מנין הראוי פוטר
תלמוד בבלי מסכת בכורות דף נט עמוד א
אמר רבא: עשירי מאליו הוא קדוש. מנא ליה לרבא הא?
אילימא מהא דתניא: אין לי אלא שקרא שמו עשירי, לא קרא שמו עשירי מנין ת"ל עשירי יהיה קדש מ"מ, ודלמא: עשירי הוא דלא קרייה, קדש קרייה
אלא מהא דתניא: קרא לתשיעי עשירי, ויצא העשירי ולא דבר, התשיעי נאכל במומו והעשירי מעשר. ודלמא שאני התם דאיברר ליה עשירי, אי נמי דאחוי עילויה!
אלא מהא, דתניא: קרא לתשיעי עשירי, ומת עשירי בדיר, תשיעי נאכל במומו, וכולם פטורין. מ"ט כולם פטורין לאו משום דקדש ליה עשירי ודלמא דאיפטרו במנין הראוי דהאמר רבא: מנין הראוי פוטר!
אלא מהא, דתניא: קרא לתשיעי עשירי, ונשתייר עשירי בדיר התשיעי נאכל במומו, והעשירי מעשר.
והנה הרמב"ם שכותב את הדין הזה. כותב כי אם מת העשירי. הרי אלו שיצאו פטורים כי נפטרו במנין הראוי.
רמב"ם הלכות בכורות פרק ח הלכה ח
קרא לתשיעי עשירי ונשאר העשירי בדיר, התשיעי יאכל במומו וזה שנשאר בדיר מעשר אע"פ שלא יצא ולא ביררו שהעשירי מאליו נתקדש, מת העשירי בדיר התשיעי יאכל במומו וכל השמונה שיצאו ונמנו פטורין ואע"פ שלא נתקדש עשירי שלהן ליקרב אלא מת קודם שיצא, שהמניין הראוי פוטר.
ושואל ה"לחם משנה"[1]. הגמ' אומרת שרבא מחדש. שאם הכניס 10 גדיים לדיר ויצאו תשעה, הרי העשירי נתקדש מאיליו ברגע שיצא העשירי.
מנסה הגמ' להוכיח את מקור דבריו מהמשנה האומרת שאם היו 10 גדיים ויצאו התשעה והעשירי מת הרי כל אלו שיצאו נפטרו. ומכאן מוכח שהעשירי נתקדש אוטומטית לאחר שיצא התשיעי. וממילא הם נחשבים מעושרים.
דוחה הגמ' את הראיה, אולי באמת העשירי לא נתקדש. אולם היוצאים כבר נפטרו במנין הראוי שפוטר, שלומדים כל אשר יעבור ולא שכבר עבר.
אולם אחרי שהוכח לבסוף דינו של רבא שהעשירי מתקדש אוטמטית. הרי ברור שאם יצאו תשעה ואח"כ מת העשירי. הרי התשעה כבר מעושרים, ולא נפטרו כי מנין הראוי פוטרם. אלא כי העשירי התקדש. והם מעושרים. ומה שהעשירי מת אח"כ אינו משנה. ולמה כותב הרמב"ם כי נפטרו במנין הראוי, היה עליו לומר כי נפטרו כי הם מעושרים, והעשירי התקדש מאיליו.
ולהסביר את הדברים.
תלמוד בבלי מסכת בכורות דף נח עמוד ב
יכול היו לו מאה ונטל עשרה, עשרה ונטל אחד, יכול יהיו מעושרין ת"ל: עשירי ואין זה עשירי, ר' יוסי בר' יהודה אומר: מעשר. מאי טעמיה דר' יוסי בר' יהודה סבר ליה כאבא אלעזר בן גומל, דתניא אבא אלעזר בן גומל אומר: "ונחשב לכם תרומתכם", בשתי תרומות הכתוב מדבר, אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר, כשם שהתרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה, אף תרומת מעשר נטלת באומד ובמחשבה, ומעשר קרייה רחמנא תרומה, דכתיב: "כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה נתתי ללוים לנחלה", ואיתקש מעשר בהמה למעשר דגן, מה מעשר דגן ניטל באומד ובמחשבה, אף מעשר בהמה ניטל באומד ובמחשבה.
יש מחלוקת בין חכמים לר' יוסי מה המהות של מעשר בהמה. ר' יוסי סובר שמהות מעשר בהמה כמעשר דגן שהוקשו אחד לשני, ולכן יכול ליטול אחד מעשרה למעשר, וכן יכול לעשר באומד. אולם חכמים סוברים שמעשר בהמה אינו כמעשר דגן, אין הטלאים טבל, הם מותרים באכילה ובמכירה גם לפני מעשר. המעשר אינו מתירם, אלא יש חובת הפרשה לקרבן מעשר בהמה של אחד מעשרה. ודרך הפרשת המעשר היא ע"י מנין שמונים אותם אחד אחד והעשירי הוא קדש. לא הפרשת העשירי מתירה אותם, שהרי הם מותרים גם לפני כן. אלא חובה על הבעלים להקדיש את העשירי לקרבן.
רבא מחדש שתמיד מה שפוטר את הבעלים מלהפריש מעשר מטלאים שנולדו השנה, הוא ספירתם במנין לשם הפרשת העשירי למעשר, דהיינו מנין הראוי פוטר לא בגלל שהעשירי מתיר אותם, אלא שכבר עבר. דהיינו עצם העברה במנין זה פוטר אותו מחובת הפרשת העשירי לקרבן. ואילו העשירי מתקדש אוטומטי דהיינו לא כמעשר דגן, שהרי אם נטל אחד מהעשרה טלאים למעשר לא עשה כלום. שונה דין מעשר בהמה מדין מעשר דגן. שדגן הוא טבל לפני המעשר ואילו המעשר מתיר, אבל בבהמה אין איסור אכילה עליהם, שהרי מותר לאוכלם ולמוכרם גם לפני מעשר. הם אינם טבל, אלא יש חיוב עליו להפריש העשירי לקרבן, ולכן לא הפרשת העשירי פוטרת אותם, אלא העשירי חלה עליו קדושה כאשר הוא מופרש כעשירי, ואילו האחרים משתחררים מחובת הפרשת מעשר כאשר נמנים במנין הראוי.
אומר רבא שאם היו לו עשרה טלאים והכניסם לדיר ויצאו תשעה הרי העשירי מתקדש ביציאת התשיעי אם נותר לבד.
מביאה הגמ' ראיה כאשר העשירי מת ובכ"ז אלו שיצאו פטורים.
מתרצת הגמ' שזה לא אומר כלום כי באמת לא העשירי שמתקדש פוטרם אלא עצם יציאתם פוטרת אותם. אבל אין זה ראיה שהעשירי מתקדש מאיליו, אילו לא היה מת.
אלא ראיה מהמשנה האומרת שעשירי שנשתייר בדיר הוא מעשר למרות שלא יצא.
ולכן ברור למה אומר הרמב"ם שהשמונה נפטרו במנין הראוי, כי זוהי הסיבה תמיד שהיוצאים נפטרים, ולא הקדשת העשירי למעשר.
[1] לחם משנה הלכות בכורות פרק ח הלכה ח
מת העשירי בדיר וכו' הראוי פוטר וכו'. קשה דלמה לי הך טעמא הא קי"ל דעשירי מאיליו הוא קדוש ולא הוצרכו בגמרא להך טעמא דברייתא דקרא לט' עשירי ומת עשירי בדיר אלא לדחות דברי רבא דאמר עשירי מאיליו קדוש אבל אנן דקי"ל כרבא לא צריכינן לטעמא דפוטר מנין הראוי:
