לבקשת מיימוני כתבתי אשכול עם דיון הלכתי סדור. ולא רגשי, וזה מה שיצא.
עין תחת עין דילמא ממש [כצדוקים המחדשים או השמרנים] ? לא ממון. [אין זה לענין להוציא עין למישהו]
גמרא
ת"ר ואת זכר לא תשכב משכבי אשה מה ת"ל משכבי אשה אמר רב פלוני קא חזינן משכבי שניים שמותר לו לאדם להפוך שולחנו.
ואמאי ילפי' לה ממשכבי תיתי לה ממשכב שאין משכב באיש כבאשה אלא בהיפוך,
אמאי כתב קרא משכבי, ותו אמאי קא מגלי קרא משכבי אשה במשכב זכר ליתני בקידושי אשה
אלא אמר רב אלמני ת"ל עשהו כמשכבי אשה, שממקום שהתיר באשה אסר באיש, מה משכב אשה מותר לו להפוך שולחנו כשאפשר לו ברגיל. אף משכב זכר אסור לו כיוצא בו כשאפשר במשכבי , יצא מי שטבעו לזכר דאינו בכלל משכבי אשה אלא בכלל משכב אשה ומותר לו בזכר.
רש"י
מה תלמוד לומר משכבי ולא משכב
תיתי לה ממשכב שהרי אין אדם בועל זכר אלא כמכחול בשפופרת, וזה אפשר באיש רק בהיפוך קא חזינן דהותר באשה.
עשהו כמשכבי אשה ולכן קאי גלי קרא בזכר משכבי אשה
ומותר לו בזכר בכל אופן
תוס'
קשה אמאי אמרינן שטבעו לזכר הוא בכלל משכב, והרי גם בכלל משכב אינו, דטבעו לזכר לכל דבר כדחזינן. א"כ הדרא קושיא לכתב קרא משכב וקא ילפינ' שניהם
וי"ל דמשכב דאשה בהיפוך הווה בזכר, ולכך אם הווה כתוב משכב הווה אמרינן שאסור לכל אדם, ולאו דווקא בשטבעו לנשים, ת"ל משכבי לומר דאסור רק בשאין בטבעו לאשה. ומי שבכלל משכבי בכלל לא תשכב.
וא"ת בטבעו לזכר האיך יקיים מצוות פריה ורביה , ועוד בשלושת ימים אל תגשו אל אשה, מה עשו הם.
וי"ל שכל שאינו בכלל משכבי אשה, אינו בכלל המצווה, ובזה בה הפסוק לחלק בין רוב האנשים שטבעם לכך ומחויבים בעונה פרייה ורביה ונידה ובין האנשים שאין טבעם לכך שהם אינם בכלל משכבי. ובהר סיני פרשו ג"כ אלו שאין טבעם לכך.
ספר החינוך
והתורה אסרה משכב זכר שענין פרייה ורביה הוא בכדי שיתקיים העולם ויבנה בית איתן במצוות עונה להעניק לאחר ובזה שיכול באשה והולך לזכר הולך לו נגד מהות החיבור ומהות הבריאה שלא לתהו בראה אבל אדם שאין טבעו לכך, זהו בניננו של עולם בכך שמעניק לאחר ועוזר לאנשים אחרים.
מחב"ת
תראו כמה שישראל רחמנים הם והתורה הומאנית, שכלפי עונשי מיתה בתורה שאמרו סנהדרין ההורגת אחת לשבעים קטלנית, ואמרו עין תחת עין ממון, ולא כצדוקים שפירשו כפשוטו, ואמרו בבן סורר ומורה שעל הוריו להיות באותו גובה, שאין הדבר שייך, כי התורה היא תורת חיים ודרכיה דרכי נועם, ואמרו במשכב זכר שרק מי שבכלל משכב הוא בכלל האיסור, ואינו שייך לדעת מי בכלל ומי שלא בכלל, א"כ התורה מכוונת לתיקון הכלל, והעונשים הם סממנים מה חמור יותר ומה פחות ! ועל האדם לדעת שאם עושה משכב זכר כשאינו בכך, והולך נגד הטבע האנושי שאלוהים עשה את האדם ישר הרי הוא בכלל הכרת, וזהו גם הסיבה שבשאר החטאים צריך התראה ועדים, שכמעט ולא נמצא להגיע לעונש מיתה, ור' עקיבא אמר שאם היה בסהנדרין לא היה אדם מת מעולם, זהו עם התורה !
רמבן
מה שאומר רבינו המיימוני שהוא חרפה בוודאי אינו נכון, שאם נעשה בעת הראוי בצורה הראויה הרי היא קדושה וטהרה, ולא יתכן שיברא ה' חרפה באדם למצווה ופריה ורבייה, והרי מי שאין טבעו לאשה, מותר לו בזכר ובוודאי גם זה אינו חרפה שזהו הוא העת הראוי לכך.
פילוסופיה יהודית
ובאמת שאין כלל מחלוקת בין הרבמ"ן למורה נבוכים ששניהם סוברים אותו דבר, רק שהכוונה בחרופה הוא שהוא אינו מצד מעלת האנושיות אלא החומריות בלבד, ויש לשים את זה בהקשר הנכון, ונמצא שתורתם אחת היא. ושבעים פ נים לתורה.
ר"מ פיינשטיין
ואותם ששוכבים זכר סתם לשם הנאה כחמי היוונים, וכרשעי אומות העולם, הרי האנשים האלה בזים אחד לשני ומחפשים לעשות נגד הטבע שטבע ה' בבריאה.. ולכן היכן שהטבע הוא בתכליתו הרי זה טוב וראוי מצד מעלתו. ובעלי הנטיות שאצלם זהו הטבע מצד המעלה אין זה בכלל חטא. ואינו בכלל הכתוב שהמה בקשו חשבונות רבים שזהו רק מי שכתוב האלוקים עשה את האדם ישר, אך מי שלא עשהו הקב"ה ישר הרי אינו בכלל.
זוהר
(תרגום מארמית) והרי בא וראה ענין הזרע שנותן הדוכרא לנוקבא, שמוציא מהיסוד וממשיך לעשייה, ומכח שבירת הכלים מביא מעולם האצילות עד היסוד לעולם המלכות הגשמי.
ובוא ראה בשני זכרים שטבעים הקב"ה לכך, שהם ממשיכים יסוד ליסוד ובזה מתקנים את היסוד ביסוד, עוד לפני שהוא הפך למלכות ולגשמיות, וזהו מעלות אלו הנמשכים למינהים, שאין בהם קליפת עץ הדעת וחטא דהאשה, ותיקונם ביסוד בלבד, והם בקדושה גבוהה.והם הניצוץ של אדם הראשון שמיאן לשמוע אל אשתו, ונתחייבו מיתה רק עקב שלא מנעו אותו בכח לאכול מהפרי.
תניא
והצדיק שעומד בצדקו תמיד והצליח לשבר היצר הרע ויצר הבהמיות ושיפר כל הקליפות ובירר הקדושה מהנוגה, הוא הצדיק הנאמר ביוסף, וזהו בשני זכרים שאם עושים לשם שמים בלבד, ונעשים צדיקים ביותר.
תלמידי הבעש"ט
הרע כסא לטוב, ורחמנא ליבאי בעי, לאהוב הטוב ולהטיב ולייחד ולהעלות הכל למעלה. הטוב הצפון האמיתי הוא בזיווג זכר בזכר שהוא בבחינת אני לדודי ודודי לי, שרק אנשי מעלה זכו לכך.
דרשות נויגרשל
תראו את עומק חדות התורה !
התורה דלא כחברה המערבית המתירנית נותנת לאדם לרוץ אחרי תאוותיו ! כל מי שרוצה זכר יבוא ויטול, מי שרוצה שניהם עושה, מה שרוצים עושים.
מאירך התורה אינה שוללת את טבע האדם ! התורה מקדשת את טבעו לטוב ! לא כנצרות המסוגפת.שהאפיפיור כל חייו מסתגף ומתנזר מהאיבר ומהצווה המבורכת ביותר !
ולכן בתורה חיי האישות זה קדוש, קדוש, וגם מי שטבעו לזכר, מקדש עצמו לחבריו בסילודין באהבה ביראה בקדושה. לא בהליכה הפקרות ותאוות !
והיופי כלפי ההומוסקסואל שהתורה לא רק מתירה לו בניגוד לאלאסם הפאנטי ולנצרות החשוכה הסגפנית, לשכב עם זכר, אלא מחייבת אותו כמקובל בחלק מהפוסקים לעשות דווקא באופן שטבעו ויכולתו לכך. והרי זה התגלמות היופי של הקדושה אל מול הפריצות ההפקרות או הנזירות. וזו היא יתרונה של תורת ישראל. תורת החיים ואהבת האדם, תורה שכל דרכיה נועם. שלא סוקלים הומואים כמו באפגניסטן, לא מעקרים את מינם וזהותם והופכים אותם לנקבה כמו פסיקת חומייני הפונדמנטליסט, ולא משחררים את כל היצרים כמו המערב הטמא. וכמובן שלא מסתגפים כנצרות החשוכה. אלא תורת חיים תורה של חיי אדם.
מיכי עצכ"ח.
זה כל הרעיון האבולוציוני המוכח בתורה, והרי ברור שהאבולוציה היא אמת אפריורי בלתי ניתנת להפרכה.
הרי האבולוציה קובעת שהשרוד שורד, וזה ברור שהמין השורד היה בעל נטיות הומוסקסואליות בכדי לחסן את החברה מפיצוץ אוכלוסין מחד, ובצורך בתמיכה חברתית שאינם כרוכים בגידול ילדים. וכאן כל היופי של התורה !
ועל ההומו להבין שכשם שאשה תפקידה לגדל ילדים ואין היא נעלבת מברוך שלא עשני אשה, כך הומו אין לו להעלב מברוך שלא עשני הומו, עליו לקבל בחדווה את תפקידו לתפקודה התקינה של החברה האבולוציונית האלוקית.
תשובת פוסקים
בדבר שז"ל בשאין טבעו לכך, הרי האיסור נלמד מער ואונן שמאינו לתת זרע לאחיהם, והיה באופן של ד"ש מבפנים וזורה מבחוץ
והרי ברור שבאין טבעו לכך אינו בכלל להקים לאחיו על פי הטבע, ועל כן האם יהיה מותר לו שז"ל ונראה לי שקרא אסמכתא בעלמא, ולעולם ניאוף ביד ורגל אסור שהוא בכלל והתקדשתם והייתם קדושים, לכן מותר לו לאדם רק דרך משכב.
---
כל זה היה יכול להיות נכון, אילו היו יודעים פעם שקיימת זהות המוסקסואלית, ואין זה סתם חיפוש דווקאיות הפוכה כפי שכתוב באגרות משה.
לצערי הרב התורה סותרת את המציאות בענין הזה. כי אגרות משה זה תורה כמו שמורה נבוכים זה תורה וכמו שגמרא זה תורה וכמו שנביאים זה תורה וכמו שתורה זה תורה.
ובאגרות משה כתוב ששוכבי זכר אין להם נטייה מצד הטבע אלא מחפשים לעשות ההיפך דווקא ככה סתם (ולא כתב לדוגמא שהאדם נברא לשבר הטבע.. שהבין שאין זה מצדיק עונש כרת ...)
וכל דרדק יודע שזה כמו שיהיה כתוב שהשמש זורחת במערב שהעולם שטוח ושלילה זה יום. ולכן חברים נכבדים אולי שמי שמים בתורה, אך עובדה היא שהתורה כפי שניתנה בהר סיני ניתנה עד כל הדורות כל מה שעתיד תלמיד לחדש וכו', והרי כתב בפסיקת הגר" מ שזה כל ההנאה היפך הטבע, וידעינן שאין זה כך, נמצא התורה סותרת המציאות. (אגב, סתירות יש בהרבה מקומות אבל בא נעזוב)
אלא מאי, עד היום לא הייתה זהות כזו, ואנשים יוונים או סתם מופקרים רצו לעשות נגד הטבע לתיאבון, אבל כהיום שידעו שיש דבר כזה, אז מה הקיבעון הזה ? הרי ניתן לדרוש את התורה כפי שדרשתי, ואם לא עשו זאת עד היום כי לא נתקלו בבעיה כזאת, אז הגיע הזמן.
בהצלחה.
(כתבתי זאת כשמיהרתי מאוד, הייתי יכול להוסיף עוד המון מלל, אך ראו לא עלי המלאכה לגמור, וגמרו אתם כטוב בעינכם. את הפואנטה העברתי)