הכוהנים, נס, או עדת שקרנים.

אכן אפרים לייב העלה את הנקודה הבעייתית כאן.
כאשר המציאות לא ידועה הסיכוי שפלוני הוא בנו של אלמוני אפסי, אך כאשר היא ידועה סיכויים לא רלוונטיים כאן כלל, כך שכל הבעיה שלנו כאן היא שאנחנו לא יודעים מי הוא (או הם) הבנים של פלוני מלפני 100-200 דורות , והפלפול ההסתברותי הוא בסופו של יום פלפול חסר טעם. (שלא לומר הבל)
              ואגב יש בו גם טעות חישובית פשוטה, בעבר אנשים (ובפרט מלכים אם ניכנס לענין של דוד) היו נושאים יותר מאשה אחת, וגם מולידים יותר צאצאים מאשר 4, אם כי יש במאמר בעיות מתודולוגיות חמורות עוד יותר, שאין כאן מקום לדון בהם.
     

   פרופ' שנרב משתמש במודל בעל הנחות חזקות (ולדעתי מופרכות, או לפחות טעונות ביסוס) של "בחירת" הורים יוניפורמית. יש הגיון כלשהו במודל זה בשלושת המאמרים שהוא מצטט מהם, מפני שהם פותרים בעיה לא טריוויאלית, וההנחה המקלה מאפשרת זאת. (גם אם לוקחים בחשבון את המאמר השלישי מביניהם, שמתקן זאת קצת,) אינני מבין את הקפיצה שעושה פרופ' שנרב לאמירות חזקות כגון זו שבמציאות כולנו או אף אחד מאתנו צאצאים רכים של דוד המלך, את השימוש במודל זה בבעיית הצאצא דרך אב, לא כל שכן אמירה חזקה על המציאות במקרה צאצא דרך אב

אגב הכהן "נהנה" מסיבות נוספות להעלמות השרשרת. א. אם כהן נשא מי שנאסר עליו, בנו כבר אינו כהן.ב. כיון שכהן נאסר עליו להתחתן, עם גרושה, גיורת, ועוד. לכן, רבים יותר הסיכויים. שימות רווק, בלא צאצאים כלל.   מה שמעצים, את הנס, או את השקר. 

מזכיר לי הוויץ, שאחד אמר אני בן אחר בן ממש עד אברהם אבינו, אבל לאדם הראשון אני אמנם בן אחר בן אבל יש בת אחת באמצע.

אם אכן יש כיום יותר כהנים מלויים, זה לא מפליא, שכן ע"פ ס' עזרא (ב) ונחמיה (ז) בשיבת ציון היו כמה אלפי כהנים לעומת כמה מאות לויים בלבד (בבבל נותרו לויים בודדים בלבד, ראה עז' ח,טו-יט).