| נשלח ב-7/1/2012 19:12 |
|
| |
קצת על ממטיקה
חלק 1 מתוך 4 – הקדמה
באשכול זה העלה מיימוני בקשה לאשכול סקירה קצר על ממטיקה, והנה אני מרים את הכפפה, על אף חוסר יומרתי למומחיות בנושא (מפני שהדבר פשוט לא נעשה עד כה). קראתי ברפרוף את The Selfish Gene של פרופ' דוקינס, Thought Contagion של ד''ר לינץ', The Meme Machine של ד"ר בלקמור, וקצת פה ושם. אינני בטוח עד כמה התחום פעיל אקדמית, הכותבים והכתובים תנודתיים למדי ברמתם, ועושה רושם שאין הסכמה מלאה מה המושגים כלל אומרים. אתמקד בהסבר מתוך מאמר ביקורת של דניאל דנט בעניין.
אני "מודה" מראש באפשרות לשגיאות שונות, חוסר בקיאות בכל דבר רלוונטי אפשרי לנושא, וכו', ולכן הערות ותיקונים מוזמנים.
מהתרשמותי, תחום זה אינו נחשב היום מדעי. גם אני אישית אינני חושב שהוא מדעי (ולא במובן שמדובר במשהו מספרי, נתן למחשוב, ונטול-רעש בהכרח, אלא במשהו שיש מובהקות כלשהי לתוצאותיו), וכתת-תחום במדעי החברה, גם יש סיכוי שהוא לעולם לא יבשיל לכך. מדוע, אם כן, לכתוב על כך?
- הוא עולה כאן מדי פעם.
- חלק מרעיונותיו, לדעתי, נכנסו או שייכים לתחומים שנחשבים לגיטימיים יותר.
- הבה לא נשכח את ההקשר: הוא "מתמודד" מול הסברים אחרים לא בהכרח יותר מבוססים. בעצכ"ח, בפרט, חלק מההסברים לעבר הם בבירור מופרכים מתודולוגית או הסתברותית, ברמה שאין שום סיכוי ששיפוט אקדמי יופנה לכוונם כלזה.
- אישית אינני חושב שמדובר בינתיים ממש בתיאוריה, אלא יותר במודל ייצוג אלטרנטיבי כלשהו, דומה, אולי לייצוג בתחום התדר או חורי אלקטרונים, שעליהם אכן אפשר לבנות תיאוריה כלשהי (ואלו דוגמאות מוצלחות לעניין). אולי בעתיד גם ממטיקה בעתיד תבשיל למשהו.
שלושת החלקים הקצרצרים ונטולי-הדיאגרמות הבאים הם כדלהלן. החלק השני מדבר על מה סביר יותר או פחות להסביר בעזרת גנים בלבד. החלק השלישי מתאר מאד בקצרה את תוכן הממטיקה מנקודת מבטו של דנט (לפחות עפ"י הבנתי). החלק האחרון מדבר על הממטיקה "מבחוץ": האם היא מדע, מודל, פילוסופיה, וכו', ומה הביקורות כלפיה.
אני שוב מדגיש שאינני מומחה בתחום זה, ובהחלט אשמח לשמוע דעות שונות.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2012 19:53 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2012 20:15 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2012 20:20 |
|
| |
צדיק, תודה! אני קצת עסוק, ואמשיך מאוחר יותר / מחר.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2012 22:08 |
|
| |
חלק 2 מתוך 4 – מוטיווציה בחלק הקצר הבא אסביר קצת יותר במדוייק (לא בהרבה) את המושגים. לעת עתה, ממטיקה היא מקבילתה התרבותית של הגנטיקה הביולוגית. שתי תיאוריות אלו לוקחות שאלות דומות, והופכות אותן על ראשיהן. בהנתן תופעה שנראית מותאמת להפליא בתכנונה למציאות הנוכחית, במקום לשאול מהו תכנון גלובאלי זה, שואלים מהו המנגנון הלוקאלי שלפיו הגרסה המותאמת יותר נוטה לשרוד. בחלק קצר זה אראה שלוש התאמות: את הראשונה אפשר להסביר בעזרת גנטיקה, אך שתי האחרונות הן מוטיווציה לממטיקה. קנאה לאקסקולסיביות מינית אצל גברים כפי שידוע, רק הנשים אצל בני האדם יכולות להיות בטוחות לחלוטין באופן טבעי לגבי עצם הורותן את ילדיהם. טכנית, תמיד תתכן האפשרות שפרטנר האשה הקבוע למין איננו האב. גברים אכן נוטים להפגין תבניות קנאה עקביות עם ההגיון הגנטי, לפיו דרישה לאקסקלוסיביות יחסי-מין עם הפרטנרית שלהם מגדילה את סיכויי המעבר של הגנים שלהם. כיצד הם יודעים לעשות זאת? אפשר להפוך את השאלה על ראשה. נניח שבט כלשהו, בו חלק מבני השבט סלחנים כלפי אי-אקסקלוסיביות של יחסי מין, וחלק לא. מטבע הדברים, מי שסלחן יותר, ייטה למצוא את עצמו (במודע או שלא במודע) עם פרנטנרית שאינה נושאת את ילדו, ולכן סיכויי העברת הגנים שלו פוחתים. באופן טבעי, תכונה זו תכחד, ולפי הגנטיקה, זה פשוט היה מאד מפתיע לולא היה זה כך. (אגב, כפי שאפשר לראות מהמאמר הקודם ואחרים, סוציו-ביולוגיה, ופסיכולוגיה אבולוציונית, מנסות להסביר מדוע התנהגות נוכחית היא תוצר של התאמה לעידן הפליאוליתית). דוגמה זו מציינת התאמה שיש לה השלכה חיובית גנטית.
כת האמיש בארה"ב (מוקדש לבע"ב) כת האמיש הם חקלאים אנבפטיסטים בארה"ב, המתאפיינים, בין היתר, בנבדלות חברתית ובהסתייגות גדולה משימוש בכלי חקלאות מודרנים. קצב הגידול של אוכלוסיה זו גבוה בהרבה מהקצב המקובל בארה"ב, ועל פניו הם מותאמים במיוחד לחיים במדינה זו לפי זאת. דא עקא, שמבחינת חישובי זמן, אי אפשר להסביר התאמה זו כגנטית. במקום זאת, אפשר לחשוב על ההסבר הבא. המנעות מכלי חקלאות מודרניים מכריחה את המאמינים להוליד ילדים רבים שישמשו ידיים עובדות (מילולית). ההסתגרות מעניקה לדת זו את אחד מקצבי האבדן (retention rates) הנמוכים ביותר הידועים בארה"ב. למרות שאמונה בדת זו אינה משנה דבר גנטית, אמונה זו, מטבע הדברים, תוביל לנפיצות ממשכת של אמונה זו. דוגמה זו מציינת התאמה שיש לה השלכה נייטרלית גנטית.
המעבר מחברת ציידים-מלקטים לחברה חקלאית זו דוגמה קיצונית יותר של הדוגמה הקודמת. במשך עשרות אלפי שנים היתה רוב האנושות אוכלוסיית ציידים-מלקטים. רק לפני כ5000-10000 שנה החלה חקלאות נרחבת, ועם זאת, כבר לפני 2000 שנה, רוב האוכלוסיה כבר נסמכה על חקלאות. זו נראית צורת חיים מותאמת מאד. מה גרם לה להתחיל? (אני מסתייג לגבי ודאותי לגבי העובדות הבאות.) בשנים האחרונות, החשיבה היא שבמשך תקופה ארוכה, לחקלאות היה יתרון אחד בלבד עפנ"י חיים של ציד-לקט: היא ייצרה יותר אוכל ליחידת שטח. היא לא סיפקה תזונה טובה יותר, לא בריאות גבוהה יותר, לא תוחלת חיים ארוכה יותר, ולא חיים נוחים יותר. נהפוך הוא. בעולם המודרני אולי קשה לחשוב על כך, אך ממצאים שלדיים מעידים שמבחינת הפרט, המעבר לחקלאות רק הרע את הבריאות (אפשר לקרוא על כך, לדוגמה, בספר זוכה-הפוליצר המתיש Guns, Germs, and Steel). מבחינת הגנים של הפרט, אם כך, המעבר לחקלאות היה דיל רע. קשה להסביר את נפוצות החקלאות היום באותו אופן של ההתאמה הראשונה בחלק זה. עבודה בחקלאות, לכשלעצמה, איננה משנה דבר גנטית, ודאי שלא בסדרי גודל של זמן אלו. ילדיהם של החלקאים, לפחות בדורות הראשונים, לא נולדו "מותאמים יותר" ברמה גנטית אישית לחקלאות, ולא רק זאת, אלא שמבחינת הרמה הגנטית בפרט, יש במעבר חסרון. כדי להסביר את המעבר לחקלאות בעזרת מנגנון דומה לזה של ההתאמה הראשונה בחלק זה, יש למצוא מנגנון מתווך כלשהו. דוגמה זו מציינת התאמה שיש לה השלכה שלילית גנטית.
תוקן על ידי xibolaiyu ב- 07/01/2012 22:26:29
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2012 00:50 |
|
| |
נוו, אני במתח.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2012 07:17 |
|
| |
| xibolaiyu כתב: |  | חלק 2 מתוך 4 – מוטיווציה בחלק הקצר הבא אסביר קצת יותר במדוייק (לא בהרבה) את המושגים. לעת עתה, ממטיקה היא מקבילתה התרבותית של הגנטיקה הביולוגית. שתי תיאוריות אלו לוקחות שאלות דומות, והופכות אותן על ראשיהן. בהנתן תופעה שנראית מותאמת להפליא בתכנונה למציאות הנוכחית, במקום לשאול מהו תכנון גלובאלי זה, שואלים מהו המנגנון הלוקאלי שלפיו הגרסה המותאמת יותר נוטה לשרוד. בחלק קצר זה אראה שלוש התאמות: את הראשונה אפשר להסביר בעזרת גנטיקה, אך שתי האחרונות הן מוטיווציה לממטיקה. קנאה לאקסקולסיביות מינית אצל גברים כפי שידוע, רק הנשים אצל בני האדם יכולות להיות בטוחות לחלוטין באופן טבעי לגבי עצם הורותן את ילדיהם. טכנית, תמיד תתכן האפשרות שפרטנר האשה הקבוע למין איננו האב. גברים אכן נוטים להפגין תבניות קנאה עקביות עם ההגיון הגנטי, לפיו דרישה לאקסקלוסיביות יחסי-מין עם הפרטנרית שלהם מגדילה את סיכויי המעבר של הגנים שלהם. כיצד הם יודעים לעשות זאת? אפשר להפוך את השאלה על ראשה. נניח שבט כלשהו, בו חלק מבני השבט סלחנים כלפי אי-אקסקלוסיביות של יחסי מין, וחלק לא. מטבע הדברים, מי שסלחן יותר, ייטה למצוא את עצמו (במודע או שלא במודע) עם פרנטנרית שאינה נושאת את ילדו, ולכן סיכויי העברת הגנים שלו פוחתים. באופן טבעי, תכונה זו תכחד, ולפי הגנטיקה, זה פשוט היה מאד מפתיע לולא היה זה כך. (אגב, כפי שאפשר לראות מהמאמר הקודם ואחרים, סוציו-ביולוגיה, ופסיכולוגיה אבולוציונית, מנסות להסביר מדוע התנהגות נוכחית היא תוצר של התאמה לעידן הפליאוליתית). דוגמה זו מציינת התאמה שיש לה השלכה חיובית גנטית.
|
|
מה חיובי בזה? מבחינת המוסר האהוב היום?
מבחינת הגנים של המעורבים זה דווקא שלילי - דווקא הגנים שנפוצו פחות, בעקבות פוריטניות מינית, הם אלו ששרדו.
אגב, זה לא סותר את הטענה הנפוצה שהדחף המיני אצל גברים חזק יותר כי רק אלו שנטו לאנוס כל אשה בקרבתם זכו בתפוצת גנים נרחבת?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2012 07:48 |
|
| |
| thepresent כתב: |  | מה חיובי בזה? מבחינת המוסר האהוב היום?
|
|
הכוונה היא כזאת. יש כאן 3 התנהגויות שונות, שכ"א נראית מותאמת למציאות. רק הראשונה מאד ברורה ברמה הגנטית (חיובית מנקודת המבט של הגנים ישירות), עם זאת. אם נתבונן מנקודת המבט של הגנים על העניין, אז כבר בדור השני, הגנים של מי שבעד אקסקלוסיביות מינית של פרטנרית, "מרוצים" יותר מהגנים האחרים. הם "רואים" זאת כתכונה חיובית. האבות שלהם אפילו לא צריכים לדבר אתם, שלא לדבר על לשכנע אותם במשהו, ואפילו לא לדבר אחד עם השני, כדי שההתנהגות תמשיך הלאה. אצל האמיש, זה לא יכול להיות המנגנון היחידי. ללא תקשורת תרבותית, אין הסבר שמראה איך קבוצה של אנשים, סביר להניח שזהים גנטית לאחרים, משתכנעת מראש להמנע מכלים חקלאיים. גנטית, גם, ילדיהם אינם מותאמים יותר מאחרים לכלום, אפילו לא להעברת אמונה זו - נדרשת האינדוקטרינציה של ההורים שלהם. המקרה השלישי אפילו יותר בולט לפי קריטריון זה. אם מסקנתך היא שיש עוד מנגנון, דומה למדי בלוקאליות שלו לגנטיקה, אבל עם רעיונות במקום גנים, אז זו מטרת המוטיווציה כאן. אם לא, אשמח לנסות להסביר הלאה.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2012 21:33 |
|
| |
חלק 3 מתוך 4 – ממטיקה: אבולוציה של התנהגויות חלק זה הנו הסבר קצר לממטיקה, בעיקר לפי מה שהבנתי כפרשנותו של פרופ' דנט. נקודה מרכזית בדעתו של פרופ' דוקינס היא רעיון הרפליקטור. רפליקטור הוא כל יחידה בסיסית המשכפלת את עצמה, אולי דרך אמצעים אחרים, לעתים כאלה שרק אותם אנו רואים ביום יום. בחלק זה אתאר בקצרה גנים כרפליקטורים וממים (התנהגויות נתנות לשכפול) כרפליקטורים. בחלק הבא ואחרון אתייחס לשאלה האם תיאוריית רפליקטורים זו בכלל אומרת משהו לא-טריוויאלי ומעניין (לדעתי כן), והאם היא מוכחת (בפני עצמה עדיין לא, האלטרנטיבות לה לדעתי ג"כ לא). אבולוציה (דוקינסית): ביולוגיה מנקודת מבטו של הגן תורת האבולוציה גורסת שעל אף התכנון שלכאורה אפשר לראות בחיים, מדובר למעשה בתהליך לוקאלי (נקודתי) המורכב משתי נקודות: - Descent With Modification – במעבר מדור לבא אחריו, השכפול איננו מושלם. ישנם שינויים כלשהם, פחות או יותר רנדומיים.
- Natural Selection – תוצרי השכפול אינם בהכרח מותאמים באותה מידה לסביבתם, ולפי ההגדרה, סיכויי שרידותם של המותאמים יותר, גבוהים יותר.
לפי דוקינס, אפשר להבין את הביולוגיה טוב יותר מנקודת מבטם של הגנים – זה מודל טוב יותר. מנקודת מבט זו, הגנים הם ה"שחקנים העיקריים": רפליקטורים שמטבעם פשוט בנויים להשתכפל (כמובן, בצורה לא מושלמת). בשל האילוצים במציאות, הגנים "בוחרים" שיטות שרידות שונות: חלקם הופכים למינים כאלה, חלקם למינים אחרים, המינים אינם כלל סטטיים, אלא משתנים עם הזמן. לפי תפיסה זו, אנו, על אף תודעתנו לתהליך, איננו אלא כלי עזר של הגנים - ''שחקנים משניים". בד"כ, יש "אינטרסים משותפים" לגן ול"כלי" שלו. גן שמקנה לכלי שלו שרידות למחלות, תורם לשרידות הכללית של הכלי שלו, שתורם לשרידות של הגן עצמו, וכו'. מצד שני, אין בהכרח שיתוף אינטרסים מוחלט, והמודל של הגן כ"שחקן הראשי" מסביר יותר טוב דברים שונים (טענה שלגביה אפשר להתווכח). [ בנימה אישית: נראה לי חשוב להבדיל בין השאלה האם המודל של הגן כשחקן המרכזי הוא מודל נכון יותר או לא, לבין השאלה הפילוסופית האם הגן הוא ה"חי" או שמא כל המנגנון לא נוצר אלא לטובתינו, ואנחנו למעשה חיים. השאלה השניה היא נטולת משמעות ולא מעניינת כלל, אבל בודאי שהיא מנותקת מהשאלה הראשונה. ] ממטיקה: תרבות מנקודת מבטו של המם כפי שהראו שני המקרים האחרונים בחלק 2 (או, לפחות, כך אני מקווה), אין זה טבעי (במובן נח, פשוט) להסביר את כל (או אפילו רוב) התפתחות התרבות האנושית ברמה הגנטית. ברור שיש הרבה התנהגויות שמועברות תרבותית, לא גנטית. גם כאן, אפשר להסתכל על תרבויות / דתות / אמונות רבות, ולשאול מה התכנון שהוביל אותן לזה. במקום זאת, מציע דוקינס להחיל את רעיון הרפליקטור גם כאן, ולבנות את המודל הבא. מם (בדומה לגן), היא יחידת התנהגות נתנת לחיקוי (רבות מעבודות הממטיקה מתווכחות על ההגדרה המדוייקת או תחולת המושג, ולא אכנס לזה). מה שנטען הוא, שיש ערך במודל לפיו: - ממים עוברים לפי מנגנונים דומים של העברה עם שינויים (לא רנדומית לחלוטין) ושרידות המותאמים.
- יש ערך להסתכל על התרבות מנקודת המבט של המם. הממים הם ה"שחקנים העיקריים", ובני האדם (על הגנים שלהם, אולי), הם "שחקנים משניים" המאפשרים לממים להתקיים.
גם כאן, כבאבולוציה הדוקינסית, יש לרוב "אינטרסים משותפים" למם, לנשאים האנושיים שלו, לגנים שלו, וכו, אך כדי שלתיאוריה תהיה משמעות, כלשהי (במקום סתם להיות אמירה שקולה), ההיפותזה היא שעלינו לזהות במציאות מספר ממים שונים: - ממים מוטואליסטיים הם ממים שהתועלת שלהם משותפת לתועלת של הנשאים, לדוגמה מם לפיו ה' רוצה שנוליד ילדים רבים.
- ממים קומנסליים (מלשון סמוכים על אותו שולחן) הם ממים שתועלתם נייטרלית ביחס לנשאים. כדוגמה אפשרית (אינני בטוח בכך), אפשר אולי לחשוב על מצוות השעטנז.
- ממים פרזיטיים הם ממים שתועלתם באה על חשבון תועלת הנשא. כדוגמה אפשר לחשוב על חוקי הכשרות במקור (על כך ארחיב בחלק הבא).
היות שממים "חיים" במוחותיהם של אנשים, ואנשים "בנויים" על גנים, אז החלוקה הנ"ל אינה חדה, והיא משתנית בזמן. ועם זאת, יש משמעות לחלוקה זו: - לא כל הממים הופכים להיות מוטואליסטיים עם הזמן. בחלק הבא אטען שחוקי הכשרות הם ממים פרזיטיים או לכל היותר, היום, קומנסליים.
- בדיוק כשם שה"גן האנוכי" (בהפטר מהמשמעויות הפילוסופיות חסרות-המשמעות שלו), הוא מודל (מוצלח או לא, הפניתי לעיל), גם ה"מם האנוכי" הוא מודל (מוצלח או לא, ארחיב בחלק הבא) לפרקי זמן קצרים יותר מאשר פרקי הזמן בהם הגנטיקה פועלת. מבחינה זו, הוא מודל מתווך.
- ככל שהזמן עובר והתרבות מתפתחת, אילוצים גנטיים צרים כבר אינם שיקולים לשרידות: גנים משובחים יותר היום הם ערובה לתנאים טובים, לאו דווקא שרידות. המשקל הממטי עולה, לכן. בעתיד, עם התפתחויות אפשריות של הנדסה גנטית (בפני עצמו, מם), עליונות הממים תהיה אולי מוחלטת.
להלן שתי הדוגמאות מהחלק הקודם, מנוסחות בצורה ממית. בעבר נוצר אצל כת אנאבפטיסטית כלשהי, האמיש, מם של הסתייגות מכלים חקלאים. זהו אכן מם – היחס לכלים חקלאיים אינו עובר בתורשה גנטית, אלא בשכפול עצמו ממוח אחד לשני. אם לקפוץ לרגע לגישת האדם כמרכז: הוגי הרעיון הגו אותו מסיבה אחרת לגמרי מאשר פוטנציאל הנפוצות שלו – מכשירים מתקדמים נתפסו כסמל סטטוס המוביל לחטא הגאווה. בתחילה היה זה מם קומנסלי: העדפת עבודת כפיים חקלאית, בפני עצמה, אינה מקנה ישירות שום ייתרונות או חסרונות שהגנים מזהים. דא עקא, שיש לו תוצר לוואי אצל הנשאים של הזדקקות לצאצאים רבים, בעוד שנשאי ממים לוקים בתוצרי לוואי אחרים. כתוצאה מכך, יש קצב גדילה גדול יותר של נשאי מם זה, יש יותר עותקים גנטיים של הנשאים, ואפשר לטעון שהוא הפך להיות מם מוטואליסטי. המם לא התפשט מפני שה' אוהב את נשאיו, האנאבפטיסטים הענווים, אלא מפני שהוא מותאם לסביבתו. באותו אופן, בעבר היתה האנושות חברה של ציידים-לקטים. מם החקלאות הוא ההתנהגות של עיבוד גידולים חקלאיים, ושוב, הוא אכן מם, מפני שהוא אינו עובר בתורשה גנטית, אלא משכפל את עצמו בחיקוי ממוח אדם למוח אדם. במקור, נראה שמם זה הוא מם פרזיטי: באותה תקופה וזמן, חיו ציידים-לקטים שסיכויי השכפול של הגנים של כל אחד מהם בנפרד היו טובים יותר, מפני שתזונתם היתה טובה יותר. דא עקא שהחקלאות מאפשרת דחיסות מזון ליחידת קרקע גבוהה יותר, תכונה שלא בטוח אפילו שנשאיה הראשונים היו מודעים אליה ובודאי שלא לעצמתה. כתוצאה מכך, גדלו בהרבה מספר הנשאים של מם החקלאות. גידול החקלאות הוביל לדחיסות אנשים גבוהה יותר, מה שהוביל לממים אחרים. בדיעבד, אפשר לשקול האם מם החקלאות הפך להיות בשלב כלשהו מוטואלי או דילג ישר לקומנסלי.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2012 15:33 |
|
| |
ומכאן לממים של התקצנות דתית. תחבורת מהדרין.
ישנה קבוצה קטנה הדורשת כי בקו 888 יסעו בהפרדת מהדרין, לפחות שני אוטובוסים מתוך עשרים ביום. הם צודקים לשיטתם מאחר ובנקודת המוצא של הקו, הם מהווים 10% מהאוכלוסיה. בפועל, מאחר והם מוכנים לנסוע רק במהדרין, ואילו שאר האוכלוסיה עולים על שני סוגי האוטובוסים, היו אוטובוסי המהדרין מפוצצים. בשל כך היו חייבים להוסיף שני אוטובוסים נוספים, מה שגרם לכך שמחוסר מקום בשאר האוטובוסים נסעו נוסעים נוספים במהדרין, וכן הלאה.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2012 15:50 |
|
| |
שיבולייהו, הנושא מעניין ואתה מציג אותו מצוין. אולי היה כדאי יותר שתכתוב קודם את הכול ותעלה בבת אחת.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2012 15:57 |
|
| |
ולהרוס את כל המתח?
ובכלל, ככה יש זמן לתור באינטרנט אחרי מידע נוסף ולחשוב על הדוגמאות שלו. כה לחי!
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2012 12:30 |
|
| |
חלק 4 מתוך 4 – ביקורות והשלכות לסיכום הסיכום הקצר על ממטיקה, מעט מחשבות על ביקורות לגבי השיטה והשלכותיה.
באיזה מובן זו תיאוריה? בפני עצמה, האמירה שאפשר להסתכל על תופעות ביולוגיות מנקודת מבטו של הגן, או על תופעות תרבותיות מנקודת מבטו של המם, היא הצעה די נייטרלית. באופן דומה, בעבר הוצע להסתכל על אי-קיומו של אלקטרון כחלקיק קונספטואלי שהוא "חור" בין אלקטרונים, או להסתכל על אותות דרך רכיבי התדר שלהם. להציע לייצג דברים אחרת, ברור שאפשר. לטעמי, יש שתי שאלות מעניינות לגבי ייצוג: - האם הוא מעודד תובנות מעניינות (שאולי היה קשה להשיג בלעדיו)?
- האם תובנות אלו הן נכונות?
את שני הדברים האלה, אפשר היפותטית לבדוק (הסיבה להיפותטיות היא המתודולוגיה הלקויה של מדעי החברה, כולל של התיאוריות האלטרנטיביות). בניגוד לתיאוריות אחרות בעצכ"ח (לדוגמה, קבוצה גדולה מספיק של אנשים קטגורית איננה יכולה לשקר, קבוצות קטנות בהחלט כן), מדובר בתיאוריה רציפה: היא ישימה הן לדתות והן להעדפות של מוצרים אלקטרוניים. אין שום מניעה עקרונית לקחת קבוצות אנשים, להראות רק לחלקם תיאוריה כלשהי, ולבקשם לחזות תופעות עתידיות כלשהן. (היות שהתוצאות יהיו רועשות מאד, כנראה שיהיה צורך במספר רב של אנשים.) אם לא יהיה הבדל מובהק בין הקבוצות לאחר שיערוך בעתיד, אז תיאוריה זו (בדיוק כמו כל אחת אחרת) נעדרת נימוק כלשהו. אם כן יהיה הבדל מובהק, אז כמו כל תיאוריה מדעית אחרת, יש נימוק כלשהו לשימוש בה הן לעתיד והן לעבר. הנקודה הראשונה מבין השתיים לעיל מובילה למספר שאלות שממטיקה העלתה, לפחות אצלי, לגבי מספר אשכולות בעצכ"ח.
דוגמאות להשלכות החשיבה הממטית מובילה להעמדת בעיות על ראשן, ומציאת שאלות אחרות, אולי חדשות, ואולי נכונות יותר. שאלות חדשות אלו אפשר לנסח במודל האדם-כמרכז, אך ייתכן שהגישה הממטית מעודדת את העלתן. להלן דוגמאות מעצכ"ח: - הסבר עקבי לחוקי הכשרות ביהדות - ביהדות יש ממים שונים לגבי כשרות: בהמות טהורות וכשרות, שיטות הכנת מזון (בשר וחלב), וכו'. האנתרופולוג מרטין האריס מסביר מדוע הראשונים הם ממים מוטואליסטיים – איסור אכילת החזיר הקנה ייתרון שרידותי במזה"ת הקדום. איסורי בשר וחלב הם מם נפרד, כנראה במקור פרזיטי – זהו מם המוביל לבידוד תרבותי. היום אפשר לראות ווריאציות של ממים יהודיים, לדוגמה אצל הקונסרבטיבים והרפורמים בארה"ב, לפיהן אין משמעות להמנעות מאכילת בשר וחלב. אלו ממים פחות מוצלחים, ויש סיכוי שהם ייעלמו. לפי הגיון זה, ייתכן בהחלט שבעבר היו ממים אחרים לחלוטין ל"לא תבשל גדי", אלא שגם הם לא שרדו. אגב, מעניין מאד לחשוב מה משמעות ה"שרידות" כאן. כשאומרים "עם ישראל לא היה שורד", אין הכוונה שהוא לא היה שורד גנטית – יש הגיון גנטי בהתבוללות גם כן. הכוונה היא ''עם ישראל לא היה שורד כעם שמאמין שיש משמעות לשרידות עם ישראל". במילים אחרות, הכוונה היא לשרידות ממים: לולא ממי הפרדת הבשר והחלב, לא היו שורדים ממי הפרדת הבשר והחלב – אמירה כ"כ ברורה, שלטעמי היא חיזוק למחשבה שאדם הוא סכום ממיו.
- הסבר עקבי לרצון ריבוי ילדים בדת - מם ריבוי הילדים נפוץ אצל נשאי ממי דתות. מה המשמעות כאן? אולי אין. ישנו לפחות מקרה קיצוני אחד ידוע, לפיו אצל כת השייקרים התפתח מם ההנזרות המוחלטת מיחסי מין, כולל להולדת ילדים. זהו מם פרזיטי באופן קיצוני, ולכן נשאיה והיא עצמה לא שרדו. על אותו משקל, מם הולדת הילדים הוא מם מוטואליסטי, ולכן ברור שנטה לראות יותר כאלה (ואצל דתות שלא שרדו, כנראה שהמם הופיע פחות). השאלה היא פשוט מדוע מם ספיציפי זה אינו מופיע בצמידות לממים חילוניים. אבל זה רק מעביר את השאלה לשאלה שתשובתה נראית די ברורה: האם קל יותר לאגד ממים תחת "מם על" כלשהו לפיו הממים האחרים הם רצונה של ישות על-טבעית.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2012 13:45 |
|
| |
שיבולת יש לי איזושהי תחושה שצריך להפוך את המשל והנמשל, המשל הוא הממים ואילו האבלוציה היא הנמשל, שכן במהלך רעיונות הרבה יותר קל לעקוב אחר השרידות של רעיונות מסויימים, ויש לנו תיעוד מתקופות קרובות יותר.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/1/2012 16:21 |
|
| |
בע"ב,
יכול להיות, אינני בטוח שאחד הוא משל והשני נמשל, אלא (במקרה ששניהם אכן מתארים תהליכים שיש להם משמעות אובייקטיבית) שניהם מקרים פרטיים של עקרון אבולוציה ממורכזת רפליקטורים (כלומר תהליך שכפול עם שינויים בתוספת שרידות המותאמים מנקודת המבט של הרפליקטור). האבולוציה הגנטית היא איטית יחסית, ומדידתה יחסית מדוייקת (במובן שאפשר להגדיר באופן מדוייק יחסית את ההבדלים בין רצפי גנים). האבולוציה הממטית מהירה יותר ומדוייקת הרבה פחות, אך אולי יותר אינטואיטיבית ונגישה (גנטיקה, הרי, לא היתה ידועה כלל בתקופת דארווין). מבחינה זו, אולי אתה צודק שמשהו דומה לממטיקה הוא השראה לאבולוציה של רפליקטורים גנטיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2012 22:59 |
|
| |
השאלה השניה היא נטולת משמעות ולא מעניינת כלל, אבל בודאי שהיא מנותקת מהשאלה הראשונה." לא זכיתי להבין למה שאלה זו לא מעניינת כלל. לפחות אותי זה מאד מעניין, ואפילו יותר מהסברים משעממים של אבולוציה-ממטיקה-גנטיקה-וכו'. "המם לא התפשט מפני שה' אוהב את נשאיו, האנאבפטיסטים הענווים, אלא מפני שהוא מותאם לסביבתו." לא הבנתי, א' במה שני ההסברים סותרים. ב', ואולי באמת ה' סידר את העולם כך שענווים מרוויחים בסוף. ואולי הווה=התאמה. כנראה עיקר ההשלכה שאתה רוצה להסיק מכאן, לגבי היתרון השרידותי הנטען של עם מסויים. לאור אי הבנותי דלעיל, איני רואה כיצד זה משנה כלל. [ככל המובן לי, אין טעם לטעון ששרידות עם מסויים הוא נס שמוכיח כח על טבעי שרוצה בהם. כי בהחלט אין השרידות בנס כלשהו ובהכרח עובדת באמצעיים טבעיים. וממילא אין הבדל בזה שנמצא צורה נכונה להסביר את התופעה. הנושא המטא-הסברי עדיין נשארת- למה בדיוק זה הגן או המם שרד.? התשובה כי הוא שרידותי, למיעוט הבנתי, אינה אלא חזרה על השאלה. זה אולי לא עניינו של המדע לענות על שאלות כאלו, אבל זה לא אומר שהשאלות לא קיימות. ] כלומר, אצלי, האמירה שמידה מסויימת יש לה ערך שרידותי, שווה לאמירה שה' אוהב את המידה הזאת. [ההבדל תלוי רק באם חושבים שיש מישהו שסידר את הכל או לא] ה' לא אוהב את מי שמתנזר לגמרי מחיי מין והולדת ילדים. לכן באמת מי שלא מוליד ילדים לא שורד. ה' אוהב מאד את מי שעוסק בפריה ורביה [ה גם כתוב בתורה] ולכן מי שעוסק בה שורד. ואם מי שנוהג בזה המנהג לא ידע שיש לה ערך שרידותי [כמנהגי האיימיש למשל], אבל אנחנו רואים אחרי המעשה שזה ער לשרוד, אז ביותר מתחזקת ההנחה שה' אוהב את המנהג הזה כפשוטו, ולא רק אוהב במובן שהוא קבע את החוקים כך שיטיבו עם הנוהג במנהג הזה.
 |
|
|
|
|
|