מרה שחורה - ממשנתו של רבינו נחמן

מרגיש- נראה לי שעל זה שוניקו דיבר. השמחה לא צריכה לנבוע מניתוק מרגשות העצב, אלא דווקא מחיבור אליהם. אולי צריך לעשות עוד חילוק- אם האדם רוצה להיות עצוב או לא. אתן דוגמא פשטנית, אבל מציאותית: ילד שהוריו העסוקים התייחסו אליו רק כשבכה, למד שכדי ש"יראו" אותו, הוא צריך להיות עצוב. כשיגדל הוא לא ירצה להפסיק להיות עצוב. אבל, אם הוא יצליח לעבור תהליך ולהאמין ש"רואים" אותו גם כשהוא בסדר, הוא יוכל לנתב את הצורך התמידי בקשר עם ההורים לקשר עם א-לוהים וזה יגרום לו לשמחה.

אני מניחה שרבים יגידו טיפול דינמי, אני מאמינה בטיפולים אחרים והבנה ועשייה עצמיות.

ניקית בשם מג"ש הביאה לתשומת ליבי שהדברים נמצאים בליקוטי תניינא כ"ג,
ואכן מצאתי שם את הדברים במלואם, מומלץ לעיין בלשונו הזהב..

תודה על הדברים שוניקו.