שם הוי"ה האם הוא מוכרח המציאות?

צבי

דומה ששאלתך עומדת בפני עצמה. ובוודאי שהמסקנה תקפה. "יש ענין במשמעות השמות". כלומר, נראה שכל אחד מהם מציין דבר אחר. השאלה היא מה.

כתבת: לאור חילופי השמות המהירים, לפעמים שנים בפסוק ולפעמים שלושה בשני פסוקים צמודים, אין מנוס מלומר כי הם

גם לאחר קריאת הנאמר בפתיחת האשכול וגם לאחר קריאת התגובות לא הבנתי לאן חותר האשכול.

מה פשר השאלה האם שם הוי"ה הוא מוכרח המציאות?
האם השם אל ש-די מוכרח המציאות?
האם השם אל-והים מוכרח המציאות?

לכל שם יש את המשמעות שלו.(וחוקרי המקרא הביאו את הסיבות לשינוי אבל מי שלא מעוניין להתעסק עם ביקורת המקרא יכל להסתפק בתשובה שיש פנים שונות של התגלות ה' בתקופות שונות.

הנה הפרשנויות השונות לשם:הוי-ה:





"משמעות השם המפורש בפרשנות הרבנית על פי פרשן המקרא רש"י, שם זה מורה על המידה האמתית של האל, שהוא "נאמן לאמת דבריו", ולכן לא התגלה לאבות בשם זה, כי הבטיח להם מבלי שקיים, ואילו לישראל שהוא מקיים הבטחותיו, מתגלה להם בשמו הזה (רש"י על שמות ו', ב).
 

ייחודו של השם שהוא מורכב רק מאותיות של תנועות (אמות קריאה), ללא עיצורים. משמעות השם שקרוי גם "שם הויה" קשורה לתפיסה שהוא עצמו היה, הוה ויהיה, לומר כי הוא "הוה לנצח בכל הזמנים בשוה". (כלי יקר על שמות ו' ג') והווייתו בכל הזמנים, שהם עבר הוה עתיד, היא אחת בכולם, מבלי שיחול שינוי בדעתו (מהר"ל).
 

על פי רס"ג, שם זה נבדל משמות אחרים בכך שהוא שמו המיוחד של האל, שאין בו השתתפות עם האחרים. ומורה על אמיתת האל עצמו; זו גם דעת ר' יוסף אלבו (ספר העקרים מאמר שני פרק כח). זוהי הסיבה שנקרא "השם המפורש" – כי הוא לא משותף עם אף אחד אחר, והוא מורה במפורש על האל.


גם ריה"ל הולך בכיוון זה, וסובר שלעומת השם "אלוהים", הנחשב בעיניו שם כללי המתייחס לכל הברואים, השם המפורש הוא כמו שם פרטי מיוחד, שקוראים בשמו זה אלו שהתוודעו לייחודו של האלוהים בדרך של נבואה, כמו אדם המכיר את חברו בשמו ("הכוזרי," מאמר רביעי אות א-לא).
 

לדעת המהר"ל מפראג, שם זה מצביע על כך שהוא הוויה מופשטת שאין לה גדר, גבול והגבלה, ושאיננה נתפסת בשכל אנוש.
 
יש הסוברים ששם זה מבטא את האמונה שאלוהים היווה, מהוה ויהווה את העולם כולו בכל רגע מחדש, ולכן הוא מופיע בלשון עתיד, המורה על פעולה חוזרת ונשנית (כמו "ככה יעשה איוב כל הימים"). באמונה הקבלית, שם זה צופן בחובו מיפוי של המידות האלוהיות. מבחינת הנהגת ה', שם יהוה מיוחס ל"הנהגת הייחוד" – כלומר הנהגת ה' שמעל החוקיות, במובן מסוים הנהגה נסית, כלומר הנהגה שאינה תלויה בחוקים או במעשי האדם. זאת לעומת השם "אלוהים" המיוחס ל"הנהגת המשפט", כלומר הנהגת ה' בדרך של חוקים (חוקי טבע וחוקים רוחניים). לפי האמונה היהודית שתי הנהגות אלה מתקיימים יחד בהרמוניה, כאשר הנהגת הייחוד מנהיגה, מאפשרת ומנתבת את הנהגת המשפט. יש שפירשו, על פי הארמית, שנקרא "השם המפורש" בהוראת "פלאי".

והנה הפרשנויות השונות לשם א-ל ש-ד-י:




"שַ-דּ-ַי הוא אחד משמותיו של הקב"ה. שם של הקב"ה מציין אופן שבו ה' מתגלה בעולם. כמה משמעויות הוצעו להתגלות המתבטאת בשם שדי . 1. שַ-דּ-ַי מלשון די , מספיק לבריות: " "אני אל שדי - אני הוא שיש די באלהותי לכל בריה..." " (רש"י על בראשית יז א) - מי שמקבל את ה' לאלהיו, לא צריך להיות כפוף לשום כוח אחר. " "באל שדי - שהבטחתים הבטחות, ובכולן אמרתי: אני אל שדי" " (רש"י על שמות ו ג) . בחלק גדול מההבטחות שה' הבטיח לאבות, הוא אמר להם "אני אל שדי" - " "שיש די באלהותי לכל בריה" ", כלומר "תסמכו עליי, ההבטחה שלי מספיקה כדי שתהיו רגועים". השם שַ-דּ-ַי מציין את התגלות ה' כמבטיח, כנותן ביטחון ושלוה לעובדיו; זאת לעומת שם ה-ו-י-ה, המציין את קיום ההבטחה במציאות. ואולי זו גם משמעות הנוטריקון המקובל של השם שכתוב על המזוזה: " ש ומר ד לתות י שראל".

2. שַ-דּ-ַי מלשון די, מספיק לעצמו: " "שדי נגזר מן די , כלומר, להיות מספיק, כמו (שמות לו ז): " והמלאכה היתה דַיָּם ". והשין במשמעות אשר, כמו (קהלת ד ב): " [המתים] שכבר [מתו] ". משמעותו תהיה אפוא: אשר די . הכוונה בכך, שאין הוא זקוק לזולתו לשם מציאות מה שהביא לידי מציאות ולא להמשך קיומו, אלא מציאותו יתעלה מספקת לשם כך" " ( מורה נבוכים א סג ) .
 
3. שַ-דּ-ַי מהשורש שדד , שמשמעו חזק ותקיף (גם בערבית שַדָּה = דגש חזק): " "ורבי אברהם פירשו בשם הנגיד ז"ל מגזרת שודד , כלומר מנצח ומשודד מערכות השמים, וזהו הנכון, כי היא מדת הגבורה מנהגת העולם שיאמרו בה החכמים (ב"ר לה ד) "מדת הדין של מטה".
 וטעם להזכיר עתה זה השם, כי בו יעשו הנסים הנסתרים לצדיקים, להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב ולפדותם במלחמה מיד חרב, ככל הנסים הנעשים לאברהם ולאבות וככל הבאים בתורה בפרשת אם בחקותי ובפרשת והיה כי תבא בברכות ובקללות שכולם נסים הם... ובכולם תתנצח מערכת המזלות, אלא שאין בהם שנוי ממנהגו של עולם כנסים הנעשים על ידי משה רבינו בעשר המכות ובקריעת הים והמן והבאר וזולתם שהם מופתים משנים הטבע בפירסום, והם שיעשו בשם המיוחד אשר הגיד לו....
 ודע וראה כי אברהם אבינו לא הזכיר בדבריו שם יו"ד ה', רק בצירוף השם הכתוב באל"ף דל"ת, או בצירוף אל עליון עמו, ויזכיר בעניניו "אלהים", וכן יאמר "ה' אלהי השמים", ואמר "ה' יראה", על מקום המקדש העתיד. ויעקב הזכיר תמיד "אל שדי", ומשה רבינו לא יזכיר כן לעולם.
ואם תזכה תבין זה כולו ממה שאמרו במסכת יבמות (מט) כל הנביאים נסתכלו באיספקלריא שאינה מאירה, ולפיכך אמר ישעיה "ואראה את ה'" ומשה נסתכל באיספקלריא המאירה, ולפיכך אמר "כי לא יראני האדם וחי". "ואראה את ה'" כתוב באל"ף דל"ת ..." " (רמב"ן על בראשית יז א) . השם שַ-דּ-ַי מציין את התגלות ה' כעושה נסים נסתרים, כביכול "שודד" את חוקי הטבע בסתר. " "ישנן 3 הנהגות: הנהגת שם אלוקים שהיא בגימטריא "הטבע", שזוהי הנהגה שלא מתחשבת במעשי האדם, הטובים או הרעים, אלא נותנת לכוחות הטבע והמזלות לפעול "כרצונם"...
הנהגת שם שדי , שהיא הנהגת שכר ועונש, המתחשבת במעשי האדם. כלומר, כשהאדם טוב מקבל טובה ולהיפך. הנהגה זו פועלת דרך הטבע, כגון גשמים בעיתם וכד'. זוהי הנהגה ניסית, אך לא ניסית שמעל הטבע אלא ניסית שבתוך הטבע... הנהגת שם הוי-ה , שמתבטאת בניסים גלויים שעוקרים את הטבע, כמו בניסים של עשר המכות. הופעת שם זה היא הופעה המיוחדת לישראל, ואינה תלויה כלל במעשיהם אלא בתולדתם, בעצם היותם ישראל." " ( שמותיו של הקב"ה / הרב בני אלון, ישיבת בית אל ) .


4. שַ-דּ-ַי מלשון שָׁד , " "ומשמעותו הנקה והזנה, כשדי אם המניקה את בנה... ואכן מצינו בתורה שמכוח אל שדי באה פריה ורביה לעולם..." " " "ריבון העולמים מתגלה בעולמו בשלושה מימדים... שם אלהים מבטא את התגלות ה' כבעל הכוחות כולם הבורא בכוחו וגבורתו שמיים וארץ יש מאין... שם שדי מבטא את התגלות ה' כ"נשמת העולם" הזנה ומחיה אותו... כיצירה דינמית שאינה פוסקת... שם הויה ... כמנהיג השולט במימד הזמן: היה הווה ויהיה" " (הרב חנן פורת, "לא אלמנה היא ההסטוריה",

וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה,

בעל הטורים ,ובשם אל שדי הבטחתי אותם להפרות ולהרבות כי זה השם הוא על פריה ורביה,