קדושת האתאיזם ושאר הדתות

קדושת האתיאיזם והעבודה זרה

ההרגל הוא לחשוב שתיאיזם ואתיאיזם הם סתירות קיצוניות. אני רוצה לטעון שהם שני דרכים לומר אותו דבר. שני צדדים של אותה מטבע.

האמונה הכי אמיתית ועמוקה הוא להיות אתיאיסט

מי שהוא לא אתיאיסט הא לא מאמין באלקים האמיתי. אלא בדמיון שלו.

הרי מה אומר האתיאיסט. אלקים זו מילה חסרה משמעות. זה לא עוזר לנו להבין שום דבר. אנחנו לא יכולים לדעת בכלל שיש אלקים.

נכון ונכון. על האלקים האמיתי [האחד אמת שבחוה"ל] אי אפשר לדעת כלום. אין לנו אפילו מילה להגיד בו את מציאותו. אנחנו לא יכולים לדעת אפילו שהוא נמצא.

לשון התיקונים:ולית דידע בך כלל. לשון הגר"א: דע שא"ס אפילו חובת המציאות אי אפשר לומר עליו.

ג. עבודה זרה הכרחית להבנת עבודת ה'.

מי שהוא לא מאמין בעבודה זרה אי אפשר לו לעבוד את ה'.

מהותו של המושג עבודת ה' בפירושו המילולי הוא כפשוטו, עבודת ה'. כלומר מגע שיש לאדם עם ה' ביחסי עובד-נעבד

אנחנו לא מכיריים שום סוג יחס בעולם אלא יחסים בין אנשים. ואנחנו לא יכולים לצייר גם אם אנחנו מאד רוצים סוג יחס אחר.

ממילא ברגע שאנחנו טוענים שאפשר שתהיה יחס בין הבורא לנברא אנחנו מגשמים אותו ושמים אותו בשווה אלינו [או קצת יותר מין סופרמן כזה ]

כפי שאני רואה, חוץ מפרזנט ואולי עוד אחד או שתיים שעמדו על הבעיות המוצגות פה,

כולם סתם משחקים ולא מתחילים בכלל לדון על מה שכתבתי.

ההנגדות הם שם בשביל להצביע על המהפכנות בחשיבה שהצעתי, לא שהם כל תוכן טענתי. אם חברי הפורום אוהבים להסתכל בקנקן אך לא במהות, שיערב להם, אך זה לא קשור לטענתי בכלל.

עיקר טענתי היא שאם מבחינים בשרש המהות של מכלול הטענות, יוצא שאין הרבה יותר מהבדל סמנטי ביניהם.

כל המחלוקות בין השיטות השונות נובע רק מרצון של כל אחד לתפוס קצווה בדיון ולקבע אותה כשיטה, אם מבחינים במהות של כל זה רואים שאין בעצם הבדל.

תמשיכו ליהנות ולצחוק. רק אל תחשבו שאתם חולקים עלי. [כן, גם כל מי שיחלוק עלי אינו אלא מאיר היבט אחר של אותו נושא. בסדר. ואל תיתפסו למילה הזו שוב] 

תודה על התגובה [הראשונה שמתייחסת לגוף טענותי]. אני עונה כרגע רק על עיקר הטענה שלך לגבי אמונה ואתאיזם, יש עוד הרבה להאריך ולשפץ במה שאמרתי. ועוד חזון למועד.

לא התכוונתי להוכיח מזה שיש " מעבר" גם אליבא דהאתאיסט, שאלקים קיים גם בשבילו. התכוונתי בעיקר להצביע על כך שאם נתעלם מהשפה שמטעה אותנו כאילו אנחנו תופסים את המעבר, אין בין האתאיסט למאמין שום הבדל. אם אין יכולת לדבר כלל על מה שמעבר לתפיסה, על מה מדבר המאמין? או במה כופר האתאיסט? כאן טענת  האתאיסט אולי מובנת, שהוא שואל מנא לך שיש מעבר בכלל. אבל ההכחשה שלו במה שמעבר לא תקפה בכלל, כי גם להכחיש אין אנו יכולים. לכן, מנקודת המבט שלי [שאני כן מקבל את מציאות האלקים מעבר לגמרי] אין שום דבר באתאיזם שמתכחשת לזה. [כמו כן מנקודת המבט האתאיסטי, אין שום דבר באמונה שמתכחש לזה] מכיוון שמי שאינו תופס את האל במובן האתאיסטי, מעבר לגמרי, בעצם מגשם ומגביל את האל, ואינו מאמין בו כלל. נמצא שמבחינת תפיסת המציאות, אין הבדל בין המאמין לכופר. ההבדל נמצא רק לגבי השפה, שהמאמין באופן פרדוקסי כן מתייחס לאל בחיוב ובתפיסה [וכאן הוא משתווה להעובד עבודה זרה] בשפתו, משא"כ הכופר.

פחות או יותר כל מילה שניתן להגיד על האלקים גם הכופר יכול להסכים אליו. אז על מה חולקים המאמינים והכופרים?

למעשה טענתי היא שהאמונה היא מיו הכלאה ביו אתאיזם לעבודה זרה. כלומר נסיון לתפוס את המציאות בשלימותו מבלי הטעויות של כל צד שמתכחשים למה שבעצם אין להם כל יכולת להתכחש.

[סוקרט ב"apology" שלו טוען לגבי מה שהאשימו אותו שאינו מאמין באלים, פחות או יותר את הטענה הזו,-אם הבנתי- מכיוון שהאלים עצמן בלתי נתפסים רק הפעולות שלהם, האם אני מכחיש את העולם הקיים=פעולות האלים=האלים, שניתן להאשימני שאני כופר באלים? ובשפה שלנו, מכיוון שמבואר בכל הסםרים שאין תופסים את האלקים אלא את פעולותיו, ועל היות פעולותיו נמצאים כולם מודים, אין בין המאמין להכופר אלא שינוי השם]

כן מהו עבודה זרה, סך הכל תיוג השם "אל" לכל מיני כחות טבעיים, או השולטים בטבע. בהפשטה מסויימת, מייחסים את הכחות כולם לאלקים. ומדברים על צורות התגלות שונות של האלקים. וכאן הרי זה עצמו הדת שלנו, שגם הוא מיוחס להתגלות מסויימת של האלקים והתייחסות אליו בצורה מוגבלת מסויימת. למעשה אני חושב עכשיו שאפשר לנמק יותר את ההבדל המהותי בין ע"ז לעבודה ה', אע"פ שמהכוזרי לא משמע הכי, אבל בכל אופן לגבי עצם האל שמעבר שניהם שווים, ואין הבדל בין המקטיר לצורת ע"ז לבין המניח תפילין. [חוץ אולי אם הוא חושב כמו הרמב"ם, אבל הסתייגתי מאד מחשיבה זו, ובכל אופן אינה פשטותך התורה]