הדרת נשים חילוניות

[ביליצר,

אתה מנסה בכוח לגרור אותי למריבה אישית. אין לי עניין בזה. אמרתי את דבריי, וליתר ביטחון גם הוספתי והבהרתי.
אתה מתעקש בכוח לראות את כל הדבשות של כולם, ולהמשיך להתעלם מזו שלך - זכותך. אני מצידי, מיציתי את הניסיון להשמיע גם את קולי במהלך השיחה שאתה מנהל עם עצמך.]

עזרת נשים - אגי משעול

אוֹי אַחְיוֹתֵינוּ גְּזוּמוֹת הַשֵּׂעָר
בְּתוּלוֹת הָרוֹאִי הַפָּרוֹת
וְרָבוֹת וְיוֹלְדוֹת וְזָנוֹת
אֶת מִי שֶׁיִתְנוֹדֵד כִּמְסֻמָּם מוּל קִירוֹת
יִשְׁתַּטֵּחַ עַל קְבָרִים
יַּסְתִּיר אֶתְכֶן מֵעֵינָיו
בִּמְקוֹם לִכְבּוֹשׁ אֶת יִצְרוֹ שֶׁלּוֹ

אַתֶּן הַכְּלוּאוֹת בְּמִנְזָרִים שֶל בַּד, הַקּוֹנוֹת
אֶת הַכְּבוֹד בַּת מֶלֶך וְנִדְחָפוֹת פְּנִימָה
לְיַרְכְּתֵי אוֹטוֹבּוּסִים
זוֹחֲלוֹת לְאֹרֶךְ קִיר
מֵאֲחוֹרֵי פַּרְגוֹד פְּלַסְטִיק יָרֹק -

הַמְּכֻפְתָּרוֹת, הָרְכוּסוֹת עַד מַחֲנָק
הַגְּרוּבוֹת שְׁחוֹרִים אַרְבָּעִים דֶּנִיר
הַמְּזִיעוֹת תַּחַת שָׁאל וּמַאֲמִינֹות
לָאֶשֶׁת חַיִּל שֶׁזּוֹרְקִים לָכֶן כָּל שַׁבָּת
כְּמוֹ טִיפּ לְחוֹפֶפֶת
אוֹיוֹי לָכֶן

מֵהַיַּבְּלִית שֶׁבְּתוֹךְ הַזְּקָנִים
הָעֶרְווֹת בְּעִמְקֵי הַשְּׂפָמִים

מֵהַשֵּׁדִים בֵּין קִפְלֵי הַגְּלִימוֹת, הָעֲנִיבוֹת
הַמַּפְרִידוֹת אֶת הָרֹאשׁ מֵהַלֵּב, הַחֲגוֹרוֹת
הַמַּפְרִידוֹת אֶת הַלֵּב מֵהַחֲלָצַיִם
כְּלִימָה מִכְּלִימָה
אֱלוֹהִים מֵאֱלוֹהִים

מִזְּבוּב קָלָל יָרֹק
הַמַּפְשִיל אֶת כַּנְפוֹת הָאָרֶץ
חוֹכֵךְ כַּפּוֹת זֶבֶל
וְזוֹמֵם.

בעב

קטנתי מהבן מדוע הדת (הלכות צניעות, שררה בנשים) צריכה להשפיע על המוסר יותר מאשר על היחס בין כהנים לישראלים. מה שנאסר נחרוק שיניים ונקיימו עד יבוא שילה (ומוסד מוסמך יתקן) אבל זה אינו אמור להשפיע על היחס לאשה בכל נושא אחר. וגם לא להיפך, לא היחס המוסרי אמור לקבוע את ההלכה. תאמר אישה שעשני כרצונו. אז מה? תכבוש יצרה ולא תהיה ח"כ (במידה ויש בזה איסור) כשם שאני מדיר עצמי מכהונה, גם לו היתה נחפצת. ומתי לאחרונה פגשת אב המוכר את ביתו. נא הודיעני. אני מעוניין לקנות.

ביליצר

השיפור הקרייריסטי של נשים הוא בשוליים. ככלל ראשי הקהל מעודדים לנשים ראש קטן ופרנסה מוכוונת ומושגחת (ובסוגריים – יש העושים מכך הון. אני מכיר אדם שישב אצל רא6ש עיר חרדית והלה הראה לו אולם שבו עשרות  נשים חרדיות עובדות בשכר נמוך  וגיחך "אפילו כשהן יוצאות לשירותים הן דופקות שעון").

ביליצר וכולם

יש לי תמיד תחושה של החמצה כאשר משתמשים בהכללות גורפות, בלי לציין כתובות.

אני כותב מה שנראה לי חשוב מאד לציין.  זה יצא ארוך. אבל איני יודע לקצר יותר.

קודם כל לענין שיטת הדיון והכתיבה: תמיד כדאי לחזור להתחלה כדי לבדוק כל אמירה.

מה זו הדרת נשים? איך היא באה לידי ביטוי? האם זה לא בסדר? מדוע?

מי אחראי? מי לא בסדר? למה? איך אפשר לשנות?

וכאשר מנסים ליישם דגמים היסטוריים, עוד יותר קשה לדון כאשר יש אמירות כלליות. יש תחום מחקר שנקרא "היסטוריה של האידיאות", והוא מעניין ביותר. אבל צריך מאד להיזהר בו מפני דילוג על מערכים מורכבות של גורמים והצטמצמות לחלק מן התמונה.

אבאר על ידי דוגמאות.

1. הדרת נשים

המונח הזה (מלשון "להדיר"=להרחיק) מתייחס ממה שמוכר לאחרונה בתקשורת לתופעה שקיימת במגזר החרדי. זה שאני משתייך אליו.

נשים נדרשות, על ידי אחרים או על ידי החינוך שלהן, למקם את עצמן הרחק מגברים.

זה קורה באוטובוסים, שבו מחלקים את השטח בין גברים לנשים, כאשר נשים נמצאות מאחור, איזור פחות נוח (ובמיוחד למעוברות אבל לא רק).

המונח "הדרה" אולי לא מדוייק דיו, מפני שעצם ההפרדה לא נוחה, מקשה מאד. לדוגמא, בקופת חולים. מה יעשה אב שזקוק לקחת את בתו לרופא? או אם את בנה?

מה שמפריע בהפרדה כפויה (פחות או יותר) זו הוא לא רק אורח החיים שמלווה אותה אלא גם הנחות היסוד שלה. האם באמת יש להפריד נשים מגברים עד כדי כך? האם זו ההלכה? האם באמת יש צורך ליצור חיץ בין גברים ונשים והאם אחרת יש באמת כשלונות? מה זה אומר לגבי תפיסת האדם של האוסרים? אם חז"ל לא ראו לכפות הפרדות כאלו, מדוע לעשות זאת היום? (ומכאן לשאלה שלא נזכרה אבל אני מזכיר אותה מפני שהיא משמעותית. טוענים שאם הרחוב פרוץ, וזה נכון, כגון בלבוש, אז צריך ליצור אצלנו מחיצות גבוהות יותר. מה הקשר?)

2. הדרת נשים שלא הגיעה לתקשורת

ההפרדה נוצרת ונשמרת בעוד מקומות שלא דווחו. באולמות חתונה ואפילו בכניסה אליהם. ברחובות. בחנויות. האם זה נכון? האם ראוי לכפות?

ושוב אותן שאלות: מה הנחות היסוד של הגישה הזו?

3. ולמגזר החילוני, מה היחס שם לנשים?

למעשה, זה לא רק אצל אחינו החילונים. אלא אצל כל מי שאינו חרדי, או חרדי מפריז על מידותיו. העולם פתוח לנשים כמו לגברים כאחד. אשה יכולה לשאת תפקידים שבעבר לא נחשבו למתאימים עבורה. אשה ממלאת תפקידים מקצועיים: מנהלת, רופאה, מדענית, נושאת משרה ציבורית כמו חברת כנסת או ראש ממשלה.

אולם בחברה חילונית, ויותר מכך, בחברה שמחשיבה את הסובלנות יותר מכל, יש כמדומה מדיניות של אי התערבות רבה ככל האפשר בחיי הפרט. זה אומר שיש מקום רב ליצירת יחסים שייחשבו לא תקינים בעיני ההלכה (או המוסר, תלוי איזה מוסר כמובן) בין שני המינים.

וזה מאפשר: הטרדות, או תלונות על הטרדות, שיכולות להיות אמיתיות כאשר המונח "הטרדה" נתפס בצורה מחמירה מאד (האם מותר להסתכל על אשה, לנעוץ בה מבט לא רק מתפעל אלא גם "מזמין"? לדבר? להתקרב אליה? יש דברים שקשה מאד להגדיר, ודווקא אלו יכולים להוות עילה חוקית לתביעת הטרדה - לפי הדיווחים ולפי הכתבות ולפי התוצאות).

3. למי באים בטענות?

כאשר מחלקים ציונים, אפשר לעשות זאת בכמה רמות. רק מיעוטן בעל משמעות.

א. "הציבור". אין כזה דבר. יש אוסף יחידים.

אני אישית איני אחראי למי שירק על ילדה בבית שמש. כל הציבור החרדי אינו אשם במעשיו. מדובר באדם בעל תפיסות שגויות. האם ובאיזו מידה יש לראות מחלת נפש בהתנהגות כזו? מסתבר שהוא אדם שמתפקד ברוב שטחי החיים, אבל יש לו כמה טעויות בסיסיות. אמונה בהפרדה מוגזמת, אמונה בחובת תוכחה או זכות מוגזמת, אמונה בעצמו שהוא מייצג את המגזר החרדי ואת אלוקים עלי אדמות (האם לא לכולנו יש קצת נטיה כזו, ובמיוחד מי שמגיע לפורום שלנו? אני יודע שלי כן, אבל אצלי זה מתבטא במקומות אחרים).

ב. טענות מערכתיות אפשריות

אם יש מקום לטענה והאשמה, הרי זה כלפי מערכת שמאפשרת תופעות שליליות (הטרדה מינית או הטרדת הדרה) או אינה מעניקה הזדמנות שווה (החרדים אבל גם החילונים...). אך כלפי מי נפנה את הטענה הזו? הרבנים? שר החינוך? מוסדות ההוראה? הפילוסופים ששותקים או מביעים רעיונות שגויים? לפעמים לא ניתן להביע רעיון אלא באופן חד צדדי מפני שהוא בא בעקבות הקשר, אבל כאשר ההקשר נשכח, נותרה רק ביקורת מוקצנת.

4. גלגולים היסטוריים

בהווה ובעבר הקרוב, נניח מאז תחילת המאה הקודמת, בשטח שניתן לכנות "המערב" השתנה מעמד האשה. נשים איבדו זכויות (לקבל יחס מיוחד, כמו ישיבה באוטובוס) וקיבלו יחס יותר שויוני, כולל שויון הזדמנויות. זה היה חלק מן המסע הכללי לשויון זכויות בין כל המגזרים והמגדרים. זה עבד - חלקית.

בעבר הרחוק, היהדות, כלומר התורה וההלכה, ניסו לשפר את התרבות של עם ישראל ואולי בעקיפין את שאר העולם. בעיני, כידוע, כמו הרמב"ם לפי תפיסתי, התורה היא חינוך, פסיכולוגיה וסוציולוגיה. התורה לא תבעה מדורות של מקבליה להשתנות מעבר ליכולתם בנקודת זמן נתונה. לכן הותר לאב למכור את בתו לאמה, ואשה מתייבמת מדין תורה בעל כורחה, אבל אלו היו עידונים של התייחסויות גרועות בהרבה. לדוגמא, כפי שמראה הלברטל בספרו על "מהפכות פרשניות בהתהוותן", התורה הוציאה את הזכות להעניש ולהרוג מידי הפרט (אבי המשפחה למשל) לידי מסגרת רחבה יותר (בית דין).

חז"ל הוסיפו ופירשו מחדש, כשהם עומדים על כוונת התורה, וכך ביטלו למעשה את "עין תחת עין", "בן סורר ומורה", "מכירת בת לאמה" ועוד ועוד.

אבל גם חז"ל היו תלויים בזמנם ובמקומם, ולכן נותרו ביטויים לאי שויון שנראה בעינים מודרניות פסול. למשל בברכות השחר, ברכות נפרדות לגבר ולאשה, ברכות שבהן מעמד הגבר נראה עדיף.

מבחינה מסויימת, השאיפה המודרנית לשויון מתחילה מן התורה והתפשטותה. הרעיון שכל אדם נברא בצלם אלוקים, ולפיכך גם האשה, האם לא הוא עומד ביסוד הביקורת החילונית?

גם אני נטלתי מספר מצומצם של גורמים היסטוריים שפעלו באופן ישיר ועקיף, אבל מסקנותי שלי שונות משל אחרים כאן. ובכל זאת, סבורני שאני צודק, אם כי לא סקרתי את כל התמונה המורכבת כולה.

5. שיפורים נדרשים

האם היהדות, התורנית והחרדית, נעצרה? טועה? אני חושב שכן. ההתמקדות בהפרדה מופרזת בין גברים לנשים יוצרת אורח חיים שקשה לחיות בו, גם לאלו שבוחרים בו מרצון ומידיעה. יש גם למי לבוא בטענות. לאלו שמנהיגים את הדור, וטועים בדבר הלכה, בעקרונות.

זה שאצל אחינו החילונים יש בעיות אחרות, חמורות יותר, זה נכון. אבל האם זה פוטר אותנו, החרדים, מביקורת עצמית, מתיקון, משינוי פרופורציות?

אמנם יש כאן בעיה אמיתית. גברים ונשים הם בני אדם ולכן הם זכאים שיתייחסו אליהם, כל אחד ואחד מהם, בתור צלם אלוקים, וזה כולל, כמסתבר, גם את "הזכויות לשויון הזדמנויות". אבל, מצד שני, אנו גם ערים לכך שבכולנו פועל זיהוי של מיניות. וזה יכול לפרוץ, בעדינות או לא, מתוך כבוד לזולת או לא. הכפילות הזו הובילה להופעת הלכות ייחוד (אסור לגבר ואשה שאינם קרובי משפחה להיות במקום אחד סגור שמא יחטאו, למרות שהסיכוי לכך אינו רב, כי האיסורים מסוג זה הולכים אחרי המיעוט).

לחברה התורנית יש מנגנון שמטפל בבעיות אלו. הטיפול מחולק לשלוש רמות:

א. איסורים מהתורה ומדרבנן. בעיקר איסור ייחוד. מניעת הזדמנויות של כשלון ברמת המעשה.

ב. איסורים פרטיים והמלצות. לא יתבונן אדם באשה למטרת הנאה אסורה. לא ילך אדם אחורי אשה כאשר קל להגיע להתבונן בה. לא ילך במקום שנשים נאלצות להיות בחוסר צניעות כגון בזמנם על הכביסה בנהר. לא יעבור אדם בשוק של שירותי מין (=זונות) אם יש דרך אחרת.

ג. כל השאר לא נאסר ואי אפשר לאסור.

בחברה החרדית של ימינו, כתוצאה מהתפתחות היסטורית ארוכה ומורכבת, הופיעו איסורים חדשים. זה החל במקדש שבו חולק השטח בין גברים לנשים, המשיך בבית הכנסת, והגיע משם לשטחים אחרים, כמו אולמות שמחות (מימי הראשונים והאחרונים) וכעת גם בפעילויות חברתיות שמטבען לא ניתנות להגבלה נוחה (אוטובוסים, קופות חולים, חנויות, מדרכות).

ההפרדה הכפויה נובעת מתוך מניע נאצל: להרחיק את האדם מן העבירה. אבל יש כאן כמה  טעויות, לדעתי. אי הבדלה בין המלצה לחוק, בין עבודה פרטית לכללית. חוסר אמון בסיסי בפרט האנושי. והעדפה של ערך אחד ויחיד: מניעת כשלון בתחום העריות, אפילו ברמה של הרהור או רגש ארעי, על פני ערכים אחרים שגם הם מוכרים בהלכה, כמו כבוד הבריות, זהירות לא לפגוע, וגם, אם ניתן למצוא לכך מקור, המקבילות התורניות של "שויון האדם" (צלם אלוקים) והזדמנויות שוות (פחות ברור, ואף מנוגד לתקנות קדומות כגון אלו שמונעות מינוי אשה לתפקיד ניהולי בתחומים מסויימים).

***
מה עושים כעת?

לומדים,

מרגילים את עצמנו לזהירות בכבוד אחינו וחברינו, הקרובים והרחוקים.

ושוב לומדים. בתקוה שהלימוד ומסקנותיו ודרכו יחלחלו החוצה וימשיכו לתקן את העולם שמסביב.

אך בעיקר בודקים את עצמנו ומתקנים את עצמנו בכבוד לזולת, שהוא הוא נקודה שנחלשה מאד.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");