אתה כותב שכל דבר שאפשר לומר יש בו אמת וזה ודאי נכון כיון שאחרת אין אפשרות לבטא אותו במילים שיש להם משמעות שהרי אמת ומשמעות הם דבר אחד
אלא שהשאלה העיקרית היא היחס שאתה נותן לכל חלק במשמעות הכללית שבזה המרחק הוא קיצוני וזה מה שיוצר את עיקר המשמעות
ולעצם העניין
החילוק שבין אמונה וכפירה בין אתאיזם ותאיזם הוא כחוט השערה בשניהם יש כפירה באלילות ובשניהם יש מרידה של הדעת שהופכת את עצמה למציאות עצמאית
חוסר האפשרות להוכיח את ההתערבות האלוהית היא המרידה אלא שהמרידה עצמה מאחר שהיא מתיישנת היא מאבדת משמעות ודבר חסר משמעות אין לו קיום בהכרה ולכן היא עתידה להתבטל מעצמה לעומת זאת האמונה שהיא היחס החיובי שיוצר משמעות להכרת האדם כדבר שמחויב למציאות בזה יש משמעות ולכן יש לו קיום
ויותר מכך כיון שהיא הופכת את המשמעות לדבר שעומד בבסיס הכול בה נמצא כל העתיד
