היכי דמי הדרת נשים?

אני חושב שיש בנותן טעם להביא כאן את דברי הפילוסוף היהודי הראשון - פילון האלכסנדרוני, שחי בסוף תקופת הזוגות. יש בכך ללמד אותנו על צורת החשיבה ביחס לנשים בתקופת הזוגות והתנאים.
"כיכרות, מועצות, בתי-משפט, חבורות, אסיפות בהתכנסות המונים, שהייה תחת כיפת השמים על דיבוריה ומעשיה בעל מלחמה ובעת שלום - דברים אלה מתאימים לגברים. את הנקבות הולמים עיסוקי הבית והישיבה פנימה. הבתולות, מאחורי המחיצה, לקחו להן לגבול את דלת הדירות, והנשואות - את שער החצר.
שהרי ישנם שני סוגים של קהילות: הגדולות והזעירות. הגדולות קרויות 'מדינות' והזעירות - 'בתים'. ויש חלוקה באשר לניהולן. לגברים ניהול הגדולות, ושמו 'הנהגה מדינית', ולנשים ניהול הזעירות, ושמו 'כלכלת-בית'.
על האשה לבקש אפוא חיי צנעה ולא לעסוק בדבר לבד ממשק ביתה. אל לה להימצא בחוצות, כנודד, לעיני גברים זרים, אלא כאשר תצטרך ללכת למקדש. וגם אז עליה לתת את הדעת שלא לצאת בזמן שכיכר השוק הומה מאדם אלא לאחר שרוב הבריות חזרו אל בתיהם, וללכת בנחת, כדרכה של אשה בת-חורין ואל-נכון כשרה, להעלות קורבנות ותפילות להרחקת הרעות ולזכייה בטובות" (על החוקים לפרטיהם ג, 171-169).

דייר,

הנשים יודו לך מאד אם תיאות להשאיר לשיקול דעתן מה מהותן, גם אם תיאלץ בגין כך להסתכל על המציאות במבט פחות מפוכח.

אם זה לא נראה לך, הרי לך השפלה ודיכוי.

תלמיד,

בשאלתי כיוונתי לדברי ירוחם.

גם אם השכוי הוא תרנגול, עדיין יש  מציאות של יום ולילה. זה לא נעקר מן העולם. הנוסח פחות חשוב.

סמכות, סמכות, אבל מה פירוש המלות היום?

ברכה ללא פירוש היא לבטלה.

תלמיד טועה-
את השם א"א לבלבל. הוא לא איזה ניק פה שטיעונים מכריעים אותו. משנתו סדורה!----
אם מצב הצרה הוא הנכון, תפילתנו לא תיענה, או בניסוח שונה - לא תיענה בצורה שביקשנו. מהות בקשתנו תיענה-שייטב לנו, ונחוש את השם עמנו. וזה יהיה בצרה.
לכל תפילה יש מהות ויש עטיפה. המהות-זה האיכויות שאנו מבקשים: שמחה, בטחון, אהבה, שייכות, וכו'. העטיפה-זה הפרטים המעשיים: כסף, קידום,שידוך וכו'. לפעמים השם שולח מהויות בעטיפות שונות משביקשנו ואפילו הפוכות.האמת שתפילתנו התקבלה רק צריך ללמוד לראות זאת. וזה בעצם ניסוח שונה לניסוח של מה שכתבתי בענין 'הנכון'. השם טוב ומיטיב, וזה תמיד הנכון והמגדל. המציאות היא תמיד הנכונה והמגדלת, ביו שתואמת רצוננו (העטיפה הרצויה) ובין שלא. 

לומדת –"אם מצב הצרה הוא הנכון, תפילתנו לא תיענה, או בניסוח שונה - לא תיענה בצורה שביקשנו. מהות בקשתנו תיענה-שייטב לנו, ונחוש את השם עמנו. וזה יהיה בצרה".

בשנית - אם הכל מתנהל כך אז למה להתפלל? אם הצרה נכונה - לא נענה, אם אינה נכונה – לא תהיה, שהרי רק הנכון קורה

  דינוזאור

יש כאלה שהנערווים שלהם הם מסוג אחר, בפגם האסטטי של פגיעה בכבוד הבריות (– הבריה ) למשל. אבל זה לא ממש מקובל.

עם יד על המח (ושניה על המקלדת)

מסכימה איתך שהגעת לימות המשיח של הזכרים במגזר החרדי . גם בעצב תלד בנים, גם בנפשה תביא לחמה – פרנסה לבני ביתה ולזכר שלה, גם אתה תשב בכוילל. או תכתוב בעצכח תובנות משלך על העניין.

בחברה החרדית אין טעם לדון במעמד אישה, כל הנקודות הן לרעתה. לא מבחירתה ולא מרצונה , היא אינה אלא מנציחה את הברכה "שעשני כרצונו", בהשלמה , בחיוך מתוק נצחי.

ועם ידך נשארה לך שם  על הלב - תוסיף לך כמה ברכות אישיות ,מומלץ חרישיות כי זה לא ממש מקובל בדינא דמלכותא שלנו (לדוג' , אפשר שלא עשני פרענק וכו' – כל מה  שרלוונטי ) כמובן בלי שם ומלכות כדי להרגיע נערווים משום בל תוסיף.

ועם תפילותיך וברכותיך – זאלסט וועסט פויעלן אלעס גוטס.

ואתה יודע מה ? למרות שאני מכירה דינוזאורים נוספים , לא מברכת "שלא עשני גבר". איי ! ברוך שעשני כרצוני.

הבנתי את הנקודות של תועלת פסיכולוגית, שטיפת מח ולב (שלחלקן אני אלי מסכים).

ז.א. – באמת המצב הרע יתכן והוא ה"נכןן" (לדעתך. אני איני יודע מה זה מצב נכון), והתפילה אינה קשורה למצב, יש לה מטרות אחרות, אפילו ההיפך ממילותיה (נניח רפאנו)