היכן עובר הגבול בין לתת אמון לבין ספקנות?

בעניין מקורות חיצוניים,
אתה עושה רושם כאילו יש מקורות חיצוניים, אז אין יש תיאוריה לגבי שלשלת מצריים ולפי זה עשו שעון זמן, ואם נזיז את השעון לכאן או לכאן אפשר להסביר הכל,
אז למעשה יותר נכון לומר שפשוט השעון לא אמיתי ונשאר בספק,

דינו,

נבדוק את סיפור ישו.

לטענת המספרים הוא יהודי שניסה לומר משהו, נרדף על ידי היהודים הישנים והרומאים.

גם המקורות היהודיים וגם הרומאיים (ואולי עוד) מספרים את אותו סיפור. כמובן כל אחד מזווית ראותו.

אין לך הצלבה גדולה מזו.

מהן העדויות הצולבות על דוד המלך?

בחלק לא קטן של סיפורי המקרא אין שום התייחסות מהצדדים הנוספים לסיפור.

לא ניכנס לדון מה זה אומר, אבל כדאי לדייק בעובדות, לפני שדנים על משמעותן.

יהי,

בלי קשר לסכסוך היהודי הערבי ובהתעלם מחלוקת/מכירת הכרטיסים לגן עדן (זה לאחרונה נתגלה כתב יד עתיק עם נוסחאות מדויקות בו נאמר שכר מצווה בההיא עלמא [ובסוגריים נרשם: עלמא דאתי] ליכא) האדם המערבי לא יכול להבין פגיעה מכוונת בנשים וילדים.

גם אם יש (ויש) לבעל דין לחלוק על כל ההבדלים בין צבא לאזרחים וכו' ולטעון על חוסר ברירה, אין ספק כי זו דרגה גבוהה יותר ברצחנות.

כנ"ל התאבדות. על זה קראתי פעם ווארט טוב מהרב ברלנד.

הישמעאלים כאלו רוצחים שהם מוכנים אפילו למות כדי לרצוח.