השוני בדרכי הלימוד בין ספרדים לאשכזים שורשו בטבעם ומוצאם,הספרדים תמיד למדו בפשטות, מי שיעיין אפילו בדברי הגאונים לא ימצא שם חריפות, וכן ברי"ף, וכן בכל הראשונים הספרדים. אמנם האשכנזים חלקם תפסו את דרך החריפות.התחיל מדברי התוספות. וכבר להגדיר זאת הרש"ל בהקדמתו לים של שלמה, צא וראה מה כתב על חכמי הספרדים, ומאידך את שבחם של חכמי אשכנז.
גם אצל האשכנזים תמצא מלקטים, ותמצא מקוריים. וכן תמצא אצליהם מפטסקי ההלכה שלא הלכו אחר החריפות אלא אחר הפשט, כהב"ח, הש"ך, והט"ז, אם כי מהיותם אשכנזים תמצא אצליהם חריפות. ולא משום שלא היו חרייפם, אלא שבהלכה אין מקום לחריפות, אלא למסורת.
העין בעיקרו הוא סברא והבנה ישרה, אצל האשכנזים יש עמקנים, אבל בד בבד גם עקומים. ראה למשל את הרב שהתיר איסורי כרת גמורים מחריפות, והיו מי שהתפעלו מחריפותו, ולא שמו לב לעקימותו.
הספרדים בכל הדורות למדו באותה שיטה, מי העמיק יותר, מי העמיק פחות, מי לא העמיק בכלל, אבל כולם באותו דרך.
לכן תראה שכל הספרים הספרדים בדרך כלל כתובים באותו סגנון, רק היו שהעמיקו יותר, והיו שהעמיקו פחות.
בקיצור, הספרדים לומדים ישר ויש להם ראש ישר, האשכנזים חריפים אבל יש להם ראש עקום.
חוץ מהחזון איש, הגר"א, רבי שלמה אויערבאך, וכל אלו שעסקו בהלכה, ועוד רבים כמותם שהיה להם ראש ישר, לאפוקי מחבורת למדני הישיבות שאולי יש בהם חריפות, אבל סברתם עקומה, וחוץ מברק חיצוני אין שם כלום.
 |
|
|
