|
|
| נשלח ב-16/1/2012 19:38 |
|
| |
ייתכן האם מי שיש לו חתנים חצי חצי מחויב בנוסח מודה אני שהצעת?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2012 21:14 |
|
| |
פינגווינאי,
עינוגו האוראלי של האל (כלומר, חלילה. האל לא צריך זאת. הוא לא ילד קטן. ובכלל, הוא משולל תארים. הכוונה היא כמובן לתועלת שיש לאדם בהכרת הטוב לאל. טוב, מה, אני צריך לומר לכם?! תעשו לבד את הפרשנות המובנת מאליה) עדיף על מעט רגישות חברתית?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2012 21:37 |
|
| |
סליחה ההודעה לעיל היא תגובה לפינגוואי
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 16/01/2012 21:37:30
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2012 07:55 |
|
| |
יתכן - אודה לכל מי מהגולשים שיחלוק עמנו את כוונת ברכת שלא עשני אישה. בדיוק כמו ברכת השכוי. אני מכוין שזו ברכה ארכאית שתוקנה מזמן ואינה רלוונטית ונאמרת רק בגלל שאין גוף מוסמך שמתקן. בעב – עד ששאתה דן על מנהג דון על כלאים דאוריתא
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2012 08:57 |
|
| |
נתחיל רגע עם 'שעשני כרצונו'. שמעתי ממו"ר זצ"ל(למדתי הביטוי מתורה ודעת) שהברכה הזו היא ברכת האמונה של האשה כאן מודה להשם על כל שהביא לחייה, ומקבלת זאת בהשלמה ובהבנה שזה הנכון לה, גם אם זה קשה בלי קשר לגבר-אשה. מאז שמעתי זאת, זו הברכה היפה ביותר בעיני. זרימה עם רצון השם.
בואו ננסה ללכת עם זה צעד קדימה. אולי הגבר מודה על שנברא איך שנברא. השלמה עם רצון השם. בראת אותי גבר? מברך אותך. ככה זה הנכון. אז למה אשה 'משלימה' בנוסח כללי וגבר מודה דווקא על היותו גבר ולא אשה? למה לא מברך על כל מציאותו? מה, זה הדבר הכי משמעותי בחייו? אין לי תשובה. וברור לי היטב (לפני שיתכן יאמר זאת בחדות לשונו) שה'אין תשובה' מוציא את האפשרות לקבל זאת כמענה.
אבל לפחות ענינו על 'שעשני כרצונו'. ואני ממש מודה לו על זה, בכל הלב, בכל ענין. ובמיוחד שאילולא כך, היתה ברכה שלא הייתי יודעת מה לכוון בה!!!!! אללי.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2012 09:01 |
|
| |
לומדת - אפשר להסביר את הבטוי "שזה מה שנכון לה"
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2012 09:10 |
|
| |
כן. ההבנה שמה שקורה - זה הנכון, אם אתה מאמין באלוקים - כי הוא בוחר לך את הנכון שהוא גם הטוב ביותר, ואם לא מאמינים באלוקים - אז משום שהיקום פועל בצורה כזאת שמה שקורה, טוב או רע, נוח או קשה, מתוק או מר, הוא הדבר היחיד שיכול לקרות כרגע וממילא הוא הנכון וממנו תבוא גדילתנו, התקדמותנו. תמיד תמיד, גם באסון טבע, מה שקורה - הוא ה נ כ ו ן.
אז אם, למשל, רציתי היום לטייל בצפון וקמתי לבוקר גשום וקר אז אני, שמאמינה מאד בהשם, אומרת לעצמי: חבל, אך זה השם בחר לך, וזה הנכון וגם הטוב לך אולי תעשי היום משהו נהדר בבית או תמצאי מישהו שזקוק לך ותתני ידך וליבך בשבילו וזה יאיר וישמח כמו הטיול ויותר. מצאי את המעיינות שזורמים בך במקום את המעיינות ההם והעשירי אותם. ואז אני מברכת 'שעשני כרצונו', ומכוונת שעשני היום בביתי בשפלה, נניח, במקום מטיילת בתל דן.
ואם ניקח משהו שקשור יותר לאדם, ל'שעשני', אז אם קמתי הבוקר מוקדם ובזבזתי זמן במקום לעבוד (ואכן לצערי) אז אני אומרת-השם ברא אותך סקרנית לחוויות וללמידה, ולכן את פחות יעילה, וזה רצונו וזה הנכון לך ולחייך, אז אולי באמת תעבדי פחות ותרוויחי פחות אבל יהיה עושר וענין בחייך. ומברכת שעשני כרצונו - חובבת ענין ולמידה, ולא במיוחד יעילה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2012 09:23 |
|
| |
ייתכן. לא'- אני חולק עליך, וזהו. ואיני חושב שנצרכים לסמכות מאלקים לאכוף מה שנכון. לב' וג'-דווקא בת זוגי הוא שהביאני לטענתי שאין טעם לדבר על מעמד בצורתה הכללית בלא לדבר על פרטים. היא לא תדע בכלל על מה אתה מדבר כ"מעמד". אמנם בפרטים שונים אולי יש לה טענות, ואכן את אלו יש לתקן ואפשר לתקן. [כמובן אתה יכול לטעון שגם זו תוצאה של חינוך מדיר, אבל סבורני שעדיין זה מצביע על כך שעד שלא שמים על השולחן את ה"מעמד", חיה כזו לא קיימת. לד'-איני יודע מי, אבל המציאות שדברים מתתקנים. אם בטובת הנשים חפצת, לא כדאי לטעון שההדרה היא אשמת הדת, אם כי כדיון עצכח'י זה אולי טוב. לטובת הנשים יותר טוב אפילו השקרים האפולוגטיים שהתורה תמיד היתה בעד הנשים. הרי דתיים לא יעזבו את הדת בגלל זה. ה' לגבי ההיררכיה המשפחתית הדברים מאד אינדבידואליים, ולא תמיד זה אותתו דבר. לגבי הערת יקובי אתה צודק שזה לאו דווקא, וגם נובע מהבורות בחינוך הנשים בד'כ.
לגבי פטור ממצוות איני חושב שיש בזה נחיתות , אלא הוא יותר ענין של התאמת המצוות למקבליה לפי יכולתם וכחם. איני חושב שמישהו מעלה על הדעת שאין הקב"ה רוצה לזכות את הנשים. [וזה עוד לפני שנסביר כי לזכות בעצם מראה על חסרון שצריך לזכות שאין לנשים]
תוקן על ידי יהיאור ב- 17/01/2012 09:30:57
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2012 18:58 |
|
| |
יהי, אל תיקח את זה אישי, אך דעתך מסוכנת לציבור ועליך להודות לה' שאתה גר באזור של העולם בו אנשים לא חושבים כמוך ולכן מאפשרים לך להביע את דעתך בכלל וגם דעה זו, בלי להיעצר. אני לא בטוח שהחברה יכולה לאפשר לעצמה שאנשים יצהירו כי יש להם זכות כפיה כלשהיא מעבר לנדרש להגנה עצמית אישית וציבורית, או בעניינים של ניהול שוטף של החיים, על פי החלטת רוב. אנחנו גם יודעים איך נראים החיים בחברות המחזיקות בעמדה דומה לשלך. ענין המעמד פשוט וברור. בין אם זה נכון ספציפית לגבי נשים ובין אם לא. יש מציאות של מעמד שאינו רק נגזרת של פרטים, אם כי בדרך כלל יש לזה השפעה על פרטים וההיפך. אתה חושב שאם אנשים שחונכו שזה רצון ה' ומאמינים בכך, לא שמים לב לבעיה, זה אומר שהיא איננה? והאם במקרה זה עלינו לטאטא מתחת לשולחן או להניח על השולחן ולתקן? תצביע אולי על מה שלדעתך נראה כתיקון. טענתך שאולי טובת הנשים היא לאמץ את האפולוגטיקה נכונה מאד ובלבד שזה ילווה בשינויים המתבקשים. אם האפולוגטיקה מנציחה את ההפליה מה הועילו אפולוגטיקנים בקלקלתן? עיון בכל הגישה והמהלך שהביאו לפטור הנשים ממצוות ולהדרתן ממעמד ציבורי כלשהו, מעלה כי זה נבע מתפיסה פטרונית ומחשיבה שהזכר הוא המין הנבחר והוא זה שיחליט עבור הנשים מה טוב להן. אם התרשמת אחרת, זה בסדר גמור. תלמיד, מה פגם מצאת בברכת השכוי? לפי מה שאתה מסביר, זו ברכה לבטלה. להזכירך, נוסח הברכה הוא דרבנן ואיסור ברכה לבטלה דאורייתא. לומדת, ברכת שעשני כרצונו יפה מאד. להזכירך, הגבר אינו מברך שעשני איש אלא שלא עשני אישה. מעורר גם מחשבות על שעשני כרצונו...
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2012 19:35 |
|
| |
יהי איני חושב שמישהו מעלה על הדעת שאין הקב"ה רוצה לזכות את הנשים.
באמת לא הקב"ה הוא המדיר את הנשים ממצוות שז"ג- אלו הגברים שפירשו כך את רצונו של הקב"ה, יותר נכון הם דאגו לעצמם כגברים, האשה שתמלא את תפקידה כאשה- במקום תפילת שחרית שתכין את ארוחת הבוקר, שתנקה את הבית ותשלח את הילדים לבית הספר. במקום מנחה ומעריב- שתכין ארוחת צהריים וערב תעשה כביסה ותסרוג גרביים ובגדים.
תלמיד בעניין הברכה הנותן לשכוי בינה, היא ברכה יפה וחשובה בתנאי שהמברך יודע את פירוש המילה- שכוי- שכוי = לב.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2012 19:51 |
|
| |
סתם דמאגוגיה זולה בקיבוצים היה שוויון מלא בין המינים והם ממש לא נחשדים כדתיים חלילה. וראה זה פלא הנשים תפסו את תפקידן בעיקר בחדרי הילדים בחדר האוכל ובמלאכות קלות יותר.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2012 20:27 |
|
| |
נכון מאד הן עשו זאת מרצונן החופשי-כך הן היו רגילות מימים ימימה. אבל החשוב ביותר שאשה שרצתה לצאת- לפלחה או עבודה ברפת או להיות מזכירת הקיבוץ -לא סורבה והופנתה למטבח. יהי ההבדל הקטן, הבעיה היא בקביעתם של הגברים בשביל הנשים, בלי לתת לאשה את האפשרות לעשות כרצונה. היא לא מספיק חכמה שתקבע מה טוב לה ! אנחנו הגברים נקבע לה. שתשב מאחור ותפטפט עם חברותיה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2012 21:03 |
|
| |
אני מבין את זה כהסתכלות מפוכחת על המציאות של חז"ל בלי התיפיפות ופולטיקלי קורקטיות. הנשים ברובן מוצאות את עצמן בבית כי זאת מהותן ולכן פטרו אותן ממצוות שהזמן גרמן. אין כאן שום מקום להשפלה או לדיכוי.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2012 21:10 |
|
| |
לומדת אני מבין שאינך מתפללת לישועה וכדו' כי הרי הבעיה שיש היא הנכונה יתכן – לפי' ששכוי=תרנגול אין היום משמעותת לברכה, קרקורי התרנגול אינם תורמים לי מאומה והברכות הן על מה שתורם לי (שלא עשני גוי/אשה. רק ברכת האישה אינה כך והיא כסרך לברכת הגבר). זו אינה ברכה לבטלה כי לאחר שנקבע דין ע"י סמכות הוא אינו בטל ללא סמכות שתבטלנו, והנימוקים לדין אינם מעלים או מורידים.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2012 21:29 |
|
| |
תלמיד כתבתי לך כבר קודם-אתה באמת טועה -שכוי- פרושו לב. ולא תרנגול זה חוסר ידע בסיס, שרבים טועים בו.
הנותן ללב האדם בינה להבדיל בין יום ולילה. זה השעון הביולוגי של האדם. כשרוצים לשבור בן אדם במאסר מבלבלים אותו עם אור כל הזמן שלא ידע מתי יום ומתי הלילה.
|
|
|
|
|