|
|
| נשלח ב-3/1/2012 22:39 |
 |
| |
ראשית - רונית, רוצים אותך יותר כאן... נכון שזה נהיה פורם תמיכתי, אבל מילים שלך, קצת הבהרה, ובכלל, השכם שלך עוזרת לנו...
אני לא יודעת אם אלו נתונים מדוייקים, כל אחד כותב משהו אחר ואומר אחרת, בכל אופן אלי זה דיבר... האחריות הזו, שאין מנוס ממנה. שכמה שנרצה לחוות שמישהו אחר עושה בשבילנו ומטפל בנו - אנחנו הם אלו שצריכים לעשות את העבודה הסזיפית.........
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2012 23:12 |
|
| |
אני רוצה להוסיף,
שנכון שהרבה מההצלחה של הטיפול באחריות המטופל, אבל פעמים רבות מגיעים בלי היכולת והכוחות ובהתחלה רק פורקים את הקושי, מקבלים כוח, ויכול לקחת זמן - כל אחד ע"פ כוחותיו - עד שמסוגלים לקחת את האחריות בצורה הנכונה והטובה.
אז הנתון הזה, אסור לו להרתיע מלהתחיל טיפול.
וגם במשך הזמן עד למה שמכנים "הצלחת הטיפול" יש הצלחות קטנות... ונהדרות...
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2012 23:48 |
|
| |
כן... אבל לקבל כח - זו אחריות המטופל.... יכולים לתת לי המון אבל אם לא אקבל את זה, מה עשינו?
וזה נכון, המון. מה שכתבת. חלק גדול מהאחריות היא הקבלה... פשוט להסכים לקבל את הכוחות, לנסות, כמה שאפשר לא לתת למחשבות המחלישות כמו : רק הכסף מעניין אותה וכדומה, להרוס אותנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/1/2012 23:54 |
|
| |
זה קורה, לאט...
גם אם לא מוכנים לקבל בהתחלה, עדיין יש מה להרוויח... ומה ללמוד... כדי להיות מוכנים בהמשך.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2012 09:00 |
|
| |
עייפה אני לא מכירה את הנתונים שהבאת ואשמח לקבל את המקור אם יש לך, אבל אין ספק שהם מעוררים מחשבה ואני יכולה להבין אותם מתוך הניסיון הקליני.
צריך לזכור שבסופו של דבר הטיפול והשינוי נעשה אצל המטופל. מטופל המגיע עם חוסר אמון לטיפול יחפש ולרוב גם ימצא כל מיני התנהגויות , דיבורים והבנות 'המצדיקות' חוסר אמון. אפשר כמובן לבזבז זמן וכסף בלנסות לתקן את המטפל ואפשר להתבונן לתוך עצמו יחד עם המטפל ולנסות לחשוב על ההשלכות והשיפוט שלו את התמונה וכך לעבוד על חוסר האמון שיש לו בעצמו, באחרים והמשתקף כצפוי מול המטפל.
.
אדם מגיע לטיפול לרוב עם פנטזיה פנימית (מודעת או שלא) שפה יקבלו אותו בכל תנאי ואיך שהוא וללא גבול וללא תשלום. פנטזיה זו מתפוגגת אט אט אם על ידי המציאות הלא נעימה לו- הטיפול כרוך בתשלום. המפגש מסתיים לאחר 45/50 דק'. המטפל לא עונה לטלפונים שלו בכל שעה ובכל מצב. וכהנה וכהנה. אך לא רק על ידי המציאות החיצונית אלא ובעיקר על ידי המציאות הפנימית. 'המטפל הזה כמו כולם אינטרסנט. כל מה שמעניין אותו זה השטרות , הוא שחקן ו'כד'.
המציאות היותר סבירה ואליה צריכים לשאוף היא שהטיפול הוא לרוב אמיתי, איכותי והמטפל נמצא שם עבור המטופל, מקשיב, רגיש , מנסה להבין את הנאמר וגם בין השיטין. המטפל חושב על המטופל, מרגיש כלפי המטופל ויכול אף לחלום עליו. המטפל אינו מושלם, אך הוא עושה הרבה כדי להיות טוב מספיק עבור המטופל .הוא מכשיר עצמו לכך ועוד.
הטיפול אכן כרוך בתשלום ובמסגרת של זמן ומקום. אין זה שולל את האיכפתיות והדאגה למטופל ולא את איכות היחס והטיפול העולם הזה בנוי על נתינה הדדית . לרוב לא סימטרית. כך ביחסים בין אישיים וכך גם בטיפול. ראו אשכול שעסק בסוגיה זו.
אולם, הדבר אינו פשוט כלל וכלל ביחוד למטופל שחווה חוויות רבות בחייו של חוסר אמון בסביבה שטבעו את חותמן על נפשו ואלו המשקפיים שדרכן הוא תופס יחס של אחר אליו. זה גם לא פשוט למטפל לעמוד מול הניסיונות הבלתי מתפשרות של המטופל לערער את ספינת הטיפול ולבקע מחדש כל רקמה של אמון שנבנתה ולזכור ולהחזיק את המשאלה והתקווה- הטמונות מתחת לכל הניסיונות הללו -לחוות יחסים טובים ומתקונים.
אמון אמיתי ביחסים בין בני אדם נבחן לא כשכל אחד הוא מושלם אלא כיצד מתמודדים עם מצבי תסכול, עם גילויי התנהגות לא מושלמים, ובמילים אחרות אנושיים.
הטיפול צריך להיתפס כהזדמנות נהדרת עבור המטופל לטפל בסוגיה זו של חוסר אמון שצובעת את חייו , את התפיסה האישית שלו, את החרדות שלו, את התסכולים שלו, את התחושה שלו עם עצמו ,עם המשפחה ועם העולם.
זה קשה אך אפשרי
המשך יום טוב,
_________________
ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
מטפלת במבוגרים, נוער וילדים
אלעד, ירושלים
0526346334
[email protected]
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2012 09:51 |
|
| |
אילו דברים מדהימים... אני קוראת אותם פעמים ושלוש ומקווה כל כך שייקלטו בי... הפנטזיה הסמויה הזו, המקום הלא קל גם של המטפל, מול המטופל... את הנתונים האלו קראתי בכתבה שהתגלגלה בקופת חולים... כבר לא זוכרת איזו, רק קראתי אותם ולקחתי מאד.
ומה, כמה מקום יכול המטופל לספק לעצמו, וכמה הוא צריך לחשוב על המטפל?
שאלה מסובכת, אני יודעת ובכל זאת.
הרי אם מטופל יחשוב כל הזמן - איך מרגיש המטפל, ואולי קשה לו, הוא לא יביא את עצמו. יחד עם זה, יש מקום לרגישות, ובכלל - זו רק פנטזיה להאמין שיקבלו אותי איך שאני בכל מצב... האם מטפל כועס לפעמים על מטופל? יש רגעים כאלו, שהוא חש כלפיו דחיה, ואז עובד ע לעצמו? אנא, בכנות...
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2012 12:41 |
|
| |
עייפה, את שואלת כמה מקום מטופל יכול לספק לעצמו וכמה לחשוב על המטופל. אני כמעט בטוחה שיש לכך תשובה מקצועית, אבל אני עונה מהמקום שלי. בעיני אפס מקום- (וסליחה אל האגואיזם) כי כמו שאת אומרת, הרגישות הזו עלולה לגרום למטופל לא להביא את עצמו במקום הכי פנימי, הכי מבקש הכי זקוק לטיפול, אם הוא יהיה רגיש לצרכים של המטפל, ולא יבקש את שלו- אז הוא שוב משתמש במנגנונים שונים "בוגרים" בכדי לדחוק את הפנטזיות הפנימיות שלו. אני רוצה לקוות שהמטפלים שלכם לא עסוקים בלהגשים את כל הפנטזיות שלכם. אבל אני אסביר את עצמי בעזרת דוגמא: תינוק קטן שרוצה לאכול לא חושב שניה לפני שהוא פוצח בבכי, ואמא שלו בד"כ ניגשת ונותנת לו, קורה גם לאמא הכי טובה בעולם שהיא לא תתן ברגע הראשון- ומשם הוא לומד דחיית סיפוקים, אבל האם היינו מעדיפים- שהוא לא יבכה, אלא ימתין בדממה עד שאמא שלו תתפנה?! בעיני זו ההשוואה. כשאני נכנסת לטיפול אני אומרת לעצמי: עכשיו את תינוקת בת שלושה חודשים- הכי נזקקת, הכי לא מתביישת לבקש את מה שאת זקוקה לו, ודווקא מהמקום הזה גילתי שאפשר לגדול ולהתגבר ולהתבגר, מההבנה שהפנטזיות שלי הן הכי ראשוניות ואני לא אדחיק אותן בגלל אי נוחות, כי אז אני ממשיכה את המשחק היפה של העולם החיצוני, ובשביל לחוות את התסכול הזה של חוסר קבלה, וחוסר אמון אני לא צריכה להגיע לטיפול, יש לי את זה בחינם בחוץ. בטיפול, אני רוצה להיות במקום הנזקק, ולהבין ולחוות הבנה של האחר לנזקקות, לגבולות, לאמון, להישענות על מישהו אחר. וסליחה מהמטפלת שלי אם זה מתיש אותה... ואני רק יכולה להבטיח לכם, היא לא מגשימה רבע מהפנטזיות שלי, אבל היא שם ואיתי גם בכעס עליה ובתסכול, והאפשרות והידיעה שמותר לבטא את הכל שם והיא לא מתפרקת אלא נשארת חזקה ממני, זה הדבר הכי מחזק שיש(בד"כ)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2012 14:26 |
|
| |
איזה כיף לך, כמי...
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2012 16:15 |
|
| |
כמי מתארת מצב אופטימלי של התמסרות לטיפול במסגרת הטיפול ואני מסכימה איתה לחלוטין וכל מילה נוספת מיותרת.
אולם, הוא שונה ורחוק מהמצב שמתארת נגוהות שבו חוסר האמון אינו מאפשר לה להתמסר לטיפול ואולי אף חוסם.
בברכה
_________________
ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
מטפלת במבוגרים, נוער וילדים
אלעד, ירושלים
0526346334
[email protected]
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2012 18:55 |
|
| |
וואו, כמי, באמת! איזו תשובה מדהימה!!! נשמעת באמת ממקום בוגר וצומח...
אבל רגע, רונית, האם קיימות חוויות של מותשות מול המטופל? של כעס עליו? האם תמיד המקום של המטפל ריק, מכיל, נקי? ספרי לנו קצת.....
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2012 21:27 |
|
| |
הסקרנות שלך עייפה מאד לגיטימית, אך אולי במקום שאגלה הכל :) אני מזמינה אתכם להעלות מחשבות בעניין. אני מאמינה שתוך דיון וחשיבה תגיעו להבנה קרובה למה שעשוי להתרחש אצל מטפל טוב דיו. ("אמא טובה דיה")
לילה טוב לכולם
_________________
ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
מטפלת במבוגרים, נוער וילדים
אלעד, ירושלים
0526346334
[email protected]
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2012 13:10 |
|
| |
דווקא רציתי שתגלי הכל.... מאמינה שיש הרבה מקום לעבודה עצמית, שיקוף בתוכי - מה במטופל מכסיע אותי... על מה אני צריכה לעבוד בתוכי... וכו. כך שמקבלים יותר משנותנים אפילו... אולי תתחילו לשלם לנו?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2012 14:24 |
|
| |
| רוניתלזר כתב: |  | הסקרנות שלך עייפה מאד לגיטימית, אך אולי במקום שאגלה הכל :) אני מזמינה אתכם להעלות מחשבות בעניין. אני מאמינה שתוך דיון וחשיבה תגיעו להבנה קרובה למה שעשוי להתרחש אצל מטפל טוב דיו. ("אמא טובה דיה")
לילה טוב לכולם _________________
ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
מטפלת במבוגרים, נוער וילדים
אלעד, ירושלים
0526346334
[email protected]
|
|
זה מסוג המידע שלא נראה לי מקדם הרבה, סתם סקרנות... אז חבל להשקיע זמן בדיון כזה :)
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2012 14:25 |
|
| |
טעות עקב תקלה :(
תוקן על ידי צפורבודד ב- 05/01/2012 14:27:34
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2012 21:25 |
|
| |
סקרנות מידה טובה... לא?
ונראה לי שזה דווקא יוכל לעזור לי...
לא נראה לי מפחיד כל כך להתעסק בזה... אולי כן?
|
|
|
|
|
