היכי דמי הדרת נשים?

בשולי הסער הגדול אשר כפטיש יפוצץ סלע לענפים הרבה שכל אחד מהם יכול לשאת אשכול בפני עצמו, כמו, גבולות ההפרדה והשמירה על גדרי הצניעות אל מול העבודה העצמית הנדרשת כדי לשמור על טהרת המחשבה בחיי היום יום, גבולות (תרתי משמע) המרחב הציבורי (רחובה של עיר? אוטובוס פנים חרדי? בית כנסת?), גבולות ההתערבות להגנתו של מי שטוען כי אינו נזקק כלל להגנה, בעיית הא סימטריה בנכונות האמתית לפשרה בין הצדדים (חיה ותן לחיות אל מול ייהרג ואל יעבור) חשוב מאוד להצביע על אם חטאת הדרת הנשים.

כמעט עם כל האפליות ניתן איכשהו לחיות וכמעט את כולן ניתן להסביר ב"זהו כבודה". ישנה נקודה אחת המורידה את המסך וחושפת את עוול ההדרה במלא קלונו.

אי שיתוף הנשים בשיח הדתי הלכתי בכלל ובנושאים הנוגעים אליהן ישירות בפרט.

מי שם את הגברים לפסוק כי האישה פסולה לעדות. וכי אין כאן אמירה, יותר נכון שאגה, אנו הגברים אנחנו העולם. כל השאר (פירוש: נשים בלע"ז) לשמשנו נבראו. ברצוננו ירום קרנם וברצוננו ישפל?

גברים קובעים את מעמדם של נשים. לטוב ולרע.  זו האמירה החשובה. כל השאר שייך למחלקת הפרטים.

כל עוד אין שוויון גמור (לפחות בהצהרה) במוקד הדיונים וקבלת ההכרעות, הכול דיבורים.

מלכה, כבודה, פנימה, הבל הבלים. שקר וכזב. והכי גרוע, צביעות

לא מכחישים את העובדה, אך מתעלמים ממנה באלגנטיות.

נניח שחז"ל נבחרו על ידי השכינה (נקבה רח"ל?) אך מדוע נויגרשל לא מתייעץ כל הזמן עם אשתו איך לפרש את חז"ל?

נזכרתי, חז"ל מפי השכינה הודיעו כי עד סוף כל הדורות דעתן קלה.

ואידך זיל גמור.

וברצינות.

אם הרעיון הוא שהכול ניתן בסיני, ואין לנו רשות להרהר בהן (בדברי תורה) אלא ללמדן ולקיימן בלבד, אז על מה אנשים דנים בכלל.

יש ויכוח מהו מעמד האישה על פי היהדות. אני מצביע על כך כי כל זמן שבית המדרש וכל המערכת הציבורית נתונה בידי גברים, מה טעם לטעון שיש שוויון ושהכול לטובתן? טובתן הבסיסית, היא ראשית כל, היכולת לדון בעצמן במעמדן.

איך אפשר לדבר על שוויון, כאשר האדון מחליט עבור האישה מה מתאים לה ומה טובתה.

הסבה מקצועית, זה תמיד טוב.

אני מכיר היטב את האפולוגטיקה ולכן?  אין להצביע על חוסר נכונותה?

אני לא חושב שאני צריך להסביר לך מה הערך של "מספיק" בנות סמינר שיחתמו על כך (אני מכיר מאתים).