היכן עובר הגבול בין לתת אמון לבין ספקנות?

תוקן על ידי דייר ב- 11/01/2012 20:29:23

תוקן על ידי דינוזאורוס ב- 11/01/2012 20:32:08

מה דעתי על הרעיון? ג'יניוס! המושג הצלבת עדות אינו יכול להפריך לחלוטין כל תיאורית קונספירציה כמו שכל סוגי הספרות נכתבו על ידי אדם אחד או קבוצה אחת. אבל זה הערך שלו לדיון, אם יתעורר בעוד מאות שנים ויכוח בנוגע לאירוע שמוזכר בספרות של ראשית המדינה, כמו ספר הפלמ"ח, יומנו של בן גוריון, קלע דוד של פרס, כתבה ב'במחנה', זאת הצלבת עדויות. ברור שייתכן שהכל נכתב על ידי אדם אחד ואף אפשר להוכיח את העריצות של שלטון מפא"י וכו', הדיון לא נגמר בכך. אבל זו בדיוק הצלבת עדויות, סוגי ספרות אינם רק סוגים של סגנון, בעם קיימות מגילות יוחסין, ובחצר המלוכה קיימים סופרי חצר, ובמקדש קיימים סופרי מקדש, והנביאים ניהלו ספרות. הספרויות היו קיימות ומוכרות וידועות לציבור בסיטואציות שונות, ומישהו אחד לא יכל כך בפשטות לשנות את הספרויות הקיימות, לשכתב את ארכיון המקדש ואת ארכיוני המלך את ספרות הנביאים ואת היוחסין וכו' וכו'. בשביל זה צריך להניח שוב שהעם לא ידע מה קורה איתו מי היו המלכים שלו ומה עבר עליו. או לדבר על כתיבה בזמנים מאוחרים מאד. אבל אי אפשר להתעלם מההצלבה.

הסתירות בפרטים מוכיחים בדיוק את ההיפך, שלא נעשה שכתוב ולא נעשתה החלקה. עדות מכוונת מדי מוכיחה שמישהו תיאם עדויות, אם מישהו אחד היה מנסה לשלוח יד ולשכתב את ההיסטוריה של דוד פעולתו הראשונה היתה לסדר את הענין של גלית. הסתירות הם תולדה טבעית של תיאורים שונים מנקודות מבט וזמן שונות, ולפעמים גם סוג של 'רַשומון' (אולי).

הטענה 'למה אין איזכורים בעמים אחרים לדוד' שגויה, כי אין לנו איפה לחפש. הטענה 'לא אקבל היסטוריה של עם בלי אזכורים חיצוניים' גם היא שגויה ולא נכונה, כי יש הרבה תיאורים סגורים שעם שלם ידע שמקובלים על כולפ. ולעדויות חיצוניות אין ערך רב, גם אם היית מוצא כתובת אדומית על מלך גדול ונורא בשם דוד, היית אומר שהאדומים שמעו סיפור מיהודים וכתבו אותו, מה זה אומר?

לא מדובר ברושם מוטעה, אלא במה שיש, זה שהתנ"ך הפך לקאנון אחד, לא סותר את העובדה שהוא מורכב מפסיפסים של סוגים שונים של ספרות. כן, אנו יודעים שהיו סוגי ספרות שונים, אנו יודעים שהיו מגילות יוחסין, ושהיו סופרי חצר ושהיו סופרי נביאים, באיזה שהוא שלב כל מה שנותר מן העבר הפך לקאנון, אבל זה בדיוק כמו ספרויות שונות מראשית המדינה. אנחנו לא צריכים למצוא את הארכיון עצמו, אלא רק לדעת שדבר כזה היה קיים בכל אומה. כתיבת התנ"ך בלי וורד מסבירה ענינים קטנים ושוליים ולא דברים מהותיים. ראיה לשכתוב בודאי אין כאן.

אני לא יודע מה היית עושה באופן אישי, אבל סוג הטיעונים שלך תקף בהחלט גם למקור מעם אחר, אין לו שום ערך מיוחד, כל עוד הוא לא מהווה היסטוריה. בעלי ענין אינם כל יכולים, ולשם כך יש לנו את הנסיון ההיסטורי המלמדנו מה בעלי ענין עשו ויכולים לעשות.