנראה לקורא בפורום שאינו מכיר את המצב בשטח. הנקודה השניה – והמשמעותית – תפיסת המערכת היא שהישיבות אינן מטרה אלא הכנה ל"חיים" (שהם לפי תפיסת המערכת ה"כלל", וזה יענה לך על הערה אחרת שהערת פעם), הקנית הרגלי חתירה לשרשים ולדקדוק הסוגיה, בכוללים הדרך הישיבתית נזנחת והלימוד הינו הרבה פחות "תלוש", הן מבחינת רמת ה"עיפוף" של הסברות והן מבחינת נטיה הלכתית/מעשית וכמובן מבחינת הספק. אתה יכול לבקר, ובמידה של צדק, את שיעור השקעה בשלב ההכנה ועוד נקודות רבות ואני אגיב בשיא השלווה. אבל התעלמות מהעובדות במסווה של קרירות מתנשאת, וחקירת הדבר לפי הצל שלו (רמת הלימוד לפי כרכי שוטנשטין הנמצאים באוצה"ס) כאשר הדבר עצמו נגיש לא פחות מצילו – גורמות לי לאבד את שלוותי לגבי יחוסו של הכותב – ראה http://musaf-shabbat.com/2011/12/08/%D7%9C%D7%94%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%9B%D7%9C-%D7%91%D7%93%D7%9C-%D7%9E%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%A2%D7%AA-%D7%A8%D7%91%D7%95-%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%90%D7%99%D7%A8-%D7%A0%D7%A8%D7%99%D7%94/ בצחילת הקטע הוא מעיד על יחוסו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2012 11:38 |
|
| |
"גם הסנהדרין עלולה לטעות / אברהם זהבי
הרב שטיינברגר דן במאמרו, בין היתר, בלגיטימיות שבייחוס טעויות לחז"ל. לקראת סוף המאמר הוא כותב: "אם אתה חושד את חז"ל בטעות, אינך מאמין בתורה שבעל פה, ואז גם תורה שבכתב אין לך". אני תמה איך מתיישבת אמירה זו עם הכתוב בויקרא ד, יג: "ואם כל עדת ישראל ישגו, ונעלם דבר מעיני העדה, ועשו אחת מכל מצוות ה' אשר לא תעשינה ואשמו", וכן עם האמור בבמדבר טו, כד: "והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה וגו'". מכתובים אלה עולה מפורשות שהשגגה והעלם הדבר רובצים גם לפתחם של "עיני העדה", הם הסנהדרין הגדולה שבלשכת הגזית."
למעשה צודק הרב שיינברגר בדבריו.
הרי אם מייחסים טעות לחז"ל בעצם ניתן פתח לייחוס טעויות נוספות כי עצם הסמכות מתמוטטת.
ואז אכן נהרס הבניין כולו.
שהרי בעצם התורה שלנו היום היא התורה שבעל פה ולא התורה שבכתב.
ולגבי הראיה שהביא הכותב מהפסוק:כלל לא ברור,לפי הפשט,שעיני העדה אלה הסנהדרין.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2012 12:51 |
|
| |
תלמיד טועה
גילוי נאות: יש לי קרבה משפחתית אל הרב נריה זצ"ל ומשכך גם לכותב המאמר.
א. הגם שבישיבות ובכוללים אין שוטנשטיין תופס מקום מרכזי, אולם כמי שגר בשכונה חרדית ירושלמית אופיינית יש לומר כי בוגרי ישיבות אינם מתביישים להסתובב עם שוטנשטיין מתחת לזרועם. ולא ללמוד בו בבית הכנסת בין מנחה למעריב. אין ספק כי גמרות אלו נכנסות ל'עולם התורה' בהדרגתיות. הסכת לסיפור הבא: ישבתי אצל הגאון רבי שלמה פישר שליט"א, והוא סיפר לי כי בזמנו בחור ישיבה היה מתבייש לעיין במשנה ברורה והיו מחזיקים אותו מתחת לשולחן. והוסיף לומר כמו שהיום מחזיקים את השמירת שבת כהלכתה. נאלצתי לומר לו (להוותו) שאין מתביישים להחזיק היום גם השמירת שבת. ללמדך שהסחף הוא די מהיר. (המ"ב היום הוא ספר יסוד בלימוד הלכות אורח חיים - דבר שלפני ששים שנה היה בושה לתלמיד ישיבה לעשות בפומבי).
ב. במקומך לא הייתי מזלזל בעובדה שנריה הזכיר את הקושי של הישיבות התיכוניות להתמודד עם לימוד הגמרא עם פירוש רש"י.
לזכותו ניתן לומר שאין הוא מנסה להציג מצג שקרי של הצלחה כלפי חוץ כמו שנהוג 'אצלנו'. בעתונות שלנו ולא בשום במה פומבית אחרת אין ביקורת עצמית. את התוצאות של זה כולנו משלמים. אצלם לכה"פ מתמודדים עם זה.
זאת ועוד, יש לחלק בין ישיבות לישיבות. לא הרי ישיבות תיכוניות מסויימות שם לתלמידים אפי' ריח של תורה אין. וכל הקמתם נועדה למנוע מהם לרדת שחת להיות מחללי שבת וחילוניים גמורים ולכן אין לך לשמוח לאיד בזה שאין הם למדנים גדולים. ויש ישיבות תיכוניות שרמתן אינה נופלת מישיבות 'חרדיות'. אבל גם בהן כמו גם בישיבות חרדיות יש התמודדויות.. אכן נראה לי שהישיבות המצויינות שכיחות יותר בקרב הציבור החרדי אך אין לשכוח כי הציבור החרדי גדול בהרבה מהציבור החרדל"י אליו היה שייך הרב נריה. כל התעסקותו עם הצבור הדתי הכללי היתה פשוט להציל יקר מזולל, ואין ספק שהצליח בכך מאוד.
שבת שלום
מטעות לטועה
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2012 13:04 |
|
| |
טעות בבירור שוטנשטין משמש לפעמים ללימוד בקיאות ודף יומי. אבל זה אינו קשור לנושא הכתבה. לצערי איני רואה ציון לשבח מיוחד בעובדה של בקורת עצמית מינימלית. העיתונות "שלנו" אינה קנ"מ להתנהגות/חשיבה. אני רחוק מלשמוח לאיד. יש שם אנשים שהם בשר מבשרי ואני רחוק מלחשוב על המגזר רעה. לנקודה האחרונה – לעשייתו הברוכה של הרב נריה התברר בראיה שלאחור שיש גם חסרון. לגיטימציה ל"עמ'רצות" בקנה מידה נרחב, כאשר היה סכוי לצמצם אותה. אבל אעין כאן המקום לדון בזה, אולי תפתח אשכול
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2012 13:26 |
|
| |
לבקוביץ מכה שנית
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2012 15:58 |
|
| |
הייתי אומר שליצמן כתב את זה אבל הוא לא יודע לכתוב כ"כ טוב.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2012 16:16 |
|
| |
ולחשוב שעל הלימוד הזה משתבחים ואומרים שהוא מקיים את העולם ומציל את עם ישראל ומגן על חיילים
פחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2012 16:30 |
|
| |
רצץ
למה ליצמן? האם בגלל הקטע האחרון?
דייר
האם צפית שלימוד הרבדים יחזיק את העולם?
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2012 16:32 |
|
| |
לא יודע איזה לימוד אבל בטח לא פלפולי ההבל שמתוארים כל כך יפה בכתבה המרתקת
שהבאת.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2012 16:44 |
|
| |
דייר, אני לא יודע מה הרקע שלך ומה אתה יודע על לימוד גמרא והלכה. אבל שמע משהו ממישהו שיש לו קצת ניסיון בזה.
קל מאד לזלזל, אבל לדעתי הכותב (וגם אתה) טועה מרה. לא בהנחותיו אלא במסקנותיו.
גם אם מושג השטר מתעצב לאורך הדורות, מה שמנסים לעשות הוא לבנות מודל שיתאים להלכה כפי שהיא כיום. לאחר העיצוב של השטר, יש אוסף הלכות. האוסף הזה אמור להיות קוהרנטי (אלא אם מוותרים על חלק מהן). אבל כל הפוסקים בכל הדורות לא ויתרו בצורה כזו ולא התייחסו היסטורית. אפילו פוסקי ספרד, הרי"ף והרמב"ם, שלא עשו את הש"ס ככדור, לא מוותרים כך סתם על חלקים מההלכה בגלל טענות התפתחותיות.
גם לי יש ביקורת על הלימוד ועל התעלמות משיקולים רחבים נוספים. אבל הביקורת הזו גורפת מדיי. יש לומדים ישרים בישיבות, ובהחלט לימודם חשוב ומחזיק את עם ישראל.
ותאמין לי שגם הלימוד האקדמי עושה את דבריו ככדור, ובונה מגדלים חסרי ביסוס, ונצמד לדוגמות גם במקום בו אין להן בסיס מספיק. זה מאפיין כל בית מדרש שכבר גיבש לעצמו דרך.
הרב פרופ' ש"ז הבלין כתב פעם מאמר בו הוא מזהה בספרו של פוטוק 'הדגול' (או 'ההבטחה') את הבוחנים ואת הסוגיא בה עסקו (כשבחנו את ראובן מלטר, מבית של מחקר אקדמי, בשונה מהישיבה אליה הוא נבחן). הסוגיא היא הסוגיא שהביא הלבני בהקדמה למקורות ומסורות לסדר נשים (אגב, הוא גם היה היועץ של פוטוק לספר). הוא אמר לי שהוא ביקר את הלבני על כך שכל ספרו מיועד להראות את שיטת הרבדים שלו, והראיה היחידה אותה הוא מצא להביא בהקדמתו כדי להדגים זאת, לא לקוחה בכלל מסדר נשים. משמע שלא היתה לו שום דוגמא מכרעת בכל סדר נשים שעליו הוא כתב את הספר. לא בדקתי, אבל חזקה על הבלין שהוא כן בדק.
ועוד סיפור על הלבני. פעם לפני הרבה שנים נפגשתי איתו. הוא עמד לפני הוצאת ספרו על ב"ק, והוא קרא מאמר שלי על סוגיית דיו בב"ק כד. הוא אמר שהוא רוצה לבדוק איתי האם אכן אני צודק שיש פתרון למדני רגיל לקשיים בסוגיא, או שמא יש צורך בפתרון ביקורתי (שכבר היה באמתחתו). אמרתי לו את דעתי, ולמיטב שיפוטי הסברתי היטב את הקשיים בסוגיא. לאחר שסיימנו את הדיון הוא סיכם: נו, אז לא השתכנעתי, וכנראה יש צורך בפתרון ביקורתי. לא שמעתי נימוקים מדוע דבריי לא התקבלו על דעתו. איני שופט אותו, והוא בהחלט הראה רצינות בכך שהזמין אותי לפגישה (הייתי אז בחור די צעיר), אבל לדעתי הוא לא רצה להשתכנע כי הפתרון שלו היה יקר לו. הוא נצמד למתודה שלו, כמו שבחורי הישיבה נצמדים לשלהם. וכנראה כמו שאני נצמד לשלי.
וכל זה לגבי הלבני, שנחשב כיום גדול חוקרי התלמוד. צא ולמד מה דינם של כל מיני יצורים שמשחיתים הנייר על השערות פורחות באויר של התפתחויות היסטוריות, וזורקים חלקי ש"ס לפח האשפה ההיסטורי ומיישבים קושיות (ויוצרים לא פחות קושיות אחרות).
לא באתי להגן באופן גורף על הישיבות ולא לבקר באופן גורף את המחקר האקדמי. באתי לבקר את המבקרים. ובפרט את אלו שמשתמשים ב-פחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח.
אכן יש מקום לשילוב של כל מיני שיקולים, ולא ללכת במתודה קשיחה אחת לכל אורך הדרך. בזה לוקים שני הצדדים (וגם אני כמובן). יש לכולנו מה ללמוד, ויפה נעשה אם נכיר בכך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2012 17:26 |
|
| |
בקצירת האומר (שבת היום)לפקוביץ: שלוש סיבות עומדות לו ללומד התורני לרועץ: הראשונה היא הקביעה שכל הדורות שקדמו לו – למעט תקופת האחרונים – דבריהם אמת ויציב ואין לו זכות ואפשרות לחלוק עליהם בשום אופן. השנייה היא שכל אלפי הדינים ופרטי פרטיהם התקבלו מסיני במקשה אחת, אין ולא הייתה שום התפתחות. לפיכך כל הסבר של דין כלשהו חייב להתיישב עם אחרון הפרטים, כי הכול בהכרח מתוכנן מראש. השלישית היא שהתלמוד נתפס כעשוי מעור אחד, וחלקיו מתאימים בדיוק זה לזה, אלא אם כן הוא מציין במפורש מחלוקת. והתגובה: לא משנה אם אמת או לא, העיקר שקשה לחלוק כי הצירוף של כל מה שנקבע ע"י הקודמים מחייב (ברמות שונות ןמסיבות שונות). ניכר שמחבר המאמר אינו מכיר את ספרו העמוס והמתפלפל של פרו' ברק על שטרות
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2012 17:27 |
|
| |
אין ספק שהכוונות טובות ומי אני שאזלזל בגדולי עולם.
אבל כמו שאומרים הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות.
אני האחרון שמתלהב מהאקדמיה אבל צריך להודות ביושר שהמצב כבר מזמן עבר את גבול האבסורד.
האם אתה באמת חושב שכל העולם עומד על חקירות בגדרי מהות שטר מכר ומי מקיים אותו
וכו" וכו" וכו"?
או הדוגמא עם הזיתים שגורמת לכמעט מוות בחנק ליהודים תמימים וישרים.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2012 18:29 |
|
| |
תלמיד
מחייב? למרות שמתברר לך כי הם טעו?
ראה ספר -רוח האדם- לר' חיים מוולוז'ין, פ'א הכותב -כי תלמיד לא בהכרח טועה בהקשר לדברי רבו. ולפעמים הוא הצודק ולא רבו (לא ציטוט -רוח הדברים).
כלומר לא תמיד התלמיד טועה- למרות שזה מאד נוח ומקובל לכתוב תלמיד טועה
|
|
|
|
| נשלח ב-12/5/2012 13:03 |
|
| |
| mdabraham כתב: |  |
הגם שלבקוביץ' מנסח זאת בצורה אחרת, הוא מתריע על בעיית ה-overfitting בלימודי היהדות. הדבר אינו מפתיע כלל: כפי שכבר כתבתי,
לימוד התורה מתבצע בחוג פתוח,
וללא היזון חוזר, אין שום גורם מונע ל-overfitting. (את תשובתך אפשר למצוא באשכול שם, ומגוון דוגמאות מדוע מה שאתה מציע נכשל בפועל אפשר לראות במגוון מקומות, לדוגמה
כאן.)
מסקנתו של לבקוביץ' הגיונית, ואפשר להבינה בקלות מתוך חלק הסיכום "הרים ידים מן העיון": הכרה בכך שכמות האינפורמציה שמחפשים היום בלימוד התורה עברה את "קיבול הערוץ" המוביל מהגורמים שעצבו אותה אלינו.
הבה נראה כיצד אתה מתייחס לדברים.
דייר, אני לא יודע מה הרקע שלך ומה אתה יודע על לימוד גמרא והלכה. אבל שמע משהו ממישהו שיש לו קצת ניסיון בזה.
אם נפטרים מהאד-הומינם הכפול והכאילו-מצטנע כאן, האמירה חסרת משמעות: בינתיים רק ציינת שיש לך יותר נסיון בתהליך מאשר לדייר, לא משהו שמשליך לגבי השאלה האם התהליך הוא overfitted או לא. אדרבא, ללא תוצאות אובייקטיביות יחסית שתוכל להצביע עליהן (נניח, איזושהי תוצאה שאתה יכול לחזות אותה), רק סיפקת מוטיווציה שלך להגן על תהליך ה-overfitting.
קל מאד לזלזל, אבל לדעתי הכותב (וגם אתה) טועה מרה. לא בהנחותיו אלא במסקנותיו.
גם אם מושג השטר מתעצב לאורך הדורות, מה שמנסים לעשות הוא לבנות מודל שיתאים להלכה כפי שהיא כיום. לאחר העיצוב של השטר, יש אוסף הלכות. האוסף הזה אמור להיות קוהרנטי (אלא אם מוותרים על חלק מהן). אבל כל הפוסקים בכל הדורות לא ויתרו בצורה כזו ולא התייחסו היסטורית. אפילו פוסקי ספרד, הרי"ף והרמב"ם, שלא עשו את הש"ס ככדור, לא מוותרים כך סתם על חלקים מההלכה בגלל טענות התפתחותיות.
כאן, אפקטיווית, אתה חוזר על כך שמדובר ב-overfitting, ומציין שהוא יותר חזק באספקטים שקשורים להלכה בפועל (מפתיע!).
גם לי יש ביקורת על הלימוד ועל התעלמות משיקולים רחבים נוספים. אבל הביקורת הזו גורפת מדיי. יש לומדים ישרים בישיבות, ובהחלט לימודם חשוב ומחזיק את עם ישראל.
שתי אמירות חסרות משמעות. הראשונה ("הביקורת גורפת מדי, יש לומדים וגו'") היא עצם השאלה: למעט נסיונך המועד-עצמית באותו סוג תהליך, לא נימקת כאן כלום לגבי זאת שהתהליך סביר. השניה ("לימודם חשוב ומחזיק את עם ישראל"), היא, עד שתנמק זאת במשהו, wishful thinking שלך ותו לא.
ותאמין לי שגם הלימוד האקדמי עושה את דבריו ככדור, ובונה מגדלים חסרי ביסוס, ונצמד לדוגמות גם במקום בו אין להן בסיס מספיק. זה מאפיין כל בית מדרש שכבר גיבש לעצמו דרך.
הרב פרופ' ש"ז הבלין כתב פעם מאמר בו הוא מזהה בספרו של פוטוק 'הדגול' (או 'ההבטחה') את הבוחנים ואת הסוגיא בה עסקו (כשבחנו את ראובן מלטר, מבית של מחקר אקדמי, בשונה מהישיבה אליה הוא נבחן). הסוגיא היא הסוגיא שהביא הלבני בהקדמה למקורות ומסורות לסדר נשים (אגב, הוא גם היה היועץ של פוטוק לספר). הוא אמר לי שהוא ביקר את הלבני על כך שכל ספרו מיועד להראות את שיטת הרבדים שלו, והראיה היחידה אותה הוא מצא להביא בהקדמתו כדי להדגים זאת, לא לקוחה בכלל מסדר נשים. משמע שלא היתה לו שום דוגמא מכרעת בכל סדר נשים שעליו הוא כתב את הספר. לא בדקתי, אבל חזקה על הבלין שהוא כן בדק.
מה שכתבת כאן היה אולי רלוונטי לו הנקודה העיקרית היתה אחרת: נניח שהיה מוסכם שיש המון אינפורמציה לדלות מן התלמוד, והשאלה היתה האם השיטה האקדמית מצליחה בזאת יותר מאשר השיטה הישיבתית. דא עקא שאף אחד אינו בודק זאת בשום צורה שמתקרבת להיות אובייקטיווית (לדוגמה, אימות צולב), זו איננה השאלה, ולא הנקודה העיקרית של לבקוביץ'. הוא, אגב, מביא את שיטת הרבדים בדבריו פחות כמסקנה (שאותה, כאמור, אפשר להבין מסוף דבריו), אלא יותר כהדגמה לכך שיש שיטות שבלימוד הישיבתי נדחו לחלוטין מהקונזצנזוס.
ועוד סיפור על הלבני. פעם לפני הרבה שנים נפגשתי איתו. הוא עמד לפני הוצאת ספרו על ב"ק, והוא קרא מאמר שלי על סוגיית דיו בב"ק כד. הוא אמר שהוא רוצה לבדוק איתי האם אכן אני צודק שיש פתרון למדני רגיל לקשיים בסוגיא, או שמא יש צורך בפתרון ביקורתי (שכבר היה באמתחתו). אמרתי לו את דעתי, ולמיטב שיפוטי הסברתי היטב את הקשיים בסוגיא. לאחר שסיימנו את הדיון הוא סיכם: נו, אז לא השתכנעתי, וכנראה יש צורך בפתרון ביקורתי. לא שמעתי נימוקים מדוע דבריי לא התקבלו על דעתו. איני שופט אותו, והוא בהחלט הראה רצינות בכך שהזמין אותי לפגישה (הייתי אז בחור די צעיר), אבל לדעתי הוא לא רצה להשתכנע כי הפתרון שלו היה יקר לו. הוא נצמד למתודה שלו, כמו שבחורי הישיבה נצמדים לשלהם. וכנראה כמו שאני נצמד לשלי.
וכל זה לגבי הלבני, שנחשב כיום גדול חוקרי התלמוד. צא ולמד מה דינם של כל מיני יצורים שמשחיתים הנייר על השערות פורחות באויר של התפתחויות היסטוריות, וזורקים חלקי ש"ס לפח האשפה ההיסטורי ומיישבים קושיות (ויוצרים לא פחות קושיות אחרות).
שוב אמירה לא רלוונטית מהסיבה לעיל, אלא שהפעם: + סיפור האדרה עצמית + כאילו הצטנעות.
לא באתי להגן באופן גורף על הישיבות ולא לבקר באופן גורף את המחקר האקדמי. באתי לבקר את המבקרים. ובפרט את אלו שמשתמשים ב-פחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח.
אכן יש מקום לשילוב של כל מיני שיקולים, ולא ללכת במתודה קשיחה אחת לכל אורך הדרך. בזה לוקים שני הצדדים (וגם אני כמובן). יש לכולנו מה ללמוד, ויפה נעשה אם נכיר בכך.
אוסף platitudes: יש מקום לשלב (איך?), יש להמנע ממתודה קשיחה (איך?), וכו'. והעיקר, בשום פנים ואופן לא לשקול את האפשרות שכל התהליך הזה הוא אכן פחחחחחחחחחחחחחחחחחחח אחד גדול.
|
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/5/2012 21:14 |
|
| |
רבנו אברהם.
לא צריך להיות מהנדס בכדי לדעת שבניין עקום
לא צריך להיות רופא בכדי לדעת שאדם חולה
ולא צריך להיות להיות שופט במאסטר שף לדעת כי האוכל לא טעים
לפעמים ילד קטן מגלה לכולם כי המלך עירום.
שיטת הלימוד הנהוגה היום -מאז 80 שנה, אינו לימוד תורה, היא התפלפלות עקרה לשם התפלפלות,
דבר אהוב עליך, יכול להיות שזה גם מחדד את המח והמחשבה, אבל לימוד של תורה ותלמוד נקבע כבר
על ידי תנאים בעלית בית נתזה בלוד ,אפילו אתה לא תוכל למצא דמיון להחלטתם שם ולצורת ולתוצאות הלימוד היום בישיבות
רצוי גם ללמוד את המהר"ל על המשנה באבות- בן חמש למקרא
|
|
|
|
|
