| נשלח ב-5/1/2012 19:40 |
 |
| |
מרה שחורה - ממשנתו של רבינו נחמן
כידוע למי שמצוי מעט בספריו של אור האורות רבינו נחמן זיע"א מברסלב,
אחד ההדגשים הגדולים, אם לא הגדול ביותר בדבריו, זה הצורך להתנער
שוב ושוב מהמצבים השונים אליהם נקלע האדם, ולהתאזר בשמחת חיים מחודשת,
אגב התחלות חדשות ללא קץ למטלות שנדמה שחלה בהן כישלון.
עד כדי כך, שהוא כותב שכפי הנראה "על ידי עשיית ענייני שטות" מתעוררת השמחה ביותר.
ועל זה הוא מוסיף: שיותר ויותר יש סכנה מכך שהעצבות תוביל למרה שחורה על כל המשתמע,
מאשר השחוק להוללות.
מה שבעיקר רציתי להביא כאן ממגוון דבריו של רבינו על הצורך להילחם ולאחוז בשמחה בכל מחיר,
זה את דבריו המאירים בסוף ליקוטי תניינא.
שם הוא כותב, שלפעמים האדם סובל ממרה שחורה ועצבות, וכאשר הוא מנסה להתגבר על זה,
התחושה היא: אוקיי, אני כעת אתעלה על עצמי, אהיה איש אחר ומחוייך, ואשים את האיש העצוב
שבתוכי הסובל ממרה שחורה בסטנד ביי.
אומר רבינו: לא!!!
וכך הוא מצייר:
עלינו לחשוב את המרה שחורה כאילו היא נמצאת ועמדת בצד באולם שרוקדים ושמחים בו,
ואז מגיע מישהו (כדרך שמצוי בין קרובים וידידים) וסוחב את ה"מרה שחורה" למעגל הריקודים על כרחה.
או אז - מטעים רבינו - עלינו לתת ביטוי ושחרור למרה שחורה, כדי שהיא זו שתרקוד,
כדי שהאנרגיה השלילית של המרה שחורה תביא את עוצמתה לידי ביטוי מלא בתהליך הקפיצה וההשתחררות
שברקידה, וכך היא תשתף פעולה ולא תודחק.
(מדובר כנראה על סוג הרקדות, לא בסגנון הרכבת המסתובבת עם ראשים שפופים ומכובדים המצויה ביותר בימינו).
וכך מסביר רבינו את הפסוק: ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה, היינו שהששון ושמחה ישיגו את הניסה והבריחה
של היגון והאנחה, ויכניסו אותם למעגל השמחה.
נדמה לי שטמון כאן יסוד עמוק מאוד, שלמען האמת נדמה לי שיש עוד הרבה להתעמק בו מעבר להסבריי הבלתי בשלים.
עלינו לתת למרה שחורה והעצבות את אפיק ביטויים הייחודי, אגב סחיבתם ודירבונם אל עולם המעשה והשמחה.
לא לקבור ולהתעלם מהדברים.
אשמח להסברים מעמיקים נוספים.
(מקווה בהמשך לציין מיקום מדוייק של דבריו)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2012 20:03 |
|
| |
אודה וכן אבוש שבקריאת הכותרת ותחילת התגובה, חשבתי שהנה זה מגיע שוב, האמירות שצריך תמיד להיות שמח. אמירות שתמיד מעצבנות אותי. לשמחתי גיליתי (שוב) שדבריהם של חכמים עמוקים ורגישים יותר מהצגתם על ידי תלמידיהם. אודה לך אם תוכל לתת מראה מקום מדוייק. אני חושבת שזכיתי למה שכתבת בסליחות השנה. זו אכן היתה שמחה עמוקה ושמחה יותר משמחות שלא נובעות מהכאב. שנזכה...
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2012 20:26 |
|
| |
האמירות ש"תמיד צריך להיות שמח", הנאמרות על ידי אנשים קצרי סבלנות לתופעות שהשני מגלה,
תוך שימוש בכלים קלים כדי להוגיע אותו מדרכו, אכן בעייתיות - למרות שעצם הדברים צודקים.
אבל זה דבר ששווה להתעיין עליו, ולעבד את זה נכון.
מה פתאום להיות שמח אם בעצם כל כך עצוב?
וכאן יש כל מיני דרכים, דרך ניתוח ההיגיון של גורמי העצבות והתוצאות, והשורשים של הרגשות העצב,
ויש גם דרך פשוטה שאומרת אוקיי, אנחנו עצובים ומדוכאים, אז יופי.
אבל גם אדם עצוב רוצה דברים שונים, וביניהם לחייך.
רק הוא מוטרד שמא החיוך שהוא יפיק מעצמו יהווה סתירה למה שהוא חש שעליו להיות עצוב.
אז לא - רשמית אפשר להישאר עצוב, העיקר להמשיך לחיות.
סתם ניסיתי לנתח איך אפשר לעבד את רגש העצבות ולהכניס אותה למעגל כפי הנ"ל
(בעז"ה בקרוב או בשבוע הבא אכניס את המיקום המדוייק)
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2012 20:30 |
|
| |
שון רק תבחין בין עצבות לדכאון.
נראה שאתה מדבר עליהם לסירוגין, ולא, זה לא אותו דבר. גם לא דומה.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2012 20:46 |
|
| |
עצבות זו דרגה ראשונית ונפוצה, ובהמשך זה עשוי להפוך לדיכאון או מרה שחורה, לא?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2012 20:49 |
|
| |
שוניקו , תודה על דבריך המחברים למקורות .
נתפסתי לנקודה אולי שולית כאן , אך כנראה שגם לה יש משמעות .
על ידי עשיית ענייני שטות, מתעוררת השמחה ביותר- כך הביא שוניקו
יש לכם דוגמאות לעניני שטות שמעוררים שמחה ?
האם אדם סטנדרטי זקוק לעניני שטות לשמחתו ?
לכאורה לא ממש .
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2012 21:00 |
|
| |
שוניקו, לא...
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2012 21:03 |
|
| |
צפור, את מוזמנת להרחיב.
בכל מקרה נדמה לי שזה קשור לסמנטיקה ולא לתוכן, לא?
תסמכועלי,
כל אחד יכול למצוא לעצמו מרחב של דברי שטות שאפשר לעשות כדי לייצר עניין מסביב,
מבלי לחרוג ולעשות שגעונות של ממש או להציק לסביבה
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2012 21:06 |
|
| |
לא,
יש הרבה מה להרחיב, אבל נראה לי שאין צורך למצוא הבדלים, פשוט להגדיר מדויק על מה אתה מדבר.
אתה יודע משהו שיכול לעזור לעצבות - תדבר על זה.
יודע משהו על דיכאון - דבר על זה.
רק שתדע על מה אתה מדבר...
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2012 21:12 |
|
| |
הכוונה למכנה המשותף שיש ביניהם, אך שוב גלשנו לסמנטיקה בלבד
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2012 21:18 |
|
| |
דיברתי עכשיו עם חברה שסובלת מאד!!! מאד, מבעית בריאות קשה, והיא מצורפת להרבה דכאון וחרדה. היא ילדה לפני שבועיים תינוק, בלידה מפרכת. היא תארה את הצירים הקשים מאד, כשהיא מסתובבת ו"רוקדת" כמעט - לא משמחה אלה כדי להניע את עצמה- תנועות שנועדו כדי לפתוח, להרחיב, להתחבר אל האור ולהוציא אותו. זה היה מדהים. היכולת של הריקוד, של התנועה, ושל ההתחברות בזמן של כאב וחושך - לעצבות מחד, אבל לתת לשמחה להתחבר אלי היא עצומה, והיא דווקא על ידי הנעה גם של הגוף - ריקוד, תנועה וכדומה.
הדברים של שוניקו מדהימים. מדהימים. ואני מאמינה שהם עוזרים גם לדכאון... מנסייון לפעמים...
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2012 21:21 |
|
| |
אין משותף.
יש איזשהו קשר כי אדם בדיכאון מרגיש עצוב רוב הזמן. אבל זהו.
ההתמודדות למשל שונה לחלוטין.
אז חשוב לדעת על מה אתה מדבר, בהנחה שאתה יודע ואומר דבר מבוסס.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2012 21:25 |
|
| |
יש הבדל בין מרה שחורה לדיכאון?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2012 21:33 |
|
| |
שוניקו- אני חושבת שצפור צודקת. באחד האשכולות נתתי את ההמחשה שאהבת מאכל היא לא הדרגה הראשונית והנפוצה של אהבת בת/ן-זוג, למרות השם המשותף. אני לא חושבת שאדם מדוכא "מוטרד שמא החיוך שהוא יפיק מעצמו יהווה סתירה למה שהוא חש שעליו להיות עצוב", אלא הוא פשוט לא יכול להיות שמח (ליתר דיוק, יכולה להיות שמחה שטחית כזו, מעין "מצב כפית", שאולי אליה העצה לעשות מעשי שטות מכוונת. בפנים זו לא שמחה וגם לא גורם לה).
איך אפשר להכניס את הכאב לשמחה? מנסיוני באותן סליחות, מתוך חיבור לאמונה בגאולה (הפרטית והלאומית), ל"השיבנו ה' אליך ונשובה", ל"עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי". אבל שוב, אני לא חושבת שבדכאון ממש זה יכול להוביל לשמחה, אלא רק לאופטימיות וזה המון.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2012 21:48 |
|
| |
אגב, יש פירוש יפה על הפסוק "עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי", שזה נקרא:
עולותיהם וזבחיהם לרצון, על מזבחי!
כלומר, זה שאדם מתעלה וזובח את רצונותיו, זה מה שמגיע למזבח השם.
אבל זה רק דרך אגב.
צפור צודקת? אוקיי, אינני מתכוון להיכנס לדיכאון בשל כך..
|
|
|
|
| נשלח ב-5/1/2012 21:49 |
|
| |
נרגעתי
|
|
|
|
|
