שירת נשים בהלכה

"'לוחות' (שמות כד, יב), אלה עשרת הדיברות; 'והתורה', זה מקרא; 'והמצוה', זו משנה; 'אשר כתבתי', אלו נביאים וכתובים; 'להורותם', זה גמרא. מלמד שכולם ניתנו למשה מסיני". (ברכות ה, א).

"אולי אי"ז דרגה חמורה כראית האשה בעצמותה."
 

אם על  כל זה חייב הגבר החרדי  לחשוב כשהוא רואה אשה האם זה פלא שהוא חייב לדחוק את האשה  לאחורי האוטובוס ולמדרכה ממול?

אז מה היה לנו?

א. ביאור המימרה של שמואל, "קול באשה ערוה".

האם זו:

מידת חסידות? המלצה - או דין?
האם זה נאמר דוקא בשעת קריאת שמע ותפילה או בכל זמן ועת?
האם זה מן התורה או מדרבנן?
האם יש כאן דררא (=קשר כלשהו) של איסורי עריות, שבהן נאמר "ייהרג ואל יעבור"?

ב. האם האיסור נאמר על שירה - ואז צריך לבדוק אלו מרכיבי השירה: קול ערב, ניגון, מילים, או אולי דווקא על שירת עגבים - או לשמוע קול אשה בכלל.

ג. האם יש הבדל בין שומע שירה חיה, של אשה השרה לפניו, לבין שמיעת הקלטה, תופעה שלא היתה קיימת בדורות עברו.

עד כאן לצד הפורמלי. כלומר פרטי הדין, מקורו. אפשר ללמוד כל דין במנותק מטעמו ואז זה מוליך לעתים להחמרה. ואפשר ללמוד כל דין בצורה פורמלית ולמצוא היתרים, כגון ההיתר לשמוע שירה מעורבת מפני שאין שומעים קול אשה מבורר, כפי שהובא בשם הרב הירש.

גם אם נחליט שאין ראוי או אסור לשמוע קול אשה שרה, יש לזכור ששאלות הלכתיות מופיעות בחיים בתוך הקשר כללי, וכל הכרעה צריכה לקחת בחשבון גם את הצדדים הנוספים. לא שזה משנה את עיקר הדין, אבל זה יכול וחייב להשפיע על המערכת של התחברות הדינים.

כתבתי כללי וכל מה שהתכוונתי הוא למה שהובא כאן בשם רבנים, כגון הרב משה ליכטנשטיין, וגם על ידי חברי הפורום.

1. כפי שהביא תלמיד טועה, יש לנו בתורה גם גדר של "לא אפשר ולא קא מיכוין". כלומר, מה שאדם נאנס (ברמה מסויימת שהיא נגד רצונו) לעשות, ואין חפצו בזה, אין שם איסור. מסתבר שזה חל על אותם חיילים במצב שדובר בתקשורת (הופעת זמרות לפני קהל חיילים גדול).

והרי אפשר לחייב חייל לנכוח בטכס אבל אין אפשר לחייב אותו לאהוב את מה שנעשה שם.

2. כמדומה שכאן זו לא רק שאלה פרטית, מה על ראובן או שמעון לעשות. אלא שאלה כללית, ציבורית.

האם ראוי שצבא יהודי של מדינת ישראל יחייב את חייליו לעבור על מה שנראה להם (בצדק) כהלכה פסוקה?

איך ראוי שיגיבו החיילים? הרבנים של הצבא? הרבנים של המדינה?

צדק לדעתי מי שכתב שיש כאן הנחת יסוד שזה צבא יהודי ומצפים ממנו שיתחשב.

ויתכן לפי זה שהמחייב את החיילים נהג כך דווקא בגלל שרצה לכפות עליהם להשתלב בחיים של הצבא, וניתן להבין אותם. האם אין מקום לחייל שומר מצוות בצבא, תמהני.

3. כמובן, לכל אלו יש להוסיף את ההלכות והעצות של צורת השיח. גם כאשר אני רואה אדם טועה ומטעה, האם עלי להפגין או לנהל דיון? על מי האחריות?

מה תהיינה התוצאות?

נראה שראוי היה לחיילים להישאר בטכס ולסלק את מחשבותיהם וליבם מן ההופעה. אולי אף לומר באיזה שלב כי בתור חיילים שומרי מצוות לא נוח להם בהופעה. ומה חבל שהצבא היהודי אינו מכיר בכך, אבל הם מכבדים את המסגרת ואת חבריהם שיש להם הסתכלות אחרת, והם רק מבקשים שכפי שהם מכבדים אחרים, כך יכבדו אותם. ואחר כך להעביר זאת לרמה הפיקודית, כפי שזה נעשה תמיד בצבא.

מעל לכל, שומה עלינו לזכור את מצבנו, כיהודים הנאמנים לתורה וכמייצגים את התורה, בחברה שהיא מכירה מעט מאד את התורה. אנו מייצגים את התורה עבור מי שלא שמע עליה. גם הנכונות להקשיב היא מינימלית. לפיכך, מצד אחד השתתפות מביעה הסכמה ולכן ראוי להשתמט. מצד שני, אין ראוי לחולל מריבות ולכן צריך לבחור פתרון בינים. כלומר, להסביר בנחת את הכללים ולבקש התחשבות, ולהעביר את הנושא הלאה.

ועוד עצה פוליטית: אדם חכם בוחר היכן להתקוטט. (ומתי, ואם).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

הייתי רוצה להוסיף לשאלות של מיימוני עוד אחת:
האם פנויה נידה נחשבת "ערווה" לכל דבר? ויש בזה הרבה נפק"מ:
האם ייהרג ואל יעבור בלבוא על אשתו נדה או על פנויה נידה?
איך מותר להסתכל בפנויה לשם קידושין, איך התירו איסור?
ערווה נידה אסורה לך בגלל שהיא קרובת משפחה (וזה לא משהו זמני) או שהיא שייכת למישהו אחר (ג"כ משהו לא בשליטתך) אבל על פנויה אפשר אולי לומר שהיא בגדר "מותרת לו לאחר זמן"...

כמו"כ בפרשת עריות נזכרו גם בהמה וזכר, והרי ברור שאין בעיה לשמוע קול זכר או להסתכל בבהמה..

קול בפרה ערווה הרגת אותי מצחוק