| נשלח ב-12/1/2012 09:27 |
|
| |
שימוש במחשב ובטלפון בשבת
שאלתי בקצרה*: האם השימוש בטלפון ומחשב מותר בשבת מצד עשיית מלאכות (ולא מצד גזרות שונות)?
להלן אנסה לברר את צדדי השאלה, אך לפני כן אספר ברשותכם שניגשתי לשאול את השאלה הזאת דווקא כאן (כלומר ולא במקומות אחרים), מפני שאני מעוניין בדיון אובייקטיבי בנושא; אני מאמין שהפורום הנוכחי הוא הנכון לכך.
מקובל אצל החרדים והדתיים שלא להשתמש בטלפון ומחשב בשבת; הסיבות לכך אינן ידועות לכל אחד; רוב הציבור 'הולך אחר הזרם', ולא ממש מודע למהות האיסור; אני הקטן אחד מהם. יתירה מכך, כיום ישנה מגמה הגורמת לחשוב שכל דבר הקשור בחשמל אינו מותר לשימוש בשבת, ומתוך כך מסיקים מסקנות גם לגבי מחשב וטלפון. באשכול זה אני מקווה שהדברים יתבארו כדי צרכן ותסתיים שמעתתא.
המחשב והטלפון הם באותה הקטגוריה; שניהם פועלים בעזרת אנרגיה חשמלית. אמנם המחשב שונה מהטלפון בכך שכותבים באמצעותו והכתב נראה על גבי מסך.
הטלפון פועל בעזרת אנרגיה חשמלית, אך האם זה תנאי לאסור את השימוש בו?! שמעתי (מזיכרון וייתכן שאני טועה) שיש האוסרים משום מבעיר, ויש האוסרים משום בונה, ויש האוסרים משום מתקן, ואולי יש האוסרים משום מוליד(?!). בעניות דעתי איני מבין איך המחשב והטלפון קשורים למלאכות אלו של התורה, והאם שייך לקרוא לסגירת מעגל חשמלי בשם בונה.
למחשב יש פן נוסף שצריך לדון עליו; המחשב יוצר אותיות בעזרת המקליד, אך האם אותיות אלה הנוצרות על ידי ההקלדה יש בהן ממש? לכאורה נראה שלא.
*נ.ב. האשכול אושר ע"י מימוני.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2012 11:06 |
|
| |
שיטת הרמבם
ברוך הבא אל הפורום!
הנושא נידון קצת בעבר, אבל תמיד טוב לחזור ותמיד מתגלים דברים חדשים.
ותחילה נשרטט את המתודולוגיה.
אני מציע, באופן טנטטיבי (=הצעה, משוער), לחלק את הדיון כך:
1. המציאות בזמננו של הטלפון והמחשב.
מה הם הדגמים הקיימים?
איך הם פועלים?
2. קצת על חשמל. מה זה? דוגמאות.
3. הסבר מה הן מלאכות שבת. מה הרשימה. כיצד מיישמים את איסורי שבת (ודיני התורה) על מציאות שלא היתה מוכרת בעבר.
בדבריך רמזת על תופעה סוציולוגית נפוצה ורבת חשיבות. אנו לומדים מחיקוי הסביבה, עושים כאשר עשו הורינו ומורינו. אבל רק מעטים לומדים את הנושא להבין מדוע וכיצד. ומעטים עוד יותר מוכנים לשאול: האם הנוהג הקיים נכון הוא.
אבל אם נפנה גם לפן הסוציולוגי, אפשר שזה יתרחב יותר מדי.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2012 11:47 |
|
| |
עד שיש יום אחד בשבוע של שקט וההתנתקות מהצילויזציה רוצים להרוס גם את זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2012 12:17 |
|
| |
הרבה פוסקים אסרו שימוש בחשמל כאשר יש ניצוצות או כאשר הוא מלהיט מתכת (כמו בנורת להט או בתנור אמבטיה) משום מבעיר או אפילו מבשל (לשיטת הרמב"ם ששייך בישול במתכת). אולם נשאלה השאלה מה דינם של מכשירים שאינם יוצרים ניצוצות (רוב מכשירי החשמל בימינו) וגם אינם מתחממים מאוד, כידוע ר' שלמה זלמן אוירבך התיר זאת לפחות במקום חולי או צורך גדול (מכשיר שמיעה) ויש שמועות שגם הקל לעצמו בצנעה, מאידך החזו"א טען שיש בזה איסור דאורייתא משום בונה (או סגירת המעגל החשמלי פיזית, או העמדת דבר על מתכונתו). ר' משה פיינשטיין כותב באחת מתשובותיו (לגבי מכשיר שמיעה) שהאיסור על שימוש בחשמל הוא לא ברור. בסיכומו של דבר, אם יש ניצוצות או שנוצר חום גדול יש בזה כנראה איסור דאורייתא, ואם לא אז לדעת החזו"א ותלמידיו יש גם בזה איסור דאורייתא משום בונה ולדעת מרבית הפוסקים אולי "עובדין דחול", מאידך אין ולו פוסק אחד שההין להתיר שימוש גורף בחשמל כנראה בגלל שמובן לכל שראוי לאסור זאת בשביל לשמור על אופי השבת.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2012 13:36 |
|
| |
אולי כדאי במקום או במקביל לשאול האם יש בשימוש במכשירי חשמל משום 'מלאכה', ורק לאחר שתהיה תשובה, יהיה צורך לדון במקרה ומדובר ב'מלאכה', לאיזו מלאכה יש לדמותו. שהרי האיסור בשבת הוא 'לעשות מלאכה', לא לבנות או להוליד וכו', אלו רק סוגים של מלאכות, והשאלה החשובה היא האם שימוש במכשירי חשמל הוא עשיית מלאכה או שהוא מסתדר עם 'למען ינוח' שהוא ההיפך של מלאכה בתורה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2012 15:23 |
|
| |
תגובות לתגובות שנכתבו עד כה
לפי סדר התגובות: מיימוני, קודם כל תודה על קבלת הפנים (אגב, כבר שאלתי בעבר בפורום זה שאלה לגבי ט"ק). ובאשר להצעותיך: 1- לצערי אין לי מספיק ידע בנושא הטלפונים כדי שאוכל להרצות אודותם. כל הידוע לי הינו שישנם שני סוגים של טלפונים, אנלוגי ודיגיטלי, עם צג וללא צג. 2- 2- כנ"ל לגבי חשמל. 3- מלאכות שבת בד"כ פשוטות וידועות, והייתי שמח לקבל הסבר באשר לכוונתך שאסביר עליהן. 4- ליישם את איסורי שבת על מציאות של הייתה מוכרת בעבר, אין זו בעיה. השאלה היא האם איסורים אלה היו מלכתחלה בהנחה שהמציאות הנוכחית הייתה קיימת בעבר. או בקיצור, השאלה האם זה מוצדק. התופעה הסוציולוגית הנפוצה שאותה הזכרתי באה כמרקע לשאלתי. ברור שלפעמים תופעה זו תורמת דברים טובים... אך במקרה זה לא ברור לי דיו לאיזה צד תרמה תופעה זו. דייר, בדיוק מפני הדברים שהזכרת כתבתי בתחילת האשכול שאני שואל את שאלתי כאם כי אני מחפש דיון אובייקטיבי, כלומר לא חופשיים המעוניים להתיר את האסור, ולא סגורים יתר על המידה המעוניים לאסור את המותר. בין כך ובין כך, אם אראה שאחד מהצדדים מוצדק אני אשלים עם זה בשמחה רבה. אבל מבלבל אותי המצב האפור הזה. מטפחת ספרים, קודם כל תודה על תגובתך; שנית, הרבה פוסקים אסרו שימוש בחשמל דווקא כאשר אתה גורם את הפעולה הזאת בשבת. אבל אם השארת את זה מבעוד יום ואתה רק משתמש במה שכבר מופעל – מה הם יאמרו? צד אופייה של השבת לא כל כך שייך לעניינינו והדגשתי את זה בתחילת האשכול; אנחנו מדברים על מלאכות שבת. אבל אם כבר הזכרת את זה, יש להניח שאתה לא מעדיף שאופייה של השבת תשמר ורבים יוותרו לגמרי על השבת רק מפני שהשימוש בטלפון או במחשב גורם לשינוי אופייה של השבת. אגב, לגבי חום, לדעתי במחשב יש חום וכן גם בטלפון נייד, כמדומני, שכאשר מדברים בו הרבה זמן הוא עלול להתחמם. דינוזאורוס, שאלתך אינה בִּמְקוֹם או במקביל, זו שאלתי ממש.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2012 15:47 |
|
| |
כל עם ישראל משתמש במכשירי חשמל שהודלקו מבעוד יום (תאורה, מקרר, מזגן, פלטה ועוד ועוד). עד כמה המחשב והטלפון הנייד מתחממים? לא נראה לי שהם מגיעים לשיעור "יד סולדת".
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2012 17:22 |
|
| |
אם נדון מלאכה שהיא היפך מנוחה, מה עם אכילת דגים תוך כדי "ברירת" עצמותיהן? זו מלאכה או מנוחה? והוצאת גלידה מרשות לרשות? והליכה לטיול חוץ לתחום? ו"בישול" על ידי מזיגה מכלי ראשון? וסחיבת ארגזי שתיה כבדים מה דינם? אפשר להגדיר מלאכה בכמה אופנים. 1. לפי קושי. 2. לפי המטרה. 3. הגדרה הלכתית משפטית. אם נתייחס להגדרת קושי הביצוע, איננו מצביעים על מעשה כזה או אחר אלא עלינו לקבוע רף שמעליו אין להתאמץ. מסובך להגדיר. אם נתייחס לפי המטרה, יש לקבוע מהי מטרה שהפעולות הכרוכות בביצועה הינה בגדר מלאכה. לדוגמה, מלאכה שמטרתה השתכרות (אף שהשכר מיועד לרכישת סמים משובחים, מעין עולם הבא) נמצאת בקצה הסקאלה של היפך ינוח. כיסוח הדשא כבר יכול להיות נושא לדיון. הפעלת מכונת פופקורן אין לך ינוח גדול מזה. מובן מאליו שלפי הגדרה זו כל הרשימה שמניתי וכן גלישה באינטרנט (למעט כתיבה בעצכ"ח המפיקה תמלוגים מפינקלשטיין או מערכים) ושיחות טלפון (בזמן שבעלי החובות שובתים) אין בהם משום מלאכה. הגדרה הלכתית משפטית מטבעה מנוסחת בהקשר של פעולה ולא של מטרה. ואכן, ל"ט מלאכות, הן כאלו שהן עצמם מוגדרות מלאכה מבלי להתחשב בטרחה ו/או בתכלית המקרית. אם כי הסיבה להגדרת פעולה כמלאכה היא כנראה עובדת היותה משרתת בדרך כלל תכלית של מלאכה וכרוכה בטרחה מינימלית. ולכן כתיבה ומחיקה הן מלאכות וסחיבת משאות אינה מלאכה. כל זמן שהעולם עמד על מכונו ההגדרות עשו את מלאכתן נאמנה. משרבו המינים והומצאו הפטנטים ונמצא שכמעט כל ל"ט מלאכות יכולות להתבצע בלחיצת כפתור (אפילו הסיגריות אלקטרוניות) נולד הצורך לנסח מחדש את כל הכללים ולנסות להגדיר מחדש את המושג מלאכה ומנוחה. משימה לא פשוטה כלל. הצורה המקורית של מה שהוגדר כמלאכה כמעט עברה מן העולם וגם אם הגדירו אש כמלאכה משום עיקר תכליתה וכן שאר כל המלאכות, כיום שכל התכליות יוצאות מכפתור אחד, שוב איננו יכולים להגדיר מהי מלאכה רק לאור התכלית אליו היא מכוונת בדרך כלל כיוון שכל סוגי התכלית מופקות מאותה פעולה. ולכן, אם רוצים להיצמד ככל האפשר למלאכות שלפני עידן הכפתור, אולי יהיה עלינו לומר שכל לחיצת כפתור המחליפה פעולה אחת מל"ט מלאכות תהיה אסורה. ועדיין אין זה מכסה את כל האפשרויות ואין זה נותן תשובה לכל סוגי השימוש בטלפון ובמחשב. שיטת, שימוש בטלפון ובמחשב אינו דומה להשארת מכשיר הפועל מעצמו ללא התערבות האדם. אמנם אין צריך "להפעילם" כל הזמן, אך העבודה עליהם היא "הפעלתם".
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2012 17:45 |
|
| |
ייתכן, קודם כל תודה על תגובתך; לעניות דעתי נראה ברור שאין לאסור אלא מה שהתורה אסרה ומה שחכמים אסרו בזמנם; כבר נחתם התלמוד. שוב, השאלה היא האם יש בשימוש במחשב או בטלפון משום מלאכה; הדגשתי בראש הפורום שאיני מתכוון מצד גזירות; על זה אפשר לדון בנפרד. כרגע מה שרלוונטי הוא השלב הקודם האם יש בכלל מקום מצד מלאכות התורה לאסור או להתיר את השימוש בהם. כתבת "העבודה עליהם היא הפעלתם", יש בדבריך גם אמת... אבל מצד שני המכשיר כבר פועל; לצורך העניין הפעלת מחשב זה דבר אחד, והשימוש במחשב הפועל כבר, זה דבר אחד.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2012 17:52 |
|
| |
ברשותך,שיטתהרמבם
מה דינו של מקום שומם וירטואלי בשבת,האם ראשי אדם לכתוב בו,כאשר אין אף אחד בנמצא,שיראה פיקסלים ותותח אלקרונים מרצדים על המסך.
האם מותר להשאיר תותח אלקטרונים בשבת?
(גם אם הינו אוטומטי.)
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2012 18:40 |
|
| |
שיטת הרמב"ם, כתבת:
שאלתך אינה בִּמְקוֹם או במקביל, זו שאלתי ממש
אמנם בהודעתך הראשונה כתבת:
שמעתי (מזיכרון וייתכן שאני טועה) שיש האוסרים משום מבעיר, ויש האוסרים משום בונה, ויש האוסרים משום מתקן, ואולי יש האוסרים משום מוליד(?!). בעניות דעתי איני מבין איך המחשב והטלפון קשורים למלאכות אלו של התורה, והאם שייך לקרוא לסגירת מעגל חשמלי בשם בונה
דהיינו שאתה לא דן על החשמל כ'מלאכה', אלא כ'בונה' או 'מבעיר', וזו לדעתי טעות, עשיית גבינה נאסרה משום בונה, לא משום שהיא סוג של בניה, אלא משום שהיא מלאכה, וכשמחפשים לאיזו מהלט' היא יותר קרובה מצאו את בונה. הנדון הוא האם החשמל מלאכה.
לכך התייחס ייתכן וניסה להביא דוגמאות שהמלאכות הן לא רק היפך מהמנוחה. שזה תלוי כמובן בגדרי לא פלוג וכן בהגדרה המדוייקת של המנוחה.
לדעתי מה שכתוב בתורה הוא כפשוטו, מלאכה היא מלאכת ששת ימי המעשה, בהם האדם עובד לפרנסתו, וכמובן לא רק באופן של 'השתכרות' אלא גם באופן של קא משתרשי ליה, שהוא מייצר את מוצרי ביתו. הברירה היא מלאכה, כל מי שעוסק בגידול של דגן או קטניות וכדו' צריך תמיד גם ברירה. כמובן שישנה ברירה שהיא דרך אכילה, והיא מותרת. הגבול ביניהם נקבע על פי כללים מסויימים, שאפשר לדון אם היה מקום להגדרות אחרות, אבל ברור שמה שנעשה תוך כתלי הבית אינו מוציא אותו מגדר מלאכה. אולי היה ניתן להתיר בכמות קטנה, בכל אופן זה ענין צדדי. אי אפשר לעשות ממנו כלל. כנ"ל הבישול בכלי ראשון, אפשר באמת לבשל ולהכין אוכל בכלי ראשון, כך מכינים קוסקוס, ולכל דבר יש נספחים גם אם זו לא צורת הבישול הרגילה, זה עדיין בישול. ההלכה קובעת שבכלי שני אף שהמים רותחים ובפועל מבשלים, מותר לשים משום שאין זה דרך בישול.
יציאה חוץ לתחום היא ענין נפרד, להלכה תחומין דרבנן, וי"א שיב' מיל הוא דאוריתא, שזה כבר מסע רציני ולא מתאים ליום המנוחה. עם כל הכיף שבטיול.
הוצאה מרשות לרשות אינה יכולה להבדיל בין גלידה אחת לבין ארגז גלידה. הוצאת דברים לרחוב היא סמל של עסקי ששת ימי המעשה.
סחיבת ארגזים בתוך הבית היא משהו שאי אפשר לאסור, אבל כתב הרמב"ן בדרשת ראש השנה שבאמת נוגד את הרעיון של שבת.
ברור ש'קושי' אינו הגדרה של מלאכה, יש לך מלאכות קלות ונקיות. המלאכה היא כפי שמפורש בתורה הפסקת ששת ימי המעשה. לכן יש מקום גדול לומר שכח החשמל הוא דוגמא קלאסית של מלאכה, הוא מייצר ומפעיל את כל המעשה של ימי המעשה, ולא בתור רעיון של עובדין דחול אלא שהוא המלאכה הקלאסית הראשונה שחכמים היו מזכירים אם היה בזמניהם. ומכיון שהוא מלאכה, אפשר להשאיר את השאלה על איזו מלאכה לקבוע אותו (שזה נפ"מ להתראה בלבד או לחטאות בחילוק מלאכה בהעלם אחד) ללמדנים. גם חכמים דיברו על מלאכות שהתורה לא דיברה עליהם, כי הבינו שהם מלאכה.
לעומת זאת עצם יצירת זרם חשמלי מופשט לא חייב להיות מלאכה, אנו יוצרים חשמל סטטי בהרבה מפעולותינו. אבל מכיון שהחשמל הזה אינו מוגבל ומוזרם בתוך כלי של מלאכה הוא אינו מלאכה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2012 18:42 |
|
| |
כתב שעל המסך הוא כתב שאינו מתקיים שאסור מדרבנן ומותר מדאוריתא
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2012 18:57 |
|
| |
אל תגעו במשיחי ובכוהני אל תרעו!!!!! גורו לכם מיום הדין!!!!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2012 22:05 |
|
| |
לא תסור
אתה עושה איזו פארודיה (חוק פו FTW!)?
------------
האמת שמקובלת היום התפיסה שמלאכות שבת הן 'יצירות'. לא עבודה אלא יצירה (יותר ברוח גירסת ספר שמות של ציווי השבת, כחיקוי לשביתת האל מיצירתו, ופחות למען ינוח)
אבל - גם זה לא לגמרי מצליח.
שכן המלאכות הדש. והזורה. הבורר. והמרקד. הקושר. והמתיר. הצד צבי. המוציא מרשות לרשות (זה כבר הגמרא/ראשונים שואלים).
אני לא רואה איזו יצירה יש בהן. כמובן שאפשר לטעון שיצרתי 'צבי ניצוד' כפי שאפשר לטעון שיצרתי 'חלון סגור' וכדומה.
לכן נראה יותר שסיכמו את העבודות הנפוצות בזמנם, בעיקר חקלאים ומגדלי בהמות (כמו שהיום חוק עבודה ומנוחה אם יחפש דוגמאות ידבר על תכנות ונהיגה באוטובוס, לא בגלל איזה משהו שייחודי לעבודות אלו). רק לאחר מכן נוספו להם בהדרגה מה שנקרא 'תולדות', בדרך של מדרון חלקלק (אם אסור לגזוז כבש, מה לגבי לתלוש ממנו שערות? ואם אסור לתלוש ממנו שערות, מה לגבי אם הוא בבית? ואם כבש, למה לא תספורת של אדם? ואם תספורת של אדם, מה עם גילוח? ואם גילוח, כמה שערות? ואם אסור שתי שערות, האם מותר להסתרק? עד שבזמננו כבר מדברים על איסור קינוח אף ופי הטבעת ם זה תולש שערות, דבר שרבי עקיבא היה מתפקע מצחוק רק לשמוע. אבל זה בסדר - גם משה היה מתפקע מצחוק לשמוע את הדינים של רבי עקיבא). זו גם הסיבה ש3-4 מלאכות עם שורש רעיוני אחד (דש, בורר, מרקד, זורה) נמצאים בלי להתבלבל במלאכות שבת.
---------
מעבר לכך, הדיון באשכול מדגים תופעה יפה:
אין כוח בידינו להקל, גם כשברור שאנחנו סוטים לגמרי מרוח החוק ומכוונת המחוקק, והמתקנים לא התכוונו למה שנידון בזמננו (הבערת אש > הצתת מצית, אם לא מקבלים את רעיון היצירה), אבל להחמיר? למה לא?
התהליך הוא כזה:
בהתחלה מתקבל מנהג
לאחר מכן מוצאים לו רציונליזציות, מסוג: "אז נכון שהם לא דיברו על אלקטרונים, וזה לא כלול בלשון החוק, אבל רוח החוק מחייבת!"
השלב הבא הוא כמה אנשים שיכתבו לשם האיום שאיסור הדלקת חשמל בשבת הוא הלכה למשה מסיני. המבוגרים יגחכו. הנוער המטומטם יאמין לזה (לא לומדים היסטוריה בישיבות...). יספר את זה לבניו. תוך כמה מאות שנים זה הופך לעיקר של היהדות.
בטח בעוד 2000 שנה כבר יהיה מקובל שאיסור הדלקת חשמל בשבת הוא הלכה למשה מסיני, ודינוזאורוס השני יביא ראיות מספר יחזקאל שהיה חשמל בזמן משה, בניגוד לטענות הכופרים שטוענים שזוה אנכרוניזם בוטה...
תוקן על ידי thepresent ב- 12/01/2012 22:18:53
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2012 00:18 |
|
| |
זה תלוי דור, בעבר התקבלו גם קולות בגלל המנהג. דוגמה שנשארה עד לדורנו - מכירת חמץ.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2012 19:53 |
|
| |
| thepresent כתב: |  | עד שבזמננו כבר מדברים על איסור קינוח אף ופי הטבעת ם זה תולש שערות, דבר שרבי עקיבא היה מתפקע מצחוק רק לשמוע. אבל זה בסדר - |
|
איני יודע מדוע אתה חושב שר"ע היה צוחק, ומנין לך שלא צחק כשקרא את המשנה האוסרת לגרור ספסל משום שהוא עושה חריץ, או להסתרק משום שעלולה להיתלש שערה.
ומן הצד השני להלכה דשא"מ מותר, וא"כ מי הוא זה האוסר או המדבר על לאסור לקנח את האף וכדו'? (זכורני שפעם הבאתי לינק לנושא, אבל לכאורה מדובר בתמהונות).
|
|
|
|
|