יהי,
כתבת, אם אתה אכן חושב שכל דיון על דינו של מישהו בכל הקשר חייב להתקיים בהשתתפותו אז אתה צודק
אם אתה מסכים שיכול להיות דיון מסוים שאינו על הנידון בכלל אלא על עצם המעשה שלו, מכיוון שיש איזה סמכות [לא משנה מה שהוא, המוסר או התורה או מה שלא יהיה] שקובע בעניין, אז אין לך טענה עקרונית גם כאן.
מהיכון צצה ההנחה שכל דיון אודות מישהו חייב לכלול את הנידון בדיון? רק כי אתה מניח שאין בכלל אמת או מוסר או צדק. ברגע שישנו כזה, אז נדון בעצם הזכות המוסרי להדיר נשים למשל, מה תוסיף אשה בנוכחותה בדיון בכלל? אלא אם כן אתה מניח שאין בעצם כל מוסר או צדק בעצם, אלא אך ורק מה שנוח לכולם.
אם הדנים אינם מקבלים את סמכותם ישירות מאלוהים (והם לא) מהי סמכותם לקבוע כלפי מין אחר?
לגבי שלא עשני אשה, איני יודע איזה סוג של תירץ אתה מחפש או לא מחפש. אם לדעתך הברכה הזאת נובע מ או משדר הבנה לא נכונה של מקום האשה, אז אתה צודק ואי אפשר לענות שום דבר. אם אפשר לחלוק על ההנחה הזאת, ולטעון שהברכה לא משדרת שום השפלה וכדו' לגבי אשה. מסתמא לתירוצים כאלה אתה מתכוון שהם לא כנים.
אני מצביע על הברכה ככזו המכריזה בקול כי נשים הן משהו נחות וכהגדרת האבודרהם המובא בלינק של התודעה "שלא עשני אישה – מפני שאינה מצווה במצות עשה שהזמן גרמא כמו שפירשנו בהקדמת הספר הזה. האיש דומה לפועל שנכנס לשדה חברו ונטעה ברשות. והאישה דומה לנכנס שלא ברשות. ועוד שאימת בעלה עליה ואינה יכולה לקיים אפילו מה שנצטוית. והנשים במקום 'שלא עשני אשה' נוהגות לברך 'ברוך שעשני כרצונו' כמי שמצדיק את הדין על הרעה הבאה עליו".
אתה מסתכל על השאלה (לא רק על שאלה זו) מתוך נקודת מבט כי מה שנאמר נכון אבסולוטית וכל מה שאנו נזקקים אליו זהו תירוץ.
האם הניתוח שלך מתייחס למה שהצבעתי או רק מנסה ליצור ערפל ומצג של מורכבות?
לגופו של הדיון, איני מבין מה זה היישות הזאת "מעמד האשה" שאנו דנים עליה ומביאים ראיות לכאן או לכאן מכל מיני דינים והנהגות וכו'. אם יש עוולה מסויימת, נניח שנשים לא לומדים, אז נדון על זה, אם זה אכן עוולה, ואם כן אם אפשר לתקן את זה, וכו' וכו'. סתם לדון אם התורה או היהדות כן מכבדת נשים או לא הוא סתם דיון תלוש וחסר תכלית.
ראשית, לא מתקנים ואני מניח שגם אתה סבור שאין בסמכותנו לתקן ושאר ירקות רקובים כיוצא בזה. (אם אני טועה אני מתנצל ונא לתקן).
מדוע זה דיון תלוש?
האם אין זה חשוב להצביע על עוול ולעורר את תשומת הלב אליו. אם בשביל לתקן, אם בשביל לעורר מחשבה על נותן התורה.
באיזה תחום אתה רוצה שנשמע יותר את קול הנשים? עד כמה שאני יודע, בכל או רוב המשפחות הנורמליות, יש ייצוג חזק לקול הנשים לגבי כל מיני החלטות, כמו שמתואר בפסוקים גבי האבות, ויותר מזה.
אין מענייני מה קורה בכל משפחה בביתה ואפילו לא בבית האבות הקדושים.
השאלה מה מעמדה העקרוני של האישה על פי היהדות.
אם אתה רוצה שנכבד את קול הנשים בדיון הלכתי, שיתכבדו ויכתבו תשובות, איני חושב שיבטלו אותם יותר ממה שמבטלים כל מי שכותב חוץ מהקליקה של השולטים, או ההשקפה הטהורה.
אתה רציני?
מקודם נמנע מהן (יותר נכון נאסור עליהן) ללמוד ואחר כך נטען להם שיתכבדו ויכתבו תשובות?
האסרת וגם דרשת?
אם אתה רוצה להוכיח מיחס התורה לנשים על מגרעות התורה, להוכיח מזה שהיא לא צודקת או מוסרית או משהו, מה תעזור בזה?
לעזור למי?
תורה היא וללמוד את מגרעותיה אנו צריכים.
אתה רומז שיש לעסוק רק בדברים "שעוזרים" לאמונה?
