שאלת המליון דולר. אכן.
לטעמי אי אפשר למתוח קו גבול קבוע, מתאים לכולם, ולכל זמן.
זה כמו שתשאל: מה הגבול בין אהבה למשמעת?
או בין אהבה ליראה, בעבודת השם?
או בין השתדלות לבטחון?
או בין זהירות לאובססיה?
או בין הדרכה לשתלטנות?
או בין חינוך לעצמאות להזנחה?
או בין מסירות לביטול עצמי?
או בין דימוי עצמי טוב לבין גאווה?
וכך הלאה.
בכל הנושאים הללו, וגם בעניני ספק-אמונה באמונה,
הנכון הוא בכל סיטואציה לבחון מחדש, לפי המצב והאנשים והמאורעות והיכולות לחשוב ולהכיל ולקבוע בהתכוונות ובעדינות את המינון המתאים. ואם נטעה? נתקן. בשביל זה אנו פה בעולם. נטעה שוב? נתקן שוב. ככה נלמד יותר טוב. מה יקרה אם נסתפק כמה ספקות מיותרים או נאמין קצת בתמימות יתרה? כלום. השם לא נבהל, לא ניבהל גם אנו.
ומה שמתאים היום, כנראה ישתנה מחר. ומה שמתאים לאחד (פרזנט), כנראה לא מתאים לשני (דינו). ולשלישית (פנינת חן).
אולי זה אחד המובנים העמוקים של המונח 'בחירה'. שאין לנו, בדברים החשובים באמת, הוראות תפעול מדוייקות, אלא אנו כבני אדם חושבים ומרגישים, מתבוננים בדבר, כמה טוב שאנו מסוגלים, קולטים נתונים מחדש, כמו ברומטר, ומשתדלים ומכוונים לטוב. והלימוד היותר גדול שלנו הוא אולי על דרכי ההתבוננות, יותר משעל התוצאות. זווית ההתבוננות, רוחבה, צלילות החוש והחשיבה, עריצות דעתנו, סובלנותנו, פניותנו לראות נתונים כמו שהם באמת או קרוב לזה לפחות, התמסרותנו להתבוננות, יחודיותנו, שיתופנו את הסביבה, נעימותנו, וכך הלאה.
תוקן על ידי לומדתלומדת ב- 04/01/2012 13:08:20
 |
|
|
